ארכיון המסך המפוצל > 2012

הממיר 31/1/12

גן סודי, אימפריית הפשע, המפץ הגדול, בוס, בונז, ארץ נהדרת, הומלנד, סרוגים מסיימת עונה ועוד

מאת: המערכת
פורסם בתאריך: 01/02/2012

10 גן סודי, פרקים 5-6
גבירותיי ורבותי... מ-ה-פ-ך! לפני שהתחלתי לצפות בסדרה כמעט כל מה שידעתי עליה הוא שצפויה לנו החלפת גוף בין הגיבור לגיבורה, אפילו בפוסטר של הסדרה ששוחרר לפני עלית הסדרה למסך אפשר היה לראות את שני הגיבורים מתעוררים בגוף לא להם, כך שמבחינתי זה היה רגע שחיכיתי וציפיתי לו מהפרק הראשון... וסוף סוף זה קרה, אחרי שהמתח בין הגיבורים הלך וגבר בעקבות האירועים באי ג'ג'ו ואחרי שנראה שהם הגיעו למבוי סתום, בעיקר בגלל הפה הגדול של ג'ו וון וחוסר הטקט האקוטי שלו. ג'ו וון וגיל לה-אים נמשכים זה לזה, זקוקים זה לזה, מקנאים זה לזה אבל לא מסוגלים להבין האחד את השני – והאמת שגם לא את עצמם.
 

הרעיון הזה כבר בוצע קודם לא פעם, אם בטלקומדיה הארגנטינאית "לה לולה" או בסרט "יחי ההבדל הקטן" עם אלן ברקין ("Switch" במקור, של הבמאי בלייק אדוארדס חובב הג'נדר-בנדר) ועוד, אבל מבחינתי לא נס לחו ושני השחקנים הראשיים נתנו הופעה נהדרת כשהם מחקים את המימיקות והניואנסים של שתי הדמויות השונות. בניגוד לחילופים הקודמים שראיתי, כאן הדגש הוא לא על הג'נדר דווקא (אם כי יש פה ושם התייחסויות משעשעות, כמו סצנת הגילוח למשל) ועל "איך זה להיות אישה/גבר" אלא על האופי השונה של השניים והמעמד החברתי שלהם. ג'ו וון הוא מטרוסקסואל ופאשניסטה עם נטיות ביצ'יות וגיל לה-אים היא טום בוי מחוספסת כך שדווקא כשג'ו וון נמצא בגופה של גיל לה-אים היא לפתע נראית ומתנהגת כריץ' ביץ' וג'ו וון של גיל לה-אים הוא בחור קלולסי ושלוכי. החילופים מספקים לנו לא רק סצנות מצחיקות למכביר אלא נותנות לגיבורים אפשרות ללכת בנעלי זולתם הלכה למעשה ולהכיר זה את עולמה של זו וגם את עולמם שלהם, כמתבוננים מהצד. חוץ מזה, סוף סוף קיבלנו נשיקה... אפילו שתיים! (רמונה, לדיון המלא על פרק 5)

 

9 אימפריית הפשע, עונה 2 פרק 2
בקצרה: אהבתי את עלילת בית האסורים, ולו בגלל העגה השחורה העתיקה הזו. זה היה מרהיב למשמע, וואו. כשפרנסיס דאן אמר שהוא מבולטימור, לא יכולתי שלא לקשר אותו מידית למבחר דמויות מוכרות לנו מ"הסמויה". סבא של סבא של החבר'ה מהשיכונים. מרגרט עולה וצומחת באופן מגניב ביותר. כל הכבוד לה על ההתנהלות שלה במהלך הפרק. ניכר שהיא ואואן סלייטר עושים זה לזה עיניים. אין ספק שלמוצאם האירי יש משמעות, אבל ודאי גם לעובדה ששניהם יפיופים. הפדיחה והמבוכה שלו בפגישתם הראשונית היו משעשעות. במקביל, סצנת הרצח של ג'ימי הייתה מגניבה ביותר. איזה מעולה הוא. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)


 

8 המפץ הגדול, עונה 5 פרק 5
וויל וויטון, האויב המושבע של שלדון, חוזר לעוד הופעת אורח, והידידות של שלדון וליאונרד עומדת למבחן כשוויטון מזמין אותם למסיבה. אהבתי את השימוש במושג "הידידות של שרודינגר" - גם כי זה איפשר לפני להראות שהיא למדה משהו מאז ימיה הראשונים בתור הבלונדינית הטפשה, וגם כי ההתנהגות הסכיזופרנית של שלדון גרמה אפילו לאיימי לחשוב שהוא משוגע. נהניתי גם מהופעת האורח הקצרצרה של ברנט ספיינר ("דאטה", גם הוא ממסע בין כוכבים), כי הוא בא באמת ברוח טובה והסכים שיצחקו עליו. בובת אספנים פתוחה אחת אחרי, ודאטה מחליף את וויל ברשימת האויבים של שלדון - "אל תדאג, זה לא יתפוס לך הרבה זמן...".


עלילת המשנה עם האוורד האסטרונאוט הייתה קצת יותר חלשה, אבל עדיין טובה בעיני. כל פעם משעשע מחדש לראות את ברנדט החמודה והקטנטונת מוכיחה שהיא יודעת לשחק מלוכלך, מצרחות כמו "boo-hoo, you can't go to space!", ועד הלשנה לאימא של האוורד. אפילו פני ואיימי נאלצות להודות שהיא הרעה בסיפור, אז היא מתנצלת, הם מתנשקים, ונותר רק לראות אם תהיה המשכיות לעלילת "האוורד נוסע לחלל". (דורון ז)

 

8 בוס, עונה 1 פרק 2
אחרי הפרזה ניכרת בכמות הנאומים בפרק הבכורה, הפעם קיבלנו אחד ויחיד, בערך (אני מחליק את הקראת טור הדעה בעיתון שפתח את הפרק), והוא היה חשוב לא מפאת תוכנו, אלא בגלל שנקטע בעל כורחו של קיין. אהבתי את שם הפרק, "רפלקס", אילולא היו לקיין רפלקסים טובים הוא ודאי לא היה מגיע לעמדתו, אבל רפלקס משמעו גם תגובה בלתי רצונית. אירוני במקרה שלו.


גם הפעם היה לי איזה הדהוד ל"הבית הלבן", הניסיון לגייס קולות במועצה לטובת מטרת ראש העיר, רק שכאן זה היה הרבה יותר אפלולי והרבה פחות מבדר (כשקיין אמר שהוא רוצה לסיים את ה"שארייד" הלילה, לא יכולתי שלא לדמיין את אחיו ניילס עונה לו בתקיפות, "שאראד"). היה לי ברור שהאיש של קיטי לא יצביע כרצונה. ברגע שהיא אמרה לו "קיין הוא העיר" היא סתמה את הגולל. אפרופו קיטי – הזיונים שלה אמנם לוהטים, אבל גם לא מאוד הגיוניים. למעשה, הם נראים כאילו נגזרו מאיזה ספיישל של פלייבוי בכיכובה של הספרנית הממושקפת שאוהבת לעשות את זה במקומות ציבוריים. אני אומר את זה בלב כבד: נדרשת קצת אמינות.


ענייני צילומי הווידאו היו ממש תמוהים, אם להתנסח בעדינות. המזל משחק לאנשי קיין, שהצליחו לרמוז שלמק'קול יש מאהב על סמך צילום ושחקן ששכרו, אבל ב-מ-ק-ר-ה גם העוזר שלו שכח את חפציו במטוס ונאלץ לסוב על עקבותיו. נו באמת. במקרה של זייג'אק ההסבר שלו לא היה הסבר כלל. בהקלטה רואים אותו בפירוש מכה את הבחור, אבל פתאום ההסבר הוא שהוא בכלל עמד מהצד ולא עשה יותר? ואף אחד לא שואל משהו? ביזארי לחלוטין.


אז הפוליטיקה הייתה לקויה למדי, וההדהוד לאגף המערבי לא עוזר ל"בוס", אבל כמו בפרק הראשון, גם הפעם המחלה והקשרים האנושיים הם אלה שהקנו את היופי. אם בפרק הראשון חסרה לי אנושיות, הפעם זכינו למנה יפה ממנה. הבולט ביותר היה המפגש של קיין עם בתו (בעלת המבטא המוזר, ספק-בריטי), מתחנן לשמור אתה על קשר תחת הענן של מותו הקרב. אבל גם הסצנה שבה קיין משתופף בדמעות מעל ארון המתים של קאל לואיס הייתה יפה. נכון, אולי זו הייתה הצגה לטובת הנוכחים, אבל אני דווקא חושב שלא. שהוא בכה על סופו הוא, על כבלי התמותה, על ארבע או חמש שנים שנותרו לו לחיות לכל היותר. על כך שכבר עכשיו הוא לא מצליח לסיים משפט מול קהל של עיתונאים. על שהרפלקסים שלו קמים עליו.


גם זווית העיתונאי שמנסה לגלות את האמת על קיין מעניינת. הוא אמנם התגלמות הקלישאות על העיתונאי החוקר, אבל ההיתקלויות שלו היו נחמדות, אם זה עם הפועלים המקסיקניים והאוכל החריף שלהם ואם זה עם אשת ראש העיר שיירטה אותו בקלילות. פני הפוקר שלה גרמו לי להאמין שבאמת לא אכפת לה מיהי אותה רופאה שהוא מדבר עליה, עד שלאחר מכן היא שאלה את בעלה עליה. הצלה מצוינת מצדו: "מתי הייתה הפעם האחרונה שהיה אכפת לך לאן דחפתי אותו?", אבל אחרי שהיא מצאה את הקופסה עם שמה, זה בוודאי לא יספק אותה. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)


8 בונז עונה 5, פרקים 11-12

בבונז החליטו לספק לצופים הישראליים סופ"ש קונספירציות, באדיבות שיטת המרתונים של הוט. ב-5-11 התייחסו לרוזוול וקונספירציות החייזרים, ב-5-12 התייחסו לקונספירציות סביב הרצח של הנשיא קנדי. הפרק הראשון מבין השנים היה משעשע יותר, בשני הם כמובן לקחו את תפקידם המדומה בכובד ראש (כולל הסבר מופרך על זה שיכול להיות שלנשיא הייתה מחלה כרונית שאף אחד לא שם לב אליה, רק בשביל שיוכלו לכתוב סצינה אבחנתית שכוללת פודינג).


במסגרת מערכות היחסים - נראה שלכותבים נמאס קצת מבות ובונז והם החליטו לחזור לאנג'לה והודג'ינס. הנסיון להפוך את הבת המאומצת של קם לדמות של ממש גרם להם להתחיל מזה שקם חושדת שהבת בהריון (ואנחנו רואים כמה זה הצליח מהעובדה שאני לא מצליחה לזכור איך קוראים לה). הקטע עם הודג'ינס שמסביר לאנג'לה שהוא מוכן להיות לצידה בגידול הילד פרק אחרי שסוויטס הסביר לו שהוא מתאבל על אובדן אנג'לה ולא רוצה אותה בחזרה היה... קצת חמוד וקצת פתאטי, למען האמת. אני מתקשה להחליט לאיזה צד אני נוטה. (מורן)

8 ארץ נהדרת, עונה 9 פרק 2
תוכנית שנייה טובה בהרבה מקודמתה. עדיין לא אחידה ברמתה, אבל מה שטוב - היה טוב במיוחד. המרכזי שבהם היה זה שחתם את התוכנית: "זז כמו נחמה", שעשוי וראוי להפוך לקטע קאלט. מערכון כל כך מתבקש לנוכח ההצלחה הלא ברורה של אתניקס, כולל חיקוי נהדר של טל פרידמן, יותר בשיר מאשר בראיון. בדרך כלל פרידמן נודע בכך שהחיקויים שלו לא מדויקים אבל היסטריים, אבל הפעם הוא עשה את זה אחד לאחד עם השירה ועם הריקודים הפלגמטיים. גם זרחוביץ' כתמיר קליסקי היה מצוין עם ניעות הרגל שלו בזמן שהוא מנגן על הקלידים. התוספת לבסוף של זהבה בן, בחיקוי מוצלח של שני כהן, היה דובדבן על הקצפת. הקטע הזה הזכיר לי את אחת הפינות שהכי אהבתי בתולדות "ארץ נהדרת" - בוא תפסיק לשיר.
גם ביתר התוכנית היו רגעים טובים, בכללם "מעושרות", עם חיקויים מדויקים של עלמה זק ושני כהן, קצת פחות של רועי בר נתן. אפילו הייתה שם ביקורת חברתית קלה בעזרת דמות אתיופית שהיוותה ניגוד, אם כי בעבר כבר שמענו את זרחוביץ' עושה את בן העדה הרבה יותר טוב, במסגרת "החמישיה האמיצה" כאבבו האלחוטן האתיופי. גם הפרק החדש ב"תגלית" היה חביב, ולו בזכות יובל סמו האדיר. בהיעדרו של אסי כהן, סמו מצליח לבלוט ולתפוס נפח שלא היה לו בעבר בתוכנית, אפילו בלי יותר מדי זמן מסך. למעשה, הוא גונב את ההצגה כשם שעשה תדיר ב"הרצועה". אפילו במערכון האירני הבינוני עם אלי ומריאנו, שני קאליברים של ממש, נוכחותו שם הצילה במעט את המצב. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

7.5 הומלנד, עונה 1 פרק 2 

בכל פעם שהיה לברודי איזשהו פלאשבק לעבר הרגשתי את עיניי נעצמות ולא מחוסר יכולת להתמודד עם העינויים שהוא עבר, אלא בעיקר משעמום וחוסר סבלנות. כמי שחיבבה את דמיאן לואיס ב"חף מפשע" ציפיתי מהדמות שלו להשתקף באופן קצת יותר מעורר סימפטיה אבל אני מודה שבינתיים זה לא קורה ואני חווה אותו לצערי יותר כנמרוד החטוף המעצבן שאותו גילם יורם טולדנו ב"חטופים" המקורית מאשר כאורי החטוף מכמיר הלב שגילם ישי גולן. אולי זו רק אני, אבל הייתי מעדיפה שדמות שיש ספק לגביה האם היא טרוריסטית או לא, תהיה כזו שתדע להיכנס אל הלב ולגרום לי לא לרצות לגלות שהיא עברה לצד האפל, באותה מידה שבה ארצה לגלות שהיא אכן טרוריסטית עבור קרי הנאבקת בשדים שלה. כרגע מבחינתי אם יוכח שברודי אכן טרוריסט ולא סתם מתאסלם, זה יהיה בבחינת מתנה משמים ליותר מדי דמויות ראשיות בסדרה. 


דבר נוסף שתהיתי לגביו והרגיש לי קצת מאולץ היה הקישור בין ה"סדום ועמורה" של הרמון הנסיך והטרור האסלאמי, שאצלי לפחות מתקשר הרבה יותר למראות כמו באיראן ואפגניסטן מאשר לחצר ההרמון המתוארת, ובדרך כלל העומדים מאחוריו ותוקפים בשם האל, נוטים לבוא בטענות אל חברת השפע חסרת הגבולות האמריקאית. תהיתי האם היה בקישור הזה משום ביקורת על הצביעות של ראשי הטרוריסטים או סתם סוג של -תראו מה אנחנו מרשים לעצמנו לשדר. 

מה שהיה מעניין מבחינתי בפרק הייתה האמירה של קרי על כך שאולי זה קל יותר להחליף צדדים מרחוק, אבל כשזה נהיה ממשי פתאום ההתמודדות קשה יותר, שנאמרה בהקשר להתנהגות של ברודי שחזר מהשבי, ולא נצפה מתנהג כמו שסול היה מצפה ממי שמנסה לחלוב את מעמדו החדש לקידום אינטרסים טרוריסטיים. אבל האמירה הזו נראתה לי נכונה לגבי כל הדמויות בפרק בעצם, גם לאשתו של ברודי שכבר המשיכה הלאה עד שפתאום גילתה שהוא חי, כנ"ל לחברו הטוב, ואפילו לקרי עצמה הן ביחס לסול שהאשים אותה בכך שהיא בגדה באמונו בפרק הקודם, והן ביחס ל"מרגלת" שלה, שאותה היא מוכרת זמן קצר אחרי שהיא מבטיחה לה אישית שהיא לא תעמיד אותה במצבים שיסכנו את חייה. מצד שני, קרי לא נראתה מהססת כלל לשקר לאותה אחת בפנים כבר במפגש הבא שיזמה ביניהן. אני מניחה שאם אכן יקרה משהו לאשת הקשר שלה (למרות שאני מקווה שלא) היא כבר תרגיש את כל חוסר הנעימות האישית האפשרית. 


מה שכן, אהבתי את הגילוי בסוף הפרק על כך שברודי בעצם קנה שטיח כדי שיוכל לנהל טקס תפילה מוסלמי, במיוחד בגלל שהגילוי הזה שפך אור חדש על השאלה שלו בזמן הארוחה "אנו מברכים עכשיו?" שנראתה לי בתחילה מגיעה מהמקום המתקומם על כך שהוא צריך בכלל להודות לאל אחרי כל מה שהוא עבר. (אורלי)

7.5 סרוגים, עונה 3 פרק 15 פרק אחרון לעונה
בהנחה שהפרק הזה הוא לא רק הפרק האחרון לעונה אלא גם הפרק האחרון בסדרה אי אפשר להגיד שהסוף של סרוגים היה רע, אחרי הכול כמעט הכול תוקן שם, מערכת היחסים של יפעת ואמיר, מערכת היחסים של הודיה ואברי, המשקל הנמוך מדי של התינוק של יפעת ואמיר, ואפילו נרשמה סוג של התקרבות בגזרה של נתי ורעות לכל מי שחושב שהם זוג הרבה יותר מתאים מהזוגות רעות ועזריה או נתי ותהילה שליוו את העונה האחרונה. העניין הוא שזה הרגיש שכל הדברים שמסתדרים כביכול, מסתדרים כי בעצם אין לנו עוד זמן לעסוק בהתמודדויות וזה הפרק האחרון שלנו, ואם זה לא היה הפרק האחרון תחושת הדיכאון למשל שראו על יפעת לא הייתה חולפת בין לילה, כמו גם שאברי לא היה מחזיר את הודיה אל חייו בלי בעצם לפתוח את כל הדברים שהפריעו למערכת היחסים שלהם קודם. והתחושה הזו לא טובה בעיניי, לא לבעיות שרוצים להתמודד אתן ולא לדרך שבה פותרים אותן. 


הרגע שהכי אהבתי בפרק היה הרגע שבו רעות מוצאת את נתי שופך את ליבו בפני הכבשים, וכדי לא להביך אותו מתרחקת ומבצעת כניסה שאי אפשר לפספס. אבל הרגע הזה קצת נבלע בתוך סיטואציות אחרות, שנראו מאולצות מדי, או אפילו על גבול המופרכות כמו העובדה שרעות זוכה לשותפות בחברה דווקא אחרי כמה פרקים שבהם הראו עד כמה הראש שלה לא בעבודה, או לכך שנתי נשאר תקוע בדרום, במקום בלי קליטה, שלושה ימים בלי שאף אחד במקום עבודתו (בית חולים, כן?) לא יתהה איפה הוא (נראה לי שהרבה גבות היו אמורות להתרומם כשרופא נעדר מעבודתו שלושה ימים בלי להשאיר שום הודעה) והתהייה הזו לא תגיע לחבריו עוד לפני שרעות ואמיר ייזכרו בו (ואני גם תהיתי אם אין שם אף אחד חוץ מנתי, אז למי שייך הרכב הלבן שנראה במקום כשנתי נסע משם ברכב של רעות). במובן מסוים הסדרה סרוגים הרגישה לי כאילו היא אבדה את קולה קצת כמו הודיה בפרק, ואין לה באמת איזושהי השקפת עולם שהיא רוצה לחלוק עם הצופים, הם מפספסים את האמירה (במיוחד זה הרגיש לי מפוספס בנושא של הדרת הנשים בירושלים) אבל מנסים לתקן את בעיות הקול, עם שתייה של תה מומתק בדבש. מזל שבאופן כללי אני די אוהבת את התה שלי מתוק. (אורלי)

בשולי הממיר
מורנה באקרין, אינארה ב"פיירפליי" וכיום ב"הומלנד", הספיקה עוד להגיח לתפקיד אורח ב"המנטאליסט" כאלמנה שחורה שמנהלת קרב-מוחות עם פטריק ג'יין. (אסף רזון)


ב"בונז": בפרק המחווה ל"תיקים באפלה" הופיעו פני ג'ונסון (שרי פאלמר מ"24"), ודין האגלנד, שהיה לנגלי, אחד מחבורת ה- Lone Gunmen ב"תיקים באפלה". ריצ'רד טי. ג'ונס (ג'יימס מ"טרמינייטור", ברוס מ"המשפט של איימי") היה מיסטר ווייט, ודילשאד ואלסריה (רבקה מ"גריק") הייתה החברה של ג'ארד, אחיו של בות'.

זוועת השבוע

מתחת ללוח המודעות מסתתר פרק של בוס

מה יהיה לנו השבוע?
31 בינואר עד 7 בפברואר
ביום שלישי: גריק 4 מסתיימת (HOT3)
ביום רביעי: טופ שף 5 מסתיימת (HOT3), מחשבות פליליות 7 (yes אקשן)
ביום חמישי: Luck(yes Oh)
ביום שישי: ספרטקוס: הנקמה (yes Oh)
ביום שבת: משחק השקרים, מגרש ביתי 9 (yes דרמה), מי רוצה לתפוס מיליונר 5, אקסטרים מייקאובר 9 (yes דרמה)
ביום ראשון הבא: בגוף ההוכחה 2 (yes דרמה)
ביום שני הבא: CSI לאס וגאס 10 - גם בימי שלישי (Hot Zone), שומרת סוד 4 (yes אקשן)
ביום שלישי הבא: להיות אריקה (HOT3)

יומיות:
ש"ח: המגנים, החל מיום שני (HOT3)
סמנתה מי?, החל מיום שלישי (HOT קומדי סנטרל)

Luck
דרמה העוקבת אחרי מספר דמויות וחייהם סביב מסלול מירוצי הסוסים. "אייס" ברנסטין משתחרר לאחר 3 שנים בכלא וחוזר ל"זירת הפשע" ולעולם ההימורים. עם דסטין הופמן, ניק נולטי, מייקל גמבון.

ספרטקוס: הנקמה (Spartacus: Vengeance)
הסדרה מתרחשת ברומא שלפני הספירה, ועוסקת בעולם האכזרי של הגלדיאטורים הנלחמים על חייהם ואלו השולטים בהם, עשירי רומא המושחתים. מרד הגלדיאטורים מתפשט ומתחיל להכות גלי פחד בלב הרפובליקה הרומאית.

משחק השקרים (The Lying Game)
דרמת נעורים מותחת. הסדרה מתרחשת בפיניקס, אריזונה, ומגוללת את סיפורה של אמה, נערה שגדלה אצל משפחות אומנות כל חייה ולפתע מגלה שיש לה תאומה זהה בשם סאטן, ושהן הופרדו בלידתן תחת נסיבות מסתוריות. עם אנדי באקלי (דייויד וואלאס מ"המשרד"), אלי גונינו ("10 דברים שאני שונאת אצלך").

מסביב למסך המפוצל

*השבוע נקבע שערוץ 10, שבמוצאי שבת ימלא עשור לפעילותו, יוכל להמשיך לשדר עוד שנה לפחות. מה צריך לעשות כדי שחגיגות יום ההולדת ה-11 לא יהפכו למסיבת סיום. לכתבה

*זכיינית נולדה: משהו טוב עובר על "רשת" - אולי זו ההנהלה שהלכה, אולי זו ההנהלה שנכנסה, אולי זו הרכישה של "The Voice" ואולי זה ארז בן הרוש - בזמן האחרון נדמה ש"רשת" סוף סוף משיבה מלחמה. לכתבה

*ללא מעורבות של זכיינית ובלי תקציב חיצוני, עמי אמיר ומשה זונדר כתבו ופיתחו סדרת משטרה מעוררת מחשבה. את החופש האמנותי הנדיר קנו ב-100 אלף דולר שהביאו מהבית. האם ה"מיוחדת" היא מודל חדש של עשייה טלוויזיונית? לכתבה

*לקראת עליית העונה החמישית של "אל תשאל", שי שטרן מסביר למה הוא עושה מעצמו טמבל, ואיך השתחרר מהצל של אביו העיתונאי ושל סבו לוחם המחתרת. לכתבה

*יוצרי "בטיפול 3" האמריקאית מגלים סודות מהקליניקה: איך זוג נשוי עובד ביחד על סדרה אחת? אניה אפשטיין ודן פוטרמן מספרים מה הם חשבו על המשחק של אסי דיין ולמה כולם חושבים שבסוף הם יתגרשו. לכתבה

*אחת שלא יודעת: עלייתה ונפילתה של "גוסיפ גירל" - מסדרה שהפכה את בלייק לייבלי לכוכבת וקבעה סטנדרטים חדשים בתחומי האופנה והמותגים, הפכה "גוסיפ גירל" ללא רלוונטית ולמתאמצת. האם הפרק ה-100, ששודר אמש בארצות הברית יהיה שירת הברבור? לכתבה

*משוטר שכונתי בשנות ה-50, דרך גברברים לוהטים ב"הוואי חמש אפס" ו"מיאמי וויס", ועד שוטרים מושחתים ובלי גבולות ב"הסמויה". מה קרה לדמות השוטר בטלוויזיה האמריקאית ולאן נעלם הגיבור שכולם רוצים להתחפש לדמותו? לכתבה 

***

רוצים לכתוב לממיר הבא? כתבו לנו: editor@tve.co.il 

תגובות (14)