ארכיון המסך המפוצל > 2010

אבודים, הרגעים הגדולים

לקראת הפינאלה הגדולה, הנה עשרת הרגעים הגדולים בסדרה (עד כה)

מאת: איתן גשם
פורסם בתאריך: 23/05/2010

The End
אבודים לא עוד
עשרת הפרקים הגדולים

במשך שש עונותיה סיפקה "אבודים" הרבה מאד רגעים "גדולים מהחיים". אחת הגדולות של הסדרה היתה היכולת שלה לייצר שוב ושוב סיפורים אפיים מלאים בהומור, רגש, מתח ודרמה חזקה. כל אלה הפכו את המשימה לבחור רק עשרה רגעים מהסדרה כולה לכמעט בלתי אפשרית. ובכל זאת, אחרי מאמץ רב הצלחתי לחלץ רשימה שנראית לי ראויה. אני משוכנע שישנם לא מעט רגעים מעולים אחרים שהושמטו, אתם מוזמנים להוסיף אותם בתגובות.


10. ג'ולייט נופלת לבאר - עונה 5, פרק 17, "The Incident", חלק 2.
אחרי שג'ולייט וסוייר התגלו כזוג חביב להפליא שאפילו ממש רציתי בטובתם, פתאום באה הנפילה של ג'ולייט לתוך הבאר וטרפה את הקלפים. הסצנה שבה כל החבורה מתגייסת בניסיון להציל אותה היתה מותחת מתמיד כיוון שבאמת לא ידענו אם ג'ולייט תינצל או לא, אבל רגע השיא היה, כמובן, כאשר סוייר תופס את ידה וצועק לה "!I'm not gonna let you go" שהעבירה בי צמרמורת ממש. הסוף היה, כידוע, משמח ועצוב כאחד, והסצנה הזו היתה נקודת האור של פרק הסיום החלש יחסית של העונה המעולה הזו.


9. סצנת הפתיחה של העונה השניה (הגילוי על דזמונד), עונה 2, פרק 1. "Man of Science, Man of Faith".
במובנים רבים הסצנה הזו מסמלת את הסדרה כולה - זוהי פתיחה של עונה חדשה אחרי שהעונה הקודמת הסתיימה בפתיחת ה-Hatch. אפשר היה לצפות שנזנק מייד לאקשן, אבל במקום זה אנו מקבלים סצנה מוזרה שבה רואים גוף של אדם ששומע ברקע את השיר "Make your own special music" ומתנהג כמו אדם רגיל, אבל במקום לגלות שזו אחת הדמויות המוכרות, אנו למדים שמדובר בפרצוף חדש ולא מוכר, ורק בהמשך מתברר ששמו הוא דזמונד ושהוא עומד להיות "שחקן" חשוב מאוד בעתיד. מעבר ל"מוזרות" הזאת הסצנה בוימה לעילא ולעילא והיתה פשוט מרתקת לצפייה.


8. הפיצוץ האלקטרו-מגנטי, עונה 2, פרק 24, "Live Together Die Alone".
האירועים שהובילו לסיום העונה השניה היו מרתקים בפני עצמם, וכל הזמן עמדה באוויר השאלה - מה יקרה אם הם לא ילחצו על הכפתור בדקה ה-108? אפשר היה לחשוב ששום דבר לא יקרה, כי היוצרים "יעשו דווקא", אבל הפיצוץ האלקטרו-מגנטי שקרה לבסוף הצדיק את הציפיות. הוא יצר מתח גדול בנוגע לעתידן של הדמויות, הביא את הדמויות לנהוג באופן בלתי צפוי, ובעיקר, סיפק לנו את אחד הרגעים המבדרים של הסדרה - לוק מבין שטעה ועושה פרצוף נדהם, נרעש ובעיקר משעשע מאוד.



7. מותה של אלכס באשמתו של בן, עונה 4, פרק 9, "The Shape of Things to Come".
זו היתה הסצנה המשמעותית ביותר, ככל הנראה, מבחינת הדמות של בן (ולא שהיו חסרות כאלה), והיא היתה עשויה למופת. תחילה למדנו על האופי של בן כשהוא מגלה חוסר עניין מוחלט בשבוי של קימי, אבל פתאום למדנו שאכפת לו מאוד מאלכס כשהוא מבין שהיא השבויה. בהמשך, מרתק לראות כיצד הוא מנסה לשחק "פוקר" עם קימי ומשדר לו שאלכס לא חשובה לו בכלל, ואז מגיע הרגע שקימי רוצח אותה באכזריות, שהיה אחד המרעישים בסדרה, גם מבחינת הדרך שבה הסצנה "הונדסה" וגם בשל המשמעויות של הסצנה להמשך הדרך. רגע חזק ביותר.


6. הגילוי על כך שג'ון לוק נמצא בארון המתים, עונה 4, פרק 14, "There Is No Place Like Home", חלק 3.
עונה שלמה רצינו לדעת מי לעזאזל נמצא בארון המתים, והגילוי על כך שמדובר דווקא בלוק בהחלט היה מפתיע ועשוי היטב. אבל מה שאהבתי במיוחד בסצנה הזו היה את הדרך שבה הוצג הארון, כאשר בן אומר לג'ק ש"אתם צריכים לקחת גם אותו לאי" ואז לאט לאט מתגלים הפנים של לוק ששוכב שם בשלווה, מת לגמרי. האלמנט הזה הפך את הסצנה להזויה והגיונית כאחד - כל כך מתאים לסדרה הזאת.


5. האירועים בדקות הראשונות של הפרק הראשון עונה 1, פרק 1, "Pilot".
קשה לשכוח את דקות הפתיחה של פרק הפיילוט. ההתרסקות, כל מה שקורה מסביב, ג'ק שנכנס ל"מוד" של עזרה לאחרים, האירועים המהירים, הצילום האותנטי, האדם שנשאב לתוך מנוע המטוס בסצנה מפחידה ומרשימה במיוחד וכו'. אלה היו דקות המפתח של הסדרה מפני שהן אלה שהצליחו לשאוב (אופס, בחירת מילה בעייתית?) את הצופים חזק לתוך העניינים, וכשהצופה מוצא את עצמו עמוק בתוך ההתרחשויות כל כך מהר כבר קשה לצאת מההתמכרות החדשה הזו. מעבר לכך, כל הסיקוונס הארוך הזה היה מרשים ביותר מבחינת איכות ההפקה שלו, ועד היום הוא צרוב בתודעה כאחד המרשימים בתולדות הטלוויזיה.



4. מייקל הורג את אנה-לוסיה וליבי, עונה 2, פרק 20, "Two For The Road".
זו בלי ספק היתה הסצנה המפתיעה והמפחידה ביותר בסדרה. הנה מייקל - דמות שהתרגלנו לחבב במשך שתי עונותיה של הסדרה - עושה לפתע מעשה נורא ובלתי נסלח, והכל קורה תוך שניות. העניין הוא שמאנה-לוסיה לא ממש היה אכפת (היא היתה דמות מעצבנת) אבל הרשעות של התסריטאים באה לידי ביטוי בהכנסתה של ליבי המתוקה והתמימה לסיפור ועל כך שהיא מצאה את מותה על לא עוול בכפה. אהבתו של הרלי לליבי רק הוסיפה עוד נופך טראגי לסיפור הזה.


3. הגילוי שלוק בכסא הגלגלים, עונה 1, פרק 4, "Walkabout".
הסצנה הזו אהובה עליי במיוחד, מכמה סיבות: בראש ובראשונה זה היה הטוויסט הגדול הראשון של הסדרה והוא היה עשוי כל כך טוב שהוא ממש תפס אותי לא מוכן והמום. שנית, הסצנה סימנה נקודת מפנה חשובה ביחסים של היוצרים עם הקהל - אם היה ספק שזו סדרה גדולה, הסצנה הזו הוכיחה שמדובר בסדרה יוצאת דופן בנוף הטלוויזיוני הצחיח של אז. שלישית, הסצנה יצרה פתח לשאלות חדשות ומרתקות (בעיקר על היכולות של האי, כמובן). רביעית, טרי או'קווין שיחק שם כל כך טוב ובהחלט הגיע לו "אמי".


2. "לא הספינה של פני", עונה 3, פרק 23, "Through the Looking Glass", חלק 2.
במשך תקופה ארוכה לאורך העונה השלישית ריחף ענן כבד מעל ראשה של הדמות של צ'ארלי. דזמונד הסביר שהוא אמור למות, אבל הוא (דזמונד) מציל את חייו שוב ושוב. וכך נותרה הדמות איכשהו בחיים עד פרק הסיום של העונה, ודווקא כשנדמה היה שהעניין קצת נשתכח מהלב, צצה לה משום מקום הסיטואציה שבה צ'ארלי מצא את עצמו לכוד בתוך הספינה, וברגע של הבנה מהירה שגורלו אבוד בחר שלא לנסות לחלץ את עצמו אלא למות מוות הירואי כשהוא כותב על כף ידו א-לה מרדכי וענונו את המשפט המפורסם על כך שזו אינה הספינה של פני. מעבר לחשיבות העצומה של הסצינה לעלילה ה"גדולה", האימפקט שלה היה עצום, הן מפני שצ'ארלי היה בסה"כ דמות חביבה שלא רבים רצו לראות מתה, הן בזכות הדרך הנבונה שבה נבנתה כל העלילה מסביבה והרבה בזכות המוסיקה המרגשת של מייקל ג'יאנצ'יני ברקע שהפכה את העסק לאפי לחלוטין. בלי ספק, אחת הסצנות הגדולות והחשובות של הסדרה.



1. פני מקבלת את השיחה של דסמונד, עונה 4, פרק 5, "The Constant".
כפי שניתן לראות מהרשימה הזו "אבודים" סיפקה רגעים מכל הסוגים: הומור, דרמה, מתח, אימה, מסתורין וכו'. אבל מכל הז'אנרים ש"אבודים" שיחקה איתם, ז'אנר אחד היה מרתק במיוחד, שכן בעיניי "אבודים" תמיד היתה סדרה רומנטית להפליא. במשך שש עונותיה הרבתה הסדרה לספר סיפורים על זיווגים בין הדמויות המוכרות בניסיון להפוך אותם ל"גדולים מהחיים", והיו לא מעט סצנות שהיה בהן אלמנט רומנטי חזק ומרגש. אבל אף זוג אחר בתולדותיה של הסדרה לא הצליח, לטעמי, להתקרב לאפקט שיצר הסיפור של דזמונד ופני. משהו בשני אלה הצליח לגעת בי במיוחד ולגרום לי לראות בהם כזוג ה"גדול" של הסדרה וכאלה שהכי הייתי רוצה בטובתם בעתיד. הרגע שבו מקבלת פני את השיחה של דזמונד היווה את שיאה של מערכת היחסים הזאת. הנה, אחרי הכל ולמרות שזה נראה אבסורד מוחלט היא עדיין ידעה לחכות לשיחה שלו והאמינה שיש סיכוי שהוא באמת יתקשר. וכשהיא מרימה את הטלפון ועונה אחזה בי התרגשות עזה כפי שלא אחזה בי בשום מקרה אחר בתולדות הסדרה. זו היתה פשוט מלאכת מחשבת של ריגוש אמנותי באמצעים הפשוטים ביותר, אך גם האפקטיביים ביותר. הסצנה היתה עשויה באופן כה מרגש ושוחקה טוב כל כך שקשה להאמין שאפילו אדם זר שהיה נקלע אליה היה מתקשה להישאר אדיש אליה. וזהו בלי ספק הרגע הגדול ביותר של הסדרה, מבחינתי, ואין זה פלא שהוא הגיע גם בפרק הטוב ביותר שלה.


תגובות (11)