ארכיון המסך המפוצל > 2010

הממיר 10/10/10

מד מן מצטיינת כרגיל, קומיוניטי בפרק מצוין, המשרד הישראלי לא אחידה, דקסטר משתפרת, וגם: קוגרטאון, הורים במשרה מלאה ועוד

מאת: איתן גשם והמערכת
פורסם בתאריך: 10/10/2010

10. מד מן, עונה 4, פרק 11. מה קורה כשהחומה שמפרידה בין החיים הפרטיים לבין הקריירה מתחילה להיסדק? זהו הרעיון המרכזי של הפרק על רקע החדשות המדאיגות על עזיבת "לאקי סטרייק" ועתידו הלוט בערפל של המשרד.

לאורך הפרק כולו ניתן לראות את הדמויות בסיטואציות שמשלבות בין החיים הפרטיים לעבודה וגורמות ל"שבירה" של החומה  – זה מתחיל עם קן, שנאלץ לקטוע פגישה חשובה עם ארוסתו ומשפחתה, ממשיך עם פיט, שאשתו טרודי כורעת ללדת והוא נאלץ להחמיץ את הלידה ועוד לספוג מדון האשמות על חוסר מקצועיות מצדו בשל כך ומקבל הצעה מפתה לעבור למקום אחר בזכות הקשרים המשפחתיים, נוגע גם ברוג'ר שעל רקע ניסיונות פתטיים לשמור על שמו הטוב (שכללו שיחה לטלפון מנותק ופברוק נסיעה רחוק מהעיר) מקווה לפחות להשיג אחת ולתמיד את ג'ואן ומוצא את עצמו נדחה וחוזר הביתה לג'יין האוהבת (שהמתנה שהיא מעניקה לו קשורה גם היא בעבודה – ספר הזיכרונות שלו) ומגיע גם לפגי שבתחילת הפרק מחמיצה את כל הדרמה בעקבות הרומן המתהווה שלה עם אייב, ובהמשך משתמשת בהצלחה בידע שלה מהחיים הרומנטיים לצורך פרסומת חדשה.

מעניין במיוחד לראות את התמה הזו משתקפת בהלוויה של אחת הקולגות אליה מגיעים דון ופיט – ראשית, שניהם מגיעים לשם בעיקר כדי לעשות "מינגלינג" ולהשיג לקוחות חדשים. שנית, ומעניין יותר – הנאומים של הסופדים מזכירים אמנם את חשיבות המשפחה עבור אותו איש פרסום מת, אבל כולם נהנים לדבר על העבודה ולא מזכירים בכלל את המשפחה. אפשר לראות על פניהם של דון ופיט ברגעים האלה את ההבנה שההשקעה בעבודה גובה לעתים מחיר כבד בחיים האישיים.

מצד שני, קשה גם להתעלם מהמשמעות של העבודה עבור חייהם של גיבורינו. אביה של טרודי אומר לפיט שהעבודה היא, בעצם, כלי בלבד עבור חיי המשפחה – נועדה לשמש פרנסה, ותו לא, אבל דומה שהוא לא מבין מה באמת מניע את הדמויות בסדרה – העבודה עבורם היא יותר מפרנסה. היא נותנת להם סיפוק וצרכים אותם אינם מקבלים בבית. הגישה הזו משקפת מגמה מעניינת בטלוויזיה האמריקנית שלאחרונה סוטה מעט מהאתוס הרגיל של "משפחה" במובן הטבעי שלה, ומציגה יותר ויותר את מקום העבודה כמקום שמספק צרכים אישיים ומשפחתיים עבור היחיד.
וזה מוביל אותנו אל דון. גם הוא נתקל שוב ושוב  במהלך הפרק בסיטואציות שמשלבות בין שני העולמות – הוא קוטע דייט עם פיי כדי לטפל במשבר שנחת על החברה, הוא מתמרן בין שתי הנשים שבחייו – זו שבבית (פיי) וזו שבעבודה, מזכירתו (מייגן) אבל עד מהרה מגלה שהגבולות מתחילים להיטשטש כשהוא מבקש מזוגתו ללא שמץ של בושה להפר באופן בוטה את כללי האתיקה ולהדליף מידע חסוי - מה שקרוי בז'רגון המקצועי "החומה הסינית" (כשמו של הפרק) - ובהמשך שוכב עם המזכירה. תחילה נראה שהעסק בבית לא נראה טוב (פיי מסרבת לבקשה שלו, מתעמתת אתו ונוטשת בכעס) בעוד שבעבודה זה נראה לא רע (דון מוצא עצמו נמשך למייגן ומצליח להגיע אתה למיטה בקלות יחסית), אבל עד מהרה העניינים מתהפכים – פיי מפתיעה את דון כשהיא מגלה לו שהיא מוכנה להקריב את הכל למענו, ולמעשה, מבהירה לו שהיא אוהבת אותו באמת ובתמים, ופתאום הסקס עם מייגן נראה כמו טעות גדולה שעלולה לסבך את דון בגדול (אגב, שמתם לב שמייגן נראתה מוזר בסצינה הזו, כשהשיניים שלה ממש בלטו? זה נראה היה כאילו העניין הזה בוים במיוחד כדי שהיא תיראה כמו "כריש" שאורב לטרף. מעניין אם זה באמת כך. מה שבטוח – טוב לא ייצא מהסיפור הזה...).

האם המשרד יוכל לשרוד בלי "לאקי סטרייק"? האם הסיפור עם מייגן יהרוס לדון את מערכת היחסים הכי שפויה ויציבה שהייתה לו מזה זמן רב, אם לא בכלל? האם פיט יישאר בחברה או יחליט לנטוש את הספינה הטובעת? האם רוג'ר מסוגל לעשות משהו מלבד להתרפק על העבר ולהתנהג כמו ילד קטן? שאלות מעניינות שאולי נמצא להן תשובות בשני הפרקים שנותרו לסיום העונה הנפלאה הזו...



וגם yaddo מסכם באג'נדה:
האסוציאציה הראשונה שעלתה לראשי למראה העכבר במשרדי סטרלינג קופר דרייפר פרייס לפני כמה שבועות, בפרק "המזוודה", הייתה המימרה "העכברים בורחים כשהספינה טובעת". ליתר דיוק, על פי המשפט באנגלית אלה העכברושים שנמלטים. באותה הזדמנות אמרה פגי לדון שהיא חושבת שזה עכברוש, והוא ענה לה שזה עכבר. הוא הרי יודע, הוא גדל בחווה. למרות זאת, אני לא יכול שלא להיזכר בעכבר ההוא לאור ההתרחשויות הנוכחיות, כשנראה שהספינה שוקעת... לביקורת המלאה.

9.  קומיוניטי, עונה 1, פרק 24. אחרי הפרק המבריק והמושלם מהשבוע שעבר היה ברור שמה שלא ישודר השבוע ייראה כמו אכזבה. אבל הפרק הזה לא אכזב. הכותבים חזרו, בחכמה, למבנה ה"רגיל" של הסדרה וסיפקו פרק שעומד בסטנדרטים הגבוהים של הפרקים ה"רגילים". הפרק סיפק מנה גדושה של בדיחות מצחיקות וקידם את העלילה היטב. הגילוי על כך שצ'אנג הוא בעצם נוכל שלא קיבל תעודת הוראה בהחלט פותח פתח לאפשרויות מעניינות לקראת תחילת העונה הבאה – האם הוא יצטרף לקבוצת הלימוד או ימשיך להציק להם מבחוץ? איך הוא יסתדר עם יתר המרצים? ועוד ועוד. אהבתי גם את הסיבה לכך שהנושא מעולם לא נבדק לעומק (הדיקן חשש שיאשימו אותו באפליה...).

העלילה הראשית עם אנני שחוששת מפירוק החבורה ומנסה לחבל במבחנים של כולם לא הייתה מבריקה, אבל הייתה חביבה, ולמעשה, הכל היה שווה בכדי לראות את המבט המתוק שלה כשהיא מנסה לברוח מאחריות ו(כמעט) אף אחד לא מסוגל לכעוס עליה. אליסון ברי פשוט מקסימה... חוץ מזה, אהבתי את הגילוי על כך שפירס הוא זה שהציל את המצב, ובמיוחד את הגילוי על מה שהוא צריך היה לעשות כדי להציל אותם (לשכב עם מישהי! איזה אלטרואיזם!).

אבל דווקא עלילת המשנה היא זו שהצחיקה אותי במיוחד. ברוח המסורת של השבועות האחרונים שהיו עמוסים במחוות לסרטים מוכרים, הסיפור על "טרוי השרברב בעל ידי הזהב" סיפק מחווה משעשעת ביותר ל"סיפורו של וויל הנטינג", והעסק עבד מצוין לכל אורך הפרק. הדיאלוגים היו מטופשים, הפרצופים של דונלד גלובר היו קורעים מצחוק והעלילה עצמה הייה פשוט מצחיקה.

הפרק הזה הרגיש כמו פרק סיום עונה לכל דבר, אבל הפינאלה תשודר רק בשבוע הבא. מעניין מה הם הכינו לנו הפעם...




8.5 דקסטר, עונה 5, פרק 2. הפרק הזה היה טוב בהרבה מקודמו, לטעמי. אם בפרק הקודם ההתנהגות של חלק מהדמויות נראתה מאולצת, הפעם העסק הרגיש הרבה יותר אותנטי.

מעניין מאד היה לראות את ההתמודדות של דקסטר עם הילדים בפרק הזה. מצד אחד, אסטור ממשיכה לעשות לו חיים קשים, הוא לא ממש יודע איך להתמודד אתה, והניסיונות שלו להביע אמפטיה כלפיה רק גורמים למצב להיות גרוע יותר ("בנים הם קלים יותר", אומר דקסטר בקריינות. כי הם פחות נקשרים רגשית, בדיוק כמוהו), ואילו קודי דווקא כן אוהב אותו ורוצה להישאר בחברתו אבל דקסטר הוא זה שמשכנע אותו לעזוב עם הסבא והסבתא כשהוא מסביר לו ש"קשר בין אח ואחות הוא מיוחד". יפה לראות את ההשוואה בין קודי ואסטור לבין דקסטר ודברה, ולהיזכר שדברה תמיד ראתה באחיה כסיבה המרכזית שבגינה היא הצליחה לשרוד ולהגיע לאן שהגיעה. למהלך הזה יש היבט נוסף – לכאורה, מי אמר שקודי היה צריך להיות זה שמוותר? אם הקשר בין האח והאחות כה חשוב, מדוע שאחותו לא תוותר? אבל בפועל זו לא נראתה כמו אופציה ריאלית, כי אסטור היא גם יותר מבוגרת ודומיננטית, ובעיקר הרבה יותר סובלת מהנוכחות של דקסטר מאשר אחיה סובל מסבו וסבתו, וברור שקודי הוא זה שצריך לוותר. אגב, מבחינת הכותבים זהו מהלך נוח מאד – הנוכחות של אסטור וקודי בחייו אמורה הייתה להביא למצב שבו מבחינה לוגית כבר באמת לא היה נשאר לדקס זמן לעשות הכל - לטפל בהם, לעבוד, לנהל את משק הבית וגם למצוא זמן לרצוח פושעים. מצד שני, עדיין נשאר האריסון הקטן, ואין ספק שהוא הולך לספק לדקסטר אתגר מעניין מאד. למעשה, הסצינה שבה דקסטר לקח אותו לזירת הפשע וממש "לימד" אותו כיצד הרוצח עבד הייתה האהובה עליי בפרק והייתה כתובה ממש מצוין.

אם נשים בצד את העלילה הלא ממש מרתקת של מריה ואנג'ל (אז יש לה כסף משלה. ביג דיל. זה נראה כאילו הכותבים מחפשים קונפליקטים מתחת לבלטות. תרתי משמע), גם יתר הסיפורים בפרק היו מוצלחים למדי, במיוחד החקירה של קווין שקיבלה כיוון מעניין עם הגילוי על "קייל באטלר". אין ספק שהגילוי הזה פותח פתח להמון אפשרויות מעניינות – האם קווין יצליח לגלות שדקסטר הוא קייל או שהוא יחשוב שדקסטר ביקש מקייל לרצוח את ארתור בשבילו? בל נשכח שהאליבי של דקסטר מוצק, וסביר להניח שהכיוון של קווין יהיה שמישהו אחר רצח את ריטה, אבל האם הוא יצליח לגלות את מערכת היחסים המוזרה של דקס וארתור, והאם העלילה של העונה הזו תותנע בזכות הטעויות שעשה דקסטר בעונה הקודמת? בהחלט מרתק לחשוב.

מכל מקום, הגילוי על הרוצח החדש בהחלט הוסיף עניין לפרק ועשוי להניע את העלילה בשבועות הקרובים, אם כי קשה להאמין שמישהו יוכל להשתוות לטריניטי אחרי מה שראינו בעונה שעברה. אני בהחלט מחכה בקוצר רוח לפרק הבא לראות לאן הם הולכים עם זה.




ועוד 8.5. הורים במשרה מלאה, עונה 1, פרק 12. הסדרה הזו הולכת ומשתפרת מרגע לרגע. הפרק הזה היה מוצלח במיוחד – הוא שילב בין דרמה חזקה, צחוק, דמע והרבה הרבה רגש.

אני מאד אוהב את הסיפור של העימות בין הדי ואמבר. מצד אחד, הוא מסופר בצורה רגישה שמעבירה בצורה יפה מאד את נקודת המבט של כל אחת מהן וקשה שלא להזדהות עם שתיהן. מצד שני, הוא יוצר גם קונפליקט מאד מעניין בין שתי המשפחות, ומעלה על פני השטח הרבה מאד רגשות מודחקים – של נחיתות וחוסר בטחון מצד שרה כלפי אדם, ומנגד, של כעס ואכזבה מצד אדם וכריסטינה כלפי שרה. העימותים בין כריסטינה לשרה היו כתובים ומשוחקים היטב ולימדו הרבה על שתי הדמויות הללו, ומאד אהבתי לראות את הדי עומדת מול החברות המרושעות שלה ומגוננת על אמבר... רק כדי לראות אותה מתנשקת עם סטיב, לתדהמתה הרבה ולמגינת ליבה.
 
יפה היה לראות את אדם מנסה לתמרן בין הנשים בחייו – רגע אחד הוא הרגיע את הדי ושכנע אותה לבוא לצעדה, רגע אחר הוא הסביר לכריסטינה שהוא לא "בצד" של שרה אלא בסה"כ רוצה לשמור על המשפחה המורחבת שלו ורגע אחר הוא מביע את כעסו (המוצדק) על שרה שבחרה פשוט לא להתמודד ולהגיע לצעדה. בסה"כ הוא תפקד היטב בכל החזיתות, ואלמלא הוא מי יודע לאן זה היה מידרדר.

גם הסיפור בגזרה של זיק וקאמיל ממשיך להיות מוצלח – מצאה חן בעיניי העובדה ששניהם מפוכחים ויודעים שהפרידה (לפחות הזמנית) הייתה בלתי נמנעת, אבל ניכר בשניהם שהעניין כואב להם ומטריד אותם, ונראה שהסיפור בין שניהם רחוק מלהיות גמור. גם העניין של ג'וליה שמארגנת לזיק מפגש היה חביב ולא מזיק (תרתי משמע).

אשר לקרוסבי – העלילה של ג'סמין והאודישן שהיא עשתה אמנם נראתה מעט מאולצת (פתרון "נוח" לקונפליקט ופרידה מהדמות שלה), אבל גם היא הייתה עשויה היטב. היה יפה לראות את קרוסבי מפרגן לה ותומך בה מכל הלב ברגעים שלפני האודישן, והפנים של ג'באר ברגעים האלה היו שווים הכל (חמוד, הילד הזה). אפשר לנחש שג'סמין תקבל את הג'וב וקרוסבי יצטרך להכריע האם לנסוע אתה לניו יורק או להישאר עם המשפחה ה"גדולה", אבל דיה לצרה בשעתה.

על רקע כל העלילות האלה עמדה הצעדה שאדם ארגן, והרגעים בסיום הפרק, כש"קבוצת ברייברמן" מוכרזת כזוכה, ובהמשך מקס מוצא היכן להניח את הגביע סימלו את כל היופי של הסדרה – הרבה רגש והרבה לב, וגם אם יש קצת נטיה לקיטש ופאתוס, זה בהחלט נעשה במידה, ובעיקר – נעשה היטב.




8. האישה הטובה, עונה 1, פרק 14. פרק מוצלח בהחלט. ה"כוננות" שהמשרד הוכנס אליה בעקבות חלון הזמנים בן 48 השעות עד למעצרו של הלקוח החשוד יצרה אווירה אינטנסיבית מאד לפרק והפכה את העסק למעניין במיוחד. אהבתי במיוחד את קארי ומה שהוא עשה בחופשה שלו שגרם לו להגיע מסטול לגמרי למשרד ולעשות מעצמו צחוק מול כולם. יפה היה לראות שאלישיה לא ניצלה את העניין לטובתה על חשבונו, ויפה לא פחות הייתה הכרת התודה הכנה שלו על כך. הדמות שלו בהחלט התפתחה והתקדמה העונה (בטח בסיום העונה הוא יתקע לה סכין בגב ויוציא אותי דביל...).


הסיפור על הלקוח החשוד בהחלט היה מעניין והותיר אותי במתח לכל אורכו. במיוחד אהבתי את ההתפתחות שהגיע לשיא עם ההבנה של דיאן ושל וויל שהם חייבים לפצל את הייצוג שיצרה תחושה של דריכות שיא לפרק. חבל רק ששוב הכותבים בחרו ללכת לפתרון הקל והנוח של גורם חיצוני "לא צפוי" במקום ללכת עד הסוף עם הקונפליקט ולייצר דרמה הרבה יותר מותחת ומעניינת. אני מקווה שבעונה השניה הם ילמדו את הלקח הזה וירשו לעצמם להיות נועזים יותר.


מאד אהבתי את הכיוון שאליו התפתח הסיפור של פיטר. הפעם הבנתי הרבה יותר את המניעים של צ'יילדס שהייתה לו כל סיבה בעולם להעמיד את קלינדה על הדוכן, כי מה שהיא הייתה אמורה לומר שם היה יכול לקבור את פיטר, אבל התרגיל שקלינדה עשתה לו עם המשחק בפרטיות של השופטים ויתר החשודים היה מבריק ונראה די אמין ולגיטימי. בכלל, קלינדה "כיכבה" חזק בפרק הזה, ויהיה מעניין לראות האם צ'יילדס ינסה לנקום בה בדרך כלשהי בעתיד או שהיא תמשיך לקפץ בקלילות בזירות פשע, כמו שעשתה בפרק הזה.


עכשיו שפיטר שוחרר הביתה אני בהחלט מצפה לראות כיצד הוא ישתלב מחדש בחיים, איך יקבלו אותו הילדים, האם אלישיה תוכל לסלוח לו על הבגידה הקשה ומה זומם צ'יילדס.  

ועוד 8. יומני הערפד, עונה 1, פרק 12. הסדרה הזו פשוט הולכת ומשתפרת מרגע לרגע. ממש נהניתי מהפרק הזה. במיוחד אהבתי את המסיבה בסגנון שנות ה- 50 שסביבה נסב הפרק שהולידה כמה רגעים יפים (והראתה כישורי ריקוד מרשימים מצד סטפן). הגילוי על כך שאנה היא ערפדה אמנם לא היה לגמרי מפתיע אבל עשוי להפוך את הדמות מסתם מעיקה לממש מעניינת, במיוחד לאור הגילוי על האג'נדה שלה בקשר לקבר שבו קת'רין מצויה.


 אהבתי מאד את הגילוי על הרקע של אליינה ועל הרמז לכך שהאמא האמיתית שלה היא בעצם אשתו של אלאריק (שתיהן נושאות את השם "איזבל"). זה בהחלט פתוח צוהר להרבה מאד אפשרויות מרתקות, ואולי סוף סוף נבין למה אליינה וקתר'ין דומות כל כך. אלאריק עצמו מצטייר כדמות מאד מעניינת – האומץ שלו לעמוד פנים אל פנים מול דיימון – האיש שהרג את אשתו – ולדבר אליו כפי שדיבר אליו בהחלט מעורר הערכה. אהבתי גם את התרגיל שהוא עשה כדי למנוע מדיימון לדעת מה הוא באמת חושב. מעניין מה תהיה המשמעות של הידיעה שלו על כך שאליינה יודעת בדיוק מיהם ומהם סטפן ודיימון, ואולי נלמד בהמשך האם העניין שלו בדודה של אליינה בא ממקום אמיתי או מתוך כוונה לאסוף מידע חשוב.


הסיפור עם ה- Stalker של אליינה היה עשוי היטב וממש הצליח להפחיד ולהפתיע, וגם הזכיר לנו שאליינה צפויה לשלם מחיר על כך שהיא מסתובבת עם ערפדים. אהבתי גם את העבודה של סטפן ודיימון ביחד כדי להוציא מידע חיוני מהערפד והחיסול שלו.


חוץ מזה, גם בוני וגם קרוליין קיבלו זמן מסך הפעם – בוני למדה שהבחור הנחמד בפאב הוא בעצם ערפד וקרוליין ומאט... דווקא היו די חמודים ביחד. מאט די משעמם, אבל קרוליין מתוקה, והזיווג שלהם יחד נותן שינוי אווירה חיובי, והיה יפה לראות את קרוליין מתנצלת בפניו (על עלבון שהתכוונה להטיח בפני מישהו אחר), אבל יותר מכך – מדברת אליו בכנות ובאומץ ומראה שההערכה העצמית שלה בהחלט השתפרה מאז הפרקים הראשונים.


זה היה פרק שהמחיש את התכונות הטובות של הסדרה – קצב מצוין, התפתחויות של הדמויות והעלילה, גילויים מפתיעים, אווירה מעניינת (המסיבה), הרבה אקשן ולא מעט דרמה. זו אחת הסדרות שאני הכי מצפה לפרקים שלה, ואני לא יכול לחכות לראות מה יקרה בפרק הבא.




7. קוגר טאון, עונה 1, פרק 19 (ספוילר לצופי HOT). עוד פרק חביב למדי. נכון, כל העלילה של גרייסון ושריל קרואו הייתה צפויה מקילומטר, כמו מרבית העלילות בסדרה הזו, אבל הדרך הייתה, כמו תמיד, מגניבה. ממש אהבתי את העובדה שמרבית הפרק התמקדה בשירותים החדשים של ג'ולס, וכל העיצוב וה"טריקים", ובמיוחד הדיבורים ביפנית, היו פשוט קורעים. גם הקטע עם הכפתור של ה"לא!!!" היה משעשע, ובמיוחד אהבתי את העובדה שבובי דווקא נהנה להשתמש בו, בניגוד גמור לג'ולס - קומדיה חכמה שעושה שימוש בדמיון מבלי להראות דבר.

היה מעניין לראות את ג'ולס ממש מבולבלת בפרק הזה – מצד אחד, היא רוצה בטובתו של גרייסון וכואב לה לראות אותו הופך לסמרטוט במערכת היחסים הזו. מצד שני, היא לגמרי רוצה אותו ודי נוח לה שהוא ייפרד משרה. בסופו של דבר, כצפוי, היא בוחרת להתעמת אתו ולומר לו את האמת בפנים, והוא מתחיל להפנים כמה מגוחך הוא נראה. בסוף הכל מסתדר, אבל אהבתי את הדרך הישירה והכנה שבה הדבר נעשה.

חוץ מזה, נהניתי מלורי בפרק הזה – החל מהפרצופים שהיא עשתה לכל אורכו, דרך המשפטים המשעשעים שלה ("אין דבר פחות סקסי מבחור שמכבד צו הרחקה", "איזו מן כלבה... עונדת שעון?" וכו') ובמיוחד מהרגע המשותף הנדיר שלה עם אלי, כששתיהן צוחקות צחוק משוחרר ואמיתי על חשבונו של טראוויס המסכן שבאמת מאמין שיש סיכוי למערכת היחסים בשלט רחוק עם החברה.

וכמו תמיד, היו עוד רגעים קטנים ומצחיקים, כמו הביטוי "PURSEY-WHIPPED", "חיבוקי ההתנצלות" של אנדי ובובי, אנדי שלא מצליח לדמיין את אלי לא סקסית, טראוויס הכלב, מולי רינגוולד ועוד ועוד.
פשוט כיף של סדרה!

5. המשרד (ישראל)", עונה 1, פרק 9. אולי תופתעו במעט בגלל הציון היחסית נמוך, אך גם אני הייתי מהמזועזעים לגלות שצחקתי במהלך הפרק. וזה כבר שני פרקים ברציפות שזה קורה. שתי התוספות לקאסט (הנכה והאתיופי) היו מעולות והן בקלות מהדמויות הכי פחות מציקות בסדרה עמוסת דמויות מציקות הזו. ועדיין, למרות תחושת ה"וואו, הצלחתי לצחוק, אני בהלם", זה עדיין לא קרוב להיות הפרק הכי טוב של "המשרד" עד כה. מדוע? מפני שחלקים אחרים מהפרק, בעיקר כמעט כל הסצינות שלא השתתפו בהן שתי הדמויות החדשות, היו כנראה מהגרועות והמגעילות ביותר של הסדרה עד כה, ולא שחסרה תחרות.. אתם יודעים זאת היטב.
נתחיל מה"בדיחות" שהעובדים המציאו במהלך הפרק - לא ידעתי היכן לקבור את עצמי. איזה בדיחות עלובות. מה"זין של כושי" ועד הבדיחה האחרונה שהמציא יוסי בסוף הפרק שהובילה לתוצאות אלימות - סוף סוף רגע של היגיון בסדרה חסרת כל היגיון בסיסי. כמו כן, הקיא של לאה אחרי שהיא שומעת את הבדיחה הזו, זה באמת היה הכרחי? ועוד אחרי קטע עשוי כ"כ רע? אם יוצרי "המשרד" נחושים לעשות סוג כזה של טלוויזיה, שמזלזל באינטליגנציה ובגבול הטעם הטוב של הצופים, אולי עדיף שפשוט יעזבו את הסדרה הזו לנפשה ויסעו להוליווד לעשות את "מת לצעוק 6". לנו לא מגיע לראות את הזוועות הללו. יריב היה פשוט בלתי נסבל במהלך הפרק. יש דמויות מטומטמות ויש את יריב, שזה כבר חוצה כל גבול אפשרי של אמינות. אין לו פשוט טיפה אחת קטנה של טאקט, ממש כמו ילד בן 5, וזה עוד פעם זלזול עצום בצופים. לאבי משולם אני בקושי מסוגל להאמין, אבל את יריב?! אין פשוט אנשים כאלה במשרדים. הלוואי היו יודעים ליצור בארץ דמויות קומיות כמו בקומדיות דוברות אנגלית שבהן הדמויות לא בדיוק מטומטמות לגמרי ויש להן שכל, אך אם שמים להן מכשולים הן מתגלות בשיא טיפשותן ובשיא חוסר הטאקט שלהן, שגם לו אגב יש גבול בריא (חשוב מאוד!). דמויות כאלה הן אמינות.

ועדיין, למרות הכל, אהבתי את הסצינה בה לימדו את שני העובדים החדשים את כללי הבטיחות בסביבה משרדית. יריב יצא טיפה פחות מעצבן מהרגיל, בעיקר כי הדמויות האחרות פשוט גנבו ממנו את ההצגה, כמו שצריך. "מתי זיינת לאחרונה?" למשל הייתה בדיחה כ"כ מצחיקה ונכונה, סוף סוף מישהו אמר את זה. וזה אפילו לא חצה את גבול הטעם הטוב. ככה צריך לעשות בדיחות ב"המשרד". בסופו של דבר, ניתן להגיד באופטימיות זהירה מאוד שחלק מהסצינות בפרק הזה היו מהטובות עד היום  בסדרה וחלק מהסצינות היו פשוט מהגרועות ביותר עד היום. קיצוץ חסר רחמים ועשוי היטב בעריכה של עשר דקות מתוך הפרק היו יכולות בקלות להפוך אותו למוצלח יותר ולהמשיך את המגמה החיובית שהתחילה בפרק הקודם, שאומנם לא הכיל סצינות מצחיקות כל-כך כמו בפרק 9 אך לפחות היה אחיד ברמתו ולדעתי גם הפרק מוצלח ביותר עד כה של הסדרה. (אנונימי)

בשולי הממיר

* ב"אנשי המסיבות" התארח מייקל היצ'קוק, שמוכר מ"טרה" בתור טד, שהוא ובן זוגו התיידדו עם טרה ובעלה, וכן קריסטן בל ("ורוניקה מארס", "אחת שיודעת") חזרה להתארח.

* ב"מד מן" התארחה לריסה אוליניק, היא אלכס מאק מ"עולמה של אלכס מאק". זיהיתם? גם ריי ווייז (השטן מ"ריפר" ולנצח לילנד פאלמר מ"טווין פיקס") הבליח בהופעת אורח קצרה מדי.



* בפרק מיום שני של "משפחת סימפסון" התארחו ודיבבו: סטיב בושמי, ג'וליה לואיס-דרייפוס ("סיינפלד"), והמוזיקאי טד נוג'נט בתפקיד עצמו.

* ב"קאסל" התארח ברונו קאמפוס ("ג'סי").
***

מה יהיה לנו השבוע?
10 עד 16 לאוקטובר

ביום ראשון: "דם אמיתי" 3 (yes אקשן)

ביום שני: "קומיוניטי" 1 מסתיימת (HOT3), "סקינס" 4 מסתיימת (yes next) וכמו כן מסתיימת העונה של "הורים במשרה מלאה" (yes דרמה).

ביום שלישי: "מטבחי הגיהינום" 7 (yes next)

ביום רביעי: "10 דברים שאני הכי שונאת אצלך" מסתיימת (yes next)

ביום חמישי: עונה שני ל"Glee" (yes דרמה)

* בימים רביעי חמישי: "אקסטרים מייקאובר" 6 (yes next)

יומיות
"מגרש ביתי" 4 (Hot3), "טורי ודין" מהתחלה, החל מיום שלישי (yes next)

הוט VOD
"מופע שנות ה-70" 6 , "בוורלי הילס" עונות 1-2 , "פרייז'ר" 9 ו"סאות'פארק" 12.
סרטים: "גברים שבוהים בעיזים" עם ג'ורג' קלוני ויואן מקגרגור. "לגיון המלאכים" עם דניס קווייד. "ערבושית" של אלן בול (יוצר "עמוק באדמה").

יס VOD
"דם אמיתי" 3, "העשב של השכן" 6, "אקסטרים מייקאובר" עונות 4-6.
סרטים: ספיישל וודי אלן, "על סף תהום", "רוחות חג המולד", "סקס שקרים ומסיבות".

***
מסביב למסך המפוצל

* בטלוויזיה הישראלית התקבע ז'אנר שלם של סדרות סתוויות. עם הרבה אפור, שתיקות מעיקות, צ'לו ועפר שכטר. רק שייגמר מהר, כמו הסתיו. לכתבה המלאה. (נטע חוטר, תרבות מעריב, על טלויזיה סתוית)

* כיצד ערוץ הנמצא בסכנת סגירה בגלל הרגולטור הרע שביער, זה שלא למד שפורמטים יקרים אין פירושם צופים נאמנים כשאפילו עונת האולסטאר של השרדות לא הצליחה להציל את הרייטינג המדשדש שלו, מסוגל לרכוש ואף להפיק פורמט יקר כל כך? לפוסט המלא. (נעמי וינר על "נופלים על התחת", השעשועון החדש של ערוץ 10. שמבוסס על wipeout)

* צמד הקומיקאים איל קיציס וטל פרידמן משיקים בקרוב סדרה קומית חדשה בה הם מגלמים לראשונה - את עצמם. בעכבר העיר יצאו לסט הצילומים לבדוק מה ההבדל בין החיים האמיתיים לסדרה, ומה הם באמת חושבים אחד על השני.

"glee" גדולים יותר מהביטלס - הביצועים מהקומדיה המוזיקלית שברו את שיאי הכניסות למצעד של בילבורד ודחקו את הלהקה הנוסטלגית מקום אחד למטה.   גם לצפניה יש מה לומר.




* גאים להציג: האם המסך הקטן באמת מקבל הומואים ולסביות? - קורט האמל זוכה לתמיכה מצד אביו ב"glee". מיטשל וקאם מגדלים בטבעיות ילדה מאומצת ב"משפחה מודרנית". אבל לא בטוח שהמספר ההולך וגדל של דמויות הומואים ולסביות מעיד על פתיחות אמיתית בטלוויזיה האמריקאית. 

* בעיית יחסי הציבור של הוט - להוט יש תדמית שירותית לא טובה, שמועצמת בזכות נוכחות חלקית ובעייתית בעולם הרשתות החברתיות. עידו קינן יוצא למסע רשתי בעקבות שירות לקוחות.

* זכויות הפצת "מחוברות" נמכרו לארצות הברית

* פמלה אנדרסון תשתתף ב"רוקדים עם כוכבים" הישראלית. 

* "רמזור" ו"דייט בליינד" מועמדות לפרס האמי הבינלאומי

* "הישרדות 20" לא תשודר ב-yes.


***

רוצים לכתוב לממיר הבא?
כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר
המסך המפוצל בפייסבוק

תגובות (28)