ארכיון המסך המפוצל > 2010

הממיר 22/8/10

משפחה מודרנית מצטיינת, החיים זה לא הכל מסתיימת, קומיוניטי מאכזבת, מונית הכסף מביישת ועוד

מאת: איתן גשם והמערכת
פורסם בתאריך: 22/08/2010

10. לאחרונה החמאנו כאן ל- HOT על השידור של "מד מן" כמעט באופן סימולטני עם ארה"ב, והצבנו ל- yes אתגר לעשות מהלך דומה. אז הנה, הם הרימו את הכפפה (כי, כידוע, yes מנהלים את לוח השידורים שלהם בהתאם לאמור במדור הזה) ו"דקסטר" תשודר בישראל ימים ספורים לאחר השידור בארה"ב (26.9 הבכורה שם; 30.9 אצלנו). שאפו! עכשיו רק שיארגנו סידור דומה עם "Glee" ואפשר יהיה לומר שהסדרות החמות ביותר מגיעות לקהל הישראלי בזמן אמת ממש.

והקדימון של דקסטר 5 (אין ספוילרים):





10. "מד מן", עונה 4, פרק 4. יותר מהרגיל משקף הפעם שמו של הפרק את תוכנו, ואני חושב שהשקיפות הזו, הנכונה גם לשאר הפרק – שאגב, ביים אותו ג'ון סלאטרי, הלא הוא רוג'ר סטרלינג – היא הסיבה לכך שכה אהבתי אותו: הפעם הדברים היו בחזית. התגובות שלי היו רגשיות לכל אורך הספקטרום לרבים מהדברים כאן. החיוך העצום ופניו הזוהרים של פיט למשמע הידיעה על כך שיהיה אבא היו לקטע הכי יפה איתו בסדרה עד כה. הגרוטסקה הלא אופיינית כשפגי מציצה מחלון משרדה אל תוך משרדו של דון רגע אחרי הדרמה. קבוצת המיקוד של הבנות הייתה אמוציונלית במיוחד, גם בקרב אלה שלא הכרנו לפני כן: פקידת הקבלה שהופכת לרגע לילדה קטנה כשהיא מספרת על האופן שבו אמא שלה מעסה את פניה, המזכירה שפגועה קשות מהיחס של חברה לשעבר, וכמובן, הקרובה ביותר אל לבנו – אליסון השבורה. לבי יצא אליה. "לפעמים זה גרוע יותר כשהם מבחינים", שפופה בחדר עם יתר הבנות, פורצת בבכי, זוכה לחוסר רגישות מפגי ואחרי כן מחוסר רגישות משווע וכל כך אנוכי מדון. "אני לא אומרת את זה בקלות, אבל אתה לא אדם טוב". איזו מתוקה, לא מגיע לה כל זה. להמשך הביקורת (yaddo, tv.agenda.co.il‏)


9. "משפחה מודרנית", עונה 1, פרק 24. יופי של פינאלה לעונה נהדרת! הפרק הזה המחיש היטב את כל מה שיפה בסדרה הזו – השילוב בין הקומדיה והדרמה והמתחים אל מול תחושת המשפחתיות. הפעם, הפרק עשה שימוש בטכניקה המקובלת בסיטקומים - "קומדיה של טעויות" אבל הצליח להימנע מליפול לקלישאות השחוקות. הקטע עם פיל וגלוריה והנשיקה במשחק הכדורסל היה משעשע מאד כיוון שהוא שיחק יפה על הקטע של פיל שמצד אחד מתקשה להישאר אדיש למראה של גלוריה אבל מצד שני גם מאד אוהב את אשתו (ומפחד ממנה, יש לומר...), וכל הסיפור הזה השתלב יפה בפרק (אהבתי במיוחד את הקטע שבו קלייר אומרת להיילי להגיד לפיל בטלפון משהו שיעצבן אותו כדי שיראו את זה על המסך, אז היא אומרת לו "אבא, אני בהריון").

הסיפור עם מיטשל והיונים היה דבילי לגמרי, אבל עדיין הצליח להצחיק אותי, וכל הקטע עם המרדף אחרי היונה נראה כמו סרט טיפוסי של ג'ון וו (אם ראיתם את "עימות חזיתי" או את "משימה בלתי אפשרית 2" בטח הבנתם למה). העלילה של לוק וג'יי הייתה מקסימה במיוחד – היה כיף לראות ממציא סיפור על כך שהוא היה ספר של סלבריטיז ואת לוק הדביל אוכל את הלוקש, והיה נהדר עוד יותר לראות כיצד הקטע הזה משתלב בצורה מושלמת בסיום הפרק.

מעל לכל עמד סיפור ה"תמונה המשפחתית" שגם לימד אותנו קצת על קלייר והמאבק הפנימי בין הפרפקציוניזם שלה לאהבת המשפחה, ובעיקר הביא אותנו לקליימקס המושלם של העונה – הסצינה על הדשא עם הריבים, והבוץ ולוק שמציל את המצב עד לתמונה ה"משולמת" בהחלט הציגה תמונה אותנטית של הסדרה הזו, והיא בהחלט לא הייתה רחוקה מלהיות מושלמת.


8.5 "האישה הטובה", עונה 1, פרק 7. פרק טוב מאד. אהבתי מאד את הדמות של עוה"ד הלפרין והכימיה שלו עם אלישיה הייתה מצוינת. גם הפלפול המשפטי סביב השאלה החוקתית האם אי-נקיטת פעולה מסיבות דתיות יכולה לפטור נתבע מאחריות נזיקית היה מעניין מאד. קצת התאכזבתי מהעובדה שבסוף התגלה פתרון "נוח" בדמות הגילוי על כך שהכל היה, בעצם, ניסיון "להלביש" על הנתבעים תיק, אבל מאד אהבתי את הדרמה שהובילה לכך, ובמיוחד את הגילוי על כך שהאישה כן השתמשה בטלפון בשבת כדי להתקשר לאביה כדי לשמור אתו על קשר. את הטוויסט המרכזי עם הגילוי על כך שהלפרין בכלל אינו עו"ד לא ראיתי מגיע, והוא הפך את העסק למעניין במיוחד, ואהבתי את ההתנהלות של אלישיה ברגעים האלה. עלילת המשנה, עם הבן שמגיע על נערת הליווי הייתה קצת מופרכת (מה גם שהשחקן לא עושה עבודה משכנעת במיוחד) אבל יש תחושה שהסיפור הזה הולך לכיוון מעניין.

8. "החיים זה לא הכל", הסיטקום הישראלי הוותיק ביותר שמשודר כיום, סיימה עונה מספר סטטיסטיקה-כלשהי. הוא הסתיים בסצינה בה גדי ודפנה, שהתחילו בתור זוג נשוי, הפכו להורים, הפכו לגרושים והעונה הפכו לשותפים לדירה, מדברים בדיוק על מערכת היחסים המוזרה ביניהם. אבל זה היה חלק קטן ופחות חשוב מפרק הסיום, שהיה, בתור פרק של סיטקום, מוצלח בהחלט. החיים זה לא הכל תמיד הייתה חזקה בבניית סיטואציות קומיות (אפילו כאשר הבנייה הקומית הייתה צפויה ושחוקה). היא נפלה הרבה יותר בנושא הדמויות, שלחלקן אפילו המילה "קריקטורה" עושה חסד מוגזם. פרק סיום העונה לקח את כל הדמויות האלו, והדביק את כולן לשולחן רעוע אחד, ליצירת סיטואציה קומית משובחת. תוסיפו לזה את גדי ודפנה שמוצאים את עצמם אזוקים אחד לשני, וכתוצאה מכך נאלצים לשוטט בין ארבעה אנשים במקביל- וקיבלתם פרק שאולי לא יהיה משיאי הקומדיה הישראלית, אבל בהחלט ראוי לשמו. (שלמקו GRAS)‏



8. "הורים במשרה מלאה", עונה 1, פרק 5. אחרי פתיחה חלשה, עושה רושם שהסדרה הולכת ומשתפרת מרגע לרגע. אם בפרקים הקודמים ראינו אינטראקציה חמודה בין הדמויות והרבה חום שמשודר מהמסך, אבל גם נפילות מרגיזות לקלישאות שחוקות, בפרק הזה – לראשונה – לא הרגשתי באובר-דרמטיות שהייתה מנת חלקם של הפרקים הקודמים, והסיפורים הרגישו מאד אותנטיים. הסיפור על דרו ואדם והקשר המתרקם ביניהם, כשאדם מהווה דמות אב עבור אחיינו שבע האכזבות סופר ברגישות וברהיטות רבה, והרגע שבו אדם מחמיץ את האימון בגלל שאינו מסוגל לעמוד בלחציו של מקס הוביל לדרמה חזקה ולסצינה משובחת במיוחד של אדם ושרה. בכלל, הכימיה של לורן גרהאם ופיטר קראוזה חזקה במיוחד (והדיבורים על זוגיות בין שני השחקנים אינם מפתיעים, אפוא).  גם העלילה של קרוסבי וההיענות שלו לדרישות של ג'וליה לדרוש בדיקת DNA הייתה כתובה היטב. האמת היא שעד עכשיו לא ממש התחברתי לדמות שלו, אבל אט אט אני מתחיל לחבב אותה. מאד אהבתי את העלילה של האדי והחבר שלה ובמיוחד את הקטע בסיום שבו לאחר שנראה היה שהם נפרדו, היא שוב מסמסת לו במרץ על רקע הפרצוף החמוץ של אדם שמבין שהוא לא יכול לעשות דבר מלבד לשמור על זכותו לשנוא את הבחור. הסיפור היחיד שלא ממש אהבתי היה של ג'וליה ו"תאוות השליטה" שלה, שהיה קצת מאולץ וצפוי, אבל בסה"כ היה פרק ממש נחמד.


8. עוד לא ראיתי את החצי השנה של "מורגן פרימן והמוזיקה האמריקאית", אבל שלושת הפרקים הראשונים היו מעניינים מאוד. אני חובב גדול של מוזיקה ושל היסטוריה, כך שתוכניות כאלה הן לחם חוקי, אבל למרות העניין שלי בתוכנית - שהוא ברירת מחדל עבורי גם כשמדובר במוזיקה שאני לא אוהב, כמו בלוז במקרה הזה - התבאסתי מהעובדה שיש שם מינימום שימוש בחומרי ארכיון, אלא בעיקר בהופעות עכשוויות של גדולי הז'אנר המוצגים שם. זה ממש לא מה שאני מחפש בתוכנית כזו. אמנם מן הסתם אין יותר מדי פוטג' של אמנים שחורים משנות ה-50 (ובטח שלא לפני כן), אבל תמונות סטילס מאז ודאי שיש ואפילו את זה לא ראינו. יתר על כן, את השיר היחיד שכן הכרתי שם, I Just Wanna Make Love to You  של האלילה אטה ג'יימס, היא שחטה על הבמה בגרסה מהירה ומעצבנת, שהריצה אותי מיד אחרי הצפייה לשמוע את המקור כדי לתקן את המעוות.


הפרק השני המשיך לעסוק בבלוז והיה למעשה המשך ישיר לפרק הראשון, ונראה שעבורי שעתיים שלמות כאלה הן מעט מייגעות, בעיקר כי הפורמט שבו בחרו יוצרי התוכנית פשוט פגום. ההופעות העכשוויות האלה מעקרות את ההיסטוריה ומראות רק את המורשת. אנחנו רואים את אריק קלפטון העכשווי מבצע את White Room אבל זוכים אולי לדקת מסך שעוסקת בג'ימי הנדריקס. בספר שלי זה מעשה שלא ייעשה. אם כבר חציתם את האוקיינוס אל בריטניה בסדרה על המוזיקה האמריקנית, עשו את זה כמו שצריך גם אם זה דורש כמה דקות של שחור-לבן. אף על פי כן היה מעניין מאוד. אירוני ואף מדכא שעד היום כוכבי הבלוז האמריקניים החלוצים מוכּרים הרבה פחות מעמיתיהם הבריטיים, שאומצו בהתלהבות עצומה על ידי הקהל במכורתם. היה מרתק גם להכיר את שורשי הבלוז, הנטועים בהמהום של העבדים בשדות הכותנה ומורשת שמגיעה עד אפריקה.


הפרק השלישי כבר הגיע לעסוק בז'אנר שאני אוהב ומרותק ממנו הרבה יותר - ג'ז. גם כאן השימוש בחומרי ארכיון יחסית עכשוויים היה בעוכריו של הפרק, אבל הפעם לא הייתה להם ברירה כשעסקו בחברים כמו צ'ארלי פרקר ודיוק אלינגטון. לא שהראו חומרי ארכיון בשחור-לבן, אבל לפחות השמיעו כמה קטעים מקוריים על רקע נופים ניו יורקיים, או משהו כזה. הפרקים הבאים, שטרם ראיתי, אמורים להמשיך לעסוק בז'אנרים שאני אוהב יותר - המשך הג'ז, פאנק וסול. (yaddo, tv.agenda.co.il‏)


7.  " המפץ הגדול", עונה 3, פרק 1. הסדרה החביבה חזרה לעונה שלישית, והפתיחה הייתה... חביבה. מצד אחד, חשבתי בתחילת הפרק שזה יפה שהתסריטאים לא נבהלו מהחיבור של פני ולאונרד והקטע שבו היא התנפלה עליו בנשיקה כשהיא ראתה אותו היה בלתי צפוי ומוצלח מאד. מצד שני, כל הסיפור על כך שהחברים "דפקו" את שלדון והפכו את כל המסע לקוטב למיותר לגמרי היה קצת מופרך, לטעמי, אם כי הוביל ללא מעט רגעים משעשעים – במיוחד באינטראקציה בין פני ושלדון כשהיא באה לנחם אותו ובין שלדון לאמא שלו בטקסס. מצד שלישי, סצינת הסיום של הפרק כשלאונרד ופני מדברים על ה"מוזרות" רומזת באופן עבה שהתסריטאים כן נבהלו מהחיבור בין לאונרד ופני. אני מקווה שהם ייתנו לזוגיות הזו צ'אנס ויימנעו מקלישאת ה"יהיו ביחד או לא יהיו ביחד" שקיוויתי שהם חמקו ממנה באלגנטיות.
 
6.  "המשרד" (ישראל), עונה 1, פרק 2. הפרק השני הותיר עליי רושם דומה לזה שהשאיר הפרק הראשון. מחד, היצמדות רבה מדי לטקסט של המקור הבריטי שקצת מקשה על פיתוח הדמויות והעלילה לכיוונים שתואמים יותר את המדינה שלנו, מנגד, היו מספר התאמות יפות של הסדרה לישראל - במיוחד הוולגריות של הדמויות (סמי המחסנאי, למשל, נראה כמו דמות סופר-ישראלית) והדרך שבה הן מתמודדות עם התמונה בעירום של אבי (הסדרה "תפסה" יפה את חוסר המבוכה שיש בישראל מעניין כזה לעומת בריטניה, למשל). נקודות החוזק של הסדרה נעוצות, לטעמי, במונולוגים של הדמויות ב- Talking Heads (אין מה לעשות, עוזי וייל יודע לכתוב מונולוגים גאוניים) ובתגובות של הדמויות לסיטואציות שנוצרות, כמו, למשל, הגברים המתחרמנים מהגעתה של שירי הצעירה והיפה ("אף אחד לא ייכנס למנהרה שלה!") או המינוי של יריב להיות החוקר של הפרשה שהוביל לכמה רגעים משעשעים, כמו הקטע עם השלטים שהוא הכין. ואולם, למרות שהקטע הזה נבנה יפה בסצינה משותפת של יוסי ודנה, יתר הסצינות המשותפות שלהם היו מאכזבות וחוסר הכימיה בין מלי לוי לאלדד פריבס (המאכזב במיוחד) שוב ניכר היטב. הסצינה שבה דנה מבקשת מיוסי "תשחק לי בשיער" הייתה חלשה במיוחד, ומשפטים כמו "זה מייבש שיער או שאתה שמח לראות אותי" בעיקר עוררו מבוכה (בכלל, נראה שנקודת החולשה של עוזי וייל היא כתיבה של דמויות סימפטיות, ואולי כדאי שלקראת העונה הבאה ההפקה תשכור תסריטאי מיומן בכתיבת דמויות שיעבוד לצדו ויסייע לו בכך). בסה"כ אפשר לראות את הפוטנציאל ונראה לי שכדאי לחכות לפרקים שבהם הסדרה תתרחק מהמקור ותפתח את עצמה כדי להתרשם ממנה באמת.


5. "קומיוניטי", עונה 1 פרק 17. לא נעים להגיד, אבל בצפייה השנייה, הפרק של "קומיוניטי" היה ממש מטופש. גם בצפייה הראשונה לא נהניתי מחלקים נרחבים ממנו, אבל אתמול הייתי אפילו מעט נבוך. הקטע שבו עאבד ניגש אל הבחורה בעידוד חבריו בתור אישיות אחרת שמתנהגת כמו לטאה, היה מביך מסיבות רבות. גם כי זה מטומטם וגם כי הקומדיה פשוט לא זרמה. בהמשך הביליארד בעירום היה מבדר משהו, במיוחד תגובות הקהל השונות, אבל עדיין - פרק גרוע. לפחות הקטע עם עאבד כדון דרייפר היה מעולה. (yaddo, tv.agenda.co.il‏)


באדיבות הטוויטר של שירלי

2. ערוץ 10 בקאנטים. אם בעבר הפקות הריאליטי שלו סיפקו עדנת רייטינג מסוימת, השנה האחרונה הוכיחה שגם לציבור הרחב יש סף קיבולת לטימטום: "הרווק" נכשלה, וכך גם העונה הרביעית של "הישרדות"; אפילו "סרטי התעודה" המטופשים שממלאים את לוח המשדרים - מהרב שחושב שהוא גיבור על עם ראיית רנטגן ועד תחקיר שבמרכזו מיני ציצים - תכנים הפונים למכנה המשותף הנמוך ביותר (היינו: דופק) - נכשלים כולם אחד אחרי השני. הפתרון המתבקש הוא פירמוט טוטאלי: פיטורי כל העובדים האחראים לפיאסקו הזה, הכנת גריד עבודה חדש ובניית הערוץ מאפס. אבל בערוץ 10 יודעים טוב יותר איך לחזור לדרך המלך ולהביס את אימפריית 22: הם יהפכו את הערוץ לגרוע עוד יותר. גאוני! השבוע הודיעו בערוץ על שינויים הצפויים בלוח הסתיו: "לונדון וקירשנבאום" תבעט לחמש אחה"צ, רפי רשף יוזז לשש, ואת המשבצת של שבע יאיישו השף ישראל אהרוני בתוכנית בישול ואחריו גיא פינס עם מגזין הרכילות שלו. אז מה היה לנו פה? דחיקת תוכנית האקטואליה האינטליגנטית ביותר בישראל לשולי הלוח, לשעה בה קהל היעד שלה עדיין תקוע בפקקים חזרה מהעבודה/אוניברסיטה; קידום מגזין הפורנו-חדשות של רפי רשף ("ספר לנו, שמוליק, איך הרגשת שהודיעו לך שבתך התינוקת נטרפה ע"י פיטבול?") לכיוון הפריים-טיים; והצבת תוכנית בישול ומגזין רכילות כ"מקפצת רייטינג" למהדורה החדשות הגרועה של מיקי ויעקב. בערוץ 10 מקווים שלונדון וקירשנבאום יבינו את המסר ויסתלקו מהערוץ; במקומם תשובץ עונה נוספת של "נשות הטייסים" או תוכנית אירוח של איזו פליטת ריאליטי רפת שכל. אז יש לי חדשות לערוץ 10: אתם לעולם לא תנצחו את ערוץ 2, הציבור הישראלי הונדס להדליק את הטלוויזיה ע"י לחיצת 22 בשלט ושום דבר שתעשו לא ישנה זאת. טיהור הערוץ מתוכניות האיכות המעטות המשובצות בו רק יבריח את המעטים שעוד טורחים לזפזפ לכיווונכם. ומהתדמית של הערוץ הכושל שאף אחד לא צופה בו כבר לא תצליחו להתנער. תשאלו את ערוץ 1. (okok4)‏



1. לפני כשבועיים שודרה תכנית של "מונית הכסף" במהלכה צולמו שלוש נשים ממוצא אתיופי עולות למונית והוצגו כמי שמסרבות לספר מהו מקצוען. בפרומואים של התכנית הן הוצגו כמי שמסתירות משהו, ולצופים נרמז באופן עבה שמדובר בנערות ליווי. בקישורית לפרק שהועלתה לפורטל "אורנג'" והועבר לשם ע"י "קשת" נרשם במפורש "פרק 5 – נערות הליווי". שלוש הנשים מספרות שמאז שידור התכנית הפכו חייהן לסיוט מתמשך: חלקן פוטרו מעבודתן, יחסיהן עם חברים ובני משפחה הידרדרו והן זוכות להצקות חוזרות ונשנות מעוברי אורח. בתכנית בשבוע שעבר התנצל אמנם עידו רוזנבלום "על עגמת הנפש" שנגרמה לשלוש הנשים, אך השבוע התברר שבכוונת השלוש להגיש תביעה אזרחית נגד התכנית ונגד "קשת". האמת? מגיע להם. אולי בפעם הבאה הגאונים שעורכים את הפרומואים יפסיקו להיות חכמים על חלשים ויחשבו היטב לפני שהם "תופרים" סטיגמות למתמודדים.

בשולי הממיר

* ב"מספ7ים" התארחו סם לויד (טד מ"סקרבס") ודייויד ריס סנל (רוני גרדוקי מ"המגן").


* ב"בטי" התארחו דוגמנית העל כריסטי ברינקלי בתפקיד פנלופה, ושאקירה בתפקיד עצמה.


* בפרק האחרון בעונה של "הגבול" התארחה נינה דוברב המוכרת כאלנה מ"יומני הערפד".


* פרק 16 של "זירת הפשע: מיאמי" היה פרק מיוחד שבוים על-ידי איש הרוק הכבד ובמאי סרטי האימה רוב זומבי, עם שלל כוכבים אורחים ששיחקו תחת שרביטו של זומבי בלהיט המרטשים "ליל המסכות" - רעייתו שרי מון זומבי, מלקולם מקדואל ("התפוז המכני") ווויליאם פורסיית' ("לאס וגאס"). מלבדם מתארחים מייקל מדסן ("כלבי אשמורת") ובילי גיבונס מלהקת "זי-זי טופ" בתפקיד עצמו.


* ב"שקר לי" התארחו ג'יימס מאסטרס (ספייק מ"באפי"), ג'ון קרול לינץ' (סטיב מ"המופע של דרו קארי", "זודיאק"), וג'ון פייפר-פרגוסון (ג'ו מ"אחים ואחיות").


***


מה יהיה לנו השבוע?
22-28 באוגוסט


ביום רביעי: עונה שביעית ואחרונה של "פשע מן העבר" (yes אקשן).


ביום חמישי: "אנשי המסיבות" 2 (yes דרמה).


ביום שישי: "הדקה ה-90" (Eleventh Hour בלעז) (Hot Zone).


ביום שבת: "הפמליה" 7 (yes קומדיה)


יומיות א'-ה':
"המנטליסט" עונה 1 (לקראת עליית עונה 2) החל מיום שני (yes אקשן)
"האוס" עונות 1-3 (HOT3)


* השבוע ב-Hot VOD :
"סמנתה מי", "מחוברים" (5 פרקים ראשונים)
סרטים: "אב חורג" (ארה"ב 2009), סופר הצללים (בריטניה 2010)


* השבוע ב-yes VOD :
סרטים: "הקאדילק של דולן" (2009), "פרשס" (2009), "מפריז באהבה" (צרפת 2010)


מסביב למסך המפוצל


אז איך מזהים שקרנים? "יש כמה זירות שבהן אפשר לזהות שקר - פנים, תנועות הגוף והקול מכילים סימנים. בעיקרון צריך לחפש משהו שלא מסתדר, סתירה בין ההבעה או הקול לתוכן הדברים. אחד הדברים הבולטים ביותר הוא כשמישהו אומר משהו ובו זמנית מזיז את הראש קצת מצד אל צד - עושה מעין תנועה קטנה של 'לא'. דבר נוסף הוא המיקרו־הבעות, שנמשכות 1/15-1/25 השנייה. אלו הבעות ש'בורחות' כשהאדם מנסה להסתיר משהו. הן כמו פליטות פה". לכתבה המלאה (טלי שמיר, כלכליסט, על האיש העומד מאחורי יצירת הסדרה "שקר לי")

* דפנה יודוביץ' (גלובס) ממשיכה לדווח על הקרב בין קשת ל-HOT.


* שמחה סיגן (גלובס) על ז'אנר אופרות הסבון שכנראה הגיע לידי מיצוי. אביעד קדרון בפוסט תגובה.


* למה אפשר להראות את העירום של ספנסר טוניק בטלוויזיה? אלון עידן (עכבר העיר) עונה.


* בן פרץ (עכבר העיר) על חמש אמהות טלוויזיוניות עם גישות שונות לגידול ילדים (יש ספוילרים בפנים).


* השקת Google TV נתקלת בקשיים: גוגל מתקשה לשכנע את ראשי 4 רשתות הטלוויזיה המובילות בארצות הברית להצטרף לפרויקט.


* בן בוגוסלבסקי: אם מישהו מכם יחשוב פעם להתחבר להוט, שיקרא את המכתב הזה. ושיחשוב שוב.


* חברת yes משמיטה את ה-"stars" משמות ערוצי הסדרות. הפופ-אפים עדיין שם.

***
רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר
המסך המפוצל בפייסבוק

תגובות (13)