ארכיון המסך המפוצל > 2011

הממיר 23/5/11

הורים במשרה מלאה מדהימה, פרינג' מרשימה, ילדי ראש הממשלה חביבה אך מגזימה, סמולוויל את העניינים מסלימה וקומיוניטי נכשלת במשימה

מאת: המערכת
פורסם בתאריך: 23/05/2011


10. הורים במשרה מלאה, עונה 2 פרק 17


וואו, איזה פרק! כבר הרבה זמן לא ראיתי דרמה כל כך חזקה וכל כך אפקטיבית, שלא לדבר על תצוגות המשחק שראינו בפרק הזה, במיוחד מלורן גרהאם, מיי וויטמן (המוכשרת כל כך) ופיטר קראוזה. שתי עלילות מתמשכות דומיננטיות בפרקים האחרונים הגיעו לנקודת שיא בפרק הזה, כשברקע עוד עלילה וחצי אפקטיביות. נתחיל עם ה"קטנות" דווקא – הסיפור על סידני שמחליטה להפוך לצמחונית נראה בתחילה כמו משהו שנועד לשמש כאתנחתא קומית, אבל במפתיע התגלה כדרך יפה לקרב עוד יותר בין זיק לקמיל (שמגנה על ההחלטה שלו לחנך אותה). חוץ מזה, היה סיפור קטן על המיאוס המצטבר של אדם מאלכס שנראה כמו משהו שיתפתח בעתיד והרגיש קצת מלאכותי, למרות ששימש כמצע מתאים לעימות הראשון בין אדם לקרוסבי. אבל העיקר היה בשני הסיפורים האחרים: הסיפור של סת' והיחסים שלו עם שרה, אמבר ודרו סגר, לפחות בינתיים, את העלילה הזו באופן יפהפה – מאד אהבתי את העימות בין אמבר לדרו על היחס לסת', את ההתפרצות של אמבר על סת' לעיני כולם ואת השיחה של שרה עם סת' שבה היא נותנת לו להבין שהיא לא תסכים יותר לכך שהוא בורח מוקדם בבוקר בלי להסביר לילדים למה. פשוט דרמה מעולה, ומשחק מרשים מאד של כולם. וזו אפילו לא הייתה העלילה המרכזית! היה ברור שהסיפור של קרוסבי וגבי יוביל לדרמה גדולה, אבל העסק התפוצץ במהירות רבה אפילו מהמצופה, כשגבי לא יכלה להתמודד עם החזרה של ג'זמין והחליטה לעזוב, מה שיצר כדור שלג שהוביל לגילוי הכפול (של קרוסבי לג'סמין ושל גבי לכריסטינה). אבל רגע השיא של הפרק, ואולי של הסדרה כולה היה בשיא העימות החריף בין אדם לקרוסבי, כששניהם מטיחים דברים קשים כל כך האחד בשני, ואדם שואג על קרוסבי שלא מבין שיש לילד שלו אספרגר, ואז פתאום מתגלה לו מקס בצד המסך, ושואל בתמימות "יש לי אספרגר? מה זה אספרגר?", ופתאום שני האחים משתתקים, ובעצם כולם משתתקים, והמידע שאדם וכריסטינה ניסו להסתיר מהבן שלהם כל הזמן הזה נחשף בדרך לא צפויה כל כך. הניגוד הזה בין עצמת הויכוח של אדם וקרוסבי לבין התמימות של מקס הולידה את אחד הרגעים היותר חזקים שראיתי בטלוויזיה השנה. פשוט נפלא.  (איתן גשם).



9.5
 פולישוק, עונה 2 פרק 2


מה אני אקח מהפרק המעולה כרגיל של פולישוק? את מוניק פולישוק מחליטה לעשות רמונט? לא, זה היה דווקא החלק הלא טוב בפרק. את הנאום הפוליטי האגרסיבי והמבריק של קוזו? זה סטנדרטי. את הגווארדיה העצומה של שחקנים מוכרים וכוכבי עבר ששיחקו את חברי הכנסת של מלל (שרה פון שוורצה, דליק ווליניץ, מתי סרי, ההוא מכאן וההוא משם)? זה היה ענק. אבל הקטע הכי מוצלח בפרק היה דיאלוג קצרצר של שמחה והיועצ'ת המשפטית החדשה: "את צוחקת על ליקוי הדיבור שלי?". "כן".  (שלמקו GRAS). (דעה נוספת - בהמשך).


9.5 Saturday Night Live


האמת היא שהפרק הזה לא היה משהו מיוחד – אד הלמס היה בסדר ולא יותר מזה, ומרבית המערכונים היו די בינוניים ולא הכי מצחיקים. אבל היה שם מערכון אחד שהיה פשוט שווה הכל. לפני שנים די רבות, בתקופה הגדולה של התכנית שודרה סדרת סרטוני אנימציה מצליחה מאד ומצחיקה מאד, פרי עטו המושחז של רוברט סמייגל (הגאון שמאחורי "טריומפף הכלב המעליב"), בשם "The Ambiguously Gay Duo". הסרטונים עסקו בשני סופר-גיבורים ("אייס וגארי" שמם) שמוצאים את עצמם שוב ושוב בסיטואציות... אהה... פתוחות לפרשנות, כשהנבלים שעמם הם מתמודדים עסוקים יותר בלתהות מה הסיפור של שני אלה, במקום לזמום כיצד להשתלט על העולם. את הקולות של שני אלה עשו שני אלמונים באותה עת – סטיב קארל וסטיבן קולבר. המערכון הזה עשה מעין מחווה לסרטונים הללו עם טוויסט מבריק: הגיבורים שלנו הופכים לאנושיים, ומתברר שהם נראים כמו ג'ון האם (הלא הוא דון דרייפר מ"מאד מן") וג'ימי פאלון. קארל וקולבר התארחו גם הם בתפקיד שני הנבלים הראשיים (שהופכים גם הם לאנושיים) ואד הלמס זכה לגלם נבל אחר. המערכון היה עשוי היטב והצליח להשיג את שתי המטרות בו זמנית – לעשות מחווה יפה לסרטונים שהפכו לקאלט ולעמוד כמערכון משעשע בזכות עצמו. שאפו! (איתן גשם).


9.5 קוגר טאון, עונה 2 פרק 17 


פרק מוצלח מאד. אהבתי מאד את השילוב בין הסיפור של ג'ולס והסיפור של בובי. האמת היא שהפאדיחה של ג'ולס לא הייתה כזו מביכה, בהתחשב במעמד ובהיקף הקהל שבו היא קרתה, לעומת הפאדיחה של בובי (בטלוויזיה ארצית! והוא יצא הרבה יותר דביל), ועדיין מעניין מאד היה לראות איך הם מתמודדים עם העניין – ג'ולס בפאניקה, כשהיא מונעת מהמחשבה של "מה יחשבו עליי?", כשבובי – דווקא הוא הטיפש – מגלה גישה הרבה יותר חכמה ופשוט מנצל את הפאדיחה כדי להתפרסם ולעשות כסף, ובדרך מגלה גם הומור עצמי. יפה היה לראות שג'ולס הפנימה שהגישה שלו הרבה יותר פרקטית וחכמה ובחרה לאמץ אותה במקום לשקוע בעצמה. עלילת המשנה הייתה אפילו מגניבה יותר – היה עונג צרוף לראות את לורי מקרקסת את אלי וגרייסון במשחק הטריוויה בבר של גרייסון, והכי כיף היה לראות בסוף שלורי רימתה ונעזרה בטראוויס. נכון, זה קצת מגוחך שאלי וגרייסון לא חשבו על האפשרות הזו, אבל למה להרוס את כל ההנאה?... חוץ מזה, היו בפרק – כמו תמיד – הרבה הברקות מגניבות, ובהן "ג'ון הנקוק זה שם אמיתי? זה לא כינוי למהלך בסקס?", "הקריאה הצילה אותי...", "קוסם נגד חנון", "נאט"ו זה לא הבחור שגר במרתף של או ג'יי?" ו"כל מה שאני יודעת על מוסיקה משנות ה- 80 זה הכל!", אבל הקטע הכי מגניב היה ה"לארמי", הצבא של לורי... חשבון הטוויטר הזה באמת חי וקיים עד היום... אה, וגם הקטע בסוף עם בובי וה"פספוסים" שלו בפרסומת שעשה היה משעשע מאד (איתן גשם).


9. פרינג' עונה  2 פרק 16

בפרינג' החליטו לעבור מ-0 ל-100 במינימום פרקים. אחרי שבפרק הקודם שמענו את סיפורו של וולטר על פיטר, בפרק הזה אנחנו עוסקים בניסויי הקורטקסיפן שוולטר ערך בילדים (כולל אוליביה). אמנם אנחנו עדין לא יודעים את הכל עליהם, אבל אנחנו נחשפים לעוד סיפורים על ילדי קורטקסיפן שהם לא אוליביה. נראה שמישהו מנסה להפעיל אותם, והתוצאות לא בהכרח משמחות.

אוליביה מתלבטת אם ההחלטה לשמור את עברו של פיטר בסוד היא ההחלטה הנכונה. פניה לבעל אולם הכדורת המסתורי-מדי לא עוזרת לה להרגיש טוב עם ההחלטה הזו. אוליביה מחליטה לספר לפיטר אך נענית לבקשתו של וולטר לזמן נוסף. את העצבים היא מוציאה על נינה שארפ (לא לגמרי בלי הצדקה - נינה בהחלט מסתירה מידע מאז תחילת הסדרה). בסוף היא מחליטה לשנות את דעתה, שוב. לעומת אוליביה, וולטר לא נראה מודאג משמירת הסוד אלא דווקא מכך שאוליביה עלולה לשנות את דעתה. הוא מנסה להתקרב לפיטר כמה שיותר לפני שפיטר ידע את האמת. הוא מזמין אותו לטיול סקי ומחליט לאפות טופי כי זה מאכל שפיטר אהב בילדותו. וולטר מפחד שפיטר לא יסלח לו על מה שעשה וכך הוא יאבד אותו שוב. נראה שפיטר מרגיש בפחד הזה גם אם הוא לא יודע מה מקורו, ולכן מנסה לחזק את וולטר במהלך הפרק. זה נעשה בצורה יפה מאוד בעיני, וגורם לי לתהות מי צודק - וולטר שיודע שפיטר לא יסלח לו, אוליביה שיודעת שהוא כן ואולי אף אחד משניהם. שמחתי שההחלטה של אוליביה הגיעה רק אחרי שוולטר בחר לספר לפיטר בעצמו - אני מקווה שזה אומר שבקרוב נגלה איך הוא יגיב.פיטר ואוליביה מסתובבים סביב מה שכמעט קרה בג'קסונוויל - פיטר מנסה לדבר על זה ואחר כך הוא שמח לגלות הוא נמצא בחיוג המהיר של אוליביה (אם כי לא במקום הראשון). סיפורו של הרוצח, שגילה את הכוח להתרפא בעודו הורג אחרים כשהרג את אחותו ובהמשך פעל כך בכוונה מאוד מעניין בעיני. הייתי שמחה להרחבה של הסיפור הזה, למרות שאולי עדיף להשאיר אותו במימדיו הנוכחיים. אני לא בטוחה שבאמת יש בו מספיק תוכן ליותר מזה בלי ליפול לקלישאות בצורה בלתי נסבלת. (מורן



9. רוק 30, עונה 5 פרק 20 (פרק המאה)


 לרגל פרק המאה לתוכנית נזכרו כל הדמויות בפלאשבקים מהעבר. במסווה של הזיות גז רעיל זכינו לראות את ימיו הראשונים של ג'ק בתוכנית (ואני כבר שכחתי שאיים לפטר את ליז), את חייה של ליז לפני טרייסי (זוכרים את "מופע הבנות"?) ולעלות את אחד הניטפוקים הגדולים של הסדרה : איך מנכ"ל הרשת מתפנה כל הזמן כדי לכבות את השריפות הקטנות של ליז וחבריה ?מכיוון שהפרק הוא שני חלקים הסוף עדיין לוט בערפל (האם ג'ק וליז יפרדו? האם ג'נה תוליד ילד, לזוועת כולם ?) אבל אפשר לסמוך על טינה פיי שהסוף יהיה טוב (Taly).


9. משחקי הכס, עונה 1, פרק 5


פרק טוב מאד! הפרק שילב היטב בין כמה דיאלוגים ממש מצוינים, התקדמות יפה של העלילות וקטעי אקשן יפים, במיוחד בדקות הסיום עם הקרב המצוין בין ג'יימי לאניסטר ונד סטארק. מצאה חן בעיניי במיוחד ההתמקדות במלך בפרק הזה, במיוחד על רקע כמות התככים הגדלה והולכת של כל אלה שמעוניינים להגיע לכסא הזה. התרגלנו לראות את רוברט כמניאק, הולל ועסוק בעצמו, והיה יפה לראות פתאום דווקא באמצעותו שלהיות מלך זה לא כזה גליק גדול כמו שזה נראה מבחוץ – העיסוק בהישרדות התמידית, השעמום, הכמיהה לאהבת אמת... פתאום הוא נראה אנושי כל כך. שלא לדבר על כך שעליו לקבל החלטות איומות כמו לרצוח בדם קר אשה צעירה בהריון - החלטה שגוררת אותו לעימות קשה עם חברו הטוב, נד, שמגלה עמדה אידיאליסטית מול העמדה הפרקטית שלו. במיוחד אהבתי את הסצינה של רוברט וסרסיי שהייתה כתובה באופן מוצלח במיוחד, וחשפה את כל המטען הרגשי שבנישואים המלאכותיים האלה והייאוש של המלך שאהב בל ליבו רק אישה אחת בימי חייו (אחותו של נד). חוץ מזה, היו עוד סצינות יפות – זאת שגילתה על הרומן הסודי בין רנלי, אחיו של המלך, לבין לוראס (אביר הפרחים) שחשפה עוד גורם שמאיים על הכתר של רוברט. סצינה קריפית במיוחד הייתה זו שבה הכרנו לראשונה את אחותה של קתרין, והמראה של הילד בן השמונה (?)  שעדיין מיניק משדיה של אמו היה מטריד במיוחד. והיו עוד דברים מעניינים: טיריון מגלה נחישות ואומץ בשדה הקרב, ולמעשה, מציל את קתרין ממוות, אריה מגלה במקרה את המזימה של ואריז התחמן ואיליריו (שקשור חזק לדאנריס), הדיאלוג המסתורי ועמוס הרמזים בין ואריז ולורד בייליש ועוד. שיא הפרק היה, כמובן, בסצינת הסיום החזקה עם הקרב האכזרי בין ג'יימי לאניסטר לנד שמוצא עצמו מובס. נראה שהסיפור של טיריון בשבי יהפוך להיות משמעותי בפרקים הקרובים. אני בהחלט מסוקרן... (איתן גשם).



8.5 סמולוויל עונה 10 פרק 11 


איקארוסלויס וקלארק מתארסים, אבל אין להם זמן לנוח על זרי הדפנה לאור קפיצת המדרגה הקיצונית במלחמה ב"טרור" - עוצר, גלאי מתכות, מעצרים שרירותיים, והמון צמא דם. כל כך קיצונית שהיא הרגישה לא אמינה בעיני, אבל תלו את כל הסיפור (ואת הנאציזם והאינקוויזיציה באותה הזדמנות) בהשפעה של דארקסייד, אז אני מניח שאפשר לבלוע את זה. כל הגיבורים שראינו בעונות הקודמות חוזרים, ומחליטים שהגיע הזמן לרדת למחתרת. חוץ מהחלק בו הם נפטרים מגנרל אובססיבי ומפוצצים בניין, כמובן. הוקמן נהרג בקרב, ובהלוויה שלו משהו צץ מהאדמה ומעלף את כל הגיבורים. קליף האנגר מסקרן, כי אין לי אפילו ניחוש מי מאחורי זה.  (דורון ז).

 


8.5 מצב האומה

לא יצא לי לצפות בתכנית פתיחת העונה שלהם, אבל אם התכנית השניה של העונה מלמדת על מצבה של "מצב האומה", אז המצב בהחלט מעודד. אחת התכניות היותר חזקות שזכורות לי. למעשה, היו שם כל כך הרבה פאנצ'ים מוצלחים שאני כבר לא מסוגל לזכור את כולם, כשמעל כולם עומד – כמו תמיד – גורי אלפי שמעבר ליכולת שלו לספר בדיחות באופן שגורם לצופה לצחוק כמעט בלי רצון, הוא בעל כושר אלתור נדיר ומצליח להשכיח את העובדה שחלק גדול מהבדיחות נקראות מהטלפרומפטר ו/או מהדפים שהחברים הביאו מראש. האורח הפעם, מאור כהן, לא הבריק אבל גם לא בייש את הפירמה, והביא כמה יציאות מוצלחות, כולל הומור עצמי משובח על השיער שלו. אבל את ההצגה גנבה הפעם אורנה בנאי עם אחת היציאות היותר מוצלחות בתולדות התכנית (אם לא ה...) כששאלה את שר התחבורה לגבי התקנה שאוסרת על עליית משאיות לכביש בשעות הבוקר "אז איך לסביות אמורות לחזור מהבילוי בלילה הקודם?". אפילו השר כץ התקשה להישאר רציני מול הבדיחה הזו. אני מקווה שהם ימשיכו ככה לאורך העונה (ושיורידו עוד קצת את המינון של שליין הזחוח מדי). (איתן גשם).


8. פולישוק, עונה 2 פרק 2 


אני חושב שאפשר לחלק את הפרק הזה לשני חלקים: החלק הראשון אכזב אותי מאד ואפשר לומר שגם הדאיג אותי מאד. החלק השני היה ההפך הגמור. החלק הראשון עסק בעיקר בלעג לאשתו של השר ולגחמות שלה ולליקוי הדיבור על היועצת המשפטית החדשה. אז כן, אני מבין שהסדרה מנסה לרמוז שלראשי המדינה יש לפעמים בני/בנות זוג שיכולים להטריף את כל הלשכה ואולי גם את המדינה (מי אמר אשת ראש הממשלה או אשת שר החוץ לשעבר "סטיב"?), אבל באמת צריך לרדת לרמות של "מה קשור?", שלא לדבר על פגם הדיבור שמהווה "שטיק" לא מצחיק ומיותר לגמרי. אבל אז בא החצי השני של הפרק והזכיר לי למה את מת על הסדרה הזאת. ברקע שפולישוק יצא מהחדר בעת ישיבת מועצת מל"ל וקוזו לקח את העניינים לידיים התחיל סיקוונס שנמשך כמה דקות והיה פשוט טלוויזיה במיטבה. אחד הרגעים הכי חזקים ששודרו בטלוויזיה בארץ בשנים האחרונות. זה היה אותנטי, בוטה, חזק, אמיץ ובעיקר – מצחיק עד דמעות. הדרך שבה קוזו השתלח בכל הליצנים הללו מבלי שהם מסוגלים להתמודד עם הטיעונים שלו, הדרך שבה הוא מכתיב את העובדות שלא היו ולא נבראו לכתב של גל"צ ומייצר את המציאות בעצמו, ובעיקר – ההבנה שלו עצמו שלפולישוק יש לפחות אומץ לנסות ולשנות דברים ויכולת מוזרה להשיג את מטרותיו, כל אלה הפכו את הסיקוונס הזה למופתי, ולצערנו, למשקף כל כך את ההווייה של הפוליטיקה בארץ (אני די בטוח שהפוליטיקאים יאשרו לנו את זה). יפה היה גם לראות את פולישוק מפנים את המשמעות של קבלת התפקיד, מתעלם מהחנפנות של המזכ"ל כלפיו ומפטר אותו בלי להניף עפעף ואח"כ עושה בית ספר לכתב הטלוויזיה. זה אולי נראה היה קצת מלאכותי, אבל זה היה כיף לראות. כי אסור לשכוח שלמרות הטיפשות הבסיסית שלו, פולישוק הוא פוליטיקאי יעיל למדי, וחשוב ששמוליק הספרי וחבריו מבינים שמדי פעם צריך להראות לנו למה הוא הגיע לאן שהגיע. אני מקווה שבפרקים הבאים יעזבו את השטויות שמסביב, ויתעסקו בדברים החשובים והמגניבים באמת, בעיקר קוזו (ה"ארי גולד" של הפוליטיקה הישראלית). (איתן גשם).



8. המשרד, עונה 7 פרק 1 


אחרי עונה שישית מאכזבת וחסרת כיוון, הפרק הזה סיפק פתיחה לא רעה בכלל לעונה השביעית והותיר אותי מעודד למדי.קטע הפתיחה עם ה"ליפ דאב" אמנם הרגיש קצת ארכאי, אבל היה עשוי כל כך טוב והדמויות התנהגו במהלכו בטבעיות כזו ובאופן כל כך אותנטי שקשה היה שלא להנות ממנו. גם העלילה המרכזית הייתה מוצלחת למדי – היה מעניין מאד לראות את מייקל, האיש שרואה במשרד כ"משפחה" בגלל שלא הייתה לו מעולם משפחה "אמיתית", נוהג בנפוטיזם בוטה כלפי האחיין שלו, אבל היה מעניין לא פחות לראות אותו מבין שההתנהגות של לוק מוגזמת לגמרי, והקטע שבו הוא מחליט להעניש אותו ע"י הצלפה בישבן היה מפתיע, מצחיק ועשוי היטב. עושה רושם שהדמות של מייקל עושה איזושהי התקדמות ומתחילה להראות ניצנים של בגרות, ואני אשמח לראות אם הסדרה תמשיך לחקור את העניין הזה, לקראת עזיבתו הצפויה של סטיב קארל בסיום העונה (איתן גשם).   



8. קאסל, עונה 3 פרק 1


פרק פתיחת עונה טוב, שכולו תירוץ לאחד מחדש את החבורה אחרי סוף העונה הקודמת. אחרי שכמעט מימשו את המתח המיני ואחרי שקאסל עזב בחופזה , אנשי המחלק ובראשם בקט מתגעגעים אך כועסים. אהבתי את הרגע שבו קאסל נראה לכאורה בחנות הספרים אבל בעצם זה רק שלט קרטון, שמהווה מעין כרוז-מקדים לשובו של הגיבור האמיתי , ואולי מטאפורה לגעגועים שגורמים לנו לראות את אוביקט הגעגוע בכל מקום אפשרי. אבל קאסל כבר לא גיבור, הוא מגלה שכולם כועסים עליו ולא רוצים לשמוע ממנו. התפקידים מתחלפים ולא רק שהוא לא עם המשטרה, הוא בכלל לוהק לתפקיד החשוד ברצח. כדאי לשים לב לתסריט  - כל הפרק בנוי על סימטריות, זוגות, זוגות-של-זוגות. מתוחכם-קצת, מעביר את המסר,  אבל כל-כך ברור עד שכמו שאמר פעם ג'יילס ב"באפי", הסאבטקסט כמעט נהיה טקסט. קאסל מול בקט בתחרות מי יפענח ראשון את המניע לרצח, קאסל ובקט מול הבת שלו והבחור שאיכזב אותה, שני זוגות של רוצחים/קרבנות, והשיא כמובן בסצינת הסיום הסימטרית לגמרי בה קאסל ובקט יורים זה מאחורי גבו של זה בזוג הפושעים. הרגע היחיד ששובר את  הסימטריה ומכניס קצת יותר תחכום הוא הגילוי שכנראה בקט הפסידה בכוונה כדי לאפשר לקאסל לחזור. והרי זה מה שכולנו רצינו, לא? (אסף רזון).


7.5 מזל סרטן עונה 1 פרק 5 


הפרק נפתח בקאת'י מספרת לעוד מישהי על הסרטן - ללקוחה רנדומלית במשתלה שניסתה לעקוף אותה בתור. זה קל יותר מאשר לספר למשפחה, כמובן, אבל זה כן דורש ממנה להגיד את זה ובשביל קאת'י גם זה צעד קדימה. לבנה, אדם, היא רק רומזת בנושא, שוב עם "אולי לא אהיה בסביבה" ששוב מתקבל על ידיו בברכה, כי כרגע היא מביכה אותו (אפילו יותר משהורים בדרך כלל מביכים בני 14). שוב אנחנו רואים איך התגובות של קאת'י לדברים מושפעות מהסרטן - גם בדברים קטנים כמו בחירת אירוסים פורחים ולא פקעות לשתילה וגם בדברים מהותיים יותר כמוהבחירה התמוהה לצפות בפורנו יחד עם בנה בתוספת הערות כשהיא תופסת אותו צופה לבדו. שיחה עם פול על התקרית עם הבן מובילה אותה להבנה שהיא בלתי נראית (נסיון העקיפה בתור, מלצר שמתעלם ממנה) כי היא לא רוצה שישימו לב אליה. את התשובה היא נותנת לבנה, לא לבעלה- נשים רוצות תשומת לב גם אם הן אומרות שלא. היא לובשת חצאית וכמובן מקבלת מיד תשומת לב מפועל שעובד בבית הספר ואנדריאה מנסה למשוך את תשומת ליבו (ואפילו מצליחה לרדת במשקל לכבודו). הזהות הזו בין תשומת לב מינית ותשומת לב בכלל מפריעה לי - לאורך כל הפרק ציפיתי שיעשו סוף סוף את ההפרדה, אבל זה לא קרה וחבל. גם אחיה של קאת'י מתבלבל באותה צורה - מרלין מחבקת אותו רק כדי למדוד את היקף המתניים שלו, ומשאילה לו חליפה, אבל הוא רואה את זה כ"הידלקות" ובטוח שהוא פשוט צעיר מדי בשבילה וזו הסיבה היחידה שהיא כועסת כשהוא ממשש לה את התחת בזמן ריקוד. דווקא אנדריאה היא זו שנותנת לאדם את השיעור החשוב לגבי מיניות - הוא בוהה בה בזמן שהיא רצה, והיא מציעה לו לגעת בשד שלה. כשהוא מנסה להתחמק היא לוקחת את היד שלו ושמה אותה על השד, רק כדי להעיף אותה משם ברגע שהוא מתחיל להנות מזה באמירה "תן לי לרוץ בשקט". שמחתי לראות העובדה שקאת'י סילקה את פול מהבית בפרק הראשון היא לא פתח לאיחוד קיטשי מהיר. בפרק הזה מערכת היחסים הזוגית שלהם כבר מתפרקת באמת, כשכל אחד מהם מוצא את עצמו עם בן זוג אחר - קאת'י שוכבת עם הפועל ופול "נכנע" לחיזוריה של החברה מהעבר. בהחלט יהיה מעניין לראות איך הכותבים ימשיכו מכאן, נראה שגם אם הם יבחרו להחזיר את פול וקאת'י לזוגיות זה לא יהיה אוטומטי. (מורן).


7.5. גלי, עונה 2 פרק 21

ההחלטה של גלי לסטות הצידה פרק לפני הפינאלה היא לא חריגה העונה - גם לפני ה Sectionals היה פרק שהתמקד בדמות של סו ולא באופן קומי. הפעם זה עבד קצת יותר טוב - היה איזון בין החזות הסטנדרטית של סו כמרשעת לצורך לתת לה מעט יותר עומק. כמובן שהעומק הזה הוא לא אופייני לדמות, אבל לפחות כאן הייתה איזושהי עלילה שנבנתה לאורך מס' פרקים ולא אמא-ציידת-נאצים-אקס-משינה. אם אכן הסדרה נפרדת מסו (ואני בספק שזה המצב), זו תהיה פרידה מאוחרת מדי, אבל לפחות עם סיומת טובה. דווקא ג'סי שחזר בשבוע שעבר, והשבוע תפקד על תקן מסכסך (ספייק מ"יוקו פקטור", מישהו?) איבד מעט עומק מהעונה שעברה, שבה היה נדמה לרגע שהוא יותר מנבל סטנדרטי - למרות שאפשר לטעון שדווקא הייסורים שלו לגבי רייצ'ל בעונה שעברה קונסיסטנטיים עם מה שקורה עכשיו - אבל אז אפשר לתהות למה צריך את המחזור הזה. מה שלא לגמרי ברור זה למה וויל לא מעיף אותו לכל הרוחות ונותן לו לעשות את מה שהוא עושה. כשל לא פחות רציני הוא ההתייחסות של הסדרה לעזיבה של וויל, שלפני כמה פרקים נדמתה כבלתי אפשרית, ועכשיו מוסבר כיצד היא מתיישבת עם חזרתו ללמד לאחר מכן (וזו לא הפעם הראשונה שגלי תופרת נקודות עלילה בחופזה כזו). מחזור נרשם גם בחזית טרי שוסטר, אבל לפחות היא באמת נפרדת מאיתנו. יש לקוות.הביצועים השבוע היו די טובים, בעיקר כי בסולואים לא היה ניסיון לעשות עיבודים מתוחכמים מדי. סביר להניח שדווקא אלה יהיו הביצועים שייטחנו ברדיו עוד כמה חודשים מעכשיו, כשהשירים המקוריים של הפינאלה כבר יישכחו (שין-גימל)



7. איך פגשתי את אמא, עונה 6 פרק 16


אחרי ההקדמה של טד שפתחה את הפרק עם הבעייתיות שלו ביחסים החדשים, אני דווקא ציפיתי שולנטיינ'ס יביא איתו פרק קיטשי, ורדרד וזוגי. לא חשבתי שמי שיגנוב את ההצגה יהיה דווקא בארני, והבעיות בפרק יהיו לא בין הזוגות אלא אצל היחיד. שלושת הגברים שניסו לברוח למחוזות המוכרים (גיימבוי או בחורות נואשות) עברו בפרק מהפך שווה ערך לאולי שנה של טיפול פסיכולוגי. מרשל מחליט להתבגר ולהתמודד עם הדמות של אבא, טד מכין את עצמו ליחסים עם זואי ובארני קיבל לראשונה בחייו ולנטיינ'ס דייט. התחזית שלי הייתה נכונה בחלקה, כי אי אפשר היה לסיים את הצפיה בלי קריאות "אווו" על האושר של בארני, כשהוא קיבל בחורה עם מבטא שווה שמתלהבת מרובי לייזר. אם כבר ולנטיינ'ס, וצריך לסיים עם רומנטיות, אני מניחה שהבחירה הייתה פשוט ללכת על הלא צפוי ולא עם מארשל-לילי או טד-מישהי שמקבלים הרבה מזה בכל שבוע אחר. אם זה הגיע עד לבארני, כנראה שהאהבה בכל זאת מנצחת (יום אחד בשנה, לא נורא). בסך הכל, אם מקבלים בהבנה את התבנית של פרק עם מסרים חינוכיים והפי-אנד, אפשר לומר שהוא היה לא רע. אני עדיין מחכה שיחזרו הפרקים בלי שום מסר, פואנטה, או מסקנה על החיים - כי החלקים בלי המשמעות הרחבה מוציאים את הקומדיה הכי טובה, במיוחד כאן.  (Little cloud )



7
. סמולוויל, עונה 10 פרק 12 


לאט לאט, כל הקאסט חוזר לפינאלה הגדול, והפעם זו קלואי, שבאה לעשות חיקוי של ניאו. הבזק האור המעלף מהפרק הקודם היה של הממשלה (מאוד מאכזב בעיני), והגיבורים נכלאים במציאות וירטואלית, עד שקלואי מלמדת אותם לכופף כפיות ולברוח. מתחיל להיות ממש קשה להבין מי הטובים בסדרה הזו, כי קלואי טוענת שהשתלטה על יחידת המתאבדים, והם נלחמים לצד הגיבורים עם מוזיקה הירואית ברקע. אני מניח שעוד נראה. האכזבה הגדולה של הפרק הייתה כשקלארק סוף סוף עף, אבל הדגישו לנו באפילוג שזה היה רק בעולם הוירטואלי, ושאולי "יום אחד" זה יקרה במציאות. כנראה שהם שומרים את זה לפרק הסיום (דורון ז).



7. ילדי ראש הממשלה, עונה 1 פרק 1 


ניגשתי בלי ציפיות לצפות ב"ילדי ראש הממשלה", למעשה עשיתי את זה ממש כלאחר יד אחרי שכבר החלטתי שלא בא לי לצפות, וכמו שקורה לא אחת במקרים כאלה - הופתעתי לטובה. לא שמדובר ביצירה מופלאה, לפחות לא על סמך הפרק הראשון, אבל היא אמינה ואינטליגנטית רוב הזמן. מעניין לראות את ניסיונות ההסתגלות של בני משפחת ראש הממשלה לחייהם החשופים - האם מדוכאת מכך כליל, הבת נרתמת לעזרה והבן מפגין אדישות. היו שני רגעים יפים במיוחד: החיבור שנכפה על לבי, בתו של רה"מ, עם הקומיקאי שמגלם ומלעיג את אביה בתוכנית הומור א-לה "ארץ נהדרת", כאשר צילם את שניהם כשהוא עירום לגמרי; דיתי, אשת רה"מ, כל כולה בסערת רגשות מאופקת שנובעת הן מהשינוי העצום בחייה והן מהתאונה הקשה שאך זה גרמה לה, הולכת בקו ישר על הכביש כדי להוכיח שהיא לא שיכורה. זה היה מחזה סמלי יפה בעיניי. אלונה טל, שמגלמת את לבי, פשוט קסומה. מדהים כמה אנושיות וחן היא יוצקת אל תוך הדמות הזו, שבקלות הייתה יכולה להיות חד ממדית. לא צריך לחפש רחוק בשביל למצוא דוגמה הפוכה - דמותו של ראש הממשלה אולי אמורה לשמש בעיקר ככלי שסביבו חגות יתר הדמויות, אבל הוא משורטט בעיקר כקריקטורה נלעגת ואיומה כבר בשלב התסריט (של הפרק הראשון, על כל פנים). הוא לא מפגין שום אמפתיה כלפי אף אחד. לא כלפי אשתו שעברה תאונה ומתקשה להתמודד, ולא כלפי קרבנות פיגוע בהתנחלות ביום טקס המינוי שלו שגופותיהם נחטפו על ידי הפלסטינים. הו לא, מה שמטריד אותו בסוף היום הזה בעודו עומד מול המראה הוא צדעיו המאפירים בטרם עת. אני מבין שהוא אמור להיות מבוסס על ביבי ושכנראה השטמה כלפיו מעבירה את הכותבים ואת רמי הויברגר על אומנותם, אבל ככה לא כותבים ומגלמים דמות. כך כותבים פלקט ממוסגר שתלוי על הקיר עם הדמויות האמיתיות עומדות מסביבו (יאדו, מתוך פורום אג'נדה).


6. המפץ הגדול, עונה 4 פרק 7 


פרק חביב, אם כי לא מלהיב במיוחד. היה די כיף לראות את אלייזה דושקו בתפקיד סוכנת ה- FBI הסקסית, למרות שאם נאמר שהיא לא הייתה אמינה בתפקיד זה יהיה אנדרסטייטמנט רציני. הסיפורים של רוב החברים מלבד שלדון השתלבו באופן מאד נוח עלילתית עם הסיפור של הסוכנת וזה לא היה מעניין במיוחד. אבל לפחות בגזרת שלדון היה בהחלט מעניין – הדינאמיקה שלו עם הסוכנת הייתה משעשעת למדי, בעיקר בזכות הניגוד הבולט בין הקשיחות והרצינות שלה לבין הילדותיות שלו. מצאה חן בעיניי במיוחד בפרק ההתמודדות של שלדון עם הנזק שהוא גרם להאוורד – רגשות אשם שהשפיעו על תת-המודע שלו, ניסיון כן ואמיתי להביע צער כלפי האוורד, וכשאלה נדחו ויתור אמיתי על משהו שבאמת יקר לליבו – המקום על הספה. זו בהחלט הייתה התקדמות יפה של הדמות... זאת אומרת, עד הגילוי בסיום הפרק שהוא החזיק מעמד רק כמה דקות... אגב, בפרק הזה חזרה קיילי קוקו להופיע בסדרה אחרי הפסקה של מספר שבועות בעקבות פציעה קשה (נפצעה בירך אחרי שנפלה מסוס), וניתן היה להבחין שבשתי הסצינות בהן הופיעה היא הוסתרה ע"י חפץ גדול כדי להצניע את העניין הרפואי שלה (איתן גשם). 



4. קומיוניטי, עונה 2 פרק 5 

צפייה נוספת בפרק מאששת את מה שחשדתי בו: הוא מחורבן ברמות קשות. הפרק הגרוע ביותר בסדרה. למעשה, הוא מאוד סמלי בגוף העבודה שהוא "קומיוניטי", כי הוא מזקק בתוכו את כל מה שרע בה ואת כל מה שעלול להשתבש. פיתולי הפיתולים של עאבד כישו, כיוצר סרטים, כאלוהים, כהו גיבס אה פאק. אילולא שכבות ההתחכמות הללו הפרק יכול היה לומר דברים חכמים על הדת ועל האמונה, אבל ניכר מאוד שלאף אחד לא היה מושג מה היא האמירה כאן בכלל. לא רק שהרעיון, אם אכן אפשר לקרוא לו כך, היה אידיוטי, אלא הביצוע היה איום, זול ולפנים. הפאה הכעורה, מוזיקת ה"עאבד עאבד עאבד", האזכורים החוזרים ונשנים של ה"מטה" ושל צ'ארלי קאופמן - איפה זה ואיפה המרומזות והערמומיות המפורסמת של הסדרה? בסופו של דבר פתרו את סבך העלילה עם פיוסם של עאבד ושירלי ועם המסקנה החוזרת-תדיר שחברים זה הכי חשוב. אבל לא היינו צריכים אותה לשם כך, כי באותו פרק ממש הייתה העלילה המתוקה של פירס והזקנים, שהמסקנה שלה הייתה זהה. ברגע האמת החברים הזקנים נמלטו, אם אפשר לקרוא לזה כך, ונטשו את ריצ'רד לגורלו. זה ההפך ממה שקורה עם קבוצת הלימוד. ג'ף מגיע כדי להסיר מעליו את האחריות, אבל בסופו של דבר עושה את מה שצריך. ובכל זאת, נחמד ככל שיהיה הסיפור הזה, מדובר בפרק שאפשר היה בקלות להסתדר בלעדיו. (יאדו, מתוך פורום אג'נדה).


1. במוצ"ש לפני פסח (16/4) שודר הפרק הראשון בעונה 11 של  "זירת הפשע: לאס וגאס". מאז: דממה. בשני המוצ"שים של פסח היו תוכניות לחג, בשניים לאחר מכן משחקי הכדורגל שהוקדמו בגלל ימי הזכרון, שבוע שעבר אירוויזיון, ורק אמש קיבלנו פרק חדש.בעבר נכתב כאן ע"י תתש על אי-שידור פרקים חדשים של סטארגייט יוניברס בגלל ימי הזכרון והחגים, אבל שם זה היה חמישה פרקים לתוך העונה, ואילו כאן זה מיד אחרי פרק פתיחת העונה. הרי בוודאי אנשי לוח השידורים ידעו שתהיה הפסקה ארוכה בין הפרקים - החגים וימי הזכרון לא באו בהפתעה - ובכל זאת החליטו לשדר את פתיחת העונה. טוב היו עושים אם היו משדרים את הפרק האחרון בעונה 10 במקום, או דוחים לגמרי עד "אחרי החגים". שלא לדבר על כך שהם תקעו את ניסים גרמה המיותר, שדוחק את התכנית ל-23:45 (Mr. Wings).


0.  רציתי לצפות בפרק של ה"בורג'ס" של השבוע, אבל בשל תקלה בקישור של מכשיר ה"מג'יק" מנעה ממני את האפשרות לצפות בפרק. לצפות בשידור החוזר אתם אומרים. אז זהו שאין שידור נוסף במהלך השבוע, ואילו בשירות ה-VOD הפרקים בתשלום. הוט צריכה להתבייש על הביזיון הזה! (Mr. Wings).




לשולי הממיר 


* בסדרה "שלושה נהרות" התארחו השבוע קווין רהם (לי מקורמיק מ"עקרות בית נואשות" וקייל מקארת'י מ"המשפט של איימי")  ופבלו שרייבר (ניק סובוטקה מ"הסמויה").


* אוואן פיטרס, שגילם את האחיין של מייקל ב"המשרד", כיכב בתפקיד של טוד בסרט "קיק אס"

* אלייזה דושקו התארחה, כאמור, ב"המפץ הגדול" בתפקיד הסוכנת הקשוחה



***



מה יהיה לנו השבוע?


23-29 מאי

ביום רביעי: "קפריקה" מסתיימת (yes Sci Fi)  


ביום חמישי: "רמזור" פותחת עונה שלישית (ערוץ 2), גם "מונית הכסף" פותחת עונה חדשה (ערוץ 2), "בנות הזהב" (בגרסה הישראלית) יוצאת לדרך (ערוץ 10) ו"גלי" מסיימת עונה שניה (yes דרמה). 


צילום: יח"צ



ביום שישי: גמר "אמריקן איידול" (yes דרמה)


ביום שבת: "סטרדיי נייט לייב" מסיימת עונה (yes קומדיה)


יומיות:


ש"ח: "חשופים" 2 ו"גברים בגיל הזה", החל מיום חמישי (HOT3) 



***


מסביב למסך המפוצל

"בעצם, שי שטרן הוא בוראט עם ביצים. לא שלבוראט אין ביצים, אבל את מה שסשה ברון כהן עושה מאחורי פרסונה מומצאת עם שפם של דודו זר ומבטא כבד, שי שטרן עושה עם שי שטרן. הוא לא זקוק לדמות פיקטיבית כדי להביך אנשים עם שאלות כאילו-אינפנטיליות, הערות מתריסות ותובנות מקוממות.... (לביקורת המלאה. ניב שטנדל על פתיחת העונה החדשה של "אל תשאל" עם שי שטרן, עכבר העיר). 



"שלושים דקות לתוך הפרק הראשון של ילדי ראש הממשלה, דיתי אגמון, רעיית ראש הממשלה, פורשת את זרועותיה לצדדים וצועדת קדימה במבט מזוגג. יום אחד היא אולי תפרוש כנפיים, יום אחד גם היא בטח לא תפחד. פעם, בזמנים פשוטים יותר, אפשר היה לכלוא גברות רוצ’סטר שכמותה בצריח של הטירה ולזרוק את המפתח. בימינו, אין ברירה אלא לתת לה להתבטא ולהתהלך בין בני האדם. מה מעיק על רעיית ראש הממשלה? למה היא רוצה לישון בחדרים נפרדים? ומדוע היא לא מוכנה להתייצב לטקס כניסת בעלה לתפקיד? אלו הן שאלות כבדות משקל שמצטרפות לשאלות רבות אחרות שמועמסות על הפרק הראשון למכביר.... (לכתבה המלאה, זיו יצחקי על פרק הבכורה של "ילדי ראש הממשלה", עכבר העיר).



* האיש העשיר והחשוב עמד להימלט. המטוס שממריא מניו-יורק עמד לקחת אותו הרחק מקרבן האונס שלו ובחזרה אל ארץ מוצאו. אבל החוקרים האמיצים של מחלק פשעים מיוחדים עלו על המטוס ואסרו אותו - וכך במקום להגיע לאירופה הוא מצא עצמו ב"רייקר'ס איילנד". לא, זה לא פרק של חוק וסדר (אבל אולי עוד יהיה), אלא סיפורו של דומיניק שטראוס-קאהן, יו"ר קרן המטבע הבינלאומית וחשוד בתקיפה מינית, שנתפס ע"י איזשהם בנסון וסטייבלר של החיים האמיתיים (כתבה בעיתון ה"גרדיאן" הבריטי).


* המחזאי המפורסם דייויד מאמט, במכתב לכותבי "היחידה" עם עצות תסריטאיות. כדאי לקרוא! 

* רשתות השידור בארה"ב הכריזו על לוחות השידורים של עונת הסתיו הקרובה: הלוח של CBS הרשת, הלוח של FOX הרשת, הלוח של NBC הרשת, הלוח של ABC הרשת, הלוח של CW הרשת.







***


רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל 

תגובות (28)