ארכיון המסך המפוצל > 2011

הממיר: 26/4/11

איך פגשתי את אמא מטלטלת, משחקי הכס מבלבלת, פרינג' לא מתקדמת והמפץ הגדול מתחתלת

מאת: המערכת
פורסם בתאריך: 25/04/2011


10. איך פגשתי את אמא, עונה 6, פרק 12
העונה הזו מצטיינת בינתיים בחוסר היציבות שלה. לצד פרקים ממש טובים קיבלנו גם כמה פרקים ממש חלשים. הפרק הזה היה שייך, לטעמי, לקבוצה הראשונה. מאד אהבתי את הרעיון שהתוצאה השגויה משפיעה על ההתנהגות של הדמויות וגורמת להם לשנות את דעתם כמו מטוטלת, כשהם משתמשים בזה בעצם כתירוץ לברוח מההחלטות שהם יודעים שהם רוצים לקבל. מאד אהבתי גם את התפקיד של טד בפרק הזה – אם תחילה נראה היה שהוא מיותר לגמרי ואין לו שום דבר לעשות בזמן שהדמויות האחרות מתחבטות, מתלבטות ועושות שטויות הוא התגלה כמרכז האמיתי של הסיפור וכמי שמכוון את יתר הדמויות למקום הנכון עבורן. אני חייב לומר שאני לא ממש אוהב את הדמות של טד שיוצאת הרבה פעמים מעצבנת ובלתי נסבלת, אבל בפרק הזה שמו דגש על התכונות החיוביות שלו (בחור עם לב טוב ורגישות לזולת) ולשם שינוי הוא יצא ממנו טוב, לא רק עם החבורה הרגילה אלא גם עם "פאנצ'י" החבר האחר שלו ועניין החתונה שלו. יהיה מעניין לראות אם החתונה הזו היא החתונה שראינו בתחילת העונה שבה טד אמור לפגוש את האמא... חוץ מזה, היו לא מעט רגעים מצחיקים בפרק הזה, במיוחד ההשתגעות של לילי ומרשל לגבי התינוק, וגם אלכס טרבק (והקטע שלו עם רובין) ובארני והחיקוי של אופרה. (איתן גשם)

* ודעה שונה על איך פגשתי את אמא, עם הציון 5:
עוד פרק שאפשר היה לוותר עליו בשמחה. בארני לא רק שהיה לא מצחיק, היה אפילו ממש מעצבן. גם חליפת היהלומים או הפנייה המלודרמטית לבחורות בסיום לא הצליחה להציל אותו. סיפור ההריון של לילי ומארשל פשוט לא הצליח לעורר אצלי שום עניין, וכל הטכניקות המשוכללות שלהם נראו דחוסות ולא מרהיבות: כמה חזרות בזמנים, הילוך מהיר, דיבוב מחשבות ותגובות מדומיינות, כולם היו הפעם פשוט מעייפים. היחידה שאני מוכנה לוותר לה קצת היא רובין. אמנם התהיות הקיומיות שלה, כמו של כולם, הם נושא טחון – אבל היא התנהגה בצורה חמודה מספיק בשביל לפצות על זה. היה לה כובע מגניב, אינטראקציה טובה עם טד (בעיקר כשהיא ירדה עליו) וכמה טונים גבוהים. יחד איתה, בשביל לא להיות שלילית מידי, אני אתן מעט קרדיט לטד – שדווקא בפרק חלש הצלחתי ממש להעריך אותו בסיום על איך שהוא הטיף לכולם, ואולי אפילו קצת לחבב. (Little cloud)‏

10. מילה טובה: מגיעה מלה טובה לערוצי הסדרות של yes, ולערוץ HOT3 על כך שבשני הימים הטובים של החג לא שידרו כרגיל פרקים בסדרות המשודרות בשידור יומי. (אורלי)
 
9. המפץ הגדול, עונה 4 פרק 3
איימי חוזרת, והחבר'ה צריכים עכשיו להתמודד עם מנה כפולה של טירוף, שנקראת "שיימי", למרות ששלדון ממשיך לטעון שהם לא יוצאים - She's not my girlfriend, she's a girl who's a friend. הניסיון של ליאונרד להיפטר ממנה נכשל, כששלדון טוען שהוא סבל בדממה לאורך תקופת הדייטים שלו עם פני. היה מצחיק מאוד לראות את ליאונרד מוחה בתוקף נגד ה"דממה", אבל קצת מסכים לגבי הסבל. הפרק משתפר עוד יותר אחרי הפרידה הזמנית של שיימי, עם עשרות החתולים עם "שמות יהודיים מצחיקים", וכמובן גם zazzles. ולסיום הגדול, אמא של שלדון מגיעה לעוד הופעת אורח מוצלחת ומתקנת הכול באמצעות פסיכולוגיה הפוכה. אחלה פרק. (דורון ז)

* עוד דעה על המפץ הגדול, שהפעם קיבל ציון 7.5:
פרק חביב למדי. אהבתי את הרעיון ששלדון ואיימי מתעמתים על רקע האגואים הגדולים של שניהם ושזה מהווה עילה לפרידה/ניתוק ביניהם ואת ההתמודדות של שלדון עם העניין. מעניין לראות שאיימי היא גרסה הרבה יותר גרועה של שלדון – יחסית אליה הוא ממש בחור חביב וצנוע, ולא פלא שהחברים שלו לא ממש סובלים אותה, בעיקר כשיש להם כבר מספיק ממנו. בכל מקרה, הרעיון ששלדון מתנחם באמצעות חתולים אומר הרבה על הדמות שלו ועל כך שלמרות כל ההכחשות שלו הנוכחות של איימי בחייו חשובה לו וקשה לו בלעדיה, בלי קשר לשאלה כיצד הוא מגדיר את היחסים שלהם. גם השימוש באמא של שלדון כמי שתוציא אותו מהמשבר היה חכם למדי, ומצאה חן בעיני הגישה שבה היא נקטה כדי להביא אותו למקום הנכון, שהראתה שעם כל הכבוד לכמות השכל הענקית שיש לשלדון בקודקוד, אין תחליף לחכמת חיים. (איתן גשם)

9. מחלקת גנים ונוף, עונה 2, פרק 21
כל פרק ששם את רון סוונסון ואפריל לאדגייט במרכז לא יכול להיות פחות מפרק נהדר. בכלל, מערכת היחסים שלהם – כשהוא מהווה מעין דמות אב אמיתית עבורה – פשוט מקסימה אותי כל פעם מחדש. גם הקשר של אפריל ואנדי ממשיך ללבלב ולהראות חמוד להפליא, וקשה שלא להיות בעד שני אלה. המפגש של רון עם ההורים של אפריל (שנראים כל כך שונים ממנה!) ואחותה (שנראית כמו רפליקה שלה!) היה פשוט היסטרי והוליד הרבה רגעים נפלאים. חוץ מזה, מאד אהבתי את הרעיון הבסיסי שרון צריך לעבור שורה ארוכה של פגישות כי הוא שונא אותן כל כך, והסיקוונסים שהראו את הטיפוסים המוזרים שבאים וכל הדברים שקורים שם פשוט קרעו אותי מצחוק. הסיפור של לסלי והתגובה שלה למה שקורה בין אן למארק קצת פחות עבד עבורי. מילא אם היה מתברר שיש לה רגשות מודחקים כלפי מארק, אבל התגובה שלה ל"גילוי" שאנשים מתחתנים והיא לא נראתה לא לגמרי הגיונית בעיניי (כן, אפילו במונחים שלה!). (איתן גשם)

8. משחקי הכס, עונה 1, פרק 1
כל כך הרבה דובר ונכתב על הסדרה הזו, שקשה היה שלא לפתח ציפיות בשמיים מפרק הפיילוט (שהושקעו בו סכומי עתק ששברו את שיאי התקציב לפרק פיילוט בסדרה כלשהי). אחרי צפיה בפרק אפשר לומר שהוא בגדול הצדיק את הציפיות, אבל יש לי מעט הסתייגויות. נתחיל עם החלק הפחות טוב דווקא – הרגשתי שהאקספוזיציה לא הייתה לגמרי מושלמת. היה קשה לעקוב אחר כל ההתרחשויות ובעיקר אחר כל הדמויות והמניעים שלהן. יותר מדי דמויות הצטיירו (לפחות בפרק הזה) כחד מימדיות מדי – הרגשתי שהיה לי קל לזהות מי הגון ומוסרי ומי לא בוחל בשום אמצעי כדי להשיג את מטרתו. חוץ מזה, היה חסר לי הומור בפרק הזה – הכל היה כל כך רציני ומלא פאתוס. אני מקווה שהם ינמיכו קצת את הטון בפרקים הבאים ויוסיפו יותר קלילות לאקשן. ובכל זאת, היו הרבה דברים טובים – סיקוונס הפתיחה המרשים, העלילה המרכזית עם המלך שבא לבקש את עזרתו של סטארק, הגילוי על סיבת מותו האמיתית של ג'ון ארין, הדמות של ג'ון סנואו ה"ממזר" והתחושות הקשות שלה מהתנהגות הסביבה כלפיו, הדמות המעניינת של טירון לאניסטר ("השימדון") שבלטה במיוחד בפרק הזה (ולא בגלל הגובה שלה... אלא בשל הנוכחות החזקה שלה), הגילוי על הרומן בין האח והאחות סרסיי וג'יימי לאניסטר והסיפור של האחים טארגראיין והחתונה שנכפית על האחות בעל כורחה. סדרת הספרים שהסדרה מבוססת על הראשון מביניהם ("שיר של אש וקרח") זכתה לשבחים גם בשל כך ששמה דגש חזק על הדמויות והמניעים שלהן, כשהפנטסיה מהווה את הרקע לסיפור אבל בשום אופן לא העיקר. אם לשפוט מפרק הפתיחה של הסדרה – נראה שהיוצרים בהחלט יישמו את הרעיון הזה עליה, וזה סימן חיובי. (איתן גשם)

8. סמולוויל, עונה 10 פרק 7: מארב
לויס וקלארק שוב פוגשים את ההורים, הפעם את אבא של לויס, שפועל במרץ נגד גיבורים שמסתתרים מאחורי מסכות, וחוקר באותו מרץ את החבר של הבת שלו. באופן מאוד לא אופייני לה, לויס מתנהגת בצורה כנועה וצייתנית ליד אבא שלה, אבל בסופו של דבר היא עומדת מולו, לראשונה בחייה, ובכך מוכיחה לו שקלארק הוא באמת האחד בשבילה. בתגובה, קלארק מבקש ממנו את ידה של לויס (מחוץ למסך, אבל די ברור שזה מה שהוא שואל אותו). כנראה שהבינו שצריך לשים קצת גז לפני שהסדרה נגמרת... אני בעד. אוליבר וטס מצליחים לפתוח דף חדש ביניהם, והוא אפילו מחליט להשאיר את מגדל השמירה לחלוטין בידיה (מקווה שזה לא אומר שהם יחזרו להיות יחד, כי זה מתחיל להיות יותר מדי סבוני עם כל חילופי הזוגות האלה). הם מוצאים את מכשירי המעקב של יחידת המתאבדים, ומגלים שהם מנסים להרוג את אבא של לויס בגלל שהוא בעד חוק רישום לבעלי כוחות-על. קצת גנבו את העלילה של אקס-מן, אבל לא נורא, יכול להיות טוב, במיוחד כי בסופו של דבר החוק כן עובר, ויחידת המתאבדים מתחילה מלחמה של בעלי כוחות-על נגד כל השאר. (דורון ז)

8. סמולוויל, עונה 10 פרק 8: נטושים
פרק שעוסק בילדות, ובהשפעה של הורים נעדרים על הדמויות בסדרה. מוזר שדווקא אוליבר וההורים הנרצחים שלו לא קיבלו התייחסות, אבל כנראה שלא היה זמן, ובפרק יש מספיק דרמה גם ככה. לויס צופה בקלטות ישנות שאמא שלה הקליטה לה לפני שמתה, בהן היא תמיד פחדה לצפות (הופעת אורח מושלמת של טרי האצ'ר, כוכבת הסדרה "לויס וקלארק"). היא מבינה שגם לקלארק יש נושאים לא סגורים עם אבא שלו, וקופצת לביקור בקוטב (שלום, מר...אל?), שם קלארק מצטרף אליה להקרנה של לארה וג'ור-אל האמיתיים, שהאמינו בבן שלהם כמו שאפשר היה לצפות מההורים של סופרמן. הגיע הזמן שיפסיקו עם השטות של ג'ור-אל הממוכן, שרק נזף בקלארק בכל הזדמנות במקום לעודד אותו להיות סופרמן. הילדות הכי מפתיעה שאנחנו רואים היא של טס, או בשמה המלא, לוטסה לות'ור. מסתבר שליונל לות'ור נטש אותה בבית יתומים של סוכנת דארקסייד בשם גראני גודנס, ששוטפת לילדות קטנות את המוח והופכת אותן ללוחמות. בסופו של דבר ליונל הוציא אותה משם, אבל גראני המשיכה לעקוב אחריה, והיא זו שהצילה אותה בתחילת העונה. היא והלוחמות שלה נלחמות קצת עם קלארק וטס, אבל זה אחד החלקים היותר חלשים בפרק, כי לא ממש יוצא ממנו שום דבר. בסוף, גראני הולכת לזמום מזימות עם שני הסוכנים האחרים של דארקסייד - דסאאד (בעל המועדונים) וגודפרי (שדרן הרדיו שיוצא נגד סופר גיבורים). יש למה לצפות! (דורון ז)

8. מזל סרטן, עונה 1, פרק 3
קאת'י רוצה לבדוק איך זה יהיה לספר לנשים על הסרטן, ולכן פונה לקבוצת תמיכה. בקבוצה מזדעזעים מכך שהיא עוד לא סיפרה לאנשים, ומחליטים לתמוך בה בכוח ובהרבה מאוד שיפוטיות. ההחלטה של קאת'י לקבל את העובדה שהיא הולכת למות ולא להרגיש אופטימית ושמחה בשל ה"מתנה" שקיבלה וה"הזדמנות" לשנות את חייה נתפסת כלא לגיטימית. חברי הקבוצה מביאים כמויות אוכל בלי לברר האם קאת'י נזקקת לעזרה כזו, ומה בעצם היא אוהבת לאכול (כי מה שהביאו לה בריא - זה מה שהם החליטו היא צריכה). קאת'י מזמינה את אחיה לארוחה ומגלה שגם הוא לא מספר לה דברים - יש לו בת זוג, והיא וקאת'י מעולם לא שמעו האחת על קיומה של השניה. בארוחת הערב קאת'י מפספסת את ההזדמנות ולא מספרת לאחיה, לבנה ולאנדריאה על הסרטן. בינתיים בעלה של קאת'י ממשיך לפספס הזדמנויות. הוא כל כך משוכנע שהסיבה שהוא וקאת'י צריכים להישאר ביחד היא העובדה שהם מכירים אחד את השניה ויודעים הכל, שהוא מפספס את כל הרמזים לכך שמשהו לא בסדר אצל קאת'י. היא מסבירה לו שהיא השתנתה, ובמקום לשאול מה קרה הוא נעלב - לא פלא שהיא לא מעוניינת לתת לו לחזור. מי שכן שמה לב לסימנים היא מרלין, השכנה. היא מבינה שלקאת'י יש סרטן כי הכלב שלה, שכבר נדבק בעבר לבעלה חולה הסרטן לפני מותו, נדבק עכשיו לקאת'י. כשקאת'י לא מספרת לה - היא שואלת, והופכת לראשונה בסדרה (מלבד, כמובן, הרופא וקאת'י) שיודעת את הסוד. בניגוד לקבוצת התמיכה השופטת, מרלין השכנה האנטיפתית מתגלה כאישה מאוד תומכת. הסדרה ממשיכה להציג בכנות התנהגויות שאינן בהכרח כל כך חריגות (כמו קבוצת התמיכה), ולתת לדברים להתפתח בקצב שלהם. אני בטוחה שבהמשך אנשים קרובים יותר לקאת'י יגיבו בצורה דרמטית יותר, אבל אהבתי את זה שהראשונה לדעת שואלת ישירות ומגיבה בעדינות. (מורן)

8. אפיזודס, עונה 1, פרק 5
קשה כשאול קנאה אמרו חכמינו, ואף על פי ששם הפרק הוא משיכה הדדית, הדבר הבולט ביותר בפרק הוא דווקא הקנאה שחשות הדמויות הראשיות בכל מי שזוכה למה שהם היו רוצים ונמנע מהם, ולפעמים אפילו למה שהם לא היו רוצים. שון ובבוורלי שניהם מקנאים אך אצל כל אחד מהם הקנאה מגיעה מסיבות שונות. בוורלי אינה מרוצה מחייה, היא מרגישה שהסדרה שהיא כותבת עם בעלה נהרסת, היא אינה זוכה לכבוד כיוצרת, וגם לא ממש לכבוד כבת זוגו של בעלה שנראה משתלב בסביבתו טוב ממנה, כך שזה לא כל כך מפליא שהיא מתקנאה אפילו בעובדה שבעלה הוזמן והיא לא לאירוע שאליו היא אפילו לא רוצה ללכת. היא גם מקנאה במורנינג על המראה הצעיר ומתחילה לקנא לבעלה שנראה שאותה מורנינג מנסה להתחיל איתו, מה שמהווה מבחינתה איום על נישואיה. לקראת סוף הפרק היא אומרת לבעלה שון, שהעובדה שהיה יכול להיות לו קטע עם מורנינג והוא ויתר עליו לא מזכה אותו בנקודות זכות. לצערנו גם סצינות קנאה, אף אם מוצדקות לחלוטין, לא מזכות את הנישואין בנקודות זכות.
שון עצמו חושב שהוא מאושר או לפחות בסדר גמור גם בנישואיו וגם בעבודתו, עד שמראה העוזר שלו לשעבר שמצליח עכשיו בגדול, גורם לו להרגיש את צביטת הקנאה של חוסר ההצלחה שלו, כמו גם האופציה שנפתחת לו עם מורנינג וההדגשה של מאט בכל הזדמנות את העובדה שהוא כבול בנישואיו, שגורמת לו לתהות האם הוא מפסיד משהו, ושולחת אותו אל סצינת הסיום של הפרק שעליה דיברו בסצינה הראשונה בסדרה. למרות שזה היה צפוי מראש, אני לא בטוחה שאני אוהבת את הכיוון שאליו לוקחים את מערכת היחסים של בני הזוג, אבל עדיין פרק טוב. (אורלי)

7.5. קין והבל, פרקים 3-4
הקצב של שני הפרקים האחרונים היווה שיפור מבחינתי לשני הפרקים הראשונים, וגם התחושה הייתה של חסכון במראות הקשים של ניתוחי מוח. אבל עדיין יש מקום לשיפור מבחינתי, במיוחד בעניין שאלת האמינות של הישארות הגיבור בחיים - השאלה עדיין לא ממש נענתה בסדרה, וקשה להבין איך מי שנורה בראשו ובבטנו ונשאר לבדו במדבר שעות לפני שעברה שם שיירה של סוחרי סמים, מצליח לאזור כוח ולהושיט יד כדי לבקש עזרה, ועוד יותר מכך  - לאן הם לקחו אותו כדי לספק לו טיפול שיציל אותו, שהרי כשמישהו אחר מהם נפגע ראינו שהגיבור הוא בעצם הרופא היחיד בחבורה שמסוגל לספק עזרה רפואית. הפוליטיקה בשטח בית החולים פחות מעניינת כרגע מהיחסים האישיים בין הדמויות הראשיות, שכל אחת כמעט נמצאת בסוף הפרק פיזית במקום אחר, והשאלה מתי הן תפגשנה סוף סוף מצליחה בהחלט לשמור על המתח. אבל מה שמעניין אותי מעבר לכך זו העובדה שמציגים את האנשים שהיגרו מצפון קוריאה לסין באופן בלתי חוקי, לא רק כמי שנאלצים לעסוק בכל מיני עיסוקים לא חוקיים מעצם היותם בלתי חוקיים בעצמם, אבל הם כמתעסקים בסחר בסמים ממש, כלומר בעסקים שהיו מציבים אותם מהצד הרע של המתרס בכל ארץ שהיא. בהתחשב בעובדה שראש החבורה הוא זה שהציל את הגיבור והוא גם אחיה הנעדר של הגיבורה הראשית ברור שהם לא מנסים לצייר את החבורה הזו כרוע מוחלט, ולכן אני סקרנית לראות מהי האמירה שמנסים להעביר כאן לגבי הקשיים של הצפון קוריאניים להתחיל מחדש בארצות אחרות, אם יש כזו בכלל. (אורלי)   

7.5. פרינג', עונה 2, פרק 12
אם הפרק הקודם של פרינג' דאג כל הזמן להדגים לנו שדברים בסדרה הזו הם לא כמו שהם נראים, בא הפרק של השבוע והראה לנו שלפעמים הם כן. הנגיף הכי בלתי אפשרי שאי פעם דומיין מספק תירוץ לסגר שיקרב בין פיטר ואוליביה ויאפשר לכל חברי היחידה לסכן את עצמם עבור הסיכוי להציל את פיטר. אפילו רגעים כמו וולטר שמפחיד ילדים במהלך ביקור במוזיאון בתחילת הפרק גוייסו לטובת הגברת הלחץ על בלוטות הרגש של הצופים בהמשך. נראה שהמטרה האמיתית בכל הפרק הייתה המשפט שוולטר אמר לאסטריד ברגע של ייאוש - "אני לא יכול לתת לפיטר למות שוב". הכותבים עדיין מסרבים לסמוך על הצופים ומתעקשים להמשיך לפזר רמזים "מסתוריים". הפעם הרמז יותר ברור מהרגיל, והוא לא כוון רק לאזני הצופים אלא גם אל אסטריד. האם זה סימן שאנחנו מתקדמים לעבר הרגע שבו יפסיקו להתייחס לסיפור כאל הפתעה ויתקדמו הלאה? אני מאוד מקווה שכן. (מורן)

6.5. הורים במשרה מלאה, עונה 2, פרק 13
עוד פרק לא הכי מבריק. התמה של הפרק הייתה ברורה: אחת הדמויות נוהגת בעקשנות ומתחפרת בעמדה שלה רק כדי לגלות שלפעמים כדאי להקשיב לסביבה שלהם, כי יש להם דברי טעם. זה פשוט לא היה מעניין מספיק. ההתנהגות הזו מתחילה אצל ג'וליה הלחוצה והמסיבה שהיא מארגנת – לא סיפור מרתק שלימד אותנו משהו חדש על הדמות. זה ממשיך באופן יותר מעניין אצל זיק שחושב שאם הוא היה הורה לילדים "רגילים" יש בכך בכדי לתת לו כלים להתמודד עם אחד כמו מקס, ומתבדה כמובן. הסיפור הזה היה די שקוף, אבל לפחות זיק למד שיעור יפה והדמות התקדמה קצת (וקרייג טי. נלסון היה מצוין, כרגיל). וכמובן היה את הסיפור המעייף של הדי וההורים שלה. הפעם קריסטינה היא בתפקיד העקשנית, ולמרות שנראה שהיא כן מרפה קצת בסיום הפרק, הדמות שלה הספיקה לעצבן אותי מספיק לאורך הפרק בכדי להקשות על ההזדהות אתה.
ובכל זאת, הייתה נקודת אור אחת בפרק – אדם ו"הסוכריה השמחה" שקיבל מהבוס שלו. לראות את הבחור העצור והמופנם הזה מצחקק כמו ילד קטן ומדבר שטויות היה מחזה מלבב במיוחד (ובל נשכח שלפיטר קראוזה היסטוריה בסדרה קומית כמו "ספורט באוויר" וחוש הומור לא רע בסדרות אחרות), אבל הכי מרתק היה לראות כיצד ברגע אחד – כשהוא לוקח את הטלפון ומדריך את זיק כיצד לתמרן את מקס למקום הנוח, מבחינתו – האינסטינקטים שלו כהורה גוברים על השפעת הסוכריה והוא חוזר להיות חד ואחראי. הממ... האם ג'ייסון קאטימס וחבריו הכניסו פה בדלת האחורית מסר חצי סמוי שמריחואנה יכולה אמנם לגרום למי שצורך אותה לדבר שטויות, אבל עדיין לא מדובר בסם מסוכן כמו קוקאין (או אחרים) ומי שמשתמש בו יכול למצוא את בהירות המחשבה ברגע האמת? אין לי מושג אם זו הייתה הכוונה, אבל זה בהחלט חומר למחשבה (כן, כן, זה היה מכוון...). (איתן גשם)

* שבוע שעבר התלוננתי על תקלה חמורה בכתוביות באחד מערוצי yes. בתגובות לממיר התייחסו לכך ונמסר שיש פתרון, אם כי עדיין, למרות שלא מדובר בתקלה כללית, מדובר בתקלה. אמשיך לעקוב אחר הנושא, ואשמח לשמוע מאחרים אם נתקלו בתופעה דומה. (roswella)

***
בשולי הממיר

* ב"סמולוויל" לוסי ליין, אחותה הצעירה של לויס, חזרה לאחר 6 עונות להופעת אורח. שיחקה אותה פייטון ליסט, שהיתה גם ניקול קרבי ב"פלאש פורוורד" וג'יין סיגל/סטרלינג ב"מד מן".




***
מה יהיה לנו השבוע?
26 לאפריל עד 1 במאי

ביום שלישי: "מייק ומולי" בימים ג'-ד' (HOT קומדי סנטרל), "גווין וסטייסי" 3 מסתיימת (yes קומדיה)

ביום רביעי: "חוק וסדר: מדור מיוחד" 8 (yes אקשן)

ביום חמישי: "להיות אריקה" מסתיימת (HOT3)

ביום שבת: "זירת הפשע: ניו יורק" 7 (Hot Zone)



"מייק ומולי"

***
מסביב למסך המפוצל

למרות הסקס, האלכוהול, הילדים בלתי חוקיים וכמובן מעשי הרצח, הסדרה נראת יותר כמו "שושלת טיודור", ופחות כמו ה"סופרנוס", כולל הדמויות השטחיות והדיאלוגים שמזכירים במעט אופרות סבון. (מנדי קוגוסובסקי, עכבר העיר אונליין, על "הבורג'ס")
ועוד כתבה על הבורג'ס.

בפרק סיום העונה רד בנד והדג נחש הופיעו מול קהל, פיליפ התגלה בתור הכוכב האמיתי, הדוקטור הוכיח שהוא ראוי לספין אוף משלו, ורד סוף סוף העניש את עצמו בגדול. (ניר גורלי, עכבר העיר אונליין, על סופונה ב"רד בנד")

חגית גינזבורג, עכבר העיר אונליין, כותבת על "כוכב נולד" 9. וגם על התוכנית הקודמת.

רב-ערוצית: אחד מי יודע - פוסט טלוויזיוני מיוחד לפסח.

דידי חנוך צופה וכותב על "אמריקן איידול".

אפי טריגר על פרק 17 בעונה 2 של Glee.

אבנר קשתן כותב על "דוקטור הו" וההבדלים בין הדוקטור של עונה 4 לזה של עונה 5.

© BBC 2010

מצא את ההבדלים

היא נשענת אמנם על מבנה תרבותי וחברתי שאין שני לו, אבל המדיה הישראלית עדיין נמצאת בשלב העבדות. האם היא תצא לחירות? (לי-אור אברבך על 10 המכות של המדיה הישראלית)

כשהדמות של לורה ליני מגלה שיש לה סרטן, היא פורקת כל עול, הגיבור החולה של "שובר שורות" בונה מעבדה של קריסטל מת', וגם על נייט מ"עמוק באדמה". (עידו ישעיהו, עכבר העיר אונליין, על סרטן בטלוויזיה)
* ספוילר לעונה האחרונה של "עמוק באדמה".

איילת ברגור צפתה במשך חצי שנה בכל טלנובלה אפשרית. זה נגמר בספר ובתובנה שלמרות שלטלנובלות יש הזדמנות לדבר על נושאים חשובים ועל ישראליות, הן מעדיפות להיות קוסמופוליטיות ושטחיות. (איילה פנייבסקי, עכבר העיר, על טלנובלות ישראליות)

המבקרים משבחים, אבל הצופים בורחים, כל סדרה נראית כמו סרט, אבל אף אחד לא מסתכל. איך קרה שרשת הכבלים שאחראית ל"סופרנוס" ו"סקס והעיר", לא מצליחה לכבוש את לב הקהל? (נטע אלכסנדר, עכבר העיר אונליין, על HBO)

רוצח סדרתי, נערה שחולמת להיות כוכבת מחזות זמר ובחורה שקוראת מחשבות וחיה עם ערפדים-כולן דמויות שאומצו בילדותן. גל הגיבורים המאומצים בטלוויזיה מערער את מוסד המשפחה השמרני של אמריקה. (חן חדד, עכבר העיר אונליין, על דמויות טלוויזיה מאומצות)

מה סוד הקסם של הקומדיה הכי מופרעת בטלוויזיה?
עידו ישעיהו כותב על "קומיוניטי".

טלוויזיה - מעמידה את הילדים בסיכון למחלות לב

* ההוט מג'יק מציג: הקלטת סדרה שלמה לא עובדת כרגע ולא ידוע מתי תעבוד

* מסתמן: ערוץ 10 ישדר את גמר הצ'מפיונס ליג

* רשת הכבלים פרימיום שואוטיים הודיעה אמש על הזמנת עונה שנייה לסדרת הדרמה ההיסטורית "הבורג'ס".


בינתיים בעולם...

דידי חנוך על העונה החדשה של דוקטור הו.

אלישה קות'ברט מ"24" צוחקת על עצמה בסדרה החדשה שלה







***


רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר
ובפייסבוק


 

תגובות (29)