שובו של אי קלי

היו ימים שבהם פירושה של האות E בשמו של דייויד אי קלי היה "Everything on TV". הדור שלי גדל על הטלוויזיה שלו – שיקגו הופ, הפרקליטים, אלי מקביל (ומסתבר, מנפלאות התחקיר, שהוא גם אחראי לניל פטריק האריס – בתור החתום על דוגי האוזר). בשנות התשעים ובמחצית הראשונה של עשור האלפיים, אמרת טלוויזיה – אמרת דיוויד אי קלי, ואם אמרת דיוויד אי קלי – אמרת, בעיקר, סדרות עורכי דין.


הו, הניינטיז

החצי השני של עשור האלפיים חייך הרבה פחות לדיוויד אי קלי, כאשר רק סדרה אחת שלו הצליחה להחזיק יותר מעונה אחת – שוב, סדרת עורכי דין, בוסטון ליגל. נראה שהוא איבד את הסוס, ושמגע הקסם שלו נכשל אפילו כשמדובר בעורכי דין, עד לרמה שבה פיילוט לסדרת עורכי דין בכיכובה של קריסטין צ'נווית' אפילו לא הפך לסדרה מלאה.

ואז באה שנת 2011, והסדרה הראשונה של דיוויד אי קלי שחודשה לעונה שנייה מאז 2004, "החוק של הארייט" (Harry's Law במקור). הנושא? אם ניחשתם "סדרת עורכי דין", לא טעיתם. אם ניחשתם שהפעם הוא חוזר לימיו הטובים, גם הפעם אתם צודקים. קאתי בייטס, שלעולם תהיה הפסיכופתית מ"מיזרי", מגלמת את הארייט "הארי" קורן. הארי, עורכת דין ועילוי בתחום הפטנטים, עוברת יום אחד משבר אמצע החיים ומחליטה לפרוש מהמקצוע. אבל פעם עורך דין, לעולם עורך דין – ושורה של צירופי מקרים משכנעת אותה לפתוח משרד עורכי דין בשכונת הפשע הכי גרועה בסינסנטי (שהיא, למי שלא שם לב, לא בוסטון), ולממן אותו על ידי תפעול חנות נעליים בכניסה לפירמה. 


החוק של הארייט

אל הפירמה הבלתי סבירה מצטרפים עורך דין צעיר, אידיאליסט ובעל בטחון עצמי בקרשים, מזכירה שהיא גם מוכרת נעליים (בריטני סנואו הנפלאה, שלא הצליחה להחזיק מעמד מעבר לעונה הראשונה), ומתמחה משפטי שהוא גם צעיר-שהתדרדר-לפשע-וזאת-הדרך-שלו-להיחלץ. עוד מופיעים על המסך – טומי ג'פרסון, עורך דין ססגוני שהוא השריד היחיד לימי הלא-בדיוק-מציאות של הביסקוויט ודני קריין, והתובע הראשי שצפוי לסבול קשות מכך שהוא מתמודד מול הגיבורה הראשית.

מי שעקב אחרי הדרך שבה דיוויד אי קלי מתאר את המערכת המשפטית, יזהה ב"החוק של הארייט" תמהיל של כל הסדרות שהיו לפניו – גיבור אקסצנטרי (במקרה של הארי, נטייה לפתור ויכוחים על ידי שליפת אקדח והנחתו על השולחן); תיקים חסרי סיכוי בהם הגיבורים מצליחים לשלוף אס ולנצח כנגד כל הסיכויים; תיקים משפטיים בהם עורך הדין שהוא לא הגיבור עדיין מפסיד מדי פעם; התייחסות לנושאים שבכותרות – לדוגמה, פשעי שטנה דרך האינטרנט; ובעיקר, הרבה הרבה ממבוג'מבו משפטי. על הציר שנע בין ריאליזם מדכא (הפרקליטים) וסוריאליזם ססגוני (אלי מקביל), "החוק של הארייט" הוא גרסה מחייכת של הפרקליטים עם נגיעות בוסטון ליגל סוריאליסטיות.


קאתי בייטס שולפת

אחרי 16 עונות של סדרות בית משפט, הסדרה החדשה של דיוויד אי קלי נראית כמו ערבוב של מה שראינו בעבר – הטוב עם הרע. אבל את הסדרה מובילה קאתי בייטס, שמצליחה ליצור תמיד את התחושה שהארי כבר לא ממש רוצה להיות עורכת דין, ודיוויד אי קלי עדיין יודע איך לבנות דרמדיה משפטית. חדשנות לא תמצאו בחוק של הארייט. אבל כן מדובר בטלוויזיה מוצלחת.

החוק של הארייט, שידור יומי החל מיום א' 11.12, 18:20, בהוט פאמילי/yes stars Base