ארכיון המסך המפוצל > 2010

הדרך לכוכב - שוב ספיישלים

כוכב נולד כבר הפכה לתכנית קאברים של קאברים. מה יהיה?

מאת: Ella
פורסם בתאריך: 03/07/2010

גם השבוע פינק אותנו כוכב נולד בצמד ספיישלים. בספיישל, שלא כשמו כן הוא, אין שום דבר מיוחד. הכול צפוי והרשות נתונה. כללי המשחק, כפי שהוגדרו בשבוע שעבר, עדיין בתוקף, ובסוף כולנו יודעים מי עוזב את הוילה ולמי למי יש יותר כבוד.

ביום רביעי היה זה ספיישל גלי עטרי, שהפך, באופן צפוי לערב המשמים ביותר שידענו העונה. אחד אחרי השני עלו המתמודדים, לבושים בגדים בצבע סגול – סלקום ועדויים תכשיטי פלסטיק זולים, והנפיקו ביצוע בינוני לעוד בלאדה נוגה מהרפרטואר של עטרי. כנראה שכוכב נולד החליטה להצטרף למהפכה הירוקה, כי אין לי דרך אחרת להסביר את כמות המחזור שהייתה בתוכנית הזאת. אי לכך שוחזרו  כל הביצועים של סשה גרישקוב מהעונה השנייה - עוד ביצוע של "עוד יום " על ידי אבי בן אבו, ועוד סיבוב על "רק אתמול" על ידי רווית בטאשוילי. כמו שחברה שלי אמרה בשנינות, כוכב נולד כבר הפכה מזמן לתחרות קאברים של קאברים. גם כל יתר המתמודדים לא בדיוק הפילו אותי מהספה. בקיצור, פיהוק מתמשך.

השופטים מצידם דאגו להתלהב בצורה חסרת פרופרציות מכל ביצוע פושר. כל המתמודדים הם זמרים אדירים. כולם השתפרו מאוד מהשבוע שעבר, לכולם יש גרון מזהב ומיתרי קול מצופים יהלומים. אה וגם רזית. ויפה לך פזור.

מי שבלט באווירת השיממון הכללית  היה יקירי אוהד שרגאי. הוא היחיד שהבין שבמקום לרגש אפשר גם לבדר, והביא אותה בביצוע בסגנון המיוזיקל ל"ולנטינו". הוא אולי לא היה מלך הכיתה בתיכון, אבל אוהד הוא ללא ספק מלכת הכיתה של העונה הזאת של כוכב נולד.

ביום חמישי צביקה פיק הגיע לעשות מילואים. הערב כולו היה שמח יותר וטוב יותר מקודמו (משימה לא מסובכת לכל הדיעות). הביצוע  המצטיין של הערב הלך (שוב) לדיאנה גולבי ששרה את "אהבה בסוף הקיץ". אבל את העובדה שדיאנה מדהימה כולנו כבר יודעים מלכתחילה, אז נסתפק ונאמר שהיא הייתה טובה כתמיד.

מי שהיה טוב מתמיד היה בעיניי יובל לב טוב. הנה הביצוע לו חיכיתי מתחילת העונה! יובל הצטייר בעיניי בהתחלה כמתמודד מבטיח במיוחד. אדם בוגר, שלא סופר את גילו בחצאים, עם קול חם וגדול. עד עכשיו הביצועים של יובל היו נחנחיים למדי, ובתוכנית של צביקה פיק הוא סוף סוף מצא את עצמו והביצוע שלו ל"מת אב ומת אלול" היה מקסים ונוגע ללב. הוא הוכיח שלפעמים כל מה שצריך זה זמר ומיקרופון ואין צורך בבחורות בלבוש מינימאלי ופיזוזים כאילו שכחת לקחת ריטלין (ע"ע אדר גולד). יובל זכה למחמאות מוצדקות מהשופטים, ודנה, שכנראה אוהבת מאוד דימויים מעולם הירקות, המליצה לו להוריד את "מדד המלפפונים".


לב טוב - הפתיע

עוד מתמודדת שהפתיעה אותי לטובה היא בת נטף. אני מודה שאיני מחבבת את בת. ראשית, אני עוד זוכרת לה את בחירת השיר האומללה בשלב הדואטים, שתוצאתה הייתה הדחתה של אהובתי, ססיל. שנית, מדובר פשוט בבחורה מעצבנת. כל הופעה שלה על מסך הטלוויזיה מלווה בדרך כלל בגיבוב של שטויות שהיא משחררת בקצב של מכונת ירייה. בהתחלה היא הודיעה לה שיש לה פנטזיה לעשות את זה עם אישה. על הבמה. אה, מוזיקה, לא מה שחשבתם... מותק, יש לנו פה בנבחרת לסבית אמיתית, לא צריך את הטיזינג שלך. שבוע אחרי זה היא הודיעה לצמד פלס – מסיקה שהיא בכלל יוצרת וכותבת ולא בא לה לבצע קאברים. אבל רגע... את בתחרות קאברים! טוב, לא נורא,  זה לא "נווה תרצה", אף אחד לא מחזיק אותך בכוח. שלישית, בת בורכה בכישרון להפוך כל שיר לכבד ומדכא במיוחד. יש לי הרגשה שאפילו אם היא תשיר את "יונתן הקטן" – היא תעשה לנו חשק לחתוך ורידים בסוף הבית הראשון.

גם הפרשנות  שלה ל"מרי לו" היתה קודרת למדי, אבל באופן מפתיע די נהינתי מהביצוע, בייחוד מהחלק הראשון והשקט. בחלק השני בת כצפוי פתחה את מופע הצרחות הרגיל שלה ולדאבוני איני מחבבת זמרים שנראים כל כך סובלים ומתאמצים.

את מנת הביזאר השבועית סיפקה ,כהרגלה , רוני גינוסר. ממש לא רציתי לרדת עליה גם השבוע, אבל ההופעה שלה לא מאפשרת לי להבליג. רוני החליטה השבוע ללכת בעצת השופטים ולהראות לנו שהיא "יודעת לשיר שיר קצבי". התוצאה דומה לבחורה שמנה בביקיני. מצד אחד – סחטיין על האומץ. מצד שני – למה אנחנו צריכים לראות את הזוועה  הזאת? רוני, שהחליטה אחרי מיני- דרמה בחדר החזרות, לשיר את "מעלה מעלה", פתחה את השיר ליד הפסנתר של המאסטרו. עד כאן הכול היה טוב ויפה, ואז המיידלע החליטה לקפץ לקדמת הבמה ולהתחיל להשתולל בריקוד שהזכיר בעיקר איזו דודה מביכה בחתונה ששתתה יותר מדי קאפריניות. בנוסף, כנראה מעודף פעילות אירובית במהלך הריקוד, היא איבדה את הקצב לחלוטין. השופטים יעצו לה לחזור מיד לנישת השירים השקטים ויפה שעה אחת קודם.

אבל השיר של רוני לא היה הנפילה היחידה -  די רק להזכיר את "הלב" של ליאור עקיבא שממש התחנן שישלחו אותו כבר הביתה לראות בנחת את המשחקים של נבחרת ברזיל במונדיאל. גם היבה בטחיש הייתה גרועה להפליא. היא התוודתה בפני צביקה פיק שהיא "רטט- מרגישה פלאפון". חבל שמישהו לא שם אותה על mute לפני שהיא החריבה עד עפר את "לא יכולה בלעדיך". ממש קיוויתי שדנה אינטרנשיונל תעצור את הביזיון, תעלה על הבמה ותראה להיבה איך באמת צריך לשיר את השיר הזה.

שתי ההדחות של השבוע היו בעיניי מפתיעות ,שכן השבוע איבדנו צמד בחורים נעימים לעין וערבים לאוזן – את ניסים בר חיים ואת שחר אלגבי. לא ברור לי באיזה קניון הסתובב עדר המעריצות שלהם כשהמחדל הזה התרחש. ניסים, שבמהלך השבועיים האחרונים זכה ממני לשבחים על ביצועים רוקיסטים לא רעים, החליט משום מה לעשות הסבה לז'אנר המזרחי, ובחר לבצע את השיר "אסמרלדה". בשיר שלו היו כל כך הרבה דרבוקות, ביטים בלקניים וסלסולים, שכל מה שהצלחתי להבין ממנו זה שהיו שם אסמרלדה, קווזימודו ומים צוננים.


בר חיים ואלגבי - הדחה סימולטנית

שחר אלגבי סיפק אמנם ביצוע אנמי למדיי ל"יד ביד" אבל הוא בהחלט לא היה הכי גרוע באותו ערב. הייתי משוכנעת שגם ניסים וגם שחר צפויים להישאר איתנו עוד זמן מה , וההדחה הסימולטנית של עלמי החמודות בהחלט מפתיעה ומאכזבת. אם המגמה הזאת תמשך, בעוד שבועיים המעריצות בנות ה 14 תצטרכנה לצעוק "תעשה לי ילד" ליובל לב טוב, ומכיוון שכבר יש לו שלושה ילדים בבית, יש מצב שהוא לא יזרום.

בשבוע הבא צביקה הדר הבטיח שכל ח"י המתמודדים יעלו יחד על במה אחת. הדבר רומז כנראה לשובו של שלב הדואטים, אחרת אנחנו צפויים לקבל ערב יותר ארוך מהאירוויזיון.

לפני פיזור – חלוקת הפרסים של השבוע
* פרס המחשוף הנדיב – לחייל האמיץ עידן עמדי
* פרס הפוליטיקלי קורקט – לצביקה הדר, שאמר בשידור חי לגל אוחובסקי שהוא "הולך ברוורס כבר שנים".
* פרס הסרט הזר – לניקיה בראון, שהחליטה שבמקום ללמוד עברית, יותר פשוט לאנגלז את השיר, וביצעה גרסא אנגלית (בחלקה) ל"חזקה מהרוח" של גלי עטרי.
* פרס הכפילה של אקסל רוז – לנועה דויטש. בשבוע הבא אני רוצה ביצוע שלה ל"novemer rain". מסתבר שכבר מותר לשיר באנגלית (ע"ע פרס הסרט הזר).
* פרס נובל לשלום – לעמוס בן דוד, אשר הצליח לפתור את המשולש הרומנטי בין נועה דויטש, רוני גינוסר, ואימא של רוני, בלי אבדות בנפש ולשביעות רצונן המלאה של כל הנוגעות בדבר.

תגובות (4)