ארכיון המסך המפוצל > 2010

הממיר 3/10/10

קומיוניטי בפרק הכי טוב Ever, דקסטר פותחת עונה בפרק בינוני, חסמב\"ה כיפית, המפץ הגדול לא מספקת את הסחורה, וגם על מד מן, הפמליה ועוד

מאת: איתן גשם והמערכת
פורסם בתאריך: 03/10/2010


10. "קומיוניטי", עונה 1, פרק 23. מה כבר אפשר לומר על הפרק הזה מלבד 'מושלם'? פרק גאוני, מבריק, חכם ובעיקר – מצחיק עד דמעות. הכתיבה הייתה מהודקת במיוחד, הבימוי של ג'סטין לין (שביים את המשכוני "מהיר ועצבני" מס' 3 ו- 4) היה מלא השראה (ובאמת, מכל העוולות הקשות של מצביעי ה"אמי" השנה, העובדה שלין אפילו לא היה מועמד לפרס על הבימוי של הפרק הזה היא פשוט חרפה), המשחק של כל חברי הקאסט היה מדויק להפליא והתזמון הקומי היה פשוט מרהיב ביופיו. ואיך בוחרים את הרגעים המצחיקים ביותר בפרק כזה? מהרגע שג'ף מתעורר מהשינה ברכב הכל מצחיק ועמוס בקריצות ובמחוות לסרטי פעולה מפורסמים. במאמץ רב אוכל לומר שצחקתי במיוחד מהבדיחות על מועדון הויכוחים וה- Glee Club ("תכתבו קצת שירים אורגינלים, למען השם!"), התכסיס שהבנים עושים לחברי מועדון השחמט, הקטע עם עאבד בשירותים, ה"צלפים" שנושרים מהעצים, המדורה שהחבורה מדליקה בחדר הלימוד, שירלי ("I'm Going Home, Britta") וכמובן, השילוב הגאוני של סניור צ'אנג במשחק כמתנקש מטורף והקטע שבו הוא מפוצץ את עצמו עם הצבע כשג'ף קופץ החוצה מהחדר בשניה האחרונה – פשוט רגע היסטרי לחלוטין. אני חושב שגם אם אצפה בפרק הזה 30 פעם אני אמשיך לצחוק שוב ושוב ברגעים האלה. למעשה, זהו הפרק הקומי הטוב ביותר שראיתי בטלוויזיה מזה שנים רבות, ומועמד ודאי למקום גבוה ברשימת פרקי העשור הקרוב. סדרה אדירה, פרק אדיר.



9. "מד מן", עונה 4, פרק 10. לא קשה לזהות את התימה המרכזית בפרק המשובח הזה – סודות גדולים בעלי השלכות הרות גורל על חיי הדמויות המחייבים אותן לעשות בחירות קשות.

דון נאלץ שוב להתמודד עם עברו כשמתברר שהעסקה החדשה כרוכה באישורים ביטחוניים ובחיטוט בסודו הכמוס ביותר. אלא שבניגוד לפעמים קודמות בהם החשש שלו היה מקולגות או מבני משפחה, כאן מדובר בגורמים ביטחוניים בעלי משאבים שיכולים גם להביא לכך שהוא ייענש על העבירה הפלילית שביצע לפני שנים רבות. אין זה פלא, אפוא, שהוא עובר התקף פאניקה קשה וכופה על פיט את הויתור על העסקה כדי לשמור על עצמו. מעניין לראות את פיט משתלב בסיפור – מצד אחד, ההתבכיינות שלו לטרודי על "אנשים ששומרים סודות ופוגעים באנשים ההגונים" היא מפגן מרהיב של צביעות (הלו, פגי?...). מצד שני, הוא בחר לקחת את האשמה על עצמו כדי לשמור על סודו של דון כיוון שהוא מבין שעם כל הכבוד לו ולכישוריו, בלי דון החברה תקרוס. אשר לפיי – יפה היה לראות שבחושיה החדים היא הבינה מייד שדון מסתיר משהו, אבל כשהוא סיפר לה את הסוד זה נראה היה כאילו הוא מאוכזב מהתגובה שלה ומההצעה שלה שיודה באשמה ויקווה לקבל עונש קל. כפי שנרמז בפרק הקודם – דון זקוק לאישה חמה ודואגת שתטפל עבורו בבעיות שהוא מתקשה להתמודד איתן ולא תשלח אותו להתמודד עם הבעיות שלו. המבט הארוך שדון נועץ במייגן בסיום הפרק עשוי ללמד על כך ש"נפל לו האסימון" לגביה – היא בדיוק סוג האישה שהוא צריך: דואגת, אכפתית, חרוצה (ויפה מאד). האם הוא יעשה מהלך בעניין?

זה היה הפרק הראשון בסדרה שבו בטי הצטיירה כדמות סימפטית לכל אורכו – היא באמת שמחה עבור סאלי כשהיא שמעה שדון לוקח אותה להופעה של ה"ביטלס" ולא הפגינה קנאה, היא שמרה על דון כשהגיעו החוקרים ועשתה נכון כשיידעה אותו על כך, ואפילו במהלך השיחה ולמרות שהיא התקשרה כדי לנזוף בו היא גילתה כלפיו אמפטיה ושיתפה פעולה כשהבינה שדון חושש מציתות לשיחה. האם יש כאן התקדמות של הדמות או סתם מקריות?

ג'ואן מגלה כבר בתחילת הפרק על ההריון שלה, וברור שהסיטואציה בעייתית מאד מבחינתה. היא אישה נשואה שבעלה עזב לפני מספר שבועות ולא ברור מתי ישוב, ואבי התינוק הוא גם אדם נשוי. הקטע המעניין ביותר בסיפור הזה היה כשרוג'ר אומר לג'ואן שהוא אולי אוהב אותה, והיא נראית כאילו היא שוקלת באמת לשמור על התינוק ושואלת אותו אם הוא רוצה לשומר עליו והוא ממהר לברוח מהעניין. הקטע הזה לימד היטב על מערכת היחסים ביניהם – אמנם לרוג'ר יש רגש חזק כלפי ג'ואן, אבל הוא פשוט לא מסוגל להתחייבות אמיתית, כי הוא אנוכי וילדותי מדי. מעניין היה לראות שג'ואן שיקרה לאישה שהמתינה במקום בו מבוצעות ההפלות והציגה את הדברים כאילו היא ממתינה לבת שלה הצעירה. האם השקר נבע מכך שהיא מתביישת בעצמה או שמא היא החליטה לשמור על התינוק? יהיה מעניין לראות.



רוג'ר, מצדו, עסוק עם הצרה החדשה שנפלה על ראשו. הפגישה עם לי ג'וניור במהלכה אומר לו האחרון ש"לאקי סטרייק" זורקת את המשרד שלו לאנחות לימדה אותנו רבות על אופיו של רוג'ר – מצד אחד, נהנתן חסר תקנה. מצד שני, "נעול" על שיטות העבודה של הדור שלו שלא מצליח להפנים את שינויים הדרמטיים בשוק בתקופה ההיא.רוג'ר מצליח – בזכות תחנונים רבים – להשיג ארכה של 30 יום כדי שהחברה תוכל לנסות ולגייס מקורות הכנסה חדשים, אבל לא מסוגל לספר לשותפיו את הסוד הנורא (שוב סימן לילדותיות שלו), וכל זאת כשהוא עוד מגלה שהחברה הפסידה 4 מיליון דולר. אין זה פלא שהוא מוציא את העצבים שלו על פיט המסכן, בחושבו שפיט הוא הגורם לאובדן התקציב הפוטנציאלי.

ואחרון חביב – ליין פרייס. היה מרתק לראות את ליין מנסה להביך את אביו בכוח כשגרר אותו ואת דון למועדון הסליזי משהו שבו עובדת החברה החדשה שלו. גם האב וגם טוני (החברה) מבינים בקלות שליין מתאמץ מאד להראות לאביו שיש לו חברה שחורה שעובדת במועדון כזה. הקטע שבו האב חובט בליין במקל ומוריד אותו לרצפה על ידיו וברכיו היה מעניין במיוחד לא רק משום שהיה מפתיע מעט, אלא בעיקר מפני שרמז לצופים שלמרות שליין נהנה, כנראה, מאורח החיים הקפיטליסטי של ארה"ב הוא לא יכול להתנתק מהשורשים הבריטיים שלו ומהחינוך המוקפד עליו גדל. גם ליין לא מצליח למצוא את האומץ לומר לשותפים מה באמת קורה בחייו אלא זורק רק שיש לו משפחה לפגוש בלונדון ובורח מהישיבה ברגע משעשע למדי.



וביקורת נוספת של yaddo המעניק לפרק ציון 10:

"עשה סדר בבית שלך, כאן או שם. אתה לא תחיה בין לבין" (רוברט פרייס לבנו השרוע על הרצפה). למרבה הצער, לדון אין אף אחד שיורה לו מה לעשות כפי שאביו של ליין פרייס עשה לבנו בקולו המעולה. אצלו נמהלות ההעדפות זו בזו, וכמותן הזהויות. הזהות שלו עומדת על סף חשיפה בדיוק בפני אלה שאסור שתתגלה בפניהם, הוא מגיב בהתקף חרדה ולבסוף מורה לפיט להיפטר מחשבון ששווה ארבעה מיליון דולר, שלא לדבר על זמנו ועמלו של פיט. זהו, ככל הנראה, מחיר החופש שלו. רשת הביטחון הזו נעלמת בדיוק כאשר החשבון הכי חשוב של סטרלינג קופר דרייפר פרייס, זה שמחזיק את החברה, הולך מהם, כך שכרגע הסימנים מצביעים על עתיד עגום למשרד, שלושה פרקים לפני סוף העונה. לביקורת המלאה.

וגם: גדי להב מנתח את הפרק ב"עכבר העיר".

ועוד 9. "הפמליה", עונה 7, פרק 5. זה היה הפרק הטוב ביותר בעונה הזו, ואחד הפרקים היותר טובים שזכורים לי מהסדרה. למעשה, הפרק שילב בין כל הנקודות החזקות של הסדרה – עלילות מצחיקות ומעניינות, הופעות אורח של סלבריטאים בכמות מטורפת ואפילו וינס פתאום נהיה מעניין. השילוב של סשה גריי נראה כמו פתח לכיוון מעניין עבור הדמות של וינס – הרבה זמן לא ראינו אותו עם חברה קבועה, והבחירה שלו דווקא בשחקנית פורנו בהחלט עשויה להוביל לקונפליקטים בהמשך, והכימיה שלו איתה לאורך הפרק הייתה לא רעה בכלל. הסיפור של דרמה עם בוב סאגט היה קורע מצחוק, כפי שאפשר לצפות מסיפור שכולל את ג'וני דרמה ובוב סאגט, אבל אהבתי במיוחד את הגילוי בסיום על כך ששוב דפקו את דרמה - שגם הצליח להפתיע, אבל גם הוסיף המון סימפטיה לדמות (של דרמה, לא של סאגט!). העלילה של ארי הייתה מעניינת ומוצלחת – היה כיף לראות אותו מנסה להתחנף לכל הסלבס שהוא הזניח תקופה ארוכה, והופעות האורח של ג'סיקה סימפסון וארון סורקין היו מלאות במודעות עצמית והפתיעו לטובה, כמו גם ההופעה הקורעת של מייק טייסון. אחלה פרק! אני מאד מקווה שהם ימשיכו כך.


שחקנית הפורנו סשה גריי, הפמליה

ועוד 9! "חסמב"ה דור 3", פרקים 1-4. ההתייחסות להלן היא לארבעת הפרקים הראשונים. אין ספוילרים אבל ישנה סקירה כללית.
כיף! העיבוד החדש לקלאסיקה העברית מתאר התרחשות עכשווית שבה ירון זהבי הקשיש (עודד קוטלר המעולה) בטוח שתמר סגניתו היפה (נירה רבינוביץ'), שהפכה לימים לאשתו ואז לגרושתו, נחטפה מביתה. יחד עם נער עצלן ופוחח בשם איגי (תומר אופנר המעולה אף הוא) שנאלץ לעזור לו במסגרת פרויקט מחויבות אישית, הוא יוצא לאתר אותה. במהלך החיפושים הם מתאחדים בהדרגה עם שאר החברים לחסמבה, בזמן שנכדתו רנן, הבטוחה שסבתה טסה לחו"ל וסבה שוגה באשליות, מתחילה להבין שמשהו כאן עקום. יחד עם חבריה היא חוקרת את העניין מצדה שלה, כאשר במהלך כל אותו הזמן מזנבים בה אנשי החברה הסלולרית "זורוקום", ממפעלות אלימלך זורקין (זאב רווח), הנשלטת על ידי ילדיו הבוגרים (דורית בר אור ויהודה לוי).

העלילה, לפחות בארבעת הפרקים הראשונים, קוהרנטית ואמינה למדי על אף החרפון שבשוליה – הרעים בה באמת רעים, אנשים מתים וסופגים מכות והסכנות ממשיות – אולם כל ההתרחשויות מתנהלות באווירת לשון בלחי קלילה. מה שמצהיל במיוחד הוא הניגוד בין הזקנים המגלמים את מלח הארץ לבין הנוער-של-ימינו שלא רוצה להתגייס לצה"ל, מצלם את החברה בעירום כשהיא ישנה ומנהל הימורים לא חוקיים. כך לצד הכיף ישנו רובד קל של ביקורת על אובדן הערכים, ובמקביל ישנה ביקורת הפוכה גם על אותו דור מייסדים – מנשה התימני (גבי עמרני) למשל מבין בעזרת הנער הפוחז שהגדרתו כ"תימני" היא גזענית משהו. הביקורת לא נפסקת בצרימה הבין-דורית, וגם חברות הסלולר (ולצדן חברות כימיקלים) סופגות חצים אמיצים, כאשר בדמות "זורוקום" נתרמים בשמן סכומים כבדים לאגודה למלחמה בסרטן כדי שתמשיך לחקור את נזקי הסיגריות והשמש על חשבון נזקים סביבתיים למיניהם.

אבל אני חושש שהדיבורים על ביקורת עלולים להביא מישהו לחשוב שהסדרה הזו היא משהו שהיא לא. אלה וההתרחשויות חמורות הסבר מתקפלות בפני דמויות גרוטסקיות, בדיחות על כל שעל ורפרנסים לקישקשתא המתבקשים מנוכחותה של נירה רבינוביץ'. זוהי קרוב לוודאי הדרך האופטימלית לעבד את סיפורי חסמבה לטלוויזיה של ימינו, משהו שיחצה קהלים ויכבד את כל החתונות שעליהן הוא רוקד, איפשהו בחצי הדרך בין הספרים המקוריים לבין "החמישיה האמיצה", הפארודיה המצוינת של טייכר וזרחוביץ'. אוקיי, אולי קרוב יותר לאחרונה. העיבוד הזה הוא הנאה צרופה. (yaddo, http://tv.agenda.co.il)‏



וגם אריאנה מלמד כותבת על חסמב"ה.
וגם מורן שריר.
וגם וגם וגם צפניה, שמחבב את הסדרה.

8. "הורים במשרה מלאה", עונה 1, פרק 11. סיפור המשבר אצל ההורים של ארבעת גיבורינו בהחלט הוסיף עניין רב לסדרה. היה מעניין מאד לראות את שרה יוצאת עם אמה לערב בילוי בגלריה, נאלצת לצפות בה בעיניים כלות מפלרטטת עם אדם אחר ובהיפוך תפקידים מפתיע מחכה לה בלילה רק כדי לשמוע ממנה על כך שהיא כן שכבה עם הבחור, ולהבין ביחד אתה עד כמה העניין הזה עלול להשפיע על החיים שלה בעתיד. אהבתי גם את האינטראקציה בין הדי לבין אמבר במהלך הפרק, ויפה היה לראות שאמבר בחרה לספר להדי על כך בעצמה, עובדה שלא שינתה את התגובה הכעוסה והמוצדקת של הדי, אבל לפחות לימדה אותנו שלאמבר כן אכפת ממנה מאד. אהבתי גם את ההתמודדות של קרוסבי עם הסיפור של הוריו והדחף המוזר שלו להוציא את הפסנתר שסימל את הרצון שלו לחזור לילדות ולברוח מהמציאות. הקטע שבו כל המשפחה מורידה את הפסנתר היה מקסים וסימל היטב את רוח הסדרה. העלילה של ג'וליה וה"אורח" שהגיע לארוחת הערב הייתה די משעממת, אבל בסה"כ רוב הפרק היה מעניין מאד.



6. "דקסטר", עונה 5, פרק 1. לא יודע למה, אבל הייתה לי בעיה חמורה עם פרק פתיחת העונה של "דקסטר". הסדרה הזו, גם בעונות הכי פחות טובות שלה, היא עדיין מבריקה ומותחת ומרתקת ושוברת גבולות - משהו שאפשר לומר במיוחד לאחר רגע הסיום של העונה שעברה, שהיה מרגש ומזעזע באותו זמן. אבל נראה כאילו כל המומנטום הזה קצת הלך לאיבוד בפרק פתיחת העונה של "דקסטר". הבימוי בפרק מאוד ניסה להדגיש את העובדה שדקסטר מתקשה להגיב באופן רגשי לרצח של ריטה. מבחינת כתיבה זה היה מהלך חכם ונכון (מה גם שכולנו ידענו מההתחלה, שזה לא בגלל שדקסטר הוא כזה חיית-אדם, אלא בגלל שהוא, כמו כל אדם נורמלי, מגיב לטראומה הזו בעזרת הלם). גם מבחינת בימוי הדבר נעשה בצורה טובה. העניין הזה לא עבד רק מבחינה אחת, חשובה מאוד, וזו הבחינה הטלוויזיונית - הפרק גרם לכך ששכחתי לחלוטין ממה שאני הרגשתי בסיום העונה הקודמת, וכעת בפרק הזה הרגשתי שאני צופה בפרק ולא מתרגש כלל.

אני מכיר בעובדה שהפרק בוים בכוונה בצורה כזאת שתמנע מהצופים להתרגש, וכך נוכל להזדהות לחלוטין עם התהליך שדקסטר עובר, עד לרגע שבו הוא מתפרץ והבימוי מפסיק כביכול להיות מנוכר, וכך גם אנחנו הצופים יכולים להתחיל להרגיש משהו מהפרק הזה. מהבחינה הזו, אני באמת מוריד את הכובע ואומר שמדובר ביופי של דרך להעביר את הרגש המסוים הזה. אבל מכל שאר הבחינות, ובכן - פשוט לא נהניתי מהפרק. וממש לא אכפת לי אם עברתי במהלך הפרק את אותו התהליך כמו דקסטר. אני רוצה להתרגש כשאני צופה בטלוויזיה, ולא להישאר אדיש - ויש דרכים להראות את הניכור של הדמות בלי לגרום לניכור אצל הקהל. הכי בלטה, בעיניי, הייתה הסצינה בה דקסטר מספר לילדים ולהורים של ריטה על מה שקרה - איזו סצינה לא מרגשת, סצינה קרה וסתמית. אז אפשר לטעון שזו סצינה גאונית שמציגה את הרגע העצוב ביותר בחייהם של אנשים כדבר שולי, ואפשר גם לטעון שזה פשוט להוציא מסצינה שיכלה להיות יפייפיה, את כל הרגש, ולהגיש אותה יבשה ולא מעניינת.

חוץ מהפרט הגדול הזה, שאר העלילות הקטנות בפרק היו נחמדות (אולי נהניתי לצפות בהן פשוט בגלל שהן היו מרגשות במיוחד יחסית לעלילה של דקסטר). דב היא כרגיל דמות חזקה והתהליך שהיא בעצמה עוברת, תוך כדי שהיא לוקחת אחריות מלאה על דקסטר, היה מרתק. כולי תקווה שהמשך העונה תהיה קצת יותר מרגשת - זה הדבר היחידי שחסר כדי להוסיף לרשימת התארים של "דקסטר" גם את המילה גאונית. (ג'וני)




5. "המפץ הגדול", עונה 3, פרק 6. אחרי ההתעלות של הפרק שעבר חששתי שתהיה ירידה ברמה, ולצערי, היא גם הגיעה. שתי העלילות המרכזיות הרגישו קצת חסרות פואנטה. נתחיל עם העלילה הראשית - לאונרד לא מבין כלום בפוטבול ומתברר שדווקא שלדון – מכל האנשים – מבין בזה ומלמד אותו אבל לאונרד לא יודע להשתמש במידע הזה ורק מביך את פני יותר. אוקיי, אז הגילוי על שלדון היה חביב והוביל לכמה חיוכים, אבל הקטעים עם לאונרד והחברים של פני היו יותר מביכים ממצחיקים, וזה לא אמר שום דבר מעניין על הדמות שלו. הסיפור של ראג' ו-וולוויץ היה מחזור של עלילות קודמות, והיה מאכזב במיוחד, כי היה נראה שהכותבים מנסים קצת לפתח את הדמויות, אבל הסיום היה שקוף מדי ולמעשה לא תרם דבר לעניין הפיתוח, אלא רק החזיר אותן אחורה, וחבל. נקווה שהפרקים הבאים יהיו מוצלחים יותר.




בשולי הממיר

* ב"האישה הטובה" התארח פיטר גרטי ("רצח מאדום לשחור", "הסמויה").

* ב"משועמם" התארחה מרים שור ("סווינגטאון", "הדוויג והשארית העצבנית").

* ב"אנשי המסיבות" התארחה ג'יליאן ארמננט ("המשפט של איימי").

* ב"הורים במשרה מלאה" התארח מת'יו דל נגרו (ניק מ"טרה").

* שריל קרואו התארחה ב"קוגרטאון".

* בפרק הפותח את העונה ה-19 של "משפחת סימפסון" התארחו קולותיהם של סטיבן קולברט, וכן ליונל ריצ'י דיבב את דמותו שלו עצמו.



* ב"זירת הפשע" (עונה 10, ערוץ 1) התארחו כריסטופר שיר ("V", "סודות קפואים") וג'וליה קמפבל ("The Event").

* בפרק פתיחת העונה החמישית של "אבא אמריקאי" אליזבת' בנקס ("זאק ומירי עושים פורנו", "סקרבס")  תרמה את קולה לאחת הדמויות.

* ב"בטי" התארחה קטרינה בואודן ("רוק 30") והמעצב בריאן רייאס הופיע בתפקיד עצמו.

* ב"הפמליה" התארחו בוב סאגט ("צער גידול בנות", הקול של טד המבוגר ב"איך פגשתי את אמא") סטן לי (יוצר "ספיידרמן", בין היתר), ג'סיקה סימפסון, המתאגרף מייק טייסון, כוכבת הפורנו סשה גריי ואהרון סורקין (יוצר "ספורט באוויר", "הבית הלבן" ו-"סטודיו 60") - כולם בתפקיד עצמם.


* ב"יומני הערפד" התארחו ג'ינה טורס ("פיירפליי") ומיה קירשנר ("ישנן בנות", "24").


ג'ינה טורס ב"יומני הערפד"

***
מה יהיה לנו השבוע?
3-9 באוקטובר

ביום שני: "המנטליסט" מתחילה עונה שניה (yes אקשן)

ביום חמישי: "איך להצליח באמריקה" מסתיימת ו"משועמם" מסיימת עונה (yes דרמה)

* השבוע ב-Hot VOD :
"על הפנים" (Eastbound & Down).
סרטים: "לבנון" (ישראל 2009), "קירות" עם נינט, "התנקשות בנשיא התיכון" עם ברוס וויליס.

* השבוע ב-yes VOD :
"דם אמיתי" 3, "גלן מרטין".
סרטים: "ערבה בוערת", "אהבה בהפתעה", "סופר הצללים", "כבלים".

***

מסביב למסך המפוצל

"התוכנית שלנו היא במיטבה כשאנחנו מתייחסים לסי-איי-אי כאל כל משרד אחר בעולם. נכון שבמשרד הזה יושב בחור סיני עם פאה בלונדינית, ואף אחד לא יודע שהוא מרגל - מה שיראה עד כמה שירותי הביון שלנו מטומטמים, אבל העמדה שלנו תמיד תהיה יותר קלילה. לא נעסוק במשהו שנגמר במוות". לכתבה המלאה (רותה קופפר, עכבר העיר אונליין, בראיון עם תסריטאי "אבא אמריקאי")

לשון כה נכונה ולא מגומגמת, עדכנית ובלתי מצועצעת כאחד, לא מצאתי בדרמה טלוויזיונית מאז "פלורנטין" בערך, והיא מתגלגלת בפי הדוברים בטבעיות המעידה על איכותה הנדירה של עבודת הבימוי, כמו גם על אהבתם הברורה של השחקנים למה שהם עושים על המסך. וחכו, זה עוד לא הכל. לביקורת המלאה (אריאנה מלמד, ynet, על הפרק הראשון של "אבודים באפריקה" הישראלית)
וגם מורן שריר כותב על "אבודים באפריקה".
ועמית קוטלר מראיין את שרון שטרק, שמגלמת בסדרה את שלומציון.


מליציות מורדים חמושות זה סקסי


צפניה כותב על שינויים עלילתיים מעניינים ב"לחיות את החיים" ו"היפים והאמיצים" (ותוך כדי מתוודה שהוא צופה באופרות סבון. לא שיש משהו רע בזה, כן?).

על אף הניגון הטורדני ומלות השיר המעצבנות, המבקשות להטמיע את שמנסים להדחיק, "פיניאס ופרב", הגדושה ציטוטים מהתרבות הפופולרית, היא אחת מסדרות האנימציה לילדים הכי מצחיקות על המסך. היא אמנם לא חתרנית ומקורית כמו "בובספוג", וברור שאינה בליגה של "איש משפחה", "סאותפארק" ו"משפחת סימפסון" - כי היא באמת סדרה לילדים, אבל גם מבוגרים שימצאו את עצמם מולה ישתעשעו בהחלט. לביקורת המלאה (רותה קופפר, עכבר העיר אונליין, על סדרת האנימציה "פיניאס ופרב")

הזכיינים מתייחסים לחגים כאל "תיק", עוברים על לוח השנה כמו בעלת בית שצריכה להכין קרעפלעך ל-40 איש ומתפללים שלא ייפול על יום שלהם. חגים ידועים כימים דלי רייטינג אז לא שווה להשקיע. אפשר לשבץ לשידור סחורה ממוחזרת. יכול להיות שאין רייטינג בגלל שמשבצים סחורה ממוחזרת אבל זה לא המקום להכריע בין הביצה לתרנגולת. לכתבה המלאה (מורן שריר, עכבר העיר אונליין, על מחזור תוכניות בחגים)

כמעט מבלי ששמנו לב, יודה לוי סלל אט אט את דרכו מדמויות שוליות וזניחות באופרות סבון לתפקידים דרמטיים בסדרות וסרטי איכות, כלה ב"חסמב"ה דור 3". כך זה קרה, שלב אחר שלב. לכתבה המלאה (ענת עובדיה, עכבר העיר אונליין, סוקרת את הקריירה של יהודה לוי)

בן פרץ קורא למנחי טלוויזיה מעצבנים לצאת לפרישה מוקדמת.

חן חדד מדווחת: תוכנית ריאליטי חדשה שתעביר כלות ניתוחים פלסטיים, ג'ון האם משווה בין ריאליטי לפורנו, "דם אמיתי" תהפוך לסרט קולנוע וגם קיבלה מחווה ב"רחוב סומסום", מאט לה בלנק עצבני על פפרצי, ועוד. לכתבה המלאה.








* דיוויד שור, יוצר "האוס", בראיון למוסף כלכליסט. זהירות: ספוילר לסוף עונה 6 על ההתחלה.


* ראיון ב"עכבר העיר" עם מייקל סי.הול ("דקסטר") המדבר על ההתמודדות עם מחלת הסרטן בה לקה, על מותו של אביו ועל הקשר של כל זה לסדרה.


* מורן שריר עורר את זעמן של נשות ישראל עקב כתבה על מועקה מצפייה בעורכת דין שהשתתפה בפאנל חדשות בטלוויזיה, כשהיא, אבוי, בחודשי הריון מתקדמים.


ובינתיים בעולם

* CNN פיטרה את מגיש החדשות ריק סנצ'ז עקב התבטאויות אנטישמיות.

* דיוויד אי. קלי יחזיר למסך את "וונדר וומן" בעונת השידורים הבאה.

* פדיחה בפינאלה של העונה השישית של "הטופ מודל הבאה" גרסת אוסטרליה, ששודרה השבוע בשידור חי, כשהמנחה הכריזה בטעות על המועמדת הלא נכונה כמנצחת.








* סטיבן ג'יי קאנל, יוצר הסדרה "צוות לעניין" הלך לעולמו שבוע שעבר, כשהוא מצטרף במסורת השלשות הקטלנית לקומיקאי גרג ג'ירלדו וכוכבת סדרות הילדים רומינה יאן (שכעת נטען שמתה כתוצאה ממחלת האנורקסיה ממנה סבלה), שגם הם נפטרו בשבוע האחרון.

***

רוצים לכתוב לממיר הבא?
כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר
המסך המפוצל בפייסבוק

תגובות (23)