ארכיון המסך המפוצל > 2011

סכפ''ש באפי: לעולם אל תהרגי נער בדייט הראשון

עונה ראשונה, פרק חמישי: Never Kill a Boy on the First Date

מאת: אורלי
פורסם בתאריך: 30/08/2011


הדעה הרווחת היא שהעונה הראשונה של באפי אינה מלהיבה ושרק מעונתה השנייה הפרקים הופכים לטובים ממש. יש הגורסים שמכיוון שכך אין גם צורך לנתח פרקים אלה או להתעמק בהם. דעתי האישית היא, שגם אם הפרקים הראשונים של באפי אינם הסיבה לכך שהיא נחשבת סדרה מעולה, זה לא בהכרח אומר שאם נתבונן בם שנית לא נמצא בם דברים שלא ראינו קודם. דעה זו מתיישבת יפה עם מה שאני רואה בו את אחד המסרים הראשוניים של הסדרה, הלא הוא המסר הנלמד מהעובדה שתושבי סאנידייל מממשיכים לא לדעת על קיומם של הערפדים גם אחרי שהם פוגשים בהם פנים אל פנים - דעות קדומות מונעות מאתנו לראות את המציאות.
 
וכך אני נותנת מבט שני בפרק, שהוא מהפחות נחשבים עד כמה שידוע לי, ומגלה שלמרות שאין בו גמלי שלמה ומכשפות או שום דבר בלתי נשכח שכזה, אני מוצאת את העיסוק האגבי שלו בדעות קדומות די מעניין. "הדברים אינם כפי שהם נראים" הוא רעיון מרכזי בלא מעט סדרות טלוויזיה, במיוחד כאלה שבנויות על טוויסטים, אבל המעניין כאן מבחינתי הוא שהשימוש בדעות קדומות כדי להפתיע לא נעשה כדי להטעות את הצופים. הבלבול בשל תיוג לא נכון או הנחת יסוד מוטעית נמצא כולו אצל הדמויות בפרק. הדוגמא הבולטת ביותר היא כמובן הדרך שבה ג'יילס מפרש את נבואת אורליוס. על פי הנבואה, מאפרם של חמישה אנשים יקום אחד שהוא "המיועד" והוא יהיה זה שיעזור למאסטר להביא לנפילתה של הקוטלת שלא תדע לזהותו. באפי וג'יילס מצליחים לגלות את דבר הנבואה, וגם לגלות מיהם אותם חמישה שמתו שאחד מהם יקום כערפד להיות "המיועד", אבל הם לא מצליחים לזהות מי הוא המיועד מבין החמישה כיוון שזה הרבה יותר הגיוני להם שהערפד המיועד יהיה מי שיקום מאפרו של אדם המבוקש על ידי המשטרה לחקירה בעניין רצח כפול, ולא של ילד קטן ותמים למראה. כאילו אמור להיות קשר בין האדם שהיית לערפד שתהיה. וזו לא ההנחה היחידה שהדמויות בפרק מניחות ואני חושבת שבחינה נוספת לא תזיק להן. הנה עוד כמה דוגמאות מהפרק על האופן שבו הפעולות של הדמויות מושפעות מאמונה או דעה קדומה שלהם:

● הימצאות בספרייה מעידה בהכרח על חיבה לקריאת ספרים - כך סבור אוון התלמיד שנכנס לספרייה כדי להשאיל ספר של אמילי דיקנסון, ולכן הוא מתפלא למצוא בספרייה את באפי.

● משוררים שמוצאם מאמריקה לא יכולים להיות טובים באמת - זה מה שמסתבר מדבריו של ג'יילס שאומר שאמילי דיקנסון היא טובה יחסית לאמריקנית.

● שמלות שונות וצבע ליפסטיק שונה משדרים מסר לבן הזוג - בעת מדידת הבגדים לדייט הראשון של באפי עם אוון, באפי מתלבטת בין שתי שמלות כשהיא סבורה שהיא יודעת איזה מסר כל שמלה מעבירה, אך היא רק לא יודעת איזה מסר היא רוצה להעביר. לדעתו של זאנדר המסר שעובר הוא משהו אחר לגמרי, ואפשר לראות את ההבדלים בינה לבין זאנדר מבחינת המסר המועבר גם בשעת בחירת צבע הליפסטיק.

● צפייה באירוע חד פעמי יכולה להוות עדות למציאות מתמשכת - באפי צופה באוון רוקד עם קורדיליה בדייט שאליו היא לא הספיקה להגיע ומסיקה שהוא כבר לא מעוניין בה, וג'יילס מוצא את באפי מתכוננת שוב לדייט (לאחר שהדייט המקורי לא התקיים בכלל) וחושב שהיא כל הזמן מבלה בפגישות, כשלמעשה זו הפגישה הראשונה שלה מאז הגיעה לסאנידייל.

 
למרות שהבאתי כאן מספר דוגמאות לאופן שבו תיוג מבוסס הנחת יסוד מוטעית מביא להסקת מסקנות מוטעית, הרי ברור שהמוח האנושי אינו יכול שלא לעסוק בתיוג. המידע המתקבל מהעולם הוא אינסופי ולכל אדם יש מערכת סינון משלו כדי לסווג את המידע הזה, או לבנות אותו, וכן, ברור שייפלו גם טעויות בדרך, זה הגיוני. אבל יש תיוג מסוים שהוא בעייתי באמת בעיניי, וזה תיוג של אנשים מסוימים כלא ראויים למבט שני, כאילו אצלם ברור שמה שמתקבל ממבט ראשון זה כך היה וכך יהיה תמיד. מה שהופך את העיסוק בתיוג ובדעות קדומות לעוד יותר מעניין בפרק היא העובדה שהוא מספק לנו גרסה משלו לאחת מהאגדות הכי יפות שמתעסקות בתיוג שכזה (אף על פי שיש הרואים בה בעיקר סיפור של עלייה מאשפתות להצלחה גדולה), ואני מדברת כמובן על סינדרלה.

סינדרלה כידוע לכל הוא סיפור על בחורה שמתעללים בה ומעבידים אותה יומם ולילה בכל עבודה אפשרית, ולמרות זאת היא מצליחה למצוא את הדרך (בעזרת פיה טובה) ולהוכיח לכולם שהם טעו כשהם לא החשיבו אותה כאדם ראוי, ושהתיוג שלה היה מוטעה. עובדה, בהינתן לה הזדמנות אמתית, הנסיך בוחר בה מכולן. ולמרות שחלון ההזדמנויות שניתן לה היה קצר ומוגבל על ידי השעון, והיא הייתה צריכה לחזור לחייה האפורים עד חצות, היא הספיקה באותו הזמן להשאיר על הנסיך רושם בל יימחה עד כדי כך שהוא היה חייב למצוא אותה, ומכיוון שלמזלו חוץ מרושם היא גם השאירה לו נעל למזכרת הוא מצליח לעשות זאת ומזהה אותה אפילו כשהיא שקועה עמוק בתוך עולמה, הוא לוקח אותה לעולמו שלו והם חיים באושר ובעושר - הסוף.


2000 Twentieth Century Fox. All Rights Reserved ©


אז איך האגדה הזו מסתדרת עם הפרק?

ראשית, בואו נציב את השחקנים על הבמה: והיום בתפקיד סינדרלה - באפי. כן באפי, זו היחידה שנבחרה מכולן... כדי לקטול ערפדים, וגם את באפי כמו את סינדרלה מעבידים יומם ולילה. בימים עליה לשמור על חזות תלמידת בית ספר רגילה, ובלילות היא צריכה לפטרל ולהרוג ערפדים. האם מישהו מעריך אותה על עבודתה הקשה, ועל כך שהיא מצילה את העולם? לא ממש. בקטע הראשון אנחנו רואים איך ג'יילס מבקר את עבודת הקטילה שלה, הסגנון שלה אינו בדיוק לרוחו, בבית הספר אנו רואים איך קורדיליה, הבחורה הפופולרית, רואה בה אוויר, וגם באפי חווה את עצמה לרגעים כמפלצת חסרת בני זוג וחסרת חיים. כל מה שהיא רוצה זה להצליח לצאת לדייט, לדייט הראשון שאנו נראה אותה בו בסדרה, דייט שמהווה בעצם את הנשף המטפורי שאליו כולם הולכים, ורק עבורה הוא נראה כמעט בלתי אפשרי שכן העבודה דוחקת והעולם לא ממתין. האם המרכבה שלה תהפוך לדלעת לפני הזמן או שהיא תצליח לבלות כהלכה עם הנסיך שלה?

בתפקיד הנסיך - אוון. הוא מתבודד, הוא מסתורי, הוא יכול להיראות מהורהר 40 דקות רצופות (ווילו מדדה), הוא קורא את אמילי דיקנסון מה שאומר שהוא רגיש (עוד תיוג) אך גברי, והכי חשוב - הוא נחשק על ידי הבנות הפופולריות ביותר בבית הספר דוגמת קורדיליה, שבתקופת הנעורים זה מסמיך אותו להיות נסיך הרבה יותר מכל תכונה שיכולה להיות לו (זה לא שלנסיך בסיפור סינדרלה יש ממש תכונות אופי). באפי מעוררת את סקרנותו, אבל האם זה מספיק? האם הוא עדיין ירצה לסחוף אותה אתו כשהוא יגלה שיש לה עוד עולם שאליו היא שייכת והוא לא ממש מכיר? כשהוא יגלה מי היא באמת?
 
בתפקיד הפיה הטובה - ווילו, חברתה הטובה של באפי, שעוזרת לה להתלבש לדייט הראשון, תומכת בה ומעודדת אותה. ווילו היא גם זו שבסופו של דבר באה לומר לה שהיא צריכה לסיים את הדייט כי הגיע הזמן שבו הכרכרה שלה נהפכת לדלעת, או ליתר דיוק כי סוף העולם מתקרב (שוב) וצריך להגיע לבית הקברות כדי למנוע זאת. (נכון שגם זאנדר היה שם בכל הפעמים אבל זו ווילו שתמיד מצאה את המילים הנכונות לומר. זאנדר למעשה שמח להפריע לבאפי).

ובתפקיד האחות החורגת המרשעת - קורדיליה צ'ייס, שהתפקיד שלה בפרק מתמצה בדיוק בזה, להיות זו שחושבת שמגיע לה לקבל את הנסיך, לא להחשיב את באפי בתור תחרות בכלל, ולהתפלא ולהתעצבן כשבאפי בכל זאת זוכה בו.

מי שצפה בפרק יודע שהתוכניות של אוון ובאפי לדייט נורמלי שיסתיים באכילת גלידה משתבשות. באפי נקראת לפעולה בבית הקברות ואוון עוקב אחריה, מוצא אותה, כמעט נהרג וחוזר לביתו כשווילו וזאנדר משגיחים עליו ובאפי דואגת האם הוא אי פעם ירצה לראות אותה שוב. למחרת כשמסתבר שהוא עדיין מעוניין זו באפי שאינה מעוניינת, והסיבה שהיא מספקת - היא לא חושבת שהוא מסוגל לשרוד בעולמה - נראית לי רק תרוץ כיוון שלא נראה לי שהוא כשיר פחות מווילו וזאנדר של הפרקים הראשונים להיכנס לעולמה. לי נראה פשוט שהיא אינה מעוניינת כי הוא אינו רוצה לסחוף אותה אתו, לעולם של דייטים ראשונים של נעורים רגילים, הוא רוצה להצטרף לעולם שלה, עולם של סיכון חיים, ובאפי לא באמת צריכה נסיך שהיא תצטרך כל הזמן לשמור על חייו. וכך אוון ובאפי נפרדים כידידים, הם לא יחיו יחד באושר ובעושר אבל הם לפחות יחיו...

הסוף השונה אינו ההבדל היחידי כמובן בין סינדרלה המקורית לבאפי. באפי באופייה אינה סינדרלה, ושלא כמו בביקורת שתמיד מופנית כלפי סינדרלה, באפי לא מחכה שפיה טובה תבוא ותיצור לה חלון הזדמנויות, היא כל הזמן משתדלת ליצור לעצמה את חלונות ההזדמנויות שלה, מבקשת את הזמן שלה לעצמה ויודעת לעמוד על שלה נגד ג'יילס כשהמשימות שהוא מטיל עליה נראות לה לא הגיוניות. היא גם משתמשת בהומור ובאירוניה כדי להתמודד עם ביקורת ולעג (משום מה באף גרסת סינדרלה שראיתי או קראתי, סינדרלה לא ממש הפגינה חוש הומור כדרך התמודדות, למרות שעקרונית אין בסיפור שום דבר שמחייב לכאן או לכאן). אבל אני חושבת שאחת הסיבות העיקריות שההשוואה בין באפי לבין סינדרלה לא נצרבת בזיכרון לטווח ארוך, היא התחושה שאף אחד לא באמת יכול לתייג את באפי כמישהי חסרת חיים וחסרת דייטים כפי שהיא מעידה כאן על עצמה.
נראה שכל סיפור האגדה הזה בושל כדי לאפשר לבאפי להפנים את העובדה שהאחריות שלה כקוטלת הוא גורל שהיא לא תוכל להימלט ממנו לגורל טוב יותר כמו באגדת סינדרלה המקורית, כי העבודה שלה להבדיל מעבודותיה של סינדרלה לא יכולות להיעשות על ידי אף אחד אחר. וכשבאפי מבינה זאת בסוף הפרק, היא זאת שמבקרת את עצמה בקשיחות על חוסר אחריותה, וג'יילס הוא זה שמנחם אותה כעת אחרי שהוא משתף אותה ברגע מחייו שבו הוא למד שגם האפשרויות שעומדות בפניו מוגבלות - כשהוא היה בן עשר והוריו אמרו לו שעליו להיות צופה כמו שהיה אביו וסבו לפניו ושזה עניין של אחריות והקרבה. וכך הם חולקים יחד רגע יפה של צופה וקוטלת שלומדים להשלים עם תיוגם ככאלה. 


***

בחזרה לעתיד
תוספות עבור מי שראו את שאר הסדרה. לכל השאר: זהירות, ספוילרים!

● במאמר "באפי היא האגדות כולן" מדובר על נטייתו של ג'וס לשחק עם האגדות המוכרות, וישנה גם התייחסות לווילו כסינדרלה היותר מובהקת של הסדרה כשהנסיך הראשון שלה הוא אוז (אם כי אולי באפי היא הנסיכה הראשונה שלה...).

● שילוחו של אנדרו הערפד אל מותו בשריפה בתנור מזכיר אסוציאטיבית דווקא את האגדה "עמי ותמי" שעוד תהיה גם כלפיה התייחסות ספציפית בסדרה (בפרק Gingerbread מהעונה השלישית).

● באפי מרגישה בנוח להחליף בגדים בחדר בנוכחות זאנדר, ובוטחת בהפניית גבו. בפרק הזה נראה כאילו בטחונה בו היה מוגזם, אולם בפרק "מכושפת, מוטרדת ומבולבלת" (Bewitched, Bothered and Bewildered, מהעונה השניה) מסתבר שיש לה בהחלט סיבות טובות לבטוח בזאנדר.

● בפרק "אמת או חובה" (Spin the Bottle) בסדרת הבת "אנג'ל", קורדי משתמשת באותן המילים שבהן היא משתמשת כשהיא רואה בפרק הזה את אנג'ל לראשונה:" Hello, salty goodness..." 

● בפרק הזה כאשר הצופים עדיין לא יודעים שאנג'ל הוא ערפד מילותיה של קורדליה למראה אנג'ל "הוא יזדקק לחמצן כשהוא יסיים איתי" מעוררות גיחוך רק בשל העובדה שברור שהוא לא מעיף לעברה אפילו מבט. כשצופים בפרק בידיעה שאנג'ל ערפד ולא זקוק לחמצן כלל, המשפט שלה הופך מבחינת הצופים למשעשע אף יותר. 

● אני לא זוכרת אם בפעם הראשונה שצפיתי בסדרה חשבתי שבאמת הרגו את אוון במהלך הקרב או לא, אבל הפעם כשצפיתי דווקא בגלל שידעתי שג'וס הוא רשע, חשבתי לרגע שאוון אכן מת כי ג'וס בהחלט מסוגל להתעלל ככה בדמויות שלו, וריחמתי על באפי על גודל האשמה שהיא מן הסתם תישא אתה הלאה, אם כי התפלאתי קצת שלא זכרתי אשמה כזו כלל. כמובן שתוך כמה שניות הסתבר לי לשמחתי שלא זה המקרה הפעם. 

● בפרק אוון אומר לבאפי שהיא כמו שני אנשים, שאת האחד הוא מבין ואת השני לא, וגם מצהיר ברגע מסוים שהיא מאוד מוזרה - רעיונות שגם ריילי מביע בפרק "היוזמה". אולי יש בזה רמז לכך שגם אם מישהו מאוד מחבב אותך ורוצה להגן עלייך, אם הוא חושב שאת מוזרה ושקשה לו להבין אותך הוא כנראה כבר לא יהיה הנסיך שלך...

תגובות (19)