העונה הראשונה נגמרה, ואני מתחיל לתהות כמה צופים באמת שרדו את כל 20 הפרקים האלה חוץ ממני.
למרות שהרגילו אותנו אחרת בסדרות הקודמות, אני מקבל את זה שלא כל בעיה נעלמת בהינף מכשיר קדמוני, וזה באמת תורם לתחושת המציאות של הסדרה. הצוות בדסטיני התחיל מנקודת מוצא קשה מאוד, כך שעצם הישרדותם היא הישג. ולמרות זאת, יותר מדי פעמים ראינו אותם נכשלים, לא מול בעיות חסרות פתרון, אלא מול חוסר היכולת שלהם.
בפרק הזה, הברית הלוסיאנית מצליחה להגיע לדסטיני. הצוות ידע שהם מגיעים, וניסו למכור לנו מילים גדולות כמו "זה ייגמר תוך כמה דקות". עם הרקורד שלהם, לגמרי לא הופתעתי כשיאנג פשוט סגר את הדלתות סביבם בחדר השער, לא רוקן להם את החמצן כי ראש/טלפורד היה איתם, וחיכה עד שהם פרצו החוצה והשיגו בני ערובה.
הבעיה הכי גדולה שלי עם יאנג היא דווקא לא היכולת הטקטית הלוקה בחסר שלו, אלא יחסי האנוש הנוראיים שלו. למרות המרמור הבולט לעין של האזרחים ואפילו של הפקודים שלו, יאנג שומר תמיד את הקלפים קרוב לחזה, גם כשאין שום סיבה לכך. הצפצוף הבולט שלו על האזרחים הוא בעיני חד משמעית הגורם הישיר למרד שלהם. כמובן שיש שרשרת פיקוד, אבל הוא יכול לשתף אותם בהחלטות, או לפחות ליידע אותם. הפעם הוא אפילו שמר את סקוט מחוץ ללופ, שהיה מאוד קרוב ללעצור את יאנג פיזית, מה שהיה מונע מטלפורד לחזור לצידם.
עוד דמות בעייתית בעיני היא קמיל ריי. היא כתובה בכזו קיצוניות הפוכה לדמויות הצבאיות, שלפעמים יוצאים לה דברים מגוחכים מהפה רק כדי להצדיק את קיומה של הדמות. הפעם, מגיעה לספינה בכירה בברית הלוסיאנית, הארגון שהשמיד את הבסיס ממנו ריי ברחה בתחילת הסדרה. היא תופסת שבויים ומוציאה אחד מהם להורג, ובכל זאת ריי מציעה להיכנע כדי להציל את השבויים. יאנג מסביר לה שזו התאבדות, אבל נראה שהיא לא מפנימה, אולי אפילו לא אחרי שנותנים לה גופות תמורת שבויים בעסקת החילוף שהיא מארגנת.
את מי כן אהבתי? את איליי, ששוב מראה שהוא, לצערו, הידיד הכי טוב שקלואי יכולה הייתה לקוות לו. גם סגן ג'והנסון הראתה לנו שוב ממה היא עשויה, ועם הריון כל כך מתקדם עד שחשבתי שהיא תיכנס לצירים בשניות הסיום, היא עדיין מצליחה לשלב חוזק עם קור רוח בצורה שיאנג יכול רק לקנא בה. אם בתחילת העונה חשבתי שסגן סקוט הוא המועמד הטבעי להחליף את יאנג במקרה הצורך, ברור לי עכשיו שג'והנסון תעשה עבודה הרבה יותר טובה. גריר גם הוא הפך לדמות מעניינת, למרות שקצת קיצונית מדי (אולי כדי לאזן את ריי), וכמובן ראש, שאומר את האמת הקשה בפנים ומסוגל להתאושש מחטיפת חייזרים ומעינויים חשמליים מהר יותר ממה שלוקח לאחרים להתעורר בבוקר.
בסה"כ, אין בסדרה הזו שום בעיה שאי אפשר לפתור עם כמה שינויי ליהוק בינוניים, ועם איך שהמצב נראה עכשיו (הברית השתלטה לגמרי על הספינה והם מתכננים להוציא להורג את כל אנשי הצבא בדסטיני), יש סיכוי טוב שנאבד כמה דמויות מוכרות ואולי נרוויח אחת או שתיים אחרות.
ולמען השם, שילמדו כבר איך להטיס את הספינה.
ציון: 6.5
הרשמה לאתר תאפשר לך לעקוב, מכל מחשב ממנו תתחבר, אחרי תגובות חדשות בכתבות שקראת (מתמשכים), לשלוח ולקבל מסרים מהירים מיתר גולשי האתר, לנהל עמוד אישי וכן לצפות בתוצאות סקרים שהשתתפת בהם.
אנחנו כמובן לא נעשה שימוש בכתובת המייל שלך לשום מטרה שאינה קשורה לתפעול השוטף של האתר.
הכניסה לאתר תבוצע באמצעות כתובת המייל.
נא לשלוח אך ורק ציטוטים שהתוכן שלהם מתייחס לטלוויזיה. לדוגמא:
סדרה אחת שמצטטת סדרה אחרת ("את מי את הולכת לפגוש בשעה כזו, את ספייק ודרוסילה" [בנות גילמור]),
או התייחסות לתרבות הצפיה בטלויזיה ("אין לך טלוויזיה? אז לאן מופנים כל הרהיטים שלך?" [חברים]).
סתם משפטים מגניבים/ מצחיקים/ שנונים מתוך סדרות אינם מתאימים להיות ציטוט בראש המסמ"צ. תודה!
המסך המפוצל הוא מגזין טלוויזיה עברי מקוון, הפועל באופן עצמאי, לא תלותי, מסחרי או רווחי, במטרה כנה של שירות קהילת צופי הטלוויזיה בישראל. הוא הוקם ביולי 2001, ומוגש באהבה לאנשים שאוהבים טלוויזיה ע"י אנשים שאוהבים טלוויזיה.
המסך המפוצל מחפש תמיד כותבים חדשים. אם אתם אוהבים טלוויזיה, יש לכם מה להגיד ורוצים שקולכם ישמע, אנו מזמינים אתכם לשלוח אלינו מייל ולהצטרף לצוות הכותבים באתר.