ארכיון המסך המפוצל > 2011

כוכב נולד 9- סיכום הספיישלים

Ella חוזרת במשנה מרץ ומסכמת את תכניות הספיישל המזרחי וספיישל שמוליק קראוס של כוכב נולד 9

מאת: Ella
פורסם בתאריך: 15/06/2011


קודם כל ברצוני להתנצל על כך שפספסתי כמה הדחות מסיבות אישיות (אפשר לומר שגם לי נולדה כוכבת קטנה). ראיתי שבהעדרי הודחו לירון איצקוביץ' הג'ינג'ית, קלרה סבג המשעממת, ויוסי אשר המסלסל. לא הפסד גדול לכל הדעות.


ביום רביעי החליטו בהפקה לפנק אותנו בשיריו הישנים והטובים של שמוליק קראוס, והשופטים שוב החליטו לשחק בקואצ'ינג עם המתמודדים.
מאוד אהבתי את דוד לביא, שאמנם בחר שיר לעוס וטחון מאין כמוהו "לוח וגיר", אבל הביצוע שלו היה כל כך מרענן ומגניב, שסלחתי לו! השופטים העירו לו שהוא נוטה ליותר מדי "פלצט" – אני דווקא אהבתי, מצידי הוא יכול לפלצט כל הדרך עד הגמר הגדול בחיפה. עוד ביצוע שעליו דעתי חלוקה עם השופטים היה של תמר יהלומי, ששרה "האהבות הראשונות". כשתמר שרה – נזכרתי בפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה. זה היה בטיול השנתי של כיתה ט'. זה לגמרי הזכיר לי עד כמה מוזיקה לפעמים לוקחת אותנו לתקופות ולאנשים שלא נזכרנו בהם כבר שנים. אולי מכיוון שיש לשיר הזה משמעות אישית בשבילי, זה היה קסום בעיניי. השופטים לעומת זאת, לא התלהבו במיוחד ושיבצו אותה אחרונה. אבל המסמסים פסקו אחרת ומי שהתעופפה הביתה הייתה דווקא נעמה כהן, שלדעתי מי שאחראי על הליכתה בטרם עת הייתה השמלה האיומה שלה, שבקושי רב הצליחה להחזיק בכל נכסיה הרבים והשופעים. לעניות דעתי היו ביצועים הרבה פחות טובים משל נעמה, למשל קרקס הזוועות שהרימה על הבמה מלי שלום עם "כשאת בוכה את לא יפה". מלי עשתה את מה שהיא עושה הכי טוב, שזה לעמוד על רגל שמאל ולנפנף ביד ימין (ואני מודה שזה מצריך קואורדינציה מרשימה , בעיקר על עקבים) כשהיא לבושה , כהרגלה, בשמלת פלאפר כה קצרה, שבימים כתיקונים הייתה נחשבת לטוניקה. אני מבינה שאת רוצה להיות טינה טרנר, אבל מיידלע – אין לך את הרגליים לזה .


עוד מתמודדת שאכזבה אותי הייתה אורטל עדרי, שמסתמנת כ- One trick pony של העונה, בשיר "איך שגלגל מסתובב". נכון, יש לה קול גדול ועוצמתי. נכון היא, כפי שמרגול מכנה זאת "סופר ווקל". אבל מסתמן שכל מה שהיא יודעת לעשות זה לעמוד על בלטה אחת ולצרוח. ואז לשאוג. ואז לצווח. ואז לצעוק עוד קצת. בסדר, הבנו. את יכולה לעשות קריירה מצוינת בלהיות הכרוז במשחקים של מכבי תל אביב כדורסל . נשמח לראות עוד צדדים שלך.


במוצאי שבת הגיעה תוכנית ה must של כל עונה – הספיישל הים תיכוני בכיכובם של דודו "חי בלה לה לנד" אהרון ומשה "בטח שאפשר בלי קבלה" פרץ. השניים צחקקו, הסתחבקו והתגפפו ובכלל אווירת מצעד הגאווה הייתה באוויר. מכיוון שהפעם מפלס המסלסלים יחסית נמוך (בשנה שעברה, אם זכרוני אינו מטעה אותי, התחילו את העונה עם 10 מתמודדים מהז'אנר המזרחי) נאלצנו לצפות בהתמודדותם הלא פשוטה האשכנזים מרמת השרון בואכה הרצלייה, שהקשר שלהם למוזיקה הים תיכונית מסתכם בזה שהם שומעים אותה בחתונות ולא יודעים מה לעשות עם עצמם.


מאוד אהבתי את דוד לביא, שכיאה למעמדו, שוב נבחר לנאמבר הסוגר ושר את "אני אשמור עלייך". דוד לקח להיט חתונות סתמי עם טקסט שטחי ודלוח ועשה ממנו מעדן. שאפו. אין ספק שהבחור הזה הוא הראוי לזכות בעונה הזאת, אלא אם כן תאונה כלשהי (בשם לידור סולטן) תקרה בדרך.


גם "צלצולי פעמונים" בביצועים של אסף ונדב היה חביב וכייפי, וחוץ מזה היוקליילי של אסף (או נדב? אני לא מבדילה) תמיד משעשע אותי כל פעם מחדש. אמנם הייתי מוותרת על הניסיונות הכושלים של נדב (או אסף?) לסלסל, אבל אני מוכנה להתעלם. השופטים התעלפו, כצפוי והעניקו להם את הביצוע המצטיין של הערב.


הפתעה נרשמה גם מצידה של מלי שלום, שאני לא נמנית כידוע על חוג המעריצים שלה. מלי בחרה ב"חום של תל אביב" והפכה אותו לשיר ג'אזי מגניב למדי שדווקא התאים לשיר, שהוא מתוחכם ועם קריצה (יחסית כמובן ללהיטה האחרון של שרית חדד, שמתהדר בטקסט "בנות בנות מה אתן רוצות / איך אותו אתן מבלבלות / תגידו כן / תגידו לא. תראו מסכן מה עשיתן לו"). כמו כן מלי ויתרה לערב אחד על המניירות המאוסות שלה, מה שהיה נחמד ומרענן. אמנם אני מסכימה עם חבר השופטים שהביצוע נשאר קצת תקוע ולא התרומם ולכן הרגיש מעט ארוך. מרגול מחתה על זה שהביצוע אינו מזרחי דיו מבחינתה, ואז צביקה הזכיר לה את חוקי המשחק, והבהיר שהסלסולים הינם בגדר רשות.


מי שהודח לקינוח היה דווקא מועמד שהים תיכוניות אינה זרה לו – רותם כהן. אני מודה שאני הימרתי על רותם שיגיע רחוק, מכיוון שיש לו קול גדול ומלא, אבל הבחור סובל, כפי שיאיר ניצני אבחן נכונה מ"חוסר שפיץ". הוא בחור חביב ומוכשר אבל בהחלט משרה אווירת שעמום קלה, וב"האור שבעיניים", שזה שיר שמח ומקפיץ, הוא נראה בעיקר סובל ומיוסר, למרות שהשירה שלו מדויקת וזהה למקור כמעט לחלוטין.


ולפני סגירה – חלוקת פרסי המקוריות לשבוע זה


פרס התחפושת המקורית: מגיע למירי מסיקה על כך שהתחפשה לאלקסיס המרושעת מ"שושלת" . בלייזר וורוד זוהר (קומפלט עם כריות כתפיים), עגילים בצבע טורקיז, טבעת אדומה וצמיד ירוק! זה היה נראה רע גם באייטיז ועכשיו – קל וחומר.


פרס העריכה המקורית: מגיע ליואב צפיר הבמאי על ההחלטה להראות כל 30 שניות את אמה המתרגשת של חגית יאסו, שעה שהיא שרה "תודה" עטופה בשמלה וורודה כמו צמר גפן מתוק. בחיי, מרוב מתיקות כמעט נפלו לי כל הסתימות.


פרס שטח הפרסום המקורי: מגיע ל-psycho dad של נוי דנן, אשר ניצל את חזהו הרחב כדי להדביק עליו תמונות של בנו - יקירו וגם סטיקר של "גלעד שליט עדיין חי". אין ספק, מטרה חשובה וקדושה מעין כמוה, אבל בחייאת, החזה שלך זה לא הקיר שלך בפייסבוק



*** צילום תמונת אינדקס: רונן אקרמן

תגובות (4)