ארכיון המסך המפוצל > 2010

הדרך לכוכב - הדואטים מכים שנית

והפעם, הפתעות: אוהד שרגאי ונועה דויטש בדואט מוצלח, ועידן עמדי... מוצלח

מאת: Ella
פורסם בתאריך: 11/07/2010

ההפקה החליטה שלדרוש מקהל המסמסים שלה לוותר על חצי גמר המונדיאל לטובת תחרות קריוקי הינה גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה. אי לכך התקפלו ב"כוכב נולד" ללא קרב, ונתנו לנו תוכנית אחת גדושה, קצבית ומהנה. בדיוק המינון הנכון מבחינתי.

קודם כל – התנצלות היסטורית בפני רוני גינוסר, שסבלה מנחת מקלדתי בשבועות האחרונים. רוני, שאחרי סיבוב קצר בשדות זרים חזרה לסגנון השירה הרגיל שלה, למדה מה שיודע כל מתכנת מתחיל: אם זה עובד – לא נוגעים בזה! בחירת השיר בהתחלה, "סליחות" של יהודית רביץ, נראתה לי תמוהה משהו. הלא מדובר בשיר חושני, אפילו אירוטי. אז לתת אותו לשתי עלמות החן רוני והיבה, שמדד הסקס אפיל של שתיהן יחד יותר נמוך משל סוניה פרץ? אבל רוני עמדה במשימה בגבורה והבית הראשון בביצוע היה מהפנט ומקסים. ואז באה היבה והרסה לה. אני מודה שאיני מתחברת לסגנון השירה של היבה, ורוב הזמן אני שואלת את עצמי אם מדובר בסלסולים או בזיופים. הפעם בנוסף לכל היא גם עשתה יותר ויברציות מ... אתם יודעים מה. אבל התוצאה היתה יפה ומכובדת.



וכמובן, איך אפשר ללא התייחסות לדואט המדובר של תהל ועידן? בהיעדר כוסית אמיתית בתוכנית (היחידה כזכור הודחה בתוכנית הראשונה), עשו בהפקה מאמצים ניכרים להפוך את תהל ל"פאם פאטל" של העונה. בסוף הצליח להם. מי שבלע את הפיתיון היה עידן עמדי, שעבר בין רגע מפוזת הלוחם הרגיש לפוזת המאהב השרמנטי. כמובן שב"כוכב נולד "לא יתעלמו מחומרים נפיצים מהסוג הזה. יואב צפיר מתשאל את השניים על הנושא ("באינטרנט כתוב שאתם זוג". וואלה יואב, חשבתי שאתה מנהל את הקייטנה המוזיקלית הזאת, אתה לא אמור לדעת מה קורה שם?) ומקבל בתגובה גיחוכים וחיוכים סטייל "אמת או חובה" בכיתה ו'. השניים מצוותים במיידי לדואט, מקבלים לביצוע שיר אהבה קיטשי ("בוא נגיד שאני שלך"), ולקינוח תהל נדחסת לשמלה לבנה. רק חסר שהשופטים יחזיקו להם את ארבעת עמודי החופה וצביקה הדר יחתן אותם בטקס מזורז. התוצאה – דואט מתקתק ועתיר חיוכים ועפעופים מבוישים. דווקא עידן הפעם יצא כשידו על העליונה (מה ששבר את רצף הביצועים הבינוניים שלו מתחילת העונה), בעוד שתהל לחצה והשתוללה כהרגלה. השופטים התלבטו אם יש ביניהם חיבור רגשי עמוק, משיכה מינית או משיכה פנימית.

בקצה השני של הקשת הרומנטית, מעולם לא היה לנו זוג של גבר ואישה שנמשכים אחד לשני פחות מאוהד שרגאי ונועה דויטש. הביצוע שלהם ל"אחלום לנצח", לעומת זאת, היה פיצוץ – חזק, עוצמתי ומגניב. להפתעתי אהבתי אפילו את הביצוע של אור גלעדי ויובל מרון (לא המתמודדים האהובים עליי, בלשון המעטה) ל"האהבה שלי היא לא האהבה שלו". השיר הקליל עשה להם רק טוב והתוצאה היתה חביבה להפליא, למרות שרוב הזמן הם נראו כמו איזה סטודנט סטלן והפר"ח שלו. בשלב הסולו הגורלי קיבלנו בונוס בלתי צפוי - ביצוע של דיאנה גולבי ל"ימי התום". דיאנה נגררה לקלחת הזאת בגלל דואט צולע עם ניקיה בראון ("קטורנה מסאלה") שכלל שלל כשלים בתחום הסאונד. (אבל היי, זה קרה גם בהופעה של "מטאליקה". ואם בארזים נפלה שלהבת...).  לדעתי זה לא רעיון טוב לבצע קאברים לשירים של ריטה - אופן השירה שלה הוא כה ייחודי, שתמיד הביצוע המקורי מהדהד בראש. אבל הביצוע של דיאנה היה שונה לגמרי מהמקור, מקסים ומושלם. איני יודעת איך בחורה בת 18 מצליחה לשיר "אין לי שום חרטות או תקוות לעצמי" ולגרום לי להאמין לכל מילה שלה. ההופעה שלה השאירה את יתר הסולואים הרחק מאחור, אם כי ניתן לציין לטובה את יובל לב טוב ששר את "לילה בלי כוכב". משבוע לשבוע אני מחבבת יותר את יובל, אבל טוב היה עושה לו היה משפר קצת את ההופעה הבימתית שלו כך שלא תכלול עמידה על בלטה אחת במשך כל השיר.



מי ש-15 דקות התהילה שלהן הסתיימו בסיום התוכנית היו ניקיה בראון ורוית בטאשוילי. ניקיה, באמת שניסית. ניסית בעברית, ניסית באנגלית, ניסית בערבית. ניסית סתם לעשות "וואו וואו". אולי בשבוע הבא היית שרה לנו "אאידשע מאמא". זה פשוט לא הלך. כל הזמן חיכיתי שמתוך הראסטות של ניקיה תפרוץ איזו ביונסה בזעיר אנפין, אבל הדבר היחיד שהגיח משם היה האוזנייה של התרגום הסימולטאני. ככל שהתוכניות עברו התברר לי שהעברית של ניקיה לא עברה את מחסום ה"יהיה בסדר ברוך השם", המבטא רק החמיר והגימיק מיצה את עצמו. בביצוע שלה ל"סודותיי" של דין דין אביב אי אפשר היה להבין אף מילה (ולא בכדי דנה אינטרנשיונל תהתה אם היא שרה בפורטוגזית). וגם השימלה הקלינגונית לא עזרה. טוב, אני בטוחה שלבעלה כבר נמאס לשמור על הילדה לבד. באשר למודחת השנייה, רוית בטאשוילי, הרי שעל הנייר היו לה את כל הנתונים הדרושים להצלחה: קול יפה ודיוק טכני מרשים. רק דבר אחד היה חסר לי שם – אישיות. רוית נתפסה בעיניי כסוג של רובוט מזמר. תמיד נכונה, תמיד מדייקת עד התו האחרון. אבל בלי נשמה. בלי קסם. בלי אופי. אז כבר אמרו בעבר ש"אופי זה המצאה של מכוערות", אבל רוית לדאבוני לא מספיק יפה בשביל שלא יהיה לה אופי בכלל. אז הגיע הזמן לפתח אחד ויפה שעה אחת קודם.

בשבוע הבא צביקה הבטיח לנו ערב עם רמי קליינשטיין ועוד סיבוב של דואטים. מה שאומר שעוד מתמודד יקבל הזדמנות להתאהב בתהל שהם, לעשות בייביסיטר לאור גלעדי ולגלות שהגיהנום הוא הזולת, או במקרה שלנו, ליאור עקיבא. הגוליית הברזילאי מגרד מדי שבוע את תחתית הטבלה ומצליח שוב ושוב להנצל מהדחה. אני מריחה פה רוני דלומי ממין זכר.

ולפני פיזור – אני חייבת לצטט את כל הביקורות של השופטים לביצוע הזוועתי של ליאור עקיבא ובת נטף ל "מעביר דף" של שלמה ארצי.
* "הדאווינצ'יק של השכבה ששר עם מנהלת בית הספר" (פאבלו)
* "התלתלים של נורית גלרון התיישבו בבהלה" (דנה)
* "שירת קריוקי במועדון בפתח תקווה" (מרגול)
* "חמצמץ" (אוחובסקי)

תגובות (13)