ארכיון המסך המפוצל > 2011

הממיר 3/5/11

ארץ נהדרת בקטע מבריק, החברים של נאור בטוויסט מדליק, המפץ הגדול בפרק מצחיק ואיך פגשתי את אמא בפרק יפה אך קצת מעיק

מאת: המערכת
פורסם בתאריך: 02/05/2011

10. ארץ נהדרת


תכניות סיום העונה סיפקה את הסחורה. רוב המערכונים היו משעשעים ועשו את העבודה, כאשר חלקם מטופשים ביותר כמו זה על וויליאם וקייט שסופרים את הצ'קים מהחתונה (שהיה שווה רק בשביל דמות המלכה הגאונית של סמו), חלקם היו מתוחכמים יותר, כמו מערכון הפרלמנט שהיה עמוס הפעם בהומור "מטה" - ההופעה של אסף הראל (שכותב את המערכון, בתור ה"אחיין" של אמציה, בגילומו של זרחוביץ' שכותב אותו יחד עמו), חלקם הרשו לעצמם ללכת לכיוונים מפתיעים יותר, כמו המערכון המסיים של הדמות של קשת ליבליך והגילוי על כך שההורים שלה ריחמו עליה ופברקו הכל (אהבתי את הופעת האורחת של גלית גוטמן, ובמיוחד את הבדיחה שהכי הצחיקה אותי: "רגע, אז זה זה אמיתי?" "הרוב, כן") וחלקם היו סתם חלשים, במיוחד הפאנל על "פרס ישראל" שהיה די סתמי. אבל הציון המושלם הולך לתכנית בזכות מערכון הפתיחה הגאוני עם האופרה. קשה להסביר עד כמה מערכון כזה מורכב וקשה לביצוע, אבל הביצוע שלו היה לעילא ולעילא על כל רכיביו - הכתיבה, המשחק, השירה והמוסיקה. נכון, אפשר היה לקצר באיזו דקה או שתיים או לוותר על הדמות של סמו שהייתה די מיותרת שם, אבל באמת קשה שלא להעריך את כל המעורבים על אחד הקטעים היותר מבריקים של התכנית (איתן גשם).



9.5 הורים במשרה מלאה, עונה 2, פרק 15


פרק מוצלח למדי. הפעם הפרק היה ממוקד מאד והתרכז בשלושה סיפורים, ששניים מהם היו מאופיינים בדרמה חזקה והשלישי מסופר בפרופיל נמוך. נתחיל דווקא עם האחרון - אהבתי את הדרך הפשוטה והאלגנטית בה נסגר הסיפור של הדי והעימות עם הוריה, כשהדי פשוט חוזרת הביתה בטבעיות וההורים מאפשרים לה לצאת עם אלכס, אבל מציבים מגבלות מתקבלים על הדעת. לעומת זאת, קו העלילה של קרובסי וג'סמין קיבל תפנית מעניינת - ראינו בעבר שג'סמין אוהבת לקבל החלטות בעצמה אבל היה מעניין מאד לראות את ההבנה המחלחלת במוחו של קרוסבי עד כמה המצב חמור, והעימות ביניהם לקראת סיום הפרק היה עצמתי מאד. האם זהו הסוף של הזוגיות שלהם או שהם יוכלו לשרוד את המשבר? יהיה מעניין לראות. הסיפור השלישי - חזרתו של סת' לחייהם של דרו, אמבר ושרה - היה מעניין במיוחד. אהבתי את הגילוי על כך ששרה עדיין לא התגברה עליו, למרות הכעס העצום כלפיו, ועוד יותר מרתק היה לראות את התגובות של דרו ושל אמבר אליו - בעוד שדרו רואה בו עדיין כדמות אב (כיוון שהוא לא ממש זוכר את הזמנים הרעים), אמבר למודת האכזבות מנוכרת מאד ולמרות שהיא טורחת להגיע להופעה היא נותנת להבין מצוין עד כמה היא כועסת עליו. אני חייב לציין שהסצינה שבה אמבר מגלה על המפגש של דרו עם אביו ומתעמתת אתו, כשבהמשך שרה נכנסת לתמונה הרשימה אותי במיוחד - הדיאלוגים היו אמינים ואותנטיים מאד והמשחק (במיוחד של לורן גרהאם ומיי וויטמן) היה פשוט מעולה. שימשיכו ככה (איתן גשם).



9. החברים של נאור עונה 3 פרק 3

צריך סוג מסוים של אומץ והרבה בטחון עצמי בשביל לבנות פרק בסדרה על נאור ציון, שבו הוא מופיע רק בדקה האחרונה. פרק שלם, שלא מהווה פיילוט לספינאוף, ובכל זאת עוסק בדמות חדשה לחלוטין ובזווית של תל אביב שלא ראינו קודם.בסיכומו של הפרק, נאור ציון בנה פרק שלם רק בשביל להכיר את החברה החדשה שלו. וזה לא שגרתי, וזה מאפיין חזק של החברים של נאור - האומץ לעשות סיטקום לא שגרתי ולא קלישאי, שלא מחויב לעקרון של בדיחה-פאנץ'-מישהו נופל.וגם עוזר שאת הפרק החזיקה על כתביה ענת מגן, ששיחקה שתי דמויות שונות לחלוטין - שונטל הערסית ושני הצפונבונית, כאילו היו בחורות שונות לחלוטין (שלמקו GRAS).


9. קומיוניטי, עונה 2, פרק 2


פרק טוב שסיפק סיפור רקע יפה לדמות של ג'ף. במהלך הפרק למדנו הרבה על ההתנהגות שלו כשהיה עו"ד, אבל יותר מזה למדנו מה הניע אותו ללכת למקצוע הזה - חלום הילדות להתעלות מעל הדברים הקטנים ולהרגיש גדול. אבל מעניין במיוחד לראות שהיום הוא בדיוק בסיטואציה ההפוכה - הוא חי את הדברים הקטנים ונהנה מכל רגע, ובסופו של הפרק הוא מגיע להבנה הזו בעצמו. אהבתי גם את החיברה התסריטאית שלא ליפול לקלישאה הצפויה שג'ף יתחיל להתנהג כלפי החברים שלו בצורה נבזית במעין "רגרסיה", אלא פשוט יתנהג כמו מישהו שרוצה להיות עו"ד ולבלות עם עורכי-דין. חוץ מזה, היו עוד כמה רגעים משעשעים בפרק, כמו פירס והשמפניה והקטע עם החיקוי של ג'וני קרסון, אבל הרגע הכי מצחיק היה עם אנני וטרוי, כשאנני מצליחה להרדים את השרת (פעמיים!) כשברקע טרוי צועק ובוכה... פשוט היסטרי.. (איתן גשם).


8.5 משחקי הכס, עונה 1, פרק 2


עוד פרק טוב מאד שקידם יפה את העלילה - סטארק ואנשי המלך יוצאים לדרך, ג'ון סנואו מצטרף ל"משמר הלילה", קייטלין מגלה שהלנקסטרים זוממים משהו והעימות בין ג'ופרי, בנו של המלך, לבין ילדיו של סטארק שנראה כמו פתח לצרות צרורות בהמשך. את הפרק אפיינה תימה מעניינת: גורלם של ילדים והוריהם - החל מסנואו שמצטרף לגוף שמורכב מאנשים לא הכי טובים רק בגלל היחס המשפיל לו הוא זוכה על לא עוול בכפו (והייתה השוואה יפה לטיריון שאילו היה נולד למשפחה אחרת היה ודאי נזרק לכלבים), הנסיך ג'ופרי מתנהג כמו פרחח טיפש אבל לא נושא בעונש מפני שהוא בנו של המלך, בעוד בנותיו של סטארק משלמות את המחיר, בראן האומלל נפצע קשה רק בגלל שראה משהו שלא אמור היה לראות, קייטלין מטפלת בבראן במסירות וסרסיי שבאה לבדוק מה בראן יודע מגלה הזדהות מפתיעה אתה וכו'. אהבתי מאד את השילוב של הזאבים בעלילה - החל מהזאב של בראן שמציל אותו ומתנפל את המחסל הפוטנציאלי וכלה בזאבים של הבנות והבחירה של סטארק להרוג את הזאב בעצמו. שוט הסיום כשבראן מתעורר בשניה שבה סטארק הורג את הזאב היה יפהפה (איתן גשם).


8.5 קין והבל פרקים 5,6

אחרי ארבעה פרקים די פושרים לטעמי, הרגשתי סוף סוף חיבור לעלילה הראשית, לי צ'ו אין שאיבד את זכרונו והצטרף לחבורת פליטים צפון קוריאניים שעוסקים בסחר בסמים מוצא את עצמו בכלא יחד חברו הטוב והפצוע או קאנג, אחיו הרופא לי סון וו יוצא לחפש אותו שם בליווית ארוסתו של צ'ו אין כשמטרתו האמיתית היא לעשות כל מה שהוא יצטרך כדי שלי צ'ו אין לעולם לא יימצא. סצינת המפגש ביניהם בכלא הייתה חזקה וטעונה, כשלי צ'ו אין חסר הזיכרון מנצל שנייה של חוסר תשומת לב כדי לקחת את אחיו כבן ערובה לשם השגת טיפול רפואי ל"אחיו" או קאנג, וכך נוצר הטוויסט שבו האח שמוכן להרוג את אחיו מתוך ידיעה, מוצא את עצמו במצב של איום על חייו מידי אחיו הלא מודע. בלבול הזהויות הזה גורם לכך שכל מילה שנאמרת יש לה משמעות נוספת כשחושבים על מי הן הדמויות באמת. דבר דומה קורה לקראת סופו של הפרק השישי אחרי שבני משפחתו של לי צ'ו אין מכריזים על "מותו",ועורכים לו הלוויה. יונג ג'י הפליטה הצפון קוריאנית שהצליחה להגיע לדרום קוריאה, מגיעה לבית החולים שבו הוא עבד כדי לבקרו רק כדי לגלות את עובדת "מותו", כשאין לה מושג שבשעה שהיא מתאבלת עליו, אך מחכה להגעתו המצופה של אחיה לדרום קוריאה, שאחיה הוא זה שהיא צריכה להתאבל עליו, ושלי צו' אין עדיין בחיים (אורלי).


8. המפץ הגדול עונה 4 פרק 4

מסתבר שהפרידה המסתורית של הווארד וברנדט נגרמה בגלל הדברים הקינקיים שהווארד עושה באינטרנט. טוב, זה בכל זאת הווארד. לפחות זה לא משהו שקשה במיוחד להתגבר עליו, בעזרתה (וחטטנותה המאוד משעשעת) של פני, ועם הופעות אורח היסטריות של קייטי סאקוף וג'ורג' טקיי בתור הפנטזיות של הווארד. אני מאוד שמח לראות שהם חזרו. בקו העלילה השני, שלדון וראג' ממשיכים לעבוד יחד, מה שמוביל באופן צפוי לחיכוכים. אבל איכשהו, ריב טריוויאלי על ריהוט משרדי הופך מהר מאוד ללוחמה כימית ולראג' שעולה באש.נו, יום רגיל במשרד כשאתה השותף לחדר של שלדון (דורון ז).


7.5 פרינג' עונה 2 פרק 13

בתחילת הפרק, לא ממש ברור אם זה פרינג' או האוס - חתונה יהודית, ופתאום קשישה ניצולת שואה משתנקת וצועקת "זה הוא" בעודה מצביעה על אורח שלא ברור מי הוא. אבל כשעוד אורחים משתנקים גם הם, ברור שאנחנו אכן צופים בפרינג'. כל הקורבנות הם בני משפחה אחת, מה שמוביל את וולטר לחשוד בנאצים ובתיאוריית קונספירציה מוכרת לפיה הם ניסו (והצליחו?) לפתח נשק שמסוגל לבחור קורבנות לפי מאפיין כלשהו. כמו תמיד בסדרה, הכל חוזר לוולטר. הפעם מסתבר שהרעלן נוצר ע"י ד"ר רוברט בישופ, אביו של וולטר שפיתח אותו עבור הנאצים (אבל עבד בעצם בשביל ארה"ב). וולטר ופיטר רבים- הנוסחה לרעלן הוחבאה בספרים שפיטר מכר. וולטר מאשים את פיטר בכך שהרעלן זמין לשימוש. כשמסתבר שהספרים שימשו לצורך יצירת אמנות ביזארית ולא לצורך הפקת רעלן, וולטר עדיין כועס על כך שהוא בכלל מכר את הספרים (שזה בדיוק מה שפיטר רצה שיקרה כשהוא מכר אותם,בימים בהם וולטר עוד היה מאושפז). למרות ההתפתחות בגזרת מערכת היחסים של וולטר ופיטר, אני חושבת שהסיפור המעניין שעומד בבסיס הפרק דורש פרק משל עצמו. ההתמודדות עם היכולת של רעל לפגוע בדיוק במי שרוצים שייפגע והבחירה של וולטר להתמש ברעל כנגד הרוצח הייתה הרבה יותר מדי זריזה ופשטנית לטעמי, כולל הבחירה המתבקשת מדי בנאצים.הנאצי בן ה-100 הוזכר בחצי מילה ובכלל לא ניסו להתמודד עם הרעיון. זה ממש חבל - בעיקר בסדרה כמו פרינג' שבה הביצוע לרוב מוצלח.הכותבים בחרו להמשיך את הפרק הקודם דווקא בגזרת פיטר ואוליביה - וולטר מעודד את פיטר להתחיל עם אוליביה. המשפט הכה-חשוב שנאמר לאסטריד נשכח, שוב. (מורן).


7.5 אפיזודס עונה 1 פרק 6

בסוף הפרק בוורלי אישתו של שון, ומאט לה בלאנק השחק של הסדרה שהם כותבים שהיא לא סובלת מתחילים לקיים יחסים (לא ברור האם הם ילכו עד הסוף או לא). כמי שאוהבת לצפות ברגעי המשיכה או ההשלמה של דמויות שהייתה ביניהן יריבות. אך לא אוהבת לראות דמויות שבוגדות בבני זוגן, במיוחד לא כשהבגידה מתבצעת בשל חוסר הבנה של סיטואציה (חוסר הבנה מהסוג של: חשבתי שאנחנו כבר לא ביחד,  חשבתי שאתה לא לא אוהב אותי, חשבתי שבגדת בי קודם...) הקטע הזה שהיה בו שילוב של שתי הסיטואציות הללו כאחד די עיצבן אותי. כיוון שאני יודעת שהייתי יכולה להנות הרבה יותר מהסיטואציה אם לא הייתה מעורבת בגידה בעניין, או לשנוא אותה בכל ליבי אם הייתה שם רק בגידה. מאט אמר במהלך הפרק שהפסיכולוגית שלו אמרה לו שהוא לא מסוגל בכלל להבין את ההשלכות שיש למעשיו (שזה משפט די מדהים בעיניי באופן הפשוט שהוא פותר הרבה תהיות שהיו לי לגבי התנהגותם של אנשים מסוימים), אני מקווה שהתסריטאים מודעים להשלכות שיכולות להיות למקום שאליו הם לוקחים את הדמויות שלהם (אורלי).


7.5. גלי, עונה 2 פרק 18

אחרי שהפרק שעבר היה פרק של שירים עם תירוצים עלילתיים מסביבם, הפרק הזה היה פרק "סוגיה חברתית". הפעם הפוקוס היה על קבלה עצמית, כשבסיפור המרכזי רייצ'ל שוקלת ניתוח אף. הבעיה המרכזית עם הסיפור הזה היא שאפילו כשגלי מתיימרת להיות יותר מקומדיה עם שירים, היא עדיין מניעה את הדמויות שלה כמו מטרות קרטון במטווח. אין שום היגיון עלילתי בדיווח המתמשך של רייצ'ל למועדון על סאגת האף שלה, או לפחות אין היגיון בכך שהם משתפים איתה פעולה. העלילה של קורט וסנטנה הייתה יותר חיבור נקודות מכל דבר אחר, גם אם סנטנה הייתה מרשעת משעשעת יותר השבוע מסו בשבוע שעבר.  הזמן הנוסף של הפרק (כמעט רבע שעה) השתלם בעיקר בשתי העלילות האחרות, שעבדו גם ברמת הדמויות וגם לא השטיחו את הנושא שלשמו התכנסנו. המירוץ לכתר של לורן וקווין הסתיים בסוף אופטימי לגבי הדימוי העצמי באותה מידה שהוא פסימי לגבי תפיסת האחר, והעיסוק באו.סי.די של אמה שם דגש על ההבדל בין אהבה וקבלה עצמית לאי יכולת להתמודד עם בעיות אישיות.
בחזית השירים, קיבלנו ביצוע מעולה של הוורבלרס ל Somewhere Only We Know, וכמובן את הברברה-וונשן, שהיא אמנם קצת "Too Soon", אבל גם ממתק לעיניים שמזכיר שאנחנו כאן בשביל הפאן. הביצוע ל Born This Way בעיקר הזכיר כמה קורט עובד טוב כחלק מהקאסט – דווקא השיר הראשון שלו היה ארוך מדי. הפרק לא ניסה להצחיק יותר מדי, ואולי דווקא בגלל זה נפלתי מהמאבק של פאק על האף היהודי של רייצ'ל. (שין-גימל)


7. האנטומיה של גריי עונה 7 פרק 14


קאלי אריזונה וסלואן הם המשולש הרומנטי המוזר ביותר בסדרה שמנסה שוב ושוב לפרוץ את גבולות האפשרי במערכת יחסים.הדבר היחיד שמוזר יותר מהם היה הפיתרון המטופש לבעיית שלושת ההורים: למי יש את הקול הקובע? אז זהו, שמסתבר שלקאלי כי היא מקבלת את הקול שלה של הילד ((שעוד לא נולד) ושל הוואיגנה (!). בכלל לסידרה יש כל כך הרבה משתתפים שלפעמים נדמה שמרוב עצים לא רואים את היער. בין הדרמה של קאלי אריזונה סלואן , אביה של גריי שחזר פתאום (את מי הדמות הזאת עיניניה אי פעם?), הריגול של סלואן אחרי לקסי ו"בחירתה של סופי" של מרדית הרגשתי תשושה לחלוטין מהמאמץ לעקוב אחרי כל קווי העלילה, מה שכן, הרעיון של רוגטקה אנושית מתחיל להשמע מטורף בצורה מגניבה. (taly).


6. איך פגשתי את אימא שלכם עונה 6 פרק 13

בלי הקלות קומיות, בלי הכנות בעלילה, בעצם בהפתעה גמורה אחרי 20 דקות של פרק ממוצע לכל דבר – אבא של מרשל מת. אני חושבת שזה הרגע הדרמטי האמיתי הראשון בכל העונות של הסדרה (בכל זאת, תובנות על יחסים או חשיבות החברות יכולים למצוא מקום גם בסיטקום), ואני ממש לא שמחתי שהוא הגיע. הסיום, שגם הגיע בסצנה המסיימת של הפרק, במקומן הרגיל של הסיטואציות הכי מצחיקות ומרוממות-אווירה, פשוט השאיר אותי בלי כלים להתמודד איתו. לא בסדרה הזאת.
מוות של קרובים זה לא דבר שהטלוויזיה לא רואה כל יום. אפילו לסדרות קומיות חייבים לחדור אירועים עצובים אמיתיים מהחיים כדי לעשות אותן רלוונטיות, בעלות אמירה, מתחת להומור. אבל במקרה של הסדרה הזאת, עדיף שיחפשו את המשמעות בין החברים, ברגעי-האמת של טד שמנסים לחשוף דברים קצת יותר עמוקים על החיים שלנו. אני לא מנסה להגיד שהמוות הוא לא חלק מהחיים, פשוט במסגרת הזאת הוא היה קיצוני מידי. שתי דקות אחרי בארני עם המשקפי שמש על העיניים ומחסום כמו של סוסים, שתי דקות אחרי בעיטות באוויר נוסח צ'אק של טד, שתי דקות אחרי אזכור של קטע-רובין חדש עם ינשוף (שממש מסקרן אותי לראות). הופתעתי מאוד, בזה הם הצליחו. אבל דווקא משתי דמויות משנה מאוד סטריאוטיפיות ושטחיות לקבל הזמנה ראשונה לעולם האמיתי, לזה הייתי חייבת לסרב. את האמת מ"איך פגשתי את אמא" אני אצליח לקבל רק במינונים קטנים יותר, עם קצת אזהרות לפני, הכנה של העלילה, ואני אפילו לא אתלונן אם רגע אחרי זה יצחקו על זה, במין "זה היה סתם, אנחנו עדיין קומדיה".  המצבים הקומיים לא יהיו שווים במנותק מהסיטואציות הכי כואבות בחיים האמיתיים. אבל כשרוצים לנופף בזה מול הפרצוף, צריך לעשות את זה, לדעתי, בצורה אחרת לגמרי. את הפרק סיימתי כשאני ממש לא יודעת איך להתייחס אליו. אבל עם זאת, זה הפרק הראשון בסדרה שגרם לי לחשוב עליו למשך שעה לפחות אחרי שהוא נגמר, אז אולי זה אומר משהו. (Little cloud).


2. מה נסגר עם בחירת שמות התכניות ליום השואה? בערוץ 10 תכנית בשם "איזה יופי עם נעמה - יום השואה". בערוץ 2, לוח השידורים כולל את "לחיות טוב - יום השואה" ו"סוד החיים הטובים - יום השואה". פרס סוקולוב בדרך (Pez). (ותודה גם לאביעד שמיר).


***
מדור הבעיות הטכניות 

1. לחברת "יס" - כבר התרגלנו לכך שכותרות הסיום של סדרות מעוותות לטובת הודעות "חשובות" של חברת השידור. גם ל"קרולים" והודעות על גבי תוכנית כבר התרגלנו איכשהו, למרות זוועתיותן, אבל השילוב בין השניים הוא כבר מוגזם. מה פתאום מקטינים את המסך לחציו באמצע "סאטרדיי נייט לייב" לטובת הודעות של הזכיין? נמאס להזכיר את זה, אבל לצופים מגיע מוצר בצורתו המקורית ולא פגום, בפרט כשהם משלמים בשבילו כדי לקבל אותו ללא פרסומות (וגם בערוצים המסחריים זה לא היה אמור לקרות!).אני מאד מקווה שזו היתה טעות ולא מגמה חדשה.


 ***
בשולי הממיר


* ב"מחסן 13" מתארחת למספר פרקים ג'יימי מוריי, בעבר ליילה ב"דקסטר" ובקרוב גאיה ב"ספרטקוס: אלי הזירה".

* קאלום בלו (מייסון "מתים במשרה חלקית") סיים את תפקידו כרשע זוד ב"סמולוויל" ומייד קפץ להיות רשע אחר ב"מקלט באפלה".


* ב"ארץ נהדרת" - אסף הראל, שכותב את מערכוני "הפרלמנט" התארח באחרון שבהם כאחיין שמצלם סרט על החבורה. גלית גוטמן בתפקיד עצמה במערכון "הבת-מצווה של קשת ליבליך" ושלום חנוך בשיר הסיום. כמו-כן בקטע האופרה ניצח המלחין גיל שוחט על סימפונט רעננה ומקהלת האקדמיה למוזיקה ומחול ירושלים.


* "המפץ הגדול": התארחו קייטי סאקוף (סטארבק "באטלסטר גלקטיקה") וג'ורג' טאקיי (לנצח "סולו" ב"סטאר טרק").


***
מסביב למסך המפוצל

"באוניברסיטאות האמריקאיות קורה משהו לא טוב. רמת הלימודים האקדמיים בארצות הברית נמצאת בשיאה של הידרדרות ממושכת, ובעוד שמספר התלמידים, מספר המוסדות, שכר הלימוד והציונים עולים, התוכן והכלים שהסטודנטים מקבלים מצומצמים ורדודים מאי פעם...". למאמר המלא (שיזף רפאלי, "כלכליסט", על מצב ההשכלה הגבוהה בארה"ב, למקרה שתהיתם עד כמה משקפת "קומיוניטי" את המצב הקיים).

"הילי סוגדת לאנורקסיה, שיר מחפשת מחילה אלוהית, ננה היא אל נקמן, מיקה מתגרשת מאלוהים ודינה מוצאת דרך לליבו. חמש הנשים מאמינות, השאלה אם אפשר להאמין להן...". לביקורת המלאה (זיו יצחקי, עכבר העיר אונליין, על "מחוברות" 2).

"המוסר הכפול של הוליווד הוא לפעמים דבר מעורר השתאות. אם אתה כוכב מספיק רווחי עבור הבוסים שלך, אתה יכול להתהולל עם קוק ושחקניות פורנו, לאיים על זוגתך באלימות ורק לקבל 'נו נו נו' סמלי. מצד שני, אם אתה פותח פה על הבוס עצמו – טוב, זה מעשה שבל ייעשה...". לכתבה המלאה (עידו "יאדו" ישעיהו, על צ'אק לורי מלך הקומדיה האמריקאית שלא סופר גם את צ'ארלי שין). 


"העזיבה של אסי כהן את "ארץ נהדרת" מוכיחה שאפילו למשתתפי התוכנית מתחיל להימאס ממנה. למרות שהיא עדיין טובה ומקצועית, היא כבר הגיעה לשלב שבו אין לה שום דבר חדש לתת. למישהו יש אומץ לנתק אותה מהמכשירים?...". לביקורת המלאה (ליאת ריקליס, עכבר העיר אונליין).

"הדור הבא של הטלוויזיות כבר לא סובב רק סביב טכנולוגיות כמו LED או תלת-ממד. מזיהוי פנים של הצופים דרך צפייה מרחוק באמצעות השלט ועד לפיצול אישי של המסך...". לכתבה המלאה (צחי הופמן, גלובס).

* המלצה על בלוג: "דברים שלמדתי מהטלוויזיה: במסגרת עבודתי אני צריכה לראות מראות קשים, לפעמים. לפעמים קשה לי להתמודד עם זה לבד, אז אני מוצאת לנכון לחלוק את המראות הללו עם עוד אנשים. זהו אוסף הדברים שהטלוויזיה מלמדת אותי, אולי גם אתם תלמדו מזה משהו...". קישור לבלוג.


* ביקורת של אורלי על הפרק הראשון של משחקי הכס במסגרת "עובר מסך".


בינתיים בעולם...


* פול רייזר יורד על NBC אחרי שתוכניתו בוטלה לאחר שני פרקים בלבד.

* "פוקס ניוז" בטעות מביכה. יש שיגידו שגיאה פרוידיאנית...


 ***


רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר
ובפייסבוק

תגובות (24)