ארכיון המסך המפוצל > 2010

הממיר 24/10/010

מד מן מסיימת עונה בצורה מבריקה כתמיד, קוגר טאון מצטיינת, דקסטר מוצלחת, Glee במחווה לבריטני ודם אמיתי מאכזבת

מאת: איתן גשם
פורסם בתאריך: 25/10/2010

10. מד מן, עונה 4 פרק 13.  "דף חדש" – זהו הרעיון המרכזי בפרק הזה, והוא מלווה את הדמויות לכל אורכו. הדמויות מאוכזבות, מתוסכלות, משועממות ומפוחדות ממה שקורה בחייהן, ומחפשות דרך לברוא את עצמן מחדש, בתקווה שהשינוי יזריק אנרגיות חיוביות בחייהן ויתעל אותן למקום מאושר יותר. למרבה הצער, נראה שכל השינויים האלה, מלבד אחד (של פגי. נגיע אליו בהמשך) הם יותר בגדר משאלות שנובעות מבחירות אימפולסיביות ותקוות שווא שהתוצאות שלהם עלולות לאכזב את הדמויות בעתיד כשהן תיתקלנה במציאות הקרה והכואבת. פגי היא היחידה שמבינה שהשינוי לא צריך לבוא ממקום של "רצון לשנות", אלא לבוא באופן טבעי, בזכות עבודה קשה וסבלנות. הדוגמא הבולטת ביותר היא דון, כמובן, אבל בואו נשאיר אותו דווקא לסוף.


נתחיל עם בטי. היא רצתה שינוי בחייה כשהתגרשה מדון והתחתנה עם הנרי וכעת היא מגלה שהקשיים של חיי הנישואין אינם שונים גם כשבן הזוג משתנה. הנרי מואס באימפולסיביות שלה ובכך שהיא מוציאה את הכעסים שלה על עצמה על הזולת ומטיח בה דברים קשים ונראה שחיי הנישואים שלהם במשבר עמוק. במקום להתמודד עם הסיטואציה כמו אדם מבוגר, בטי מסתגרת בעצמה ואפילו נראית בסצינה המשותפת שלה עם דון כמי שממש מתכננת ו"מביימת" את המפגש אתו בניסיון לגשש האם אפשר לחזור למה שהיה פעם, רק כדי לגלות שדון הולך לכיוון אחר לגמרי. מכל מקום, בטי עושה מספר מהלכים כדי לפתוח "דף חדש": היא מפטרת את קרלה ה"אמא האמיתית" של ילדיה ועוברת דירה. האם ה"חיים החדשים" האלה יביאו את השינוי המקווה? קשה להאמין, במיוחד כשהיחסים בינה לבין סאלי על רקע העימות בנוגע לגלן שוב הידרדרו.


ג'ואן, לעומתה, בוחרת במהלך אחר לגמרי כדי להתניע את חייה. למרות כל הבעייתיות הכרוכה בכך, היא מחליטה שלא לעשות הפלה וללדת את פרי יחסיה האסורים עם רוג'ר ולהציג את הדברים כאילו מדובר בתינוק של גרג. לכאורה, מהלך אמיץ, ולידה של תינוק יכולה לשנות את חייו של כל אדם, אבל לא קשה לראות שמדובר בבחירה שעלולה להתגלות כהרת אסון – היא מבוססת על שקר לא הוגן כלפי בן זוגה (וגם כלפי רוג'ר), והיא לא צפויה לשנות מהעובדה שתמיד ירחפו מספר דברים באוויר שלא ניתן להעלים אותם – האונס המשפיל שהיא עברה מידיו של גרג, חוסר המודעות של גרג למה שקורה באמת בחיים המקצועיים שלה ודמותו של רוג'ר שתלווה אותה תמיד ותזכיר לי את זהות אבי התינוק. גם בחיים המקצועיים היא חווה שינוי לכאורה מרגש – היא מקבלת קידום, אבל בדיוק כמו שעלול לקרות בחיים הפרטיים, הקידום הזה מתגלה בינתיים, באופן סמלי, כחסר משמעות.
 
עדות נוספת לרצון של הדמויות לחפש בכוח שינוי אפשר למצוא אפילו אצל דמות שולית כמו סטפני, אחייניתה של אנה, שמספרת לדון על כך שהיא עוזבת את הקולג'. בהחלט מהלך אמיץ מצדה, אבל מה יקרה אתה בעתיד והאם לא תצטער על כך בעתיד? גם רוג'ר סטרלינג, שלא קיבל זמן מזך רב בפרק, נראה כמי שהרעיון של עיסוק בגיוס לקוחות חדשים מכניס קצת אנרגיות בגופו המזדקן אחרי שבילה את מרבית העונה האחרונה בשימור (כושל) של הלקוח היחיד שהביא למשרד.


פגי אינה שונה מיתר הדמויות בשאיפה שלה להביא לשינוי. אבל בניגוד ליתר הדמויות הדרך שבה היא פועלת כדי להביא אותו נכונה ונבונה הרבה יותר. היא לא עושה מהלכים אימפולסיביים ולא מחפשת לכפות את השינוי אלא עושה את מה שהיא צריכה לעשות – מנצלת את הקשרים שלה כדי להשיג מידע שבאמצעותו היא מגיעה ללקוח פוטנציאלי ונותנת את המצגת הכי טובה שהיא יכולה לתת לו בתקווה שזה יעבוד, ואם זה לא יעבוד – היא תנסה אצל מישהו אחר. ואכן, הסבלנות והעבודה הקשה משתלמת והיא זו שבעצם עושה את הצעד הראשון להציל את החברה. לא רוג'ר, לא פיט ואפילו לא דון מצליחים לעשות משהו בעניין. היא "שברה את הרצף" של הכשלונות, ואם יש נקודת אור לדמויות ולמשרד בפרק הזה – זו היא, ולא בכדי.


נשארנו עם דון. הצעת הנישואין שלו למייגן במהלך הפרק עוררה לא מעט גלים לאחר שידור הפרק. לא מעטים וטובים סברו שמדובר במהלך תסריטאי שקוף ו"זול" שמטרתו להפתיע את הצופים, ותו לא. האמנם? האם המהלך הזה מפתיע כל כך? האם לא נרמז בפרקים הקודמים שמייגן עשויה להתאים לדון יותר מפיי? האם פיי לא ניבאה בתחילת העונה שדון יהיה נשוי בתוך שנה מהיום? והאם המהלך הזה לא תואם לחלוטין את הדמות של דון ואת המסע שעבר לאורך העונה? הנה התשובה – המסע שעבר דון לאורך העונה הביא אותו לצומת מכריעה. הוא יכול לבחור לאמץ את זהות הכפולה שלו ולחיות את החיים שלו בלי פחד, כפי שפיי מייעצת לו (במהלך שיתגלה כאומלל במיוחד עבורה) או שהוא יכול להמשיך ולברוח מהעבר שלו ולקוות לטוב. בתחילה, נראה שהוא עושה צעד בכיוון הנכון כשהוא מודה בפני שני ילדיו שהשם "דיק" מהווה חלק מהזהות שלו, אבל במקום לעשות עוד צעד קדימה, הוא הולך אחורה. הזמן שהוא מבלה עם מייגן בפרק יוצר את הטריגר לבחירה הטבעית של דון שמגלה את אופיו האמיתי והוא מקבל "רגליים קרות". הוא לא באמת מאוהב במייגן, אלא מאוהב ברעיון שמייגן תהיה אשתו. הוא לא בשל להתמודד עם האינטלקט והעצמאות של פיי, בעוד שמייגן באמת נראית מושלמת בשבילו – נאה מאד, לא טיפשה, טובה מאד עם ילדים, עדינה, מקבלת אותו כפי שהוא ולא שואלת יותר מדי שאלות (כשהוא רומז לה על עברו האפל היא עונה לו שזה לא ממש מעניין אותה, ואוי, כמה שהוא אוהב את זה!), ובעיקר – היא לא בטי. הסצינה בדיינר שבמהלכה היא מרגיעה את העניינים כשבובי וסאלי שופכים את השתיה מסמלת הכל – אפשר לראות את ההלם ממש על הפנים של דון כשהוא מבין שאפשר גם אחרת. אפשר לומר שהוא חווה משבר דומה לזה של רוג'ר (שגם עוקץ אותו על כך: "אתה רואה? ככה חיים!" הוא זורק לו במעמד ה"הכרזה" במשרד), במעין דרך להתמודד עם כל המשברים שחווה לאורך העונה והרצון לברוח מעצמו.


אבל יש משהו יהיר מאד במה שדון עושה – קודם כל, בשימוש המקומם בטבעת שקיבל מאנה, אבל יותר מכך, במשפט הנרקיסיסטי שהוא אומר למייגן על "כל הדברים שהיו צריכים לקרות כדי שנגיע לכאן". אמנם קרו הרבה דברים, אבל כולם קרו על חשבונם של אנשים אומללים אחרים: בטי עזבה את דון כשמאסה בחיים אתו, דון שכב עם אליסון ושבר את ליבה, מיס בלקנשיפ מתה, קרלה פוטרה בבושת פנים וכך נוצר הצורך הדחוף בבייביסיטר לטיול, אבל אנה מתה ולכן לא יכולה לעזור לדון והבריחה של סאלי האומללה מהבית גרמה לדון לראות שמייגן טובה עם ילדים, ומאחר שפיי אינה כזו הוא מנפנף אותה כלאחר יד, ומוצא את מייגן. 


מעניין לראות שזה היה פרק סיום עונה קלאסי לא פחות מזה של העונה הקודמת. אבל בעוד שפרק סיום העונה הקודמת היה קצבי והתמקד בשינוי אחד מרכזי בחיי הדמויות כולן ושינוי אחד דרמטי בחייו של דון, הפרק הזה היה בעל קצב שונה, אפילו מוזר קצת, אבל נגע בשינויים בחייהן של הדמויות החשובות כולן. יהיה מעניין לראות כיצד ישפיעו השינויים הללו על כולן. אפשר לנחש שהם לא יגרמו להן להיות מאושרות הרבה יותר.




וגם (מתוך הביקורת של yaddo ):

"האקט החפוז של דון מזכיר לי את עצמי בתור ילד, חוזר מטיול שנתי או מחנה קיץ ומייחל לכך שהיה נמשך לנצח. במובן מסוים נראה שההצעה שלו למייגן נועדה לשמר את סוף השבוע הקסום הזה, שבו הוא היה אבא טוב ובילה עם מישהי שהוא באמת אוהב. הוא לא נשאר עם הילדים ועם מייגן בבריכה אלא עלה למעלה, ישב על המיטה והרהר, ואז ירד והיה לו כיף אמיתי. לכולם היה. סוף השבוע היה מושלם והוא עצמו היה מושלם. מצד שני אני כל כך יכול להבין את המעשה הזה. סוף השבוע הזה הוא הדבר שאליו חתר דון לאורך כל העונה, ובעיקר כשהחל להתחדש ולקצץ במינון האלכוהול. זו הייתה הסיומת האופטימלית מבחינתו לתהליך, לקראת מחר חדש...". לביקורת המלאה בפורום agenda 

והביקורת של אפי טריגר על הפרק.


9.5 קוגר טאון, עונה 1, פרק 21. ספוילר לצופי הוט! פרק נהדר, אולי הטוב ביותר בסדרה. למעשה, זה היה פרק "סקראבסי" באופי שלו – השילוב בין ההומור לבין הדרמה היה חזק במיוחד הפעם. היו כל כך הרבה רגעים מצחיקים שמבוססים על ההומור המיוחד של הסדרה – הריקודים בג'ינס, טראוויס הכלב וכדורי הגולף ("Could be a meat ball!") שפשוט השאיר אותי על הרצפה, הגילוי על כך שלא רק ג'ולס אוהבת לראות את טראוויס ישן אלא הבנות כולן, לורי ה"דרמה קווין" והדרך שבה סמית' כובש את ליבה, אנדי וה"זמן החפשי" היחיד שלו במהלך היום ועוד ועוד. אבל עיקר הפרק התמקד בטראוויס ובבחירה שהוא צריך לעשות, והסוגיה הזו – שבוודאי מעניינת כל הורה שהבן שלו/ה עומד לעזוב את הקן – טופלה ברגישות ובעדינות. נכון, הסוף היה צפוי (כמו מרבית העלילות בסדרה הזו, אם לומר את האמת), אבל עדיין הייתה לי לחלוחית בעין כשראיתי את השמחה של ג'ולס כשהיא מבינה שטראוויס יישאר די קרוב ושהוא עשה את זה מבחירה חפשית (אגב, עוד מישהו שם לב לשם של האוניברסיטה שאוזכרה בפרק – "ווינסטון"? זו האוניברסיטה שבקמפוס שלה הוקם בית הספר לרפואה בעונה התשיעית של "סקראבס"). מכל מקום, החיבור הצפוי בין ג'ולס וגרייסון הגיע ממקום נכון מבחינה תסריטאית – זה נראה מאד הגיוני שההבנה שטראוויס עוזב את הבית והיא נותרת באמת לבדה תדחוף את ג'ולס לזרועותיו (המחכות בציפיה) של גרייסון, ויש לי תחושה שביל לורנס וחבריו לא יהפכו את המהלך הזה ל"לילה אחד של סקס" אלא למערכת יחסים של ממש, ואם כן – טוב שכך.



9. דקסטר, עונה 5, פרק 4. אני מתחיל לחבב את העונה הזו מרגע לרגע. החיבור בין דקסטר לבין לומן נראה לי מתבקש והגיוני בשלב הזה שבו דקסטר נמצא בחייו. מישהי זרה שיודעת את סודו הגדול אבל מתחברת אליו בחיבור שונה מזה שהיה לו עם דמויות מעניינות בעבר – זה בהחלט כיוון חדש שיכול לאתגר את הדמות ולקחת את הסיפור למחוזות מרתקים. אמנם לא אהבתי את הגילוי המרומז בסיום על כך שהיא כנראה חוותה התעללות מצד הוריה שהוא קצת נדוש, אבל זה עדיין לא מספיק כדי להרתיע אותי מהסיפור הזה. גם ההתנהגות של דקסטר במהלך הפרק הייתה אמינה בעיני – אמנם חלק מהאישיות שלו (שבא לידי ביטוי בהתגלמות של אביו) אומר לו שהוא חייב להיפטר ממנה, אבל הצד המוסרי שלו אינו מאפשר לעשות את זה. אז נכון, הוא נאלץ לקשור אותה ולהתייחס אליה מעט לא יפה בתחילה, אבל כשמסתכלים על זה בדיעבד – איזו ברירה הייתה לו בשלב הזה? למעשה, חוסר הנכונות שלו להיפטר ממנה כמעט עלה לו ביוקר, כי אם היא הייתה נכנסת למכונית שהיא מצאה על הכביש הוא היה בצרה גדולה, אבל אני עדיין חושב שהוא נהג נכון לאורך הפרק כולו.


אהבתי גם את הסיפור של דברה וניסיון הלכידה של הרוצחים שהוביל להחלטה המהירה שלה שעלתה  בבריחה של הרוצח וכמעט גרמה למותו של הנער. אפשר היה לראות עליה שהיא מתקשה להתמודד עם העניין ובהיעדרו של דקסטר זקוקה לכתף להישען עליה. יהיה מעניין אם זה ישפיע עליה בהמשך.


אשר לסיפור של קווין – בינתיים זה נראה כמתקדם לכיוון מעניין, בתנאי שהם יפתחו את העניין עם הבן של ארתור. בכל זאת, אפשר להניח שהעובדה שקווין כן הצליח להגיע עליו לפני שנתפס ע"י אנשי האפ.בי.איי. אינה מקרית ובפרק הבא הבן כבר ייצור אתו קשר מיוזמתו. מעניין היה לראות גם את הקשר הממשיך להתרקם בין דברה לבין קווין, והדרך בה הם תופסים אותו – היא רואה בו כגורם נוח להתרפק עליו בעת משבר, והוא מבין שעם החקירה על אחיה הוא לא ממש טוב לה, ולא במובן שהיא חושבת. אני בהחלט מצפה לראות לאן הם יילכו עם זה. העלילה של לגוורטה ובטיסטה ממש משעממת ומיותרת, ואני מקווה שתקבל כמה שפחות זמן מסך. חוץ מזה, אני סקרן לראות מה יקרה עם האומנת של הריסון שמצטיירת כדמות מעניינת שבוודאי יש בה יותר ממה שאנו רואים כרגע, ואהבתי עוד שני דברים: האחד, הקטע עם התרופות של מסוקה ההיפוכונדר שממהר לחשוד דווקא בקווין, והשני, איך דקסטר מגלה בזריזות מה קרה בזירת הפשע וגורם לכולם להיראות כמו דבילים.


אני מאד מסוקרן בינתיים מהעונה הזו ובהחלט מצפה בכיליון עיניים לפרקים הקרובים.


8. מעצר בית, עונה 1, פרק 4. עושה רושם שהסדרה הזו הולכת ומשתפרת. בניגוד לפרקים קודמים הפעם העלילה התמקדה בסיפור אחד מרכזי, והתוצאה הייתה חיובית – העסק היה ממוקד יותר והוציא משני הכוכבים של הסדרה רגעים טובים יותר.


כל הסיפור עם ההופעה בסלון הבית היה משעשע, החל מהדרך שבה הרעיון נולד (הופעת אורח חביבה של מריאנו אידלמן, שהצחיק אותי במיוחד דווקא בקטע בטלפון בהמשך הפרק שבו הוא חוטף עצבים על קיציס ופרידמן כשהוא מגלה שעשו שימוש בשם שלו), דרך הזחיחות של קיציס ופרידמן, ההבנה שלהם שהעסק לא דופק, ובמיוחד הפתרון של קיציס באמצעות הפניה לסוכנות הניצבים שהולידה את הסיטואציות הקומיות המוצלחות בפרק.


מצא חן בעיני הגילוי על כך שבשל ההתראה הקצרה אפשר היה להביא רק רוסים שלא מבינים כלום ועושים מה שאומרים להם, וכל הרגעים המצחיקים שנולדים בעקבות זאת, כשהם ממלאים את ההוראות של קיציס לצחוק אחרי כל מילה שפרידמן מוציא מהפה, והתגובות של פרידמן לכך ("וואו, איזה קהל!"). גם השילוב של סיגי בסיפור, כשהיא שוב ושוב מזכירה להם שהיא ויתרה על דייט בשבילם שעשע אותי.


למעשה, הדבר היחיד שקצת הפריע לי בפרק היה תחושת הפספוס שהוא הותיר בי לגבי סוגיית הניצבים בישראל. עם קצת יותר תעוזה והשקעה בעניין הזה אפשר היה לנסח אמירה קצת יותר ביקורתית ומעניינת על הדרך הצינית והגועלית שבה מתייחסים לניצבים בהפקות בישראל. אז נכון, התסריט המוצלח של נועה פניני עשה שימוש קומי נבון בעניין הזה, אבל כאשר שני הכוכבים של הסדרה לא מפסיקים להדגיש בראיונות שהיה חשוב להם לעשות אותה גם כדי לומר משהו על עולם הזוהר בו הם פועלים, אפשר אולי היה לצפות ליותר בפן הזה של הדברים.


7.5 המפץ הגדול, עונה 3, פרק 9. פרק מוצלח למדי. שתי העלילות היו מעניינות ומשעשעות. הסיפור של שלדון שמנסה לנקום בקריפקה שהשפיל אותו בשידור הרדיו היה אחד היותר מוצלחים שהיו להם בזמן האחרון. הוא שילב יפה בין יצר הנקמה הידוע לשמצה של שלדון לבין הידע העצום שלו, והקטע שבו מתברר שקריפקה לא לבד בחדר היה מצחיק מאד, אבל במיוחד הצחיקה אותי הדרך שבה שלדון הפליל את עצמו ואת שותפיו לפשע עם הוידאו "שעולה אוטומטית ליוטיוב".


גם העלילה של וולוויץ הייתה לא רעה בכלל. אם בפרקים הקודמים נדמה היה שהכותבים הזניחו את הסיפור עם ברנדט, בפרק הזה התברר שיש משהו ביניהם, ואהבתי את התגובה הלחוצה וההגיונית של וולוויץ לדרישה שלה למחויבות רגשית שהובילה להתנהגות הביזארית שלו עד לשיר בסיום, והגילוי על כך שברנדט דווקא התלהבה מהעניין, על רקע פרצופה המבועת של פני. במיוחד אהבתי את הופעת האורח של קייטי סאקהוף מ"בטלסטאר גלקטיקה" ואת הסיטואציה שבה התרחשה (פנטסיה של וולוויץ לבד באמבטיה...).



7. הפמליה, עונה 7, פרק 8. אני חייב לומר שהסיפור על המשבר של וינס מעניין אותי גם כיוון שהוסיף קצת נפח לדמות האנמית כל כך הזו וגם בזכות הקונפליקטים שהוא יוצר וההשפעה שלו על יתר הדמויות, במיוחד ארי ואריק. בכלל, המתיחות בין וינס לאריק, כפי שבאה לידי ביטוי בסיום הפרק, מעניינית מאד, ולמעשה, סצינת העימות שלהם בסיום הייתה טעונה וכתובה היטב והרגישה מאד אותנטית (בניגוד ל"קונפליקטים" המלאכותיים של וינס וסשה שכתובים ומשוחקים כל כך גרוע). 


גם העלילה של דרמה והסדרה המצוירת משעשעת אותי, במיוחד בזכות התגובות של דרמה להשוואה שלו לקוף וחוסר היכולת שלו לשים את האגו במצד ולהבין שזה טוב לקריירה שלו. מאד מתאים לדמות.


סיפור המשבר בנישואים של ארי קצת פחות מעניין. אמנם היה כיף לראות אותו מנסה להיות יותר נחמד, רק כדי להיכנע תוך זמן קצר ולשאוג על דיינה גורדון בטלפון (באחד הרגעים היותר משעשעים בתולדות הסדרה, לטעמי), אבל משהו בעלילה הזאת לא עובד לי. אני מריח את הכיוון שהם הולכים אליו, ואני חושש שזה יהרוס את הדמות של ארי, וחבל. אני מקווה שאתבדה...


6. Glee, עונה 2, פרק 2. אם יש מישהו שעדיין צופה בסדרה הזו ומצפה לעלילה קוהרנטית או לפיתוח של הדמויות – שיבושם לו. נדמה לי שאחרי הפרק הזה באמת יהיה קשה לקחת ברצינות כל עלילה שהיא. הקטע עם "סם ההזיות" היה מופרך אפילו במונחים של הסדרה הזאת, ולמרות שג'ון סטיימוס עשה עבודה לא רעה בתור קארל רופא השיניים, היה קשה מאד לסספנד את הסצינות האלה. יותר מזה, אם בפרק שעסק במדונה אפשר היה להבין את הדיבורים על כוח נשי ושימוש במיניות, לשמוע את זה בפרק שעוסק גם בבריטני זו לא רק רפטטיביות אלא גם פתטטיביות...


אבל היי, אנחנו לא באמת כאן בשביל העלילה, נכון? הנאמברים, זה מה שמעניין כאן. במיוחד בפרק שעוסק בבריטני, שהשימוש בוידאו קליפים הוא אחד הגורמים שהפכו אותה למה שהיא. ובכן, בסה"כ התוצאה טובה. למעשה, החל המגניב של הפרק היה לראות את בריטני הדמות יוצאת לרגע מהשטאנץ (המוצלח כשלעצמו) שלה, ומגלה יכולות ריקוד מרשימות ביותר. אם עד כה הת'ר מוריס קיבלה מעט הזדמנויות להראות מה היא יודעת כפרפורמרית, הפרק הזה נתן לה את ההזדמנות הזו והיא סיפקה את הסחורה. הנאמבר של "I'm a Slave For You" היה מוצלח במיוחד, וגם הנאמבר עם סנטנה היה מצוין (נאיה ריברה יודעת לזוז היטב, ויש לה קול מעניין).


הבעיה הייתה הפעם דווקא עם הנאמבר של רייצ'ל. הביצוע של ליאה מישל ל- "Hit Me Baby One More Time" היה גרוע ביותר. השיר פשוט לא מתאים לה, ואפשר היה לחוש שהיא לא שרה אותו בטבעיות כמו בד"כ. גם הביצוע ל- "Stronger" היה די מיותר, ואפשר היה לוותר עליו.


הנאמבר שהכי סקרן אותי היה, כמובן, ל- "Toxic", שהוא באמת שיר מצוין. ומה לגבי הביצוע? הוא היה די טוב, אבל משהו שם היה קצת מוזר. אולי בגלל הכוריאוגרפיה שהייתה יותר מדי סקסית ופחות מדי... כוריאוגרפית. נכון, הייתה לזה מטרה תסריטאית, אבל כל העסק הרגיש לגמרי אובר דה טופ. ואם כבר מדברים – אני מחבב את הדמות של ג'ייקוב בן יזראל, אבל היה אפשר לוותר על חלק מהתיאורים הגרפיים שקשורים בו. זה היה ממש מעורר חלחלה...



5. המשרד (ישראל), עונה 1, פרק 11. פרק לא עקבי ברמתו. הוא כמה רגעים משעשעים למדי – במיוחד כל מה שקשור בייבגני והטוויטר, אבל גם הבדיחות על חשבון עאבד ואבבה, הירידות על השמות הלועזיים והפומפוזיים של חברות ישראליות (לעומת השמות הישראליים של מיליארדרים קנדיים) ואפילו הדיאלוג בין אבי לבין נציגת החברה בעניין ההרצאות והשכר שהוא יקבל. ועדיין, אני לא מצליח למצוא אפילו גרם אחד של סימפטיה כלפי הדמות של אבי. פשוט דמות בלי תכונה אחת חיובית, למה שיהיה אכפת לי ממנה. וגם הסיפור של ההתקרבות בין שירי ויוסי ומשחקי הקנאה של דנה פשוט לא מעניין, כי לא אכפת לי מהדמויות (גם המתיחה שעשו ליריב עם הטלפון הצטיירה כסתם אכזרית ולא מצחיקה בכלל). חבל, כי יש לסדרה פוטנציאל לא מבוטל.


4. דם אמיתי, עונה 3, פרק 2. משהו לא טוב עובר על הסדרה הזו מאז הפרקים האחרונים של העוה שעברה. רוב העלילות פשוט לא מעניינות מספיק. אמנם לסיפור עם אנשי הזאב יש פוטנציאל מסוים, וגם ה"מלך" נראה כמו דמות מעניינת, אבל בינתיים אני מתקשה להבין את המניעים של המלך ולמה הוא כל כך מעוניין בביל כשיש לו את אריק שיכול לבצע בשבילו את העבודה בלי להתבכיין.


הסיפור של סאם, לעומת זאת, משעמם לגמרי. אז יש לו אמא שהורישה שלו את התכונה העל טבעית שלו, ואח עם תכונה דומה. אז מה? אני מקווה שהם יפתחו את זה לכיוון מעניין בעתיד.


על טארה אני כבר בכלל לא מדבר. למה, לפאייט? למה היית חייב להציל את הבכיינית הזאת? יכולנו להיפטר ממנה, בשביל מה היית צריך את זה? לא נסלח לך על זה, למרות שבעונה הזאת כבר חזרת לעצמך, אחרי עונה שניה חלשה לדמות שלך.


גם הסיפור של ארלין וההריון שלה נראה כמו ניסיון חיוור למלא זמן מסך, ולמרות שטרי הוא דמות טובה (וטוד לואו מתגלה כשחקן טוב בהרבה ממה שחשבתי עליו בימיו ב"בנות גילמור") אני פשוט לא מצליח להביא את עצמי להתעניין באמת בגורל הסיפור הזה.


שתי נקודות האור הן, כמו תמיד, ג'סיקה ואריק (ופאם והויט). הסצינה של ג'סיקה ופאם הייתה חמודה מאד. צריך לתת לשתי אלה ספין אוף! המעורבות של הויט הפכה את העסק מסתם קומי למרגש ונוגע ללב. ואריק... היה נחמד לראות את הגילוי על העבר שלו במלחמה באנשי הזאב. והדיאלוגים שלו עם סוקי היו לא רעים בכלל. האמת היא שהדמות לה הופכת ליותר מעניינת כשהיא אתו, ואני מקווה שהם יממשו כבר את אהבתם בעתיד ויגאלו אותנו מהזוגיות המעצבנת של ביל וסוקי.


בינתיים אני לא ממש אוהב את העונה הזאת, ולא נותר לי אלא לקוות שהעסק ישתפר – ומהר.



1. תקצירי הסדרות המופיעים ב"תיבות" הנפתחות במפענח של יס הם כלי עבודה נוח עבור צופה כמוני שאוהב לדעת באופן כללי על התכנים של הפרקים בהם הוא עומד לצפות. אלא מה? שב"יס" עשו להם מנהג שבועי לספיילר את העלילות של "האישה הטובה". בכל שבוע הם מגלים מידע מהותי שמתגלה רק לקראת סיום הפרק. השבוע הם הפליאו לספיילר את החלק הכי מעניין בפרק – זהות ה"מצייצ/ת" המסתורי/ת בטוויטר שהכפיש/ה את אלישיה ללא רחם. קשה להאמין שהתקצירים האלה מבוססים על התקצירים שמפרסמים בארה"ב, שם נהוג להקפיד מאד להימנע מספוילרים מעבר לתיאור כללי של העלילות. אז מאיפה זה מגיע? והאם גם ב"הוט" זה כך? והאם קשה כל כך לצנזר את זה?


בשולי הממיר

* ב"Glee" התארחה בריטני ספירס בתפקיד עצמה. גם ג'ון סטיימוס (הדוד ג'סי מ"צער גידול בנות") הופיע בתפקיד אורח.


* ב"אנשי המסיבות" התארי ארון היל ("גריק").

* בפרק "That's 90s Show" ב"משפחת סימפסון" התארח weird אל ינקוביץ' בתפקיד עצמו. בפרק הקודם התארח ג'ון סטיוארט גם בתפקיד עצמו.


ווירד אל ינקוביץ' ב"משפחת סימפסון"


* ב"דקסטר" הופיעה ג'וליה סטיילס ("10 דברים שאני שונאת אצלך") בתפקיד לומן. את האומנת החדשה גילמה מריה דויל קנדי (המלכה קתרין ב"שושלת טודור").


* בוב אודנקיר (סול מ"שובר שורות") התארח ב"הפמליה". גם ג'פרי טמבור החביב ("משפחה בהפרעה") קפץ לביקור.


* ב"טרה" התארח אד אורוס (ניקולאי מ"עמוק באדמה") בתפקיד דוויין.


* בפרק הראשון בעונה השישית של "המשרד" התארח מקס קרבר (פרסטון מ"עקרות בית נואשות").


* ב"שקר לי" התארחו ג'ייסון דורינג ("ורוניקה מארס"), גלן מורשאואר (ארון מ"24"), לי גרלינגטון (ברנדה מ"אברווד") וכמה שחקנים מהעבר הרחוק: אשלי ג'ונסון (כריסי, הבת האמצעית ב"להתבגר ולהתגבר") והאוורד הייסמן ("מלך הכיתה").

* בפרק של "קאסל" נרשמו מספר הופעות אורח: מרדית, גרושתו המופרעת של קאסל גולמה ע"י דרבי סטנצ'פילד, לשעבר הלן בישופ מ"מד מן" ואפריל גרין מ"ג'ריקו". את החשוד "עזי" שיחק אלדיס הודג', הידוע כהארדיסון מ"העוקץ", עם אותו מבטא ניגרי מזוייף שבו הוא משתמש תמיד במהלך העוקצים בסדרה ההיא (מבלבל מאד - כל הזמן חשבתי שיש פה איזה קרוס-אובר מוזר והוא בעצם באמצע תרגיל של הסדרה האחרת...(אסף רזון)

*בפרק של "המנטליסט" כיכבו האורחים הבאים: ג'ייק ביוסי ("שאסטה מקנסטי", ודומה כשתי טיפות מים לאביו גארי ביוסי) . את הפסיכיאטר המעצבן גילם כריסטיאן קלמנסון הרב-גוני (ד"ר תום לומאן מ"CSI מיאמי", ג'רי אספנסון מ"בוסטון ליגל", אייבל קונץ מ"ורוניקה מארס" ואפילו - הפתעה - בלתאזר מ"באפי"), ובתפקיד אורח קבוע ידידנו טרי קיני (מקמאנוס ב"אוז") , בדמות בשם... בוסקו (היה חסר אחד בטלוויזיה מאז סיום "משמרת שלישית"). (אסף רזון). 

* אשתו לשעבר של ווילסון ב"האוס" היא סינתיה וואטרוס (ליבי מ"אבודים"). כן התארח בפרק ווס רמזי, שהיה וייאט המבוגר ב"מכושפות", בתפקיד ה"מלך" ביריד הרנסנס.


סינתיה וואטרוס ב"האוס"

*בפרק של "סוכן מחוק" התארח אוטו סאנשז (צ'יקו גוארה מ"אוז"). אבל חשוב יותר - מפגש הענקים שחיכינו לו : את ספנסר הגאון המוזר גילם השחקן מייקל ווסטון (לוקאס מ"האוס") שחשף את זהותו הסודית של הסוכן מייקל ווסטן. אפשר לדמיין כמה בדיחות רצו על הסט (אסף רזון).


* קייטי סקהוף (סטארבק מ"באטלסטאר גלקטיקה") התארחה בפנטסיה של וולוויץ ב"המפץ הגדול".

***

מה יהיה השבוע
24 עד 30 באוקטובר

ביום ראשון: "אבודים באפריקה" מסתיימת ו-"טרה" מסיימת עונה שניה (yes דרמה) והעונה הראשונה של "כמעט אנושיים" מסתיימת (yes אקשן).


ביום שלישי: עונה שלישית של "הבורר" (HOT3)


ביום חמישי: "מחוברים" מסתיימת (HOT3) וכמו כן מסתיימת "פלאשפורוורד" (yes אקשן).


יומיות:
כל העונות של "אבודים" מהתחלה וכן "הטופ מודל הבאה" עונות 1-8, החל מיום רביעי (HOT3), "בונז" עונות 1-3, החל מיום שלישי (Hot Zone)


הוט VOD
"היא לא בליגה שלך", "פראי ועצבני" עם ברנדן פרייז'ר, "אקסית במצור" עם ג'רארד באטלר וג'ניפר אניסטון, "


יס VOD
"רחובות ברוקלין", "בוגימן 3", "הטינה 3", "הפצוע"

לוח אסור לפספס שבועי נמצא פה

***


מסביב למסך המפוצל

לכולנו יש גילטי פלז'ר טלוויזיוני שאנחנו לא מודים בו בפני אחרים. אוהבים את "בתים במיליון דולר"? מכירים כל קוצץ ציפורניים ב"טי וי שופ אמריקה"? צופים לבדכם ב"השמינייה"? חדשות טובות - אתם לא לבד. לכתבה המלאה (קרן בר לב, עבר העיר אונליין, על סדרות גילטי פלז'ר)

גלית גוטמן יצרה תשדיר של שישה פרקים להגברת מודעות למחלה הגדולה של האנושות. נישואין, הרוצח השקט. "בטבעת זו" מציגה באופן מצוין את הסיטואציה, מצביעה על הבעיות, מאפיינת את הקשיים. לביקורת המלאה  (מורן שריר, עכבר העיר אונליין, על "בטבעת זו")

קטעי האנימציה שמתארים את ימי נעוריה של דגן, בעיקר מעידים על מצוקת התקציב של ההפקה. התואר "חסרי השראה" עושה עימם חסד, וגם הדיבוב לא מצליח להציל אותם. הקונספט לפיו דגן מקרייינת את הסיפור כשבכל פעם מתחלף המאזין הוא רעיון חמוד. אבל עם התאורה הבוהקה, זוויות הצילום חסרות ההשראה, העדרם של מעברים שעשויים להכניס קצת רוח חיים בשש טון המלל הזה הופכים את כל העסק לתסכית רדיו מצולם. באותה מידה יכלו לשבת צוות השחקנים סביב שולחן עגול, לעשות הקראה ולגמור עניין. לביקורת המלאה (זיו יצחקי, עכבר העיר אונליין, על "מתלהבת" עם מיה דגן)

* רותה קופפר מסכמת את העונה הרביעית של "מד מן".

* הפרק של "מחוברים" שלא שודר מעולם, לפי נטע חוטר.


* הזכיינית קשת תפיק סרטים תיעודיים ישראליים.


* תמר רותם משוחחת עם אנשים החיים בלי טלוויזיה.

* ובקרוב, גם הם יצטרכו לשלם אגרה. ועידו גנדל מרחיב בנושא.

* "היפה והחנון" חוזרת בעונה שניה בנובמבר.

***

רוצים לכתוב לממיר הבא?
כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר
המסך המפוצל בפייסבוק

תגובות (23)