ארכיון המסך המפוצל > 2011

הממיר 20/2/11

משפחה מודרנית, העוקץ, המנטליסט, מרפאה פרטית, גדולה מהחיים, היפה והחנון ועוד

מאת: איתן גשם והמערכת
פורסם בתאריך: 21/02/2011

10. משפחה מודרנית, עונה 2, פרק 9. או! סוף סוף פרק כלבבי! אני אוהב מאד את הפרקים בהם העלילות של שלוש המשפחות משתלבות בסיום הפרק לכדי רגע מזכך, ובפרק הזה העסק נבנה מצוין. הסיפור של פיל והפטיש שלו לקמפינג היה משעשע מאד (במיוחד הקטע עם ה- "White Power" שהיה פשוט קורע). העלילה של מני, גלוריה וג'יי הייתה אפילו מוצלחת עוד יותר ושילבה יפה בין רגעים היסטריים (גלוריה עם הרובה) לבין פיתוח יפה של הדמות של מני וההתמודדות שלו עם חסכי הילדות שלו עד להבנה שלו שטוב לו עם עצמו כפי שהוא. הסיפור של קמרון ומיטשל ושני הזקנים היה די צפוי, אבל היה שווה הכל בזכות הקטע של מיטשל והפלאשמוב. אבל רגע השיא היה כשכל שלוש המשפחות מגיעות למסעדה במהירות וכמעט נכנסות אחת בשניה. אחד הרגעים היותר מוצלחים של הסדרה שהביא את הפרק לקתרזיס מושלם.


9.5 קוגרטאון, עונה 2, פרק 6. פרק נהדר! איזה כיף היה לראות את קן ג'נקינס שוב משתף פעולה עם ביל לורנס. הוא נתן הופעה נפלאה, וגם סחף את קורטני קוקס להופעה הטובה ביותר שלה הזכורה לי מזה זמן מה. גם הסיפור של בובי ואלי והקושי שלה לסמוך עליו שהתגלה כחסר בסיס היה מקסים. מאד אהבתי את התחפושות של כולם בפרק – הכי מצאה חן בעיני לורי שהתחפשה לאלי ועשתה חיקוי מושלם שלה (אלי בתור לורי גם הייתה מגניבה, אם כי מעט פחות), אבל גם טראוויס בתור אנדי בלי שפם היה מצחיק ("אני קובני שלא מדבר ספרדית!"), גרייסון בתור פרינס (מלווה במספר בדיחות משעשעות) ואנדי מחופש לדום דה לואיז שמחופש לברט ריינולדס (כפי שגרייסון הגדיר באופן מושלם) היה קורעים. הפרק שילב היטב בין אווירת הצחוקים לבין תיאור מדויק ומרגש של התסכול של ג'ולס מהריחוק מאביה והסיבה האמיתית להתנהגות שלו כפי שמתגלה בסיום הפרק. אני מקווה מאד שג'נקינס יחזור בהמשך להופעות נוספות.


9. אימפריית הפשע, עונה 1, פרק 4. הרבה דברים טובים היו בפרק הזה. אהבתי את ההצגה של נאקי בהכנות לחגיגות יום ההולדת שלו כמי שחייב להראות כל הזמן כמי שמתניע מהלכים ושולט בעניינים באופן מוחלט, ובהתאם לכך המקרים בהם הוא מאבד את העשתונות מגיעים כאשר משהו מצטייר בעיניו כעלול להציג אותו באופן שונה. חוץ מזה, מאד אהבתי את ההשתלבות של מרגרט בחגיגות יום ההולדת, כשהיא עומדת שווה בשווה מול הפוליטיקאים היהירים (ואף מתעלה עליהם) ובריקוד שלה עם נאקי שבוים בצורה נפלאה ושידר משיכה חזקה כל כך בין שניהם. גם הסיפור של ג'ימי בשיקגו עם החיבור שלו לאל קאפונה והמחיר שהוא משלם על כך היה עשוי היטב ויהיה מעניין לראות מה יקרה עם זה. אבל הרגע הכי גדול בפרק הגיע בנאום ה-מ-ד-ה-י-ם של צ'ולקי ווייט לאיש הקלו קלס קלאן שהיה כתוב נפלא, בוים נהדר ושוחק באופן מעורר השתאות. פשוט וואו. אפשר לקוות שהסדרה תשמור על רמה כזו. 


8. גלי, עונה 2, פרק 12. פרק לא רע שהצליח להאיר קצת את הדמויות ולהציג אותן בצורה אנושית ויפה, במקום להפוך אותן לקריקטורות. אז כן, אני לא לגמרי קונה את הקראש של פאק על לורן, אבל לפחות הדמות שלו נכתבה בצורה אותנטית יחסית ואפשר היה לנסות ולהבין את המניעים שלה, מה גם שלורן מתגלה כאחת הדמויות היותר טובות שם. אהבתי מאד גם את סנטנה בפרק הזה, שמילאה בעצם את התפקיד של סו בתור האנטגוניסטית שמעוררת מהומה (ולטעמי, נאיה ריברה היא אחד הדברים היותר טובים שם). המשולש של רייצ'ל-פין-קווין מיצה את עצמו אבל בפרק הזה הם היו נסבלים, ורייצ'ל אפילו התנהגה באופן אנושי (!). מי שמתחיל לעצבן אותי זה בליין שמקבל יותר מדי שירים ונראה יותר מדי מרוצה מעצמו, בעוד שקורט נזנח באופן מוזר ודי חסר בביצועים מסביב. הביצועים עצמם היו לא רעים הפעם, אם כי לא נפלתי מהם. אגב, שמתי לב שדווקא הפרקים שסו לא מופיעה בהם הם המוצלחים יותר בעונה הזו. האם זה מקרי?

8. העוקץ, עונה 3, פרק 2. העוקץ ממשיכה בביקורת חברתית לא ממש סמויה. והפעם (בתזמון מעניין עם ידיעות מישראל ומהעולם) על הכוונת נמצאות חברות אמריקנות שמוכרות טכנולוגית מעקב למשטרים טוטאליטריים הרודפים את אזרחיהם. אמנם הכל מואכל בכפית, כולל נאום הסבר מפורט של האיש הרע למה הוא רע ותאב-בצע, אבל הנקודה הועברה ביעילות. כל זה כמובן זניח לעומת הסיפור הראשי והכיפי שבו הצוות שלנו "חוטף" פגישת מחזור. מעניין שראינו סיפור דומה בכמה וכמה סדרות השנה, מ"בניחוש חוקר", דרך "המנטאליסט", ועכשיו "העוקץ" - וכולם מתרכזים בשנות ה-80. ההנחה שלי היא שהדור שגדל בשנות ה-80 הוא בדיוק הדור שכותב ומביים את הסדרות האלה, ועכשיו הוא חווה את פגישות המחזור וכותב על דברים מהחיים שלו. במקרה הנוכחי התירוץ מדוע צריך שיחזור "היסטורי" עבד דווקא יפה, והפרק זרם בצורה חלקה עם ההפתעות הנדרשות כרגיל. אמנם הכל פה נסמך על יותר מדי צירופי מקרים והימורים מוגזמים, אבל ככה זה בסדרה - וכשזה עובד זה מצליח להם. מקווה שהעונה תמשיך להשתפר, ונזכה גם לקצת יותר התפתחות דמויות (אסף רזון) 


7. המנטליסט, עונה 2, פרק 20. המורה שלי לקולנוע נהג לומר שאם הקהל לא הבין משהו, זו אשמתך כתסריטאי. לכן מיהרתי להאשים את "המנטליסט" בבילבול שחשתי בסוף הפרק. אז הוא גילה רומן בין שני אלה? היא לא אישתו בכלל? על איזה תינוק מדברים? יש שם גם ילדה וגם תינוקת זו מבלבל את הצופה! רק בצפייה שנייה התברר שאולי לא הייתי מרוכז מספיק, הזכירו שם את האשה (של האבא) ומשכו תשמת-לב לתינוקת, אבל באמת הכל יצא מבולגן. ככה זה כשהעלילה הראשית היא כנראה רק תירוץ לסיפור ה"צדדי" - הכת דמויית הסיינטולוגיה (הכל חוץ מלאמר את השם המפורש)  והמנהיג שלה. ובאמת הקטעים האלה היו נהדרים. המעורבות המפחידה של הכת, שיטות ה"מדידה" באמצעותן מגייסים פתאים חסרי בטחון, והבוז המקצועי המוצדק של ג'יין לעמיתיו למקצוע ההונאה. נכון ש"משחק המוחות" בין מנהיג הכת לג'יין לא היה כל-כך מתוחכם, אבל בין הצילומים הנהדרים של מקדש הכת והמשחק המצויין של מלקולם מקדואל מול סיימון בייקר, העונג מובטח. עם הסוף הפתוח של הפרק אני מקווה בעתיד לשואו-דאון נוסף, ומושקע יותר, של שתי הדמויות האלה - מגיע להם יותר. (אסף רזון)


7. מרפאה פרטית, עונה 4, פרק 5. לא צפיתי בצורה רצופה בסדרה, אבל מפעם לפעם כשמזדמן היא אכן כיפית. העלילה של הזוג, התינוק, וקרב הרופאים היתה סטנדרטית לגמרי לסדרה זאת. יותר אהבתי את עלילת המשנה של האחות מקדרימי החרמנית וההמלצות על שלדון (מי שם לב שהצנון הזה שכב בעצם עם רוב הנשים היפות להחריד שבמרפאה?).  הבנייה ההולכת ומתגברת של המתח הלא-פתור ביניהם, והעובדה שהוא לא נגמר, כמקובל בסדרה הזאת ובסדרת האם, במיטה או בחדר האספקה - אלא באמירת "לא" בוגרת ומנומקת שאולי משאירה פתח למערכת יחסים אמיתית יותר בעתיד (ומתכתבת גם עם הסיפור השני, ואיך אדיסון נלחצת דווקא מכך שהיא לא מצליחה לחזות מראש איך תיהרס מערכת היחסים שלה עם סאם). גם הסיפור של וויולט והאסיר היה נחמד אבל מוכר יותר מדי. רמז ליוצרים: אם כבר אתם גונבים סיפור שלם מהסרט הנפלא "חומות של תקווה", אל תבחרו לתפקיד שחקן שגם דומה למורגן פרימן, כי אנשים ישימו לב ויתנו לכם ציון נמוך בממיר. (אסף רזון)

7. מחלקת גנים ונוף, עונה 2, פרק 12. העלילה הראשית עם לסלי והסקנדל לא הכי עבדה עבורי כיוון שהיה נדמה שלסלי הפכה לקול ההיגיון השפוי בעוד שהסביבה השפויה התחרפנה לגמרי באופן לא לגמרי אמין. ובכל זאת, הפרק לא היה רע בכלל. הכי כיף היה לראות איך הדמויות האחרות מנסות להתמודד עם התושבים הפסיכיים של פואני בהיעדרה של לסלי (וכמו תמיד, רון סוונסון היה הכוכב: "אתם לא חייבים לדעת את השם המלא שלי"). בכך הושגה מטרה כפולה – לא רק שזה היה מצחיק גם למדנו עד כמה לסלי חשובה למחלקה וכמה קשה להצליח בלי האנרגיות הנהדרות שלה וכושר הביצוע שלה. חוץ מזה, החיבור בין אנדי ואפריל ממשיך להראות כמו הרעיון הכי גאוני מאז שהסדרה נולדה ואני כל כך רוצה לראות אותם כבר ביחד...


6. הורים במשרה מלאה, עונה 2, פרק 5. הפרק הזה המשיך את הקו שמאפיין את העונה הזו – עלילות שמבוססות על רעיונות יפים, דיאלוגים קולחים ורבה לב ונשמה, אבל העלילות נפתרות בצורה נוחה מדי וסכרינית מדי ולא ממש רואים התפתחות של עלילות ושל דמויות (למעט אולי אצל שרה). אם לאורך הפרק אדם הראה התנגדות להשתתפות בקבוצת התמיכה עם כריסטינה לא קשה היה לנחש שעד לסיום הפרק הוא ישנה את דעתו (אם כי הסיפור היה עשוי בצורה מרגשת, לפחות מהצד של כריסטינה). כאשר אמבר מצויה בדילמה אם לעשן גראס על חשבון שיעור פרטי או לריב עם חברתה הטובה ביותר, נמצא פתרון הביניים בו היא רבה איתה אבל משלימה אתה כאילו לא קרה דבר. ומה קאמיל רוצה מזיק בדיוק? הוא מסכים ללכת איתה לרקוד, אז היא מתבאסת שהוא נהנה קצת מחברתו של גבר אחר? ומה זה בעצם משנה כבר, אם עד לסיום הפרק היא "משלימה עם זה"? גם עם קרוסבי העסק מסתדר בצורה נוחה מדי – מתברר שהעבודה שלו באולפן הקלטות בדיוק תואמת את צרכי בית הספר שאליו הוא וג'סמין רוצים לרשום את ג'באר. ואצל ג'וליה וג'ואל הכל כרגיל – הוא מביע קצת תסכול מהעובדה שהוא הורה ורוצה קצת שקט מהילדה בלילה, היא מנסה להבין אותו ובסיום הכל מסתדר. רק אצל שרה העסק קצת יותר מעניין – האם הנשיקה עם גורדון תוביל לאנשהו? ומה היא תעשה בעניינו של מייק מהמחסן? ובכלל, היה נחמד לראות אותה עובדת ממש יפה בכנס. אני מקווה שהם יתחילו לפתח יותר עלילות לטווח ארוך, כמו בעונה הראשונה, ויזנחו את הפתרונות התסריטאיים הנוחים והמסתכלים האלה.

6. גדולה מהחיים, פרק 7. הפרק עוסק בגורו דיאטות שעומדת למשפט. עלילה כתובה היטב אבל בכל זאת מעיקה כי היא ממשיכה להזכיר לנו שאנחנו לא רואים סתם קומדיה - אנחנו רואים קומדיה על שמנים. לא מספיק לפזר כל הזמן רמזים עבים כפיל (כן, גם אני נכנעתי לתמה) לגבי ההבדל בין דב הבלונדינית החתיכה וג'יין השמנה, גם קווי העלילה המשפטיים נסובים סביב מראה ומשקל באחוז לא פרופורציונלי בכלל של הפרקים ששודרו עד כה. כשלעצמו זה היה פרק לא רע, וכן יותר מוצלח בעיני מעלילת השמנים הקודמת. צפוי להחריד, אבל לפחות חינוכי. (מורן)


כבוד השופטת, ראיה מס' 4. את 1-3 אכלתי בהפסקת צהריים

5. ארץ נהדרת. עוד תכנית כל כך לא מאוזנת. אני מאד אוהב את הקטעים עם "ישראל בעיני העולם הערבי" (שני כהן עושה עבודה נפלאה שם) שמשחקת על ההתנשאות שלנו על העולם הערבי והבעיות הפנימיות שלנו בצורה אפקטיבית. המערכון עם גבי אשכנזי היה החלק החזק של התכנית, ולמרות שנמרח קצת באמת היה אפקטיבי ונגע בצורה יפה בפסטיבל המגוחך מסביבו. המערכון על "ישראת מתייבשת" היה אפקטיבי ומצחיק והמבזק והכותרות היו די מוצלחים הפעם. לעומת זאת, היו נפילות די קשות לאורך התכנית -  החיקויים של ביבי ושרה היו מיותרים לגמרי הפעם, הניסיונות של קיציס להיות ג'ון סטיוארט פשוט לא עובדים, חיקויי "האח הגדול" כבר יצאו מכל החורים, החיקוי של שלושת הנשים (ארנה דץ, שרון חזיז ומיכל אמדורסקי) מיצה את עצמו אחרי 2 דקות, המערכון של קשת ליבליך נראה יותר כמו ניסיון קידום מכירות ל"כוכב נולד" ופחות כמו מערכון והשיר של אפליקציה שוב היה סתמי ומאכזב.


4. הבלתי רגילים, עונה 1, פרק 1. כמה פוטנציאל יש בסדרה הזו – רעיון אולי לא הכי מקורי אבל כזה שפותח אופציות להרבה עניין, שני שחקנים ראשיים נהדרים (מייקל צ'יקליס וג'ולי בנץ), שני שחקני משנה שגונבים את ההצגה (רומאני מלקו מ"העשב של השכן" ואוטום ריזר, טיילור מה- OC), כוחות על עם פוטנציאל להיות מגניבים ומבנה שיכול להשאיר פתח לשילוב יפה בין אקשן ללב גדול. אבל בשביל שכל זה יצליח צריך כתיבה טובה, ובינתיים לא ראינו יותר מדי ממנה בפרק הפיילוט. יותר מדי קלישאות, עלילות צפויות, כוחות שכבר ראינו בעבר (שוב פעם מישהו חזק, מישהי שיכולה לרוץ מהר ומישהי ששומעת מחשבות של אחרים. אין כוחות על אחרים?), רשע בעל כוחות צפויים מדי (למה תמיד לרשעים יש כוחות טלפתיים?) והרבה יותר מדי מתקתקות על חשבון פיתוח עלילה ודמויות באופן ראוי. סיום הפרק עם הגילוי על המעורבות של הבוס של סטפני פתח איזשהו פתח למשהו מעניין בעתיד ואני מקווה שבפרקים הבאים הכותבים ישכילו לפתח את הדמויות ולקדם עלילה מעניינת ולא יתמקדו רק ב"משפחתיות" ושאר קלישאות.


3. איך פגשתי את אמא, עונה 6, פרק 3. אחד הפרקים הכי חלשים של הסדרה הזו. פשוט אכזבה גדולה. ממש לא אהבתי את הסיפור של רובין ודון. בעיקר כי ממש לא אכפת לי מדון או מה שקשור אליו, ורובין התנהגה באופן מאד לא טבעי, מה גם שזה פשוט היה לא מצחיק. גם הניסיונות החוזרים והנשנים של לילי לומר "Where's The Poop" הצטיירו כמו ניסיון לייצר איזה קאצ'פרייז דלוח ולא כמו משהו טבעי. הסיפור של טד היה קצת יותר מוצלח, במיוחד בדרכים שבהן בארני מצליח "לפתות" אותו, אבל לא כל כך אהבתי את העובדה שהוא עזב את השיעור באופן שרם לו להראות רע מאד. הנחמה היחידה מהפרק הזה היא קידום העלילה של טד. אני מניח שהמינוי החדש שלו יפתח פתח לעלילות נוספות ואני מקווה שהן יהיו מוצלחות יותר.

2. כמה סמלית הייתה משימת החרא בפרק הזה של היפה והחנון, היא לא יכלה להגיע בפרק יותר מצחין ודוחה. ערבוב הזוגות הפך את התוכנית לכדי זירת מזימות מבאישה שבמסגרתה רפש מוטח לכל עבר. אני מבין את התסכול של ליטל לגבי העובדה שהיא מצוותת עכשיו לאור, אבל היא בחרה להוציא את נלה כרעה של הסיפור ולהאשים אותה חזור והאשם. מאוחר יותר ענבל חיככה את ידיה כשהסבירה למצלמה איזו הנאה יסב לה הקושי של הזוג השני בבחירה לניפוי, ישחקו הנערים לפניה. וכאילו כדי להוסיף לתככים ולגועל, ההערות שלה וסהר על האף של נלה - מצטער, אני אפילו לא רואה מה הבעיה איתו - היו שפל של ממש. להמשך הביקורת (yaddo).

* ונמרוד רייס על הפרק.

1.  יפה שב-yes משדרים סדרות אמריקאיות "טריות" יחסית בישראל. אבל אני מתקשה להבין את בחירת התרגומים שלהם לשמות הסדרות לאחרונה. זה התחיל עם "אימפריית הפשע" במקום "אימפריית הטיילת". אבל התרגום הזה עוד נראה הגיוני אל מול התרגום התמוה ל"No Ordinary Family". הרי השם "משפחה לא רגילה" הוא כל כך מתבקש ומשקף נאמנה את השם האמריקאי ומהות הסדרה, אז למה לעזאזל שם הסדרה תורגם ל"הבלתי רגילים"?

בשולי הממיר


* השבוע בבונז: ביום שלישי התארחו ריק פיטרס (אליוט, השכן מ"דקסטר") כדיקן אוניברסיטה וג'יימי אלכסנדר (ג'סי מ"קייל XY", קייטלין מ"הצילו") בתפקיד מולי. ביום רביעי התארח סטואי גריפין ("איש משפחה") בקולו של סת' מקפרלן. (מורן)

* בהלוחשת לרוחות התארחו ת'יאה גיל (לינדסי מ"הכי גאים שיש"), צ'אד לואו (ביירון מ"Pretty Little Liars") ודניאל וויבר (בן מ"גריק").

* בהמנטליסט התארחו מלקולם מקדאוול ("התפוז המכני"), מישל קלאני (מלני מ"הכי גאים שיש"), וירג'יניה וויליאמס (קלאודיה, שהופיעה בכמה פרקים מקסימים ב"אריך פגשתי את אמא") ובוב גנטון (ג'נקשן ג'ק מ"גרג הארנב", "24").

* בשקר לי הופיע מקס מרטיני (מאק גרהארדט מ"היחידה") בתפקיד דייב.


ואסף רזון מוסיף:

* בהעוקץ, השחקן בעל השם הישראלי כל-כך אריה גרוס ("קאסל", "אלן" ועוד הרבה מקומות) היה האיש הרע בפרק. את הרוצחת גילמה קארי ווהרר (מגי בקט מ"גולשים בזמן"). מפקד הכוחות האיראניים היה אנתוני עזיזי (עומאר ב"אבודים", וינס טיילור ב"גברתי הנשיא").

* השחקן הוותיק פרד וורד ("רמו","סילקווד") היה העד השבועי של שומרת סוד. הברמנית בה התאהב היא אשלי קרואו (סנדרה בנט, אמא של קלייר ב"גיבורים"). העדה המעצבנת שפורשת היא ברוק בלום (סינתיה ולס מ"זירת הפשע: מיאמי").

* השחקנית הצעירה אליז גטיין (מהסדרה שלא שודרה בארץ Tower Prep) הופיעה בסמולוויל כמיה "ספידי", האגרופנית שאוליבר קווין מנסה להציל מהרחוב, ובאותו הערב כערפדית בעל טבעי

* מרפאה פרטית: בתור הארוס "ראף" הוא רק הועף מחייה של מרי ב"שומרת סוד", והנה כעבור שבוע מגיח  Cristián de la Fuente (כריסטיאן דה לה פואנטה?) כרופא אונקולוג שרמנטי שמחזר אחרי אדיסון ב"מרפאה פרטית". חתיכת שדרוג.

* קאסל – הרוצח המת הוא ג'יי. אר. פרגוסון (סטאן ריצו מ"מאד מן", ד"ר הופר מ"המשפט של איימי"). רוברט פיקארדו (הדוקטור מ"וויאג'ר", וולסלי מ"סטארגייט",ד"ר ריצ'ארד מ"צ'יינה ביץ'”) חזר להופעה נוספת כפתולוג.


ציטוטי השבוע

איתן: טיפלתי בנזירה שהיו לה יבלות על כל הגוף. היא חשבה שזה סטיגמטה, בסוף התברר שהיא סבלה מהרעלת נחושת.
קייט: לא היה כזה פרק בהאוס?
להיות אריקה, פרק 3, "הרבה דגים בים". תודה ל-kitty


היא ממש הטיפוס שלו. עקשנית וסקסית בסגנון של תובעת או בלשית ב"חוק וסדר".
כמו מלינה גוביץ'?
יותר אנג'י הרמון
כמו מארישקה הארגיטיי?
בדיוק!
שון וגאס עם תובנות על הצלחת הסדרה האינסופית, "בניחוש חוקר". תודה לאסף רזון.

מה יהיה לנו השבוע?
20-26 לפברואר
ביום ראשון: "משמרת שלישית" 6 (Hot Zone), "חוק וסדר" 20 (ערוץ 1)
ביום חמישי: "רד בנד" 2 (Hot קומדי סנטרל)
ביום שישי: "משפחת סימפסון" 19 מתחילה, "פילדלפיה זורחת" 5 ו"פיוצ'רמה" 6 מסתיימות (yes קומדיה)


יומיות
HOT VOD
"רד בנד" 2, "מלרוז פלייס" 6, "סמנתה מי?" 2, "הסופרנוס" 6, "הפמליה" 3
סרטים: בייביז (דוקומנטארי, צרפת, 2010), כלת הים (ישראל, 2009), האויב שבפנים 4: החיים שאחרי (2010)
yes VOD
"בלי בושה" (דרמת ריאליטי ישראלית)


מסביב למסך המפוצל

* עם קאסט משובח, בימוי וכתיבה מדויקים, מוחמד בכרי אחד וסיפור שרחוק שנות אור מהשטנץ של הדרמות הישראליות - גם "אדמה" עומדת ברף הציפיות הגבוה שהציב לעצמו רני בלייר (אריאנה מלמד על "אדמה")


* הטלוויזיה החינוכית ספגה תגובות זועמות לאחר שגל גבאי כינתה את שטחי יהודה ושומרון "פלסטין" בתוכניתה עושים סדר.

* השחקן הוותיק לן לסר (הדוד ליאו מ"סיינפלד") הלך לעולמו.

* "צחוק מעבודה" משתלטת על אירופה.
 
 ***

רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

תגובות (17)