ארכיון המסך המפוצל > 2010

הממיר 26/12/10

המשרד משחקת אותה באקטואליה, מחלקת גנים ונוף משתפרת, דם אמיתי שוב מאכזבת, וגם על אורות ליל שישי, ארץ נהדרת, היפה והחנון ועוד

מאת: איתן גשם והמערכת
פורסם בתאריך: 26/12/2010


10. "המשרד", עונה 6, פרק 9. אני מאד אוהב את העובדה שגרג דניאלס וחבריו לא מהססים להתעמת עם סוגיה לא פשוטה לכתיבה כמו השפעת המצב הכלכלי הנוכחי על חברה מסחרית כמו "דנדר-מיפלין". אבל כתיבה טובה היא לא רק כתיבה אמיצה, אלא גם כתיבה חכמה. והפרק הזה הוכיח עד כמה האנשים האלה מוכשרים במה שהם עושים. לביקורת המלאה.

9. "אורות ליל שישי", עונה 4, פרק 3. אני ממשיך להיות מרוצה מהקו של העונה הזו. אם בעונות הקודמות ראינו אצל הפנתר'ס קבוצה מגובשת שניצחה את מרבית המשחקים שלה, המעבר של אריק לצד השני של הכביש מביא אותו לסיטואציה לא מוכרת לו – אוסף של בחורים צעירים שנראים אבודים, לא מחוברים ונטולי מנהיג ברור. מעניין גם לראות שאריק מנסה לדרבן את לוק למנהיגות, אחרי שבשבוע שעבר דחף דווקא את וינס וכתוצאה מכך מתעוררת מתיחות בין שניהם – האם המצב הקשה גורם לאריק לטעות יותר מבעבר?

בכל מקרה, הוא בהחלט מתנהג באופן אנושי יותר – הוא מכניס את היד לכיס הפרטי שלו ורוכש ציוד עבור הקבוצה. בהחלט מחווה נאה מצדו, אבל אז מתברר שהוא לא יידע את תמי בעניין ואפילו שיקר לה לגבי מהות ההוצאה שלו, וכשהיא מגלה את האמת נוצר עימות בינו לבינה. אבל בניגוד לעימותים בין זוגות נשואים בסדרות אחרות שנראים מאולצים ומייצרי מתח מלאכותי, כאן העימות הרגיש אמיתי כל כך ואנושי כל כך, וכך גם ההשלמה והפיוס. הכתיבה והמשחק של קייל צ'נדלר וקוני בריטון בסצינות האלה היו לא פחות ממושלמים, פשוט תענוג לראות.

אשר לסיטואציה של וינס ולוק – אם לא די בכך שכמות השחקנים בקבוצה קטנה וחלק מהם יצטרכו לעשות משמרות כפולות בהתקפה ובהגנה, מתברר ששני השחקנים המובילים של הקבוצה "יושבים" על אותו תפקיד (הרץ האחורי, התפקיד שמילא סמאש וויליאמס בזמנו). ברור שאריק יצטרך "לתפור" לאחד מהם תפקיד אחר, וסביר להניח שזה יהיה ה- QB. והאמת? אני מקווה שזה יהיה וינס, כי זה יהיה הרבה יותר מעניין לראות בחור שחור ואתלטי שלא גדל עם כפית של כסף בפה הולך דווקא על התפקיד שמזוהה עם בחורים לבנים שהכל בא להם בקלות, ולהפך (את לוק, הבחור הלבן והמנומס להפליא,  משחק בעמדה שהקלישאה לגביה אומרת שהיא מאוישת בד"כ ע"י שחורים אתלטיים עם אגו גדול). בכל מקרה, העובדה שהקבוצה השיגה טאצ'דאון בסיום המשחק, כשוינס עושה מהלך קבוצתי (חוסם שחקן יריב) למען המטרה מלמדת על צד חיובי ראשון, ויהיה מעניין לראות מה יעשה אריק כדי להמשיך את המגמה החיובית הזו.



חוץ מזה, אהבתי לראות את באדי עושה את הצעד המתבקש ו"עובר צד". ממילא היה ברור שהלב שלו כבר לא עם הפנת'רס וזה בעצם היה הקש ששבר את גב הגמל. קצת פחות אהבתי את העובדה שהסדרה הציגה את ג'ו וחבריו כסתם מניאקים, ולא כאנשים אנושיים יותר, עם חולשות אבל גם עם תכונות טובות, כפי שהסדרה עושה בד"כ.

אשר ללנדרי – פתאום הוא קיבל תפקיד משמעותי בקבוצה. גם בועט של בעיטות ההרחקה וגם בועט בעיטות השדה (שני תפקידים נפרדים ושונים!). האמת היא שזה נראה קצת מאולץ, אבל אם זו הדרך לחבר את לנדרי לפוטבול, מי אני שאתלונן. חוץ מזה, השינוי הזה גורם לו לבלות יותר זמן עם ג'ס ומחבר גם אותה לקבוצה. מעניין לראות שאביה של ג'ס היה בעברו שחקן פוטבול וזה כבר מתחיל להסביר את העניין הגלוי והסמוי שלו במתרחש סביב הקבוצה (למרות שהוא נראה כאילו העבר הותיר בו צלקות).

חוץ מזה, אני מסוקרן לראות לאן הכותבים הולכים עם החיבור בין טים לבין בקי ומשועשע לראות את הניסיונות של טים להימנע מהפיתוי לעשות משהו בעניין (האם זה בגלל שהיא קטינה או שהוא באמת לא מעוניין בה רומנטית או שהוא נאמן לליילה?), לא ממש מבין לאן הולך הסיפור של מאט וה"מנטור" שלו ונהניתי מאד לראות את הסיפור הקטן של תמי וג'ולי והכנסיה – בעוד שמרבית הסדרות ה"רגילות" היו מספרות סיפור כזה עם הרבה פאתוס וצביעות, כאן בחרו הכותבים לגעת בסיטואציה ברגישות ובאופן פרקטי מאד, וה"סיכום" של האם ובתה (הבת תלך לכנסיה למען כבודה של אמה, וזו תבין שאין טעם לשכנע את הבת אחרת) היה מקובל ונכון, בנסיבות העניין.



בסה"כ היה פרק עמוס מאד, שנגע בכל אחת ואחת מהדמויות, ובהחלט פיתח את העלילות הרבות שתלווינה אותנו לאורך העונה. בינתיים אני מאד מרוצה.

8.5 "מחלקת גנים ונוף", עונה 2, פרק 4. כיף לראות את התהליך שעובר על הכותבים, שאט אט מתחילים למצוא את הדינאמיקה של הדמויות ולזהות מה עובד ומה לא. והאמת? הרוב כבר עובד.

מאד אהבתי לראות את אן בפרק הזה. הרעיון שלה לעשות ללסלי "אימון דייט" היה חמוד, אבל הביצוע היה אפילו יותר מגניב. היה כיף לראות אותה "מתפרעת" ומפחידה את לסלי, ואהבתי את הדינאמיקה בין שתי הדמויות שלהן לאורך הפרק, ואת התגובות של לסלי לסיטואציות שנוצרו במהלך הפרק. לדייב השוטר לא היה תפקיד גדול בפרק הזה, אבל הוא יצא חמוד כשהוא אמר ללסלי שמבחינתו זה בעצם היה הדייט הראשון, וכך הרגיע אותה לקראת הדייט הבא.


קשה באימון, קל בדייט? לינק לסצינה.
וגם קטע משעשע שירד בעריכה.

חוץ מזה, אהבתי את משחק ה"מי יגלה את הלכלוך הכי גדול" שהוביל להרבה סיטואציות משעשעות. במיוחד אהבתי את הקטע עם ג'רי שבתחילה התנגד למשחק, ואח"כ מצא את עצמו מושפל (כרגיל) עם ה"לכלוך" הכי מביך מכולם.

אבל מי שגנב את ההצגה היה שוב רון סוונסון, שאט אט הופך לאחת הדמויות האהובות עליי בטלוויזיה. קודם כל, ממש אהבתי את הרעיון שהוא מגלה על המהות האמיתית של נישואיו של טום. זה מהלך תסריטאי מבריק ממש, כיוון שהוא משיג רווח כפול – מחד, מכניס קצת נפח לדמות של רון כמי שיודע את סודו של טום ומרחם עליו באנושיות רבה, ומנגד, מסביר את ההתנהגות של טום שפתאום מתגלה כהרבה פחות סליזי מניאק אלא כבחור פגוע שפשוט לא מצליח למצוא אהבה ועושה הרבה פוזות כדי להסתיר את הכאב. עוד יותר כיף היה לראות את רון בתור איש הג'ז "דיוק סילבר" בקטעים שפשוט קרעו אותי מצחוק. האיש הזה הוא מלך! פשוט מלך!

מדהים לראות איך הסדרה הזו הפכה משעמום בלתי מצחיק בעליל לסדרה מצחיקה, אנושית וחמה. יש לי הרגשה שזו רק תחילת הדרך, ושהטוב ביותר עוד לפנינו, ואני לא יכול לחכות לו...

8. "היפה והחנון". לא עף לי הסכך ללפלנד. הציפיות שלי היו כל כך גבוהות מפרק המייקאובר עד שהכרחי היה שאתאכזב קמעה. לא שבאמת היה מאכזב, אלא פשוט פרק די רגיל שבעיקר אישש דברים שכבר ידענו: חופית דוחה, ברברבאום קריפי, ליטל מקסימה, אור ונלה מאוהבים וכיו"ב. המהפכים עצמם היו די מאכזבים. עוד לפני שראינו את אור המשופר קלטתי פתאום שאין למה לחכות, אני יודע איך הוא נראה בלי זקן בזכות אותן תמונות מלפני התוכנית. לא יכולתי שלא לרחם קצת על ערוץ 10 שככה נגנבה להם הבכורה.


אור ונלה, היפה והחנון

שאר הבנים עברו שינויים סולידיים יחסית, מלבד אלון עם הפיכת התלתלים לכדי כרבולת לא מאוד מחמיאה. עדיף היה לו כבר להוריד עוד. אי לכך אני מוצא את התגובות של הבנות למראה החדש של בני זוגן לא פרופורציונליות. סהר במיוחד. היא אמנם הייתה חמודה מאוד כשהתרגשה לקראת צאתו של מאור מאחורי הווילון, אבל הרעידות הבלתי נשלטות שאחרי כן היו מעט מוגזמות. דווקא נלה שמרה על פאסון מסוים. היא הסבירה לאור מאוחר יותר שהבינה עוד לפני המהפך שהיא כבר קיבלה אותו. ברור, הרי את גופו המסותת היא ראתה כבר לפני כן. אני מצטער על הציניות, אין לי ספק שיש לה כלפיו גם משהו אמיתי וכן, אבל זה הדבר הראשון שעלה בדעתי כאשר אמרה את זה. קשה לי לנתק במוחי את הפעם הראשונה שהוא בא לחבק אותה אחרי שניצחו במשימה, והיא נרתעה בשאט נפש.

המסיבה הנחמדה שהחבר'ה עשו שם, במהלכה קרסה לירון הסוכה, נקטעה באופן מר ומעצבן על ידי פיני. למה לדפוק ככה את הבאזז למה?
(yaddo, מתוך הדיון על הפרק בפורום טלוויזיה אג'נדה)

* וגם נמרוד רייס בטור רציני על מייקאובר וייחודיות ונטע חוטר בראיון עם נלה ואור.

8. "המפץ הגדול", עונה 3, פרק 18. כבר התרגלנו לכך שהסדרה הזאת היא "סדרה של איש אחד", אבל בפרק הזה התצוגה הוירטואזית של ג'ים פרסונס באמת הגיעה לשיאים חדשים. הרעיון שיש לו "פחד

במה" שמונע ממנו מלנאום באמת משעשע לאור העובדה שכמעט כל מה שהוא מוציא מהפה נשמע כמו נאום (ואהבתי את העובדה שווולוויץ וראג' התייחסו לכך מייד). גם ההתגייסות של החבורה לסייע לו עבדה בשני המישורים: מצד אחד, היא הראתה ערך של חברות אמיתית מצדם, ומצד שני, היא הולידה הרבה סיטואציות משעשעות בכיכובו של שלדון – תחילה מוציא לראג' את כל החשק ממדיטציה, בהמשך מודד בגדים ומתלהב מהמכוערים אבל נגעל דווקא מהחליפה היפה ולבסוף הופך את היוצרות וגורם ללאונרד לבטא את כל הרגשות המודחקים (והלא מודחקים) כלפי אמו.

שיא הפרק הגיע עם הנאום עצמו בעקבות האלכוהול ששלדון צורך בהחלטה נואשת. הניסיונות של שלדון לספר בדיחות "פיזיקה" היו פתטיים ומשעשעים (במיוחד נהניתי לראות את ראג' צוחק כשכולם מסביב מסתכלים עליו במבט מוזר), ואהבתי במיוחד לראות שהכותבים, בחכמה, השאירו את המבוכה הגדולה ביותר לקטע ה"יו טיוב" אחרי שהוא מתעורר, באופן שיצר אפקט קומי מוצלח יותר.

אם אני זוכר נכון, זהו הפרק שזיכה את ג'ים פרסונס בפרס ה"אמי" בשנה החולפת, ואפשר להבין למה. הבחור פשוט מוכשר בצורה בלתי רגילה, וראוי לפרס.



8. "ארץ נהדרת". פרק פתיחה חמוד, ואפילו די מאוזן. אהבתי במיוחד את הסיכות שנתקעו באפרת גוש, עמוס עוז, הזוג התל אביבי שמגלה שערבים עוברים לבניין, ובמיוחד את הבדיחה המבריקה על בלייזר.

מאור כהן עדיין לא בשימוש, אפילו במערכון על פרלמנט הזקנים הוא היה השתקן שבחבורה, וכשחקן חיזוק הביאו את זרחוביץ', שמאז ומתמיד היה קשור ל"ארץ נהדרת". בעיניי החלטה מבורכת. הקטע עם מקום החנייה ("תל אביב!") היה מערכון מצוין שלו ושל טייכר. מה ששנאתי ותיעבתי זה את השורה "נותן טרמפ לדוס" בשיר "רכב חברה". מעניין אם זה היה בסדר להכניס שם "ערבי" או "אתיופי" או "מסתנן" במקום.
(yaddo, מתוך הדיון על הפרק בפורום טלוויזיה אג'נדה)

7. וגם איתן גשם על "ארץ נהדרת": מדי שנה מתחיל אותו ריטואל כש"נהדרת" פותחת עונה חדשה – הביקורות ממהרות לקטול, לומר שהם "איבדו את זה", שהתכנית מאכזבת ולא מצחיקה וכו'. כמובן שאלה הבלים, כיוון שלא ניתן לשפוט עונה של תכנית כזו על בסיס תכנית אחת. היא צריכה למצוא את הקצב שלה ולברור מה עובד ומה לא עובד, והתכניות הראשונות של העונה הן בד"כ "מעבדת ניסיונות" כזו.

ובכל זאת, אם אפשר לומר משהו על תכנית הפתיחה של העונה השמינית היא שיש כאן ניסיון ברור מצד הכותבים ללכת צעד אחד קדימה מבחינת הסאטירה הפוליטית-חברתית. אם בעבר ראינו מערכון פתיחה פוליטי מאד, ואח"כ פאנל עם אורחים פוליטיים שהיה בידורי יותר, פלוס מערכונים עם מסר חברתי לייט, הפעם קיבלנו לא רק מערכון פתיחה, אלא גם פאנל בעל גוון פוליטי מהרגיל והשיא הגיע עם המבזקים שנראו פחות כמו פאנץ' ליינז זריזים ויותר כמו אמירה מערכתית מצד הכותבים.

אז כמו שקורה תמיד בדברים האלה – לפעמים זה עבד, לפעמים לא ממש. מערכון הפתיחה עם ילדי הגן כן עבד, למרות שלא היה נורא מצחיק אבל נגע יפה בנקודה שרצה להעביר. הפאנל הראשון עם אלי ישי, ליברמן והקהל המוסת היה אפקטיבי למדי. המבזקים, לעומת זאת, ממש לא עבדו, והניסיון להפוך את קיציס למעין ג'ון סטיוארט לעניים היה חסר סיכוי – גם כי הטקסטים לא היו טובים מספיק, וגם כיוון שאין מה לעשות – קיציס הוא לא ג'ון סטיוארט. הכותרות של העיתונים, לעומת זאת, עבדו מעט יותר טוב. במיוחד אהבתי את אלה של "מעריב ספורט" ושל "בלייזר". אגב, יפה היה לראות שהכותבים חבטו בשני צדי המתרס, כשציפי לבני ספגה מהם לא מעט מהלומות.

אשר למערכונים – קצת התאכזבתי מהם. המערכון של ביבי במטוס התחיל טוב, אבל מיצה את עצמו בשלב מסוים, למרות שהקטע עם ה"שוורצע טנקר" (בדמותו של כוכב הכדורסל בעל השם הבלתי אפשרי סופוקלס סחוטיאניטיס) היה מעולה וקורע, השטיק של "האחים דינדי" כבר מוצה מזמן במערכונים אחרים, ה"פרלמנט של יום שישי" אמנם קצת הצליח לגעת בדינאמיקה של המפגשים הגבריים האלה אבל היה פשוט לא מצחיק ובזבז את הדמות של שאולי באופן משווע (ויתר הדמויות לא היו מעניינות מספיק), מערכון ה"מד מן בישראל של שנות ה- 60" הלהיב אותי מאד בתחילתו אבל מהר מאד איבד גובה ועניין ודווקא המערכון הקצרצר על "עבודה ערבית" היה אפקטיבי, אולי דווקא בזכות העובדה שהיה קצר וקולע (וגם הוא עקץ את צביעות השמאל בצורה נאה).

אני נהניתי במיוחד מהשיר בסיום על ה"רכב חברה". יש בזה משהו כל כך ישראלי, שזה פשוט השכיב אותי מצחוק. מעניין אם להקת "אפליקציה" עוד תשוב בשבועות הקרובים עם שירים מצחיקים נוספים. זה בהחלט יכול להיות ה"שוס" של העונה.
 
נחכה לשבועות הקרובים ורק אז נתחיל לשפוט את העונה הזו.







5. "משפחה מודרנית", עונה 2, פרק 1. פרק הפתיחה של העונה השניה של הסדרה החביבה הזו היה מאכזב למדי. נכון, היו כמה רגעים קטנים ויפים, במיוחד בדקות האחרונות של הפרק כשמשפחת דאנפי בילתה עם האוטו הישן והייתה תחושה שאלה רגעים שבני המשפחה ינצרו בליבם גם בעוד שנים רבות, אבל לאורך רוב הפרק הייתה לי תחושה שהכותבים מנסים בכוח להקצין את הדמויות כדי "לספר" לנו מי הם (אולי מתוך תחושה כי בפרק יצפו לא מעט צופים חדשים שלא צפו בעונה הראשונה): "זה פיל והוא קצת טמבל אבל יש לו כוונות טובות", "זה קמרון והוא נורא מוחצן", "תכירו את מיטשל שהוא די קלאמזי ולא מודה בכך" וכו'. בכלל, בפרק היה שימוש מוגבר - ולטעמי מוגזם - בהומור סלפסטיק שלא מאפיין בד"כ את הסדרה (ומסיבה טובה!), והיו מעט מדי רגעים של צחוק אמיתי, כמו בעונה הראשונה. ובכל זאת, כן נהניתי לראות את גלוריה נאבקת עם עצמה כשמצד אחד היא רוצה לראות את מני מאושר, ומצד שני, קשה לה עם המחשבה שהיא לא תהיה הדמות הנשית הדומיננטית בחייו (הופעה מצוינת של סופיה ורגרה שהולכת ומתגלה כשחקנית טובה מאד). גם הבדיחות הרצות על מה שיש באוטו הישן היו משעשעות ואקטיביות.

בסה"כ פתיחה די מאכזבת, אבל עדיין יש שם את הניצוצות של העונה הראשונה, ואני מקווה שזו הייתה החלקה חד פעמית ושהם יחזרו לעצמם בקרוב.



 3. "דם אמיתי", עונה 3, פרק 11. מה יש לסדרה הזו עם סיומי העונות? בכל פעם שנדמה שהסדרה תופסת תאוצה לקראת סיום עונה, באים פרקי הסיום ומבאסים אותי. הפרק הזה היווה, לצערי הרב, דוגמא מצוינת לכך.

החלק הטוב יותר של הפרק היה קשור בסיפור של סוקי-ביל-אריק-ראסל אבל גם הוא היה נגוע בבעייתיות קשה. אחרי כל הבניה של ראסל כארכי-נבל מפחיד ובעל אג'נדה ברורה, זה מה שקיבלנו? את אריק וביל עובדים עליו כמו על ילד קטן? זה נשמע הגיוני שאחרי מאות שנים שהוא מחפש דרך להשיג כוח הוא ייפול בפח עם כזה סיפור? בעיניי זה מגוחך. למרות זאת, הסצינות הטעונות של הרביעיה לפני היציאה לשמש היו כתובות היטב, והמהלך של אריק שממש מקריב את גופו למען המטרה בהחלט היה נאצל ומרשים. ועדיין, יש לי בעיה עם הדרך שבה סוקי הוצגה כאן - שוב היא מצטיירת כקורבן, ככלי שמשתמשים בו, ולא כמי שיודעת להסתדר בעצמה ולהיות אסרטיבית, למרות שלאורך העונה ניסו להציג אותה ככזו - כתיבה לא עקבית ומאכזבת למדי, מבחינתי.



חוץ מזה, כמעט כל יתר העלילות נראות פשוט רע או סתם משעממות - כל הקטע של סאם שפתאום נהיה מעצבן ומתנהג בגועליות לכולם ומוצא את עצמו עם טארה (עצבנית ומעצבנת כהרגלה)? תעשו לי טובה. דווקא היא צריכה להיות הגורם שהכי מעצבן אותו... וכל הסיפור של ארלין וההפלה שנכשלה? וואו, אז עכשיו היא נושאת את התינוק של רנה, ביג דיל. פשוט משעמם. גם החלומות של לאפאייט וחסוס נראו כמו דרך להעברת זמן ולא לאמירה כלשהי. גם ג'ייסון הלך לאיבוד בפרק הזה ואני כבר לא מדבר על הקטע המגוחך של סאמר שמתבכיינת לאמא של הויט על כך שאיבדה אותו לטובת ג'סיקה - זה הסיפור הכי מעניין שהצלחתם למצוא עבור ג'סיקה והויט? באמת?

אני מאד מקווה שפרק הסיום יתעלה בהרבה על הפרק המאכזב הזה, אבל מניסיון העבר (לפחות משתי העונות הקודמות) למדתי שפרקי הסיום של הסדרה הזו מאכזבים במיוחד. אני מקווה מאד שלא אתבדה.
 

בשולי הממיר

* ב"חוק וסדר" התארחו ג'ון ונטימיליה (ארטי מ"הסופרנוס") ומייקל גסטון ("יריחו").

* ב"שקר לי" התארח כרמן ארגנזיאנו (ג'ייקוב/סלמק מ"סטארגייט SG-1").

* ב"קאסל" את תפקיד ד"ר טאלבוט גנב התינוקות שיחק ריד דיימונד (דומיניק מ"בית הבובות", וקלרמן מ"רצח מאדום לשחור"). בתפקיד הסוכנת הספרותית של קאסל שיחקה דבי מזר (שונה מ"הפמליה"). (אסף רזון)

* ג'ורג' טקיי (סולו מ"מסע בין כוכבים" המקורית) דיבב את ראשו ב"פיוצ'רמה".



* ב"זירת הפשע: ניו יורק" הופיע קרייג ט. נלסון ("הורים במשרה מלאה", "המחוז").

* ב"סוכן מחוק" גילמה כריסטינה מור (טרייסי מ-"90210", לורי פורמן מ"מופע שנות ה-70") את הדוגמנית שנרצחה איזבלה. בתפקיד המרגל הפסיכופט מייסון גילרוי משחק כבר כמה שבועות כריס ואנס (ויסלר ב"נמלטים") שבמקביל הופיע לצופי "יס" גם ב"דקסטר" כאיש האבטחה הפסיכופת קול הארמון. זה לא המשותף היחיד בין שתי הסדרות שמתרחשות במיאמי: לפני שבועיים חזר אריק קינג (דואקס ב"דקסטר") מן המתים ל"סוכן", וכבר קודם הופיע דייויד זאיאס ("באטיסטה") כאחד מהלקוחות של מייקל וסטן. (אסף רזון)

* ב"המנטאליסט" הופיעה בתפקיד ראש העיר שרון לורנס הנהדרת (מייזי גיבונס ספקית שרותי המין של ויסטריה ליין בעונה 1 של "עקרות בית נואשות", וכמובן עוה"ד סילביה קוסטאס-סיפוביץ ב"NYPD"). בתפקיד העוזר וילסון/ג'ספר כמובן שון מאהר, לנצח ד"ר סיימון טאם מ"פיירפליי". (אסף רזון)

* שון מאהר ("פיירפליי") נצפה השבוע גם ב"מטרה אנושית". (מיס קיטי פנטסטיקו)

***
מה יהיה לנו השבוע?
26 בדצמבר עד 1 בינואר 2011

ביום ראשון: "מקום טוב באמצע" מסתיימת (HOT3), וגם "שומרת סוד" ו"דם אמיתי" 3 מסתיימות (yes אקשן)

ביום שני: "הרווק" 12 (Family/Base)

ביום שלישי: "על הפנים" 2 מתחילה (yes דרמה)

ביום שבת: "מיאמי מדיקל" מתחילה (Family/Base), "סטרדיי נייט לייב" חוזרת בעונה 36, "ריטה רוק" ו"כריסטין הישנה" 5 מסתיימות (yes קומדיה)

יומיות
שידור חוזר למיני סדרה "הפסיפיק" (yes 4)

HOT VOD
"עמוק באדמה" עונה 1, "הפנתר הורוד", "עונת החתונות" 2, "הדרדסים", "סטרדיי נייט לייב" עונה 36, תכני הערוץ החדש HOT קומדי סנטרל – חינם.
סרטים: "מרי ומקס" - אנימציית פלסטלינה, "יין, סיפור אהבה" עם אלן ריקמן, כריס פיין וביל פולמן, "ערפדים עם שחר" עם איתן הוק, "רעב" (אירלנד, 2008), "שיני כלב" (יוון, 2009).

yes VOD
"ורוניקה מחליטה למות" עם שרה מישל גלר, "אף אחד לא מושלם" - מד"ב, "Carriers" - אימה עם כריס פיין, "קילרים" עם קתרין הייגל ואשטון קוצ'ר.



מיאמי מדיקל


***
מסביב למסך המפוצל

חוץ מאבא של ג'ורג' ב"סיינפלד" שהמציא חג משל עצמו, כל פרקי הכריסמס בטלוויזיה נראים פחות או יותר אותו הדבר: דרמות סביב קניית מתנות ("המשרד", "המפץ הגדול"), איחוד בין זוגות ("האוס", "אחת שיודעת") ודמות גרינצ'ית שהורסת את החגיגה ("הסופרנוס", "glee"). לכתבה המלאה (חן חדד, עכבר העיר אונליין, כותבת על חג המולד בטלוויזיה האמריקאית)

ריברס נושאת על כתפיה למודות השנים את מטען ההומור של התוכנית, והיא עושה את זה, תנו לי להגיד לכם, כמו פיל שנושא נמלה. היהודיה הטובה, שכבר הספיקה להיכנס בשמנו במל גיבסון ופתחה במלחמת טוויטר עם לינדזי לוהן סתם בשביל הכיף, היא אחת הנשים היותר מצחיקות שיצא לכם להיתקל בהן. לביקורת המלאה (סמדר שילוני, ynet, על "משטרת האופנה" שחזרה לערוץ !E)

* אחרי 18 שנים בטלוויזיה: מיקי חיימוביץ' פורשת מהגשת החדשות בערוץ 10 (ובכלל). אריאנה מלמד כותבת על חיימוביץ', וערן בר-און ועמית קוטלר כבר מציעים חלופות.


מיקי חיימוביץ' ויעקב אילון

* "לרשות השידור יש פוטנציאל ענק להיות הגורם המשפיע בארץ"
. לי-אור אברבך בראיון עם יו"ר רשות השידור בחצי השנה האחרונה, אמיר גילת.

* 10 המגמות שמעצבות את צריכת המדיה הגלובלית - במה צופים ברחבי העולם - ומה יקרה בדור הבא?

* טלביזיה=אוטיזם!!! רבנים קוראים שלא לצפות ב"ארץ נהדרת".

* תכירו: ערוץ קומדי סנטרל של HOT שהושק השבוע.

* העונה החדשה של "אמריקן איידול" תשודר רק ב-yes.

* מהפכת הרייטינג: מינואר תימדד בישראל גם צפייה נדחית: מערכת מדידת הרייטינג החדשה תמדוד את הממירים המקליטים, ה-VOD וערוצי ה-HD.


ובינתיים בעולם

* פדיחה לפוקס ניוז: אלי ויזל הוצג בטעות כ"זוכה השואה".



* פדיחה גם אצל קונאן: שידר מערכון על שרה פאלין שדמה מאוד למערכון ששודר שבועיים קודם אצל ג'ימי קימל. אחרי התוכנית קונאן התנצל על הטעות.

* מחשב של חברת IBM יתמודד בפברואר בשעשועון הטלוויזיה "Jeopardy", או "מלך הטריוויה" כפי שנקרא כששודר בישראל.

*
בטי ווייט נבחרה כאשת הבידור לשנת 2010 של AP.


 ***

רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר
המסך המפוצל 


תגובות (22)