ארכיון המסך המפוצל > 2011

הממיר - ספיישל סיום עונה

לכבוד סיכום העונה ברשתות הארציות בארה"ב גייסנו את מיטב כותבינו על מנת לסכם את פרקי סיום העונות של הסדרות השונות

מאת: המערכת
פורסם בתאריך: 11/06/2011

הכתבה כוללת את סיכומי סוף עונה לסדרות הבאות: מחלקת גנים ונוף 3, Happy Endings, פרינג' 3, יומני הערפד 2, סמולוויל 10, ניקיטה, סטארגייט יוניברס 2, קומיוניטי 2, האוס 7, צ'אק 4, עקרות בית נואשות 7, המשרד 7, איך פגשתי את אמא 6, הישרדות 22, גלי 2, אחת שיודעת 4. היזהרו מספויילרים

10. מחלקת גנים ונוף, עונה 3, פרק 16
ז'אן ראלפיו הוא ענק. איזו דמות מעולה. הגיוני מבחינה עלילתית שהוא יקח משם את טום כדי שיגשים סוף סוף את חלומותיו ואת ניסיונות היזמות שלו, אבל בינתיים נראה שגם לזלי תהיה מחוץ למחלקה רוב הזמן, ואולי גם אפריל תעבור לנהל את אנדי פול טיים. אין לי בעיה עקרונית עם זה כל זמן שנמשיך לעקוב אחריהם ותמשיך להיות אינטראקציה בין כל הדמויות, אבל השם "מחלקת גנים ונוף" מגביל אותם מהבחינה הזו. אולי שישנו את השם ל"פאוני", או "קוגר טאון". 


המתח בנוגע ליחסיה של לזלי עם בן כסוד שהיא לא מספרת רגע לפני שהיא פוצחת בקמפיין פוליטי, נראה לא באמת מותח. מבחינה הגיונית מדובר בסך הכל ברומן בין שני עמיתים רווקים שלא פוגעים באף אחד. לעומת מעלליו המיניים הסנסציוניים של פוליטיקאים בכירים בעיירה ("ולאשתי, אני מתנצל. כל מה שאני יכול להגיד זה שלא רק עשיתי סקס. עשיתי אהבה, עם אישה יפהפיה. ועם החבר שלה. ועם אדם שלישי שאת שמו מעולם לא ידעתי. יתר על כן, היה שגוי מצדי לומר שאני בונה בתים עבור העניים בשעה שבפועל עשיתי סקס ברביעייה במערה בברזיל") מדובר בזוטות שוליות, כך שלהפוך את זה לעניין בעונה הבאה עלול להיות קצת טיפשי. זאת ועוד, כפי שהצהרתי פעמים רבות בעבר, אני שונא עלילות עם סודות כי הסוף תמיד ידוע מראש: הסוד ייחשף. במקרה של הרומן המשרדי זה היה בסדר ומצחיק - למעשה, הקטע שבו בן גמגם עצמו לדעת מול רון היה הכי היסטרי בפרק - אבל עכשיו כשלא מדובר רק בכריס אלא בקריירה הפוליטית של לזלי, משאת נפשה, זה הופך להיות דרמטי מדי. ושוב, אני לא אוהב לדעת מה הולך לקרות, ובמקרה הזה אני יודע שהסוד ייחשף וזה סתם מרגיז. מצד שני, הכותבים מעולם לא נתנו לי סיבה לא להאמין בהם, ואני סומך עליהם ועל הטירוף של אנשי פאוני שיהפכו את כל זה למעדן.

מעבר לכך נראה שצפוי לנו עונג רב בעונה הבאה בחזית רון, עם גרושתו הראשונה, תמי 1 (אני בעד הגעה לתמי 4!). אם תמי 2 מפחדת ממנה עד כדי הימלטות מיידית, כנראה שמדובר בהתגלמות האימה. עם יחסים כל כך מופלאים בין רון לתמי 2 (זה אני או שמייגן מולאלי סקסית מאי פעם?), אני תוהה אם יצליחו להתעלות על זה עם הגרושה הנוספת, ומעניין מי תגלם אותה (יאדו, פורום אג'נדה).


10. Happy Endings   עונה 1, פרק 12
הלו וויסקונסין! עוד פרק כיפי ומצחיק בטירוף שהמחיש פעם נוספת את מהות הסדרה הזו: הסיפור הלעוס שהופך לענק, קומדיית מצבים כאילו-שגרתית שנעשית באופן מושחז, שנון וקורע מצחוק. לא רק שזה כיף ענקי בפני עצמו, אלא שמרשים לראות כיצד בכל זאת ניתן לחדש ולרענן ולהצחיק בטירוף גם בעלילות הכי קלישאתיות. הפרק היה נפלא ושימש יופי של פינאלה לעונה הקצרה הזו, עם סגירת ביניים חמודה לסיפור של דייב ואלכס (אלישה קת'ברט נראתה הפעם יפה במיוחד), ובאופן כללי השלמות ופיוס. השטויות של בראד ושל ג'יין היו מפילות, החל מפרצוף "נפלאות התבונה" שלה ועד אדיבותו כלפי החדר במלון שבפניו הוא מתריע שהוא הולך לעשות בו סקס (פלוס הורדת המכנסיים בהקשת אצבע - גדול). מעולים גם היו הניסיונות של החברים לטפול את תכונות שרשאו על מקס, ומנגד ניסיונו המוצלח למדי להמחיש שדווקא פני היא השרשאו שלהם, ולבסוף ניצחונו בהתערבות מול חבריו כשגרם להם לבכות בזמן שחיתן את הזוג (יאדו, פורום אג'נדה).


9.5  פרינג', עונה 3, פרק 22
מסדרה שסיפרה סיפור אחד בכל פרק הפכה פרינג' למודעת לעצמה יותר ויותר והצליחה לשלב קווי עלילה באופן רצוי ולא צפוי, וזה כל מה שהמעריץ המצוי ביקש מג'יי ג'יי אברהמס בעידן אחרי אבודים -  שיטרח להביא לנו בגובה העיניים ז'אנר מסתורין שיגרום לפעמים לצופה בו לתהות WTF. חבל רק שלקח להם שלוש עונות שלמות לעשות את זה. בלי יותר מדי מבלבלות ובלי יותר מדי אקסטרות התסריטאים גרמו לוולטר בישופ לגרום לכל הקאסט לקחת LSD ולהיכנס לתוך נבכי מוחה של הבלונדינית... (לביקורת המלאה בבלוג של אורן קרבל).



9. יומני הערפד, עונה 2, פרק 22
יפה מצדם לבוא עם פרק סיום אדיר שכזה אחרי שהלנתי קצת בשבועות האחרונים (לא כולל הפרק הקודם). הוא היה סוחט רגשית. גוויעתו של דיימון הזכירה את זו של רוז באמצע העונה בדיוק, שהייתה מרגשת מאוד בפני עצמה. בשני המקרים ההזיות הוציאו מהם את האנושיות, פשוטה כמשמעה, את הזמנים שלפני ערפדיותם ואת ההתנהלות שלהם כבני אדם חשים ופוחדים. הזפזופ של דיימון בין העבר לבין ההווה, בין קת'רין לבין אליינה, עיגנה שוב את הדבר שעומד בבסיס יחסו אל שתיהן, את האהבה שלו כלפיה, שבעונה הזו הייתה בגדר המובן מאליו. הגילוי שבעצם הוא עצמו בחר להפוך לערפד והאשים לשווא וייסר את סטפן, היווה הפתעה מעניינת בסבך הרגשות.  אבל ההפתעות הגדולות ביותר היו כמובן בגזרת ג'רמי. ברגע שבו הוא נורה השמעתי שיהוק הפתעה ארוך (ומבהיל, מסתבר). באיזשהו מקום היה לי ברור שהוא לא ימות, הרי לא יהרגו לאליינה עכשיו גם את ג'רמי, אבל ההלם, התגובות של השריף, של בוני, של ריק, של קרוליין - הכל תרם למכת התדהמה. הניסיון של בוני להחזיר אותו בעזרת המכשפות, ובמיוחד הזעקה שלה לאמילי, העלתה אף היא את מפלס הרגש. ה"אני אוהבת אותו!", שברוב המקרים היה מתויג כקיטש מלודרמטי, היה הפעם במקום. אחרי כל זה, ניכר שהשבתו לחיים גובה מחיר כלשהו או שינוי. הוא עצמו מרגיש שונה, כפי שהוא מדווח לבוני, ומאוחר יותר, ברגע מהמם לחלוטין, מושבות אל חייו ואל חיינו ויקי ואנה, מה נפלא. בתווך של כל זה מסתמן שקרוליין הצליחה סוף סוף להבהיר לאמה שהיא עדיין הילדה הקטנה שלה, כדבריה, וקיבלה ממנה חיבוק אמהי אמיץ שחפצה בו זה מכבר, ללא ספק משהו שצריך היה לקרות בפרק האחרון לעונה העמוסה הזו.  


במקביל נאלץ סטפן למכור את נשמתו לקלאוס, אחרי שגילה שהתרופה נמצאת בחזקתו. אהבתי את קו העלילה הזה כי הוא היה מאוד נבון ומאוד מתקבל על הדעת - דיימון ניצל בזכות דמו של ההיבריד קלאוס, כמה הגיוני. כל זה קורה תמורת מחיר מרתק שבמסגרתו סטפן יצטרף בלית ברירה אל הרפתקאותיו של קלאוס בעונה הבאה ויהפוך לפרא, וזאת בזמן שאליינה ודיימון מתקרבים מאוד בזמן שהלה על ערש דוויי (יאדו, פורום אג'נדה).


8. סמולוויל עונה 10, פרקים 21 - 22
החצי  הראשון של הפרק הכפול הוא בעצם פרק החתונה. קלארק מנסה להשאיר מאחוריו את  העבר, את ג'ונתן, ג'ור-אל, ואולי אפילו את לויס, כי זה מה שהוא חושב שהוא צריך לעשות כדי להיות גיבור אמיתי. "What if heroes aren’t meant to love?". אבל לויס מחזירה את קלארק לאדמה "What would your dad say, Clark?". יכול להיות שזה בגלל שרואים אותו כל כך מעט, אבל כל הופעה של ג'ון שניידר כג'ונתן קנט נותנת עוצמה לסצנה, וזה בדיוק מה שקרה בסצנה באורווה. Son, it’s time. ידעתי שאני לא איהנה מעלילת אוליבר המרושע, והיא באמת נפתרה בצורה די עלובה – קלארק שכנע אותו לחזור לטובים, “I believe in you, Oliver”, והופ, אין יותר אומגה על המצח. ואז אוליבר הלך וירה כמה חיצים, והופ, אין יותר משרתים של דארקסייד. כל הסיפור של לויס באייר פורס 1 היה די מגוחך. גם לא ברור לי מה הם חשבו שהם יכולים לעשות לכוכב שלם עם כמה טילים גרעיניים, וגם לחלוטין לא היה אמין שלויס הצליחה לגרום להם לחכות ל"טשטוש" שיציל את העולם..לקס חזר! בתור פרנקנשטיין שבנוי מחתיכות של שיבוטים ומהלב של אבא שלו, אבל הוא  חזר! וזה מייקל רוזנבאום!!! המשפט “I’m sorry I couldn’t save you, Lex” הוא סגירת מעגל של ממש, כי  קלארק מציל אותו כבר שנים, החל מתאונת דרכים בעונה הראשונה, וזה פשוט אף פעם לא מצליח לו. לקס חזר כנבל עתידי לסדרה שכבר לא תהיה קיימת, אבל זה עדיין  משמח אותי.אפילו דאגו למחוק לו את הזיכרון, כך שלמעשה חזרנו לסיפור הסופרמן הרגיל, בו לקס הוא הלות'ור היחידי (ליונל וטס מתים בפרק), והוא לא  זוכר שאי פעם היה חבר ילדות של קלארק. הפתיע אותי שבסדרה הזו חושבים על פרטים  לפעמים.


לצערי, כרגיל בסמולוויל, הקרב הסופי עם אויב שנבנה לאורך עונה היה מאוד מאכזב. קלארק  חטף קצת, צפה בפלשבק של כל העונות וקיבל עידוד מג'ור-אל, ואז ניצח את ג'ונתן/דארקסייד  במכה בודדת. גם הסצנה בה הוא דחף את הכוכב אפוקליפס הייתה די מאכזבת, ונראה כאילו לא היה להם תקציב כדי להראות אותה כמו שצריך. חבל שסיימו ככה, למרות שבאופן כללי נהניתי מהפרק (דורון ז).





8. ניקיטה, עונה 1, פרק 22 
רק בפרקי הסיום גילינו מה זה אומר להיות באמת חלק ממופע האימים של פרסי, יש לו כמה קופסאות שחורות עם סודות מלוכלכים על הרבה מאוד אנשים שזה מה שכבר נותן לו דרגה של אנטאצ'בל, ניקיטה יוצאת לקרב, יש לה סיידקיק בשם אלכס (יורשת רוסייה שאמורה להיות מפוצצת בכסף ובמקום מתרוצצת בלהיות ניקיטה 2) ונמסיס ספק יריב ספק מאהב בשם מייקל, איפשו מתרוצצים להם גם בירקוף ואמנדה, והייתה גם ג'יידן אבל היא כבר מתה בגלל שאלכס לא הצליחה לספר אמת למישהו שהיא אוהבת בלי להישמע מתיימרת.. (לביקורת המלאה בבלוג של אורן קרבל).



8. סטארגייט יוניברס - עונה 2, פרק 20
זוהי הסדרה שהכי כיף היה לצפות לראות מגיעה לשלבי סיום, אחרי שההפקה הודיעה מתישהוא לקראת אמצע העונה שנגמר להם התקציב כי יותר מעשר מיליון בני אדם ברחבי הגלובוס שראו אותה לא באמת מהווים משקל, ולכן צריך להרוג את הסדרה. התסריטאים חשבו על דרך נכונה לסגור קצוות אז הכניסו את כל הקאסט לפודים של הקפאה ושלחו אותם למסע ברחבי הגלקסיה החדשה שלהם בלי לבזבז יותר מדי חשמל. עוד איזה 3 שנים (או עם קצת מזל לפני) יקום בן אדם עם עט ודף ויעשה פיצ'ינג לקו עלילה חדיש ומעניין יותר בו מוצאים דרך לחללית לסיים את שלב המסע הראשוני שלה בו היא בורחת מחייזרים רובוטיים מכניים שכל מה שהם עושים זה רק להרוג טכנולוגיה... (לביקורת המלאה בבלוג של אורן קרבל).



7. קומיוניטי, עונה 2, פרק 24
כששמעתי שהפרק האחרון לעונה יהיה פיינטבול, לא צהלתי בצורה יוצאת דופן. חשבתי שעשוי להיות נחמד, אבל מבלי לנתח את זה יותר מדי, אני מניח שידעתי בתת מודע שהם יתקשו לשחזר את ההצלחה היצירתית העצומה של הפעם הראשונה, ג'וש הולוויי או לא. עם הציפיות המתונות האלה באתי לצפות בפרק, והוא עמד בהן בדיוק. כלומר פרק חמוד מאוד, כיפי כמו שצריך, אבל רחוק מגדולת הפיינטבול של העונה הראשונה. הסיבה העיקרית היא שהוא היה פחות מצחיק. משעשע וכיפי כאמור, אבל צחקתי בקול רם אולי פעמיים. מה שכן, הסיפור המערבוני הזו היווה פלטפורמה מושלמת לטיפול בסיפור שליווה את כל העונה, פירס vs החבורה, בכך שמיצב את פירס כאיש הרע פשוטו כמשמעו. מתאים לצ'בי צ'ייס להיות הזקן המרושע במערבון.


הפרש השחור נעלם בסוף החלק הראשון (וחבל); צ'אנג היה ממש חסר תועלת הפעם, ביחס לעובדה שבפעם הקודמת הוא הפגין מיומנויות גבוהות, הצהיר שהוא משחק שלוש פעמים בשבוע והביא תת מקלע מהבית (שהפעם אנני השתמשה בו לבסוף); עאבד עטה דמות וכבש את אנני; תוכניתו של טרוי הייתה זו שהצילה את היום; שירלי קמה ועשתה מעשה בעזרת בריטה ("You're the worst!") ולבסוף פירס היה זה שנותר אחרון. השתלשלות מגניבה, אבל הבדיחה הכי טובה הייתה ונותרה הדיקן שמצפה שמישהו מהחברים (ג'ף) יוציא את המפתחות מתוך השורטס שלו. כל היתר היו גיחוכים וצחקוקים, לפחות מבחינתי, כך שלמרות העונג, קשה לומר שמדובר בפרק מצחיק במיוחד. אני גם לא אוהב את הפאתטיות שהשתלטה על ג'ף, היא לא אמינה אצל איש עם מודעות עצמית כל כך עמוקה והיא גורמת לו להיראות כקריקטורה. בחלק הראשון הוא התאבסס על כך שהפרש האפל לא נראה כזה טוב, עניין טיפשי למדי בעיניי, והפעם הזחיחות שלו יצאה מגדרה כשהוא ציפה שכולם ירצו שינהיג אותם ומאוחר יותר כאשר ספר לאחור עד שובו של פירס. ג'ף היה זה שנמצא תמיד רגל אחת בפנים ורגל אחת בחוץ, ואז שוב ושוב עובר את אותו תהליך שבסופו הוא מבין שהחברים החדשים שלו – שכבר מזמן אינם חדשים – הם הכי מגניבים כי איכפת להם וכל זה. עכשיו כשהוא לגמרי בפנים, כי יש גבול לכמות הפעמים שאפשר לשחק על האמביוולנטיות שלו, יש לי תחושה שהדמות שלו הגיעה למבוי סתום, ובצמד הפרקים הזה העניין בלט במיוחד. אני מקווה שעד העונה הבאה הם ייסגרו על עצמם בנוגע אליו.


הטוויסט בסוף המשחק היה מתבקש ונאמן לרוחה של הסדרה - או במילה בוטה יותר: צפוי. פירס הדחוי מציל את היום, תורם את הכסף לגרינדייל ומוזמן להצטרף שוב אל החבורה. מה שכן חרג מהתבנית ויצק עניין של ממש היה הפצצה שהוא הנחית בסוף על הקבוצה - הוא לא יצטרף אליהם בשנה הבאה. זה היה סוף מצוין לקשת העלילתית שלו העונה, אבל אני מתקשה לראות איך דמותו תוכל לבלוט מחוץ לקבוצה בשנה הבאה. אלא אם כן הוא יחזור אליה בסופו של דבר, יש חשש ממשי שהוא יידחק אל השוליים כמו צ'אנג. זה לא מאוד מפריע לי כי פירס רחוק מלהיות הדמות האהובה עלי, אבל בתור האיש הרע היה לו תפקיד מוגדר וטוב לאורך השנה הזו (עכשיו רק מאי, למון). אם צ'אנג ניכר כדמות שאין כל כך מה לעשות איתה בחלק משמעותי מהזמן כי הוא אינו חלק מהחבורה, כך עשוי להיות גם גורלו של פירס. בכל אופן, מסקרן לראות מה יהיה עם זה (יאדו, פורום אג'נדה).



6.5 האוס עונה 7, פרק 23
העונה השביעית של האוס התקשתה להתרומם, היו מעט פרקים שהחשבתי לטובים ממש, וכל פעם שקיוויתי  שייקחו את הדמויות למקום מעניין יותר השינוי בסופו של דבר לא היה לטובה. שני פרקים לפני הסוף ניסו משהו חדש בהאוס, להניח לו לנפשו, שיעשה מה שהוא רוצה. הוא אדם בוגר ואחראי (נניח) ולא זקוק להצלה כל הזמן, העניין הסתיים פרק אחד לפני הסוף בכך שהוא כמובן כן היה זקוק להצלה. בפרק האחרון וילסון וקאדי לא מניחים לו לנפשו לרגע, הם יודעים טוב ממנו מה הוא צריך לעשות כדי לא להגיע בשנית למצב שכזה, ואף אחד מהם לא חושב שהעצות שלו – בין אם על ידי קבלתן, ובין אם על ידי ניסיון התמרדות נגדן- יכולות לגרום להאוס להגיע למקום הרבה יותר גרוע.


האומנות תמיד נגעה בגבולות השיגעון, אבל נראה שהלכו עם הגבולות הללו קצת רחוק מדי בפרק האחרון של האוס, ואני לא מתכוונת לחולה השבועית- האמנית שהסכימה שיעלו אותה באש, אלא לתסריטאים שקצת שרפו את דמותו של האוס עם מעשה הרס הבית של קאדי ברגעים האחרונים של הפרק, האמנית אחרי הכול חשבה שמותה ממילא קרב, האם התסריטאים של האוס חושבים שקיצה הקרוב של הסדרה מצדיק מעשים קיצוניים שכאלה? קראתי באיזשהו מקום שדיוויד שור לא כיוון שמעשה ההרס של האוס יתפרש כאילו הוא היה מסוגל לפגוע גם באנשים חיים אלא רק כמעשה הרס, זה מנחם במקצת מבחינת המקום שדמותו של האוס הגיעה אליו, אבל זה רק אומר שהאופן שבו זה נעשה היה גרוע. אגב, הציון שלי לעונה כולה - 7.5 (אורלי).  

6. צ'אק, עונה 4, פרק 22
יחסית לעונה המאכזבת הזו זה היה פרק לא רע בכלל, אם כי גם הוא לא היה כזה מבריק. אני לא אהבתי כל כך את הסיפור של וולקוב, אבל לפחות בפרק הזה קיבלנו סגירה סבירה של הסיפור וגם כמה רגעים שכן הצליחו לגעת בי קצת סוף סוף, הרבה בזכות המשחק המצוין של טימותי דלתון. המעבר שלו לדמות של הארטלי בוצע ללא דופי, ולמרות שהטפשיות של כל הסיפור הזה הוא הצליח להעביר את התחושות של הדמות בצורה יוצאת מן הכלל. כמובן שהיה צפוי שהוא יחלץ את צ'אק רגע לפני שויויאן יורה בו (לורן כהן לא הצליחה לייצר בי איזשהו רגש כלפי הדמות של ויויאן, וחבל, כי דווקא היה פוטנציאל לא רע לסיפור שלה), אבל זה עדיין היה יפה לראות את הפיוס בין האב ובתו. 


אבל בואו נדבר על מה שחשוב באמת - סיום הפרק, והגילוי שמורגן הוא עכשיו האינטרסקט היה בהחלט רגע מעניין ועורר הרבה הדים בקרב המעריצים -  לפי מה שהבנתי הרבה מהם לא אהבו את זה בטענה, הלגיטימית, שצ'אק הוא הגיבור שהסדרה סובבת סביבו ושזה נראה כמו תרגיל זול לייצר משהו עלילתי. אני דווקא חושב שזה היה מהלך לא רע ודי מתבקש - ראינו התפתחות יפה של הדמות של מורגן במשך העונות האחרונות, ונראה שעכשיו הוא באמת "ראוי" לתפקיד וזה לא מרגיש כמו סתם בדיחה. אז צ'אק הוא הגיבור, אבל הוא מספיק בשל כדי להיות סוכן מוצלח לכל דבר. אני חושב שהמהלך הזה יקדם את שתי הדמויות וייתן פתח לעלילות חדשות. בכל מקרה, העונה הזו הייתה אכזבה גדולה עבורי, ואני מקווה שהעונה הבאה- שהיא גם האחרונה - תהיה ממוקדת יותר, מושקעת יותר עלילתית ושתצליח לייצר בי את הרגשות שהסדרה עוררה בי פעם (בעיקר - כיף!) (איתן גשם). 

5. עקרות בית נואשות, עונה 7, פרק 22
לפחות בסוף העונה התסריטאים ניסו לחשוב על איזה תעלול עלילתי מקסים אז במקום להרוג את הבן אדם הרשע טוטאלית סוף סוף ולהעיף אותו לחלוטין מקו העלילה המתמשך הם בסך הכול גרמו לכל העלילה לקרוס, לפלישיה טילמן לקבל סוף סוף את העונש שמגיע לה בצורת רכב שמתהפך, מה שנקרא צדק חברתי בלי סירנות, ככה גם סוזן יצאה זכאית מהשלומפריות הרגילה והנאיבית שלה. והיא בכלל שלומפרית טוטאלית שעשתה ארוטיקה ברשת בגלל שבעלה הפסיד יותר מדי כסף. גם לבעלה לא חסר אבל אין מה להתייחס אליו יותר מדי, אני עדיין מחכה לטוויסט בעלילה שיעיף אותו משם, בכלל כל הבנים בסדרה הזו כאלה נמושות, אבל זה צפוי מסדרה שהטייטל שלה מכריז עקרות בית נואשות... (לביקורת המלאה בבלוג של אורן קרבל). 



4. המשרד, עונה 7, פרק 25
פרק סיום מאכזב למדי לעונה הזו. דווקא אחרי הפרק המוצלח עם דווייט בתור הבוס, הפרק הזה נראה כמו אוסף של סצינות מפוזרות שהתגבשו איכשהו בחדר העריכה לכדי פרק שלם. גרוע מכך, זה נראה כאילו שהרשת ביקשה שיביאו כמה שיותר "שמות גדולים" ובמקום להתמקד בעלילה ובדמויות, הכותבים נפלו בפח ושמו את הדגש על האורחים הנכבדים. האמת היא שרוב הדמויות האורחות לא ממש השאירו עליי חותם, מלבד אולי הדמות של ג'יימס ספיידר שהייתה די מגניבה. ההופעה של ריקי ג'רווייס די הרסה את ההופעה הקודמת המוצלחת כל כך שלו בסצינה ההיא ליד המעלית עם מייקל, וחבל. לא כל כך אהבתי גם את ההופעה של דאריל בפרק הזה שלא הרגישה לי שמתאימה כל כך לדמות שלו. גם אנדי היה די מעצבן, וגם את דווייט הרבה פחות אהבתי בפרק הזה. מה שכן מצא חן בעיניי היו ה"מהלכים" של קריד שיכלו לגרום לחברה לנזק עצום והניסיונות של פאם לעצור אותו שהיו ממש מגניבים. אם הייתי צריך לשים את הז'יטונים על דמות אחת מבין המועמדים שראינו בפרק הזה שתקבל את הג'וב של מייקל זו הדמות של קת'רין טייט שלא לגמרי עבדה לי בפרק הזה, אבל החברות שלה עם ג'ו והעובדה שטייט עדיין לא שם ידוע כל כך בארה"ב אבל מוכשרת מספיק בכדי להחזיק תפקיד כזה מטים את הכף לזכותה. מעניין מה תהיה הבחירה של ההפקה. אני רק מקווה שהעונה הבאה תהיה מוצלחת יותר מהפרק הזה (איתן גשם). 





4. איך פגשתי את אמא, עונה 6, פרק 22
דווקא די נהניתי בסך הכל מהעונה הזו - למרות שהיא התאפיינה בחוסר יציבות משווע - אבל הפרק הזה אכזב בגדול. נתחיל דווקא עם החלק הפחות גרוע: הסיפור של מרשל ולילי היה עשוי היטב. אוקיי, זה באמת נראה תמוה שהם לא חשבו על זה שהיא מקיאה בגלל ההריון ולא בכלל המרק, אבל אפשר לתרץ את זה איכשהו בכך שלילי הרגישה רע מכדי לחשוב בהיגיון ומרשל "נעל" את עצמו על הקונספט. בכל מקרה, הסיפור היה די מצחיק, והיה כיף לראות את הניסיונות של מרשל להתחמק מההקאה הצפויה. הבעיה שלי הייתה עם העלילות האחרות, ובמיוחד עם זו של טד - אחרי שבפרק הקודם חשבנו שסוף כל סוף נגמר הסיפור עם זואי עכשיו אנחנו חוזרים אליה? וזה היה כל כך מיותר ומשעמם. אז זואי מרחמת על עצמה וטד מתלבט ו... למי אכפת? בכלל, הייתה לי תחושה שהעלילה הזו "נתפרה" רק כדי לשרת את הסיפור של בארני ורובין. האמת? כבר לא ממש אכפת לי אם הם יחזרו או לא, ועוד יותר עצוב שלא אכפת לי אם החתונה של בארני היא עם נורה, עם רובין או עם אשה רנדומלית אחרת. אני כבר רואה איך התסריטאים שולחים רמזים על ימין ועל שמאל במהלך העונה הבאה בעניין זהות הכלה, ואני חושב שהעסק הזה כבר מוצה מזמן. חבל, כי בעונה הזו היו לא מעט רגעים שבהם חשתי שהסדרה מצליחה לשחזר את ימיה היפים בכל מה שנוגע לרגש שהיא הצליחה ליצור כלפי הדמויות והסיפורים, אבל איפשהו - במיוחד בסיפור המיותר של זואי ובעלילה של נורה - הם איבדו את עצמם, וחבל. אני מקווה שבעונה הבאה הם יישמו את המשפט שטד אמר לזואי בפרק הקודם וייצרו משהו חדש וטוב (איתן גשם). 






3. הישרדות, עונה 22, פרק 15
זו היתה העונה הגרועה ביותר בתולדות התוכנית שכבר היו לה כמה עונות גרועות במיוחד (פיג'י, גאבון, סמואה), אבל העונה הזאת הצליחה להיות גרועה מהן. זה דווקא התחיל טוב, החמישה, שישה פרקים הראשונים היו די טובים ולא חטאו בחשיפת יתר של רוב וראסל. אבל כשזאפטרה התחילו להתפרק ועדיין זכו לפחות זמן מסך מהשבט של רוב זה נהיה ברור מה הולך לקרות. במהלך פרק האיחוד עוד איכשהו הצליחו ליצור ספק שזה לא נצחון מובטח של רוב, ואז מאט ירה לעצמו ברגל וגיים-אובר לכל מי שהוא לא רוב. הפרקים האחרונים היו פשוט ביזיון עם הניסיון הברור של העריכה לגרום לצופים לאהוב ולהריע לרוב שהגיעה לשיא בהכרזה הכי הזויה ו-cringe worthy שג'ף אי פעם שיחרר. בעוד שהקאסט הגרוע והעריכה הגרועה ביותר בתולדות התוכנית (שהיתה על גבול השקרית בכך שהסתירו מאיתנו את זה שאשלי ידעה על אליל החסינות של רוב ובגלל לא הייתה מוכנה לפעול נגדו) תרמו רבות לגריעותה של העונה, הדבר שלמעשה הרג את העונה הזאת היה המשך השימוש באי המתים אחרי האיחוד. חוץ מהיותו רשת בטחון לרוב במקרה שמישהו מהשבט המפגר שלו יפעל נגדו, אי המתים איפשר לרוב את השליטה המוחלטת בחברי השבט שלו כי לא היו שום אתגרי פרס בהם מישהו מזאפטרה או הם בעצמם היו יכולים לדבר על אסטרטגיה מבלי שרוב יפקח עין (תתש).



3. Glee, עונה 2, פרק 22 
וואו, הסדרה הזאת תמיד הצטיינה בחוסר היגיון עלילתי משווע ובטיפול גרוע בדמויות ובפיתוחן, אבל הפרק הזה כבר באמת שבר שיאים. ולא שלא היו דברים טובים בפרק, כמו שוט הפתיחה היפהפה של ברודוויי, כמה מהנאמברים, ובמיוחד הביצוע מ- "Wicked", הופעת האורח של פאטי לו-פון הגדולה ועוד. אבל כמה אני יכול להתלהב כשאני מרגיש שפשוט לועגים לאינטליגנציה שלי? הם באמת מצפים שאני אאמין שהחבורה שכל חייה התאמנה כדי להגיע לתחרות הארצית תחכה עד ליום האחרון כדי לכתוב שירים אורגינאליים? באמת? ומה לגבי רצח האופי שעשו לקווין, שבסיום הפרק הקודם אמרה משהו על תכניות לעתיד ובפרק הזה לא עשתה שום דבר מלבד קצת להפריע לרייצ'ל ופין, רק כדי להגיע להבנה ש... היא צריכה תספורת חדשה? מה? לא חבל על דיאנה אגרון (לטעמי, המוכשרת מבין כל חברי הקאסט הזה)? ובאמת אמור להיות אכפת לי מסאם וממרסדס שבקושי קיבלו שתיים וחצי סצינות בפרק הזה? שלא לדבר על כך שהרומן שלהם נראה מאולץ כל כך (ומצטרף לשורה ארוכה של זיווגים תמוהים שקיבלנו העונה, כאילו שראיין מרפי וחבריו עושים לנו דווקא). אבל שיא השיאים מבחינתי היה בסצינת הפתיחה שבה רייצ'ל – רייצ'ל! – קונה 13 כרטיסים לקאטס, הצגה שירדה לפני שנים רבות, ואח"כ מפטירה משהו על כך שזה שמכר לה אותם באמת נראה קצת מוזר. פשוט עלבון לאינטליגנציה. ואני כבר לא מדבר על כך שהפרק השקיע אולי רבע שעה בתחרות הארצית – אותה תחרות שאליה הסדרה כיוונה מהיום הראשון.... זה נשמע רציני? גם כל הקטע של רייצ'ל ופין והנשיקה התמוהה על הבמה היה תמוה ומעצבן, שלא לדבר על כך שהקטע שלהם נמאס לגמרי, והגילוי של רייצ'ל על כך שהיא נוסעת לניו יורק ולכן לא יכולה להיות עם פין  - בדיוק כשהוא סוף סוף מוכן לחשוף את רגשותיו האמיתיים כלפיה היה מאולץ כל כך. בקיצור, עכשיו שיש לסדרה הזו תחרות (לפחות סדרה מוזיקלית אחת תעלה בעונה הבאה ברשת NBC) שנראית – לפחות לפי הפרסומים – די מושקעת, אני בהחלט שוקל להפסיק לצפות. יש גבול לכל תעלול. (איתן גשם).  


0. אחת שיודעת עונה 4, פרקים 21 - 22
האם הסצנה בה צ'אק כמעט והכניס אגרוף לבלייר הרסה את העונה ואפילו את הסדרה? לא, מה שהרס את העונה ואת הסדרה זה הטיפול במה שקרה באותה סצנה ובגלל זה אני לא אחזור לצפות בעונה החמישית. שני הפרקים האחרונים חד וחלק מתנהגים בסלחנות כלפי התעללות רגשית ופיזית מבן זוג. הניקוי שהכותבים עשו לצ'אק ורמת העליבות אליה הגיעה בלייר בשני הפרקים האחרונים פשוט מבחילים. הדבר הכי מעורר פלצות בכל העניין הזה הייתה ההכרזה של אחד הכותבים שזו לא התעללות, הוא כמובן חזר בו תוך פחות מיום אחרי שכל אתרי הבידור קטלו אותו והמעריצים בפורומים הגדולים הוציאו עליו פאטוואה. כל פיפס שהכותבים שחררו מאז רק מראה כמה הם מנותקים מהמציאות, (ציוץ למעריצים שאומרים שהם לא יצפו בעונה הבאה "שלום ולא להתראות" מעיד על רמת האינטליגנציה בחדר הכותבים) ושאין תקווה לשינוי (תתש).


***

רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו
(editor@tve.co.il)

המסך המפוצל בטוויטר
 ובפייסבוק

תגובות (14)