ארכיון המסך המפוצל > 2011

הממיר 3/10/11

מזל סרטן אמביוולנטית, האישה הטובה מקרטעת, העשב של השכן פותחת עונה, מחלקת גנים ונוף ועוד

מאת: המערכת
פורסם בתאריך: 03/10/2011


10. מחלקת גנים ונוף, עונה 3 פרק 13
עוד פרק נהדר של הסדרה הכי עקבית בטלוויזיה, לעניות דעתי. הסיפור של לסלי ובן היה עשוי בצורה מושלמת. אני מודה שבתחילה לא התלהבתי מהעניין של המדיניות של כריס לגבי היחסים בין העובדים בעיריה כי זה נראה כמו מכשיר עלילתי להרחיק בין לסלי לבן, אבל האינטראקציה בין הדמויות בעקבות קו העלילה הזה פשוט נפלאה - באורח פלא, זה הפך את העסק לרומנטי עוד יותר ומצחיק לא פחות. כך, למשל, הקטע שבו לסלי ובן מנסים להרגיע את המתח המיני ביניהם באוטו היה קורע במיוחד וכל הדיבורים שלהם על כך שהם לא מסוגלים לשמור מרחק האחד מהשניה נראים חמודים כל כך... הנשיקה בסיום הפרק הייתה די צפויה אבל כל ה"בילד אפ" לקראתה היה עשוי טוב כל כך שלא יכולתי שלא למחוא כפיים בהתלהבות מול המסך כשזה קרה. קשה שלא לעודד את שני אלה...


ואם כבר רומנטיקה – הסיפור של אנדי ואפריל הצעירים והנשואים שלומדים להכיר האחת את השני תוך כדי תנועה היה עשוי היטב גם הוא. היה יפה לראות שאפריל לא מהססת להיוועץ דווקא באן – שנואת נפשה (בלי שום היגיון, כמובן) – כדי להבין טוב יותר איך הגלגלים עובדים אצל אנדי (או יותר נכון – לא ממש עובדים...), והקטע בסיום כשהיא שרה את "פיט" יחד עם יתר חברי הלהקה היה מקסים במיוחד. מסוג הרגעים שהסדרה יודעת לעשות טוב כל כך.


אבל ההיילייט של הפרק היה – כמו תמיד – האחד והיחיד: רון סוונסון. אני אפילו לא יכול להתחיל לתאר במילים עד כמה גאוני בעיניי הרעיון לצוות אותו עם הילדה החמודה ולאפשר לו להציג בפניה את "משנתו". זה היה כל כך מצחיק וביזארי שהיו רגעים שחשבתי שהבטן שלי עומדת להתפקע כבר. האינטראקציה בין האיש עם השפם בעל הפרצוף הרציני והדעות הבלתי קונבנציונאליות לבין הילדה הסקרנית התגלתה כזהב קומי טהור. ובכל זאת, הרגע החשוב בעלילה הזו היה דווקא כשאמה של הילדה הגיעה לשם. מבעד לפרספקטיבה שלה כאדם רציונלי חיצוני לעולם הפנימי של הסדרה רון נראה לה כמו אדם מטורף. והוא אכן כזה. זה חשוב שמדי פעם נזכר שלמרות התכונות האנושיות הבולטות שלו, רון הוא לא אדם לגמרי שפוי, ובאמצעות הסיפור הזה למדנו עוד קצת על רון, מה מניע אותו, כיצד הוא נתפס ע"י הבריות ומיהו באמת. וניק אופרמן היה פשוט נפלא, כהרגלו. (איתן גשם)


10. לתפוס גיהינום (Catching Hell)
רוב הסיכויים שאדם אחד או שניים שיקראו את הקטע הזה בכלל מודעים לסדרת "30 פור 30" הנפלאה של ESPN (שמגיעה לה כתבה משלה) שתחת המותג שלה נעשה הסרט הנ"ל או מכירים את האירועים שבהם הסרט עוסק. אנא, אל תתנו לתואר 'סרט תיעודי על ספורט' למנוע ממכם לצפות בסרט המעולה הזה או בסדרת הסרטים הנפלאה הזאת הכוללת כמה מהסרטים התיעודיים הטובים ביותר שאי פעם יצא לי לראות (כל הסרטים זמינים אצל דוד טורנט).

נושא הסרט הוא התופעה של מציאת שעיר לעזאזל אחרי כישלון בספורט האמריקאי דרך שני השעירים לעזאזל הכי מפורסמים בספורט האמריקאי: ביל באקנר וסטיב ברטמן. אני מניח שאפילו הבן אדם שהכי לא מתעניין בספורט מכיר את השם בוסטון רד סוקס כסמל ללוזריות ספורטיבית (עד 2004). ב-1986, במשחק השישי של סדרת הגמר הבוסטון רד היו במרחק סטרייק אחד מניצחון (הכיתוב "בוסטון רד סוקס אלופי 1986" הופיע לרגע על לוח התוצאות) שלוש פעמים ועוד פעם אחת לסיים בשוויון. הניו יורק מטס השוו את התוצאה אחרי תצוגת נפל של שני מגישים שונים (כולל טעות אחת שלמעשה עלתה במשחק) ששחקן של המטס חבט כדור שפגע בקרקע והתגלגל לכיוונו של ביל באקנר. כל העולם ואחותו חשבו שהוא יקלוט את הכדור, ישרוף את הרץ בתחנת הבית ויסיים את האינינג בשוויון, אבל הכדור התגלגל משמאל לכפפה ועבר בין רגליו והבוסטון רד סוקס הפסידו מה שנראה כדבר בטוח.







במהלך השנים הרגע הזה שודר מחדש פעמים אין ספור כסמל ללוזריות הנצחית של הרד סוקס. למרות שהטעות של ביל באקנר הייתה האחרונה בשרשרת טעויות שעלתה לרד סוקס אליפות, ולמרות שהם היו ביתרון במשחק הבא (שגם אותו הם בזבזו), הרגע הזה הפך אותו לאשם היחידי בעיני האוהדים. מה שיותר חמור, בגלל שהרגע הזה תמצת בצורה כל כך טובה את התדמית של הרד סוקס, הוא גם נהפך לסמל של כישלונות העבר והעתיד של הרד סוקס על לא עוול בכפו. הוא עזב את בוסטון כמה שנים אחר כך וחזר רק לאחר שהרד סוקס זכו באליפות פעם נוספת ב-2007 כדי לזרוק את הכדור הראשון של עונת 2008.


לסטיב ברטמן, אוהד השיקאגו קאבס, לא היה את המזל של זכייה באליפות שתמחה את "פשעו" כלא היה. ידעתי על המקרה בקווים כלליים לפני הצפייה ופשוט נדהמתי ממה שקרה שם באמת. איך תוך דקות ספורות חיים של בן אדם פשוט משתנים מקצה לקצה הכול בגלל פעולה טריוויאלית - ניסיון לתפוס כדור שעף לכיוון היציע. אם על ביל באקנר עוד ניתן להטיל חלק מהאשמה, סטיב ברטמן הוא שעיר לעזאזל אמיתי, קורבן חף מפשע שנבחר כדי שיטילו עליו חטאים של אחרים. התחושה הכי חזקה שאתה יצאתי מהסרט הזה היא תחושת גועל כלפי אוהדי השיקאגו קאבס. המהירות בה הם סימנו לעצמם מישהו שיהיה ניתן להאשים בכישלון שעדיין לא קרה רק בגלל שהוא נראה חלש ואפאתי. ההתנהגות הגועלית והאלימה שלהם כלפי ברטמן לא הייתה מביישת חולגנים אנגלים משנות ה-80. העובדה שהוא היה צריך שמאבטחים ילוו אותו בתחפושת מחוץ לאצטדיון ואפילו להסתתר בבית של אותה מאבטחת שהתראיינה, זה כתם שבחיים לא ימחה מהתדמית של אוהדי הקאבס (שעכשיו אני מבין למה הם כל כך שנואים ע"י אוהדים של קבוצות אחרות).
פודקאסט של ביל סימונס עם במאי הסרט
(תתש)

9. העשב של השכן, עונה 7 פרק 1
שלום לעונה החדשה של ווידס, איזה כיף! אי אפשר להגיד שהפרק הפתיע. ההמשך המתבקש לסוף העונה הקודמת היה השלמת פערים קצרה, בעיקר, של מעלליהם של ננסי והילדים הסוררים בשלוש השנים האלה. אבל מה - זה היה כיף. אולי בגלל הגעגועים, אולי הקסם הלא מוסבר שיש לסדרה ההזויה הזאת אפילו כשאי אפשר למצוא בה שום הגיון,
אולי זה היה רק אצלי. הפתיחה עם ננסי נכנסת למסך ומתיישבת בכיסא לפנינו, למשך כל הדיאלוג של הסוהרים, היה מעולה. העובדה שסוף סוף הקשיבו לתחנוני ונפטרו מאסטבן - הייתה מעולה. אפילו הבעיות החדשות שמצאו לננסי, ההשתלטות של אחותה על סטיבי והקשר המפוקפק עם חברתה לתא ממש קיבלו את האישור שלי. המהות של כל הסדרה, כפי שכבר אפשר היה לשים לב ב-6 העונות הקודמות, היא להצליח לחשוב על רמה הולכת ועולה של בעיות. על העונה הקודמת היה ממש קשה להתעלות, אבל עובדה שכבר בפרק הראשון לעונה החדשה התחלתי לנדנד את הראש מצד לצד ולמלמל לעצמו "אוי, ננסי, כמה את גרועה". בלי זה, זאת לא תהיה אותה סדרה. מה שקצת היה חבל לי היה ההתדרדרות ברמת המופרעות של שיין - איכשהו ציפיתי למפלצת מרשעת, אדישה וחסרת לב (אך מגניבה), אבל למרות זאת הוא עדיין הילד של אימא שלחזור אליה זה בראש סדר העדיפויות שלו. לפחות המקום של סיילאס נראה לי ממש התאים לו, בתקווה שבהמשך זה גם יקרה לאנדי ודאג, שבינתיים מרגישים מעט תקועים. (Little cloud)


Weeds © 2011 Lionsgate Television Inc. All rights reserved

7.5 מזל סרטן, עונה 2 פרק 10
לאחרונה כל פרק של הסדרה הוא קצת כמו שתי סדרות שונות. יש סדרה אמיתית ואמיצה, זו שכוללת את שון בעיקר, אבל גם את קאת'י ולי וכמובן את הסרטן. בגללה אני רואה כל פרק. אבל יש גם את הסדרה שכוללת את אדם, זו שהולכת והופכת מחלק מאותה סדרה אמיתית ואמיצה ל"בואו ננסה לזעזע". כי למרות הרגע שבו פופי חותכת את עצמה בשירותים, לסדרה הזו אני לא ממש מאמינה. הסיפור של פול והגיל המטבולי היה קצת סתמי, אבל נראה מה יקרה אתו בהמשך. (מורן)


5. האישה הטובה, עונה 2 פרק 15
אחד הפרקים הפחות מוצלחים בעונה הזו, לטעמי. אמנם היה נחמד לראות את דאיין ואת איליי נקרעים בין המקצוע שלהם לבין החיבה שלהם לגבר ואישה אחרים, בהתאמה, ותמיד כיף לראות שחקנים מדהימים כמו כריסטין ברנסקי ואלן קאמינג בפעולה אבל הסיפורים שלהם לא היו כאלה מעניינים ומשהו בקצב של הפרק הזה לא עבד כמו הפרקים הקודמים.


הסיפור של איליי נראה מאולץ במיוחד. אני יכול לקבל את הרעיון שהוא מתאהב בעוזרת הבית, אבל כל הסיפור נבנה באופן שנראה שהכותבים מתאמצים לייצר כימיה בין הדמויות מעבר למה שקיים באמת. חוץ מזה, הגילוי על כך שהיא יודעת שהוא מחפש עליה מידע היה צפוי מדי ונעשה באופן לא הכי אמין (וגם לא אהבתי את הדינאמיקה שלו עם הבת שלו שנראתה כאילו הכותבים ראו יותר מדי "ורוניקה מארס"). אצל דאיין לפחות הכימיה באמת חזקה (כריסטין ברנסקי וגארי קול עובדים נפלא ביחד) אבל גם שם הסיפור לא היה מעניין והיה ברור שמתישהו קלינדה תגלה משהו שאף אחד לא שם לב אליו שיפתור את העניין בצורה נוחה, ולמרבה הצער, זה בדיוק מה שקרה.


אני חייב לומר שאני ממש לא אוהב את הסיפור של הבת של אלישיה והמשיכה שלה לנצרות. יש משהו מאד לא אמין בעלילה הזו. אולי זה המשחק של הנערה שמגלמת אותה. אולי זו הכתיבה המאולצת מדי. קשה לי לשים את האצבע, אבל אני יכול לומר שברגעים שקו העלילה הזה מוצג אני מאבד עניין בסדרה – משהו די נדיר בעונה הזו.


בכלל, אלישיה הייתה די אנמית בפרק הזה וגם קלינדה לא ממש הבריקה, מלבד סצינה קטנה של שתיהן שמסתירות האחת מהשניה מידע בחינניות. הקטע עם שיחות הטלפון שקלינדה מקבלת לאורך הפרק היה באמת די מסקרן ואני מניח ומקווה שנלמד במה מדובר בעתיד הקרוב.


אני מקווה שזו הייתה רק נפילה חד פעמית ולא סימן מטריד להמשך.
(איתן גשם)

1. יום חמישי בערב. לא פחות משלוש נציגות ישראליות משחקות בליגה האירופאית (המפעל השני בחשיבותו) בכדורגל. אפשר לצפות שעם כל כמות ערוצי הספורט שקיימת בממירים ובמפענחים של חברות הכבלים והלווין ישודרו כל שלושת המשחקים בערוצים אלה. ואולם, עקב ענייני זכויות שידור נוצר מצב שבו שידורי שניים מהמשחקים הועברו לערוץ 9, הלא הוא הערוץ הרוסי. מה קשור הערוץ הרוסי לערוצי הספורט? או, בואו לא נתחיל. רק נאמר שיש כאן קשר מובהק בין הערוץ הזה לבין שני ערוצי הספורט של "צ'ארלטון" ונעצור כאן.


נו, אז התרגלנו לרעיון שהמשחק משודר בערוץ הרוסי, אבל אז מתברר שפס הקול בטלוויזיה שלי בחדר הוא ברוסית. הלכתי ובדקתי וגיליתי שאפשר לשנות אותו באמצעות מסך ההגדרות של "יס". פעלתי בהתאם להוראות, ו... לא קרה כלום. ניסיתי שוב, ושוב ושוב אבל דבר לא קרה. בסוף, עברתי לסלון והתברר ששם פס הקול הוא בעברית. למה? מה אתם שואלים אותי? תשאלו את "יס". וכך נאלצתי לעבור לראות את המשחק בסלון (עד שנמאס לי, ביטלתי את הסאונד בשפה הרוסית בחדר המחשב, הגברתי את הסאונד בסלון והקשבתי מחדר העבודה לסאונד מהסלון). איך הגענו למצב שבו ישנם לא פחות מ- 7 ערוצי ספורט בעברית (4 ערוצים בבעלות ערוץ הספורט, 2 ערוצים בבעלות "צ'ארלטון" וערוץ "ONE") ואף אחד מהם אינו משדר את המשחק של מכבי ת"א ו/או את המשחק של מכבי חיפה? איך הגענו למצב שאני מקבל שידור בשפה שאני פשוט לא מבין? (איתן גשם)



בשולי הממיר


* ג'ייל אייקנברי (פרקליטי LA) קפצה להתארח בפרק השבוע של "בגוף ההוכחה".


* ב"האישה הטובה" הופיעו אמריקה פררה (בטי) וגארי קול שחזר לתפקיד המאהב של דאיין (הפמליה, צ'אק).


* ב"המשרד" הופיע וויל פארל.


* ב"מחלקת גנים ונוף" חזר להופיע בן שוורץ בתור ז'אן ראלפיו הסליזי.

***
מה יהיה לנו השבוע?
4-10 באוקטובר


ביום שלישי: על הפנים 2 מסתיימת (yes דרמה)


ביום רביעי: הטופ מודל הבאה 12 מסתיימת (HOT3), חוק וסדר: מדור מיוחד 9 (yes אקשן)


ביום חמישי: קומיוניטי מסתיימת (HOT3), דקסטר 6 (yes אקשן)


ביום ראשון הבא: מקלט באפלה 3 ולהיות אנושיים (ארה"ב) (yes אקשן)


יומיות:
השטויות שאבא שלי אומר, החל מיום ראשון (HOT קומדי סנטרל)
עקרות בית אמיתיות 5, החל מיום שני הבא (HOT3)
אקסטרים מייקאובר 7, החל מיום רביעי (yes Real)
ש"ח: כל העונות של המשרד ומחלקת גנים ונוף, החל מיום ראשון הבא (HOT קומדי סנטרל)



Dexter® © 2011 Showtime Networks Inc. All rights reserved




***



רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו


(editor@tve.co.il)

תגובות (10)