ארכיון המסך המפוצל > 2012

תור הזהב של סדרות הדרמה בטלוויזיה

רשמי חברי המסמ"צ ממפגש שארגנו קשת ואיגוד המפיקים לקולנוע וטלוויזיה בישראל, בהשתתפות יוצרי הומלנד, בכירי שואוטיים ואנשי התעשייה

מאת: אורלי
פורסם בתאריך: 30/05/2012

* הכתבה מכילה ספוילרים לעונה הראשונה של הומלנד ושל חטופים.  

יום שישי, 18.5, תשע בבוקר. במרכז יצחק רבין בתל אביב מתקיים כנס "תור הזהב של סדרות הדרמה בטלוויזיה" – אירוע שיזמו והפיקו הזכיינית קשת ואיגוד המפיקים לקולנוע וטלוויזיה בישראל. צוות המסך המפוצל הכולל את איתן גשם, זלפה ואותי נמצא שם כדי לסקר את הכנס ולגרום לכם לחוש ממש כאילו הייתם שם אתנו בקהל (או כך לפחות אנחנו מקווים).

לאחר 45 דקות של קבלת פנים וכיבוד סטנדרטי של כנסים אנחנו תופסים מקום בשורה השנייה באולם. לפנינו מתיישבים האנשים שבקרוב יעלו לבמה ויישאו דברים. איתן גשם, מזהה את האוורד גורדון - אחד משני היוצרים והמפיקים בפועל הראשיים של הומלנד וכן כותב ומפיק בפועל של Awake (שלמרבה הצער, ובאופן אירוני, נודע על ביטולה בדיוק באותו שבוע). בעברו שימש גורדון כמפיק בפועל הראשי של 24, ואולי חשוב מכל - כתב את הפרק "מה השורה שלי? חלק 1" לבאפי ומספר פרקים, ובהם "גיבור" לאנג'ל. זלפה, האמיצה שבחבורתנו, פונה אליו ואומרת לו שהיא מאוד מודה לו על תרומתו לבאפי, והוא מודה לה בהתלהבות, "הו, תודה. את בטח מעריצה של ג'וס... אני רוצה להביא אותו לארץ". לשאלתה איך ג'וס מגיב לרעיון הזה ומתי נזכה לראותו, הוא עונה בעברית: "הוא מסכים.  צריך לראות מתי... ". "מה הוא  עושה עכשיו, אחרי הנוקמים, שאנחנו כה שמחים שהצליח לו.." שואלת זלפה, וגורדון משיב בחיוך:  "הו, הוא כל הזמן כותב..."

הווארד גורדון חולם על הבאת ג'וס ווידון לארץ, אנחנו מאחוריו

השיחה הנעימה נקטעת כשאנחנו מתבקשים לשבת במקומותינו שכן האירוע מתחיל.

בין שעון החול למטוטלת 
 

אבי ניר, מנכ"ל קשת עולה לבמה ונותן הרצאה קצרה על התפתחות סדרות הדרמה בשנים האחרונות. בפתח ההרצאה הוא מציין שלדעתו אין זה פלא שהעידן המדובר החל עם ירידתה מהמרקע של רצח מאדום לשחור המופתית, ומסביר שזו הייתה סדרה שמאפייניה דומים מאד לאלה של סדרות הדרמה הגדולות של רשתות הכבלים בימינו שהצליחה, באורח פלא, לשרוד 7 עונות ברשת ארצית, אבל היוותה, למעשה, שריד אחרון לסוג הסדרות הללו. הוא ממשיך ומסביר שהרשתות הארציות התאהבו בז'אנר הסדרות ה"פרוצדוראליות" (סדרות פשע בסגנון חוק סדר, CSI, פשע מן העבר, NCIS, בונז וכו') ששטפו את המסך באותה תקופה – סדרות שלדידו של ניר אינן מצריכות מעקב שבועי או מחשבה קבועה מצד הצופים, ומתאפיינות ברפטטיביות.

מכאן ממשיך ניר למטאפורה שהגה במוחו בניסיון לבדל ביו שני הז'אנרים. הוא מדמה את הסדרות הפרוצדוראליות לכאלה שעובדות לפי שיטת "שעון החול", ואת סדרות הדרמה בכבלים לסדרות שעובדות בשיטת "המטוטלת". לדבריו, שיטת שעון החול מתאפיינת בכך שבכל פרק ישנה תעלומה שעד סיומו תיפתר, השאלה היא "מי עשה את זה?" וישנה הפרדה ברורה בין "רעים" (הפושעים) ל"טובים" (הבלשים/מפענחים). לעומתה, בשיטת המטוטלת האפור הוא השולט, מה שחשוב הוא התנודות הנפשיות הפנימיות של הגיבורים עם התקדמות העלילה, בין האסור והמותר הגבול גמיש ועוד ממשיך לנוע, והצופה הוא זה שמחליט היכן הגבול הזה עובר מבחינתו.

ניר טוען שהוא מזהה שתי סיבות מרכזיות להתפתחות סדרות הדרמה בכבלים: האחת, נהירה של כותבים מוכשרים מעולם הקולנוע והסדרות ברשתות הארציות שמאסו בסטנדרטים הנמוכים שהוכתבו להם מגבוה. השנייה, עלייתן המטאורית של תכניות הריאליטי, שלדעתו הביאו את קהל הצופים להזדהות עם דמויות אנושיות שפועלות באופן בלתי צפוי, באופן הדומה להתנהגות הדמויות בסדרות הדרמה.

אני חייבת להודות שלא ממש הבנתי את ההתאמה בין המטאפורות של שעון החול והמטוטלת לאופי השתנות הסדרות (בעיניי גם גבולות תנועת המטוטלת ידועים, וגם שעון החול הוא מחזורי  – הוא הרי מתהפך – וההבדל הוא רק שבשעון החול התהליך ארוך יותר). מעבר לכך, לא כל כך הסכמתי עם דעתו בעניין הקשר בין הצלחת ז'אנר הריאליטי והאופי הבלתי צפוי של הדמויות שבו לבין הכתיבה של סדרות הדרמה בכבלים. ה"קשר" הזה נראה לי קצת מופרך וגרם לי לתהות האם ניר באמת מאמין בכך, או שזהו תירוץ שהוא משתמש בו להצדקת שידור תכניות הריאליטי בקשת.

למעשה, דבריו גרמו לי לחשוב על הטלוויזיה שקשת עצמה משדרת - הריאליטי (האח הגדול, מאסטר שף, כוכב נולד וכו') בהחלט מככב בלוח השידורים של הזכיינית, רכישה של סדרות זרות ועיבודן לגרסה ישראלית (נשואים פלוס) גם היא מאפיינת את לוח השידורים. יצירה ישראלית טובה לא נפקדת אף היא מהמסך (פולישוק, עבודה ערבית), אבל סדרות הדרמה האמריקאיות המייצגות את אותו - "תור הזהב של הדרמה הטלוויזיוניות" - דווקא להן קשה למצוא זכר בלוח השידורים של הזכיינית בשנים האחרונות. אני מודה שהחלק שבי שרוצה למכר את כל מי שניתן לסדרות שרק אני רואה ונהנית מהן כיום, קצת ריחם על אבי ניר במובן זה שלמרות שהוא נראה כאילו הוא נמצא בעמדה כזו של כוח, הוא עדיין לא יכול לדאוג לשבץ בלוח השידורים של קשת אף לא אחת מהרשימה הארוכה של הסדרות האיכותיות שהוא התייחס אליהן בהערכה ובאהבה רבה כל כך.

מחטופים להומלנד עם אילנה דיין

 

כשהרצאתו של ניר מסתיימת עולים לבמה אילנה דיין מנחת הדיון, גידי רף יוצר הסדרה חטופים והאוורד גורדון. גורדון נוזף קלות באבי ניר על כך שלא הזכיר ברשימת הסדרות האיכותיות את 24 והדיון מתחיל. אילנה דיין פותחת בהקרנת ארבעה קטעים קצרים מכל אחת מהסדרות, מתוך רצון להסב את תשומת הלב לכמה נקודות השקה בין השתיים, כגון: חשד שמועלה כי תיפוף באצבעות מצד החטופים הוא בעצם סוג של צופן והעברת מידע, הגעה של החטופים למרכז קבוצת תמיכה מבלי להשתתף בה, ובקשה של השבוי לנהוג ברכב לביתו שמעלה לדיון את שאלת תוקף רישיון הנהיגה שלו.

אני במפתיע דווקא שמה לב שלמרות שבסדרה הישראלית היו כידוע שלושה חטופים ושלוש עלילות מקבילות ובהומלנד מתמקדים בעיקר בסיפורו של ברודי (דמיאן לואיס, השבוי החוזר בגרסה האמריקאית), הרי שבקטעים שהוצגו ההקבלות היו בעיקר בין ברודי לחטוף הישראלי נמרוד (יורם טולדנו), מה שגרם לי לחשוד בכך שדמותו המעצבנת של נמרוד הייתה המשפיעה ביותר על עיצוב דמותו והתנהגותו היום יומית של ברודי, וזה לא פלא שהיה לי קשה למצוא נקודות חיבה לדמות הזו. 

אחרי הצגת הקטעים, כשאילנה דיין מדגישה שההשפעה של הגרסה הישראלית על זו האמריקאית נראית בעיקר כעניין טכני, אומר לה גורדון שהתסריטאים בחרו לקחת את הסיפור יותר לכיוון של דרמת מתח, כיוון שהתרבות האמריקאית בכל הנוגע לעיסוק בשבויים שונה באופן דרמטי מזו הישראלית – שם הציבור אינו מתעניין בסיפורם האישי של השבויים, ולמעשה, הנחת המוצא היא שלא מנהלים מו"מ עם טרוריסטים בתמורה לחייהם של בודדים. גורדון גם מציין שהסדרה עמדה לעלות לאוויר בדיוק בעת ציון עשור לאסון התאומים שכיוונה אותו ואת יתר הכותבים לכיוון העיסוק בשאלות כמו: נאמנות למולדת, במי אפשר לבטוח וכיו"ב.

אילנה דיין מחמיאה לגורדון על העובדה שהסדרה הצליחה ליצור בדמותו של ברודי דמות של שבוי ש"עבר צד" אבל נראה מאוד מפוכח ולא כמי שעבר "שטיפת מוח". על כך משיב גורדון שהיה ברור לו ולחבריו הכותבים בשלב מוקדם שהסיבה שבגינה ברודי יעבור צד חייבת להיות רגשית. כשדיין שואלת אם היו דברים שברשת הכבלים מנעו מהם לעשות או אם הכותבים שמו לעצמם גבולות בנוגע לדמותו של ברודי כדי לא לקחת את הדמות רחוק מדי, מציין גורדון כדוגמא את ההחלטה התסריטאית שלא להביא לכך שהפצצה תתפוצץ בבונקר של סגן הנשיא.

אילנה דיין מנסה להבין כיצד דמותה של קרי (קלייר דיינס) הייתה משתנה לו הסדרה הייתה משודרת ברשת ארצית ולא בכבלים. גורדון משיב שהוא לא בטוח שהיו מאפשרים לדמות שלה להיות בעלת הפרעה דו קוטבית. הוא גם מספר שבגרסה הראשונית הדמות לא הוצגה כמישהי מצטיינת בעבודתה, ומנהלי הרשת ביקשו מהם להכניס את האלמנט הזה על מנת להקל על ההזדהות מצד הקהל עם תחושותיה של קרי שחושדת בשבוי בזמן שאף אחד אחר לא מעלה זאת כלל על דעתו.

בין המשתתפים בדיון שוררת הסכמה כללית שסיום העונה הצליח להשאיר את העסק פתוח לחלוטין לקראת העונה הבאה (נציין שגורדון לא התפתה לרמוז דבר על העונה הבאה, אז לא יהיו כאן ספוילרים לעונה השנייה, הסירו דאגה מליבכם).

אנקדוטה מעניינת עולה כשהשיחה נסבה על דמותו של סול (מנדי פטנקין), שגורדון מתייחס אליו - ובצדק -כקול המוסר והמצפון בסדרה. לשאלתה של אילנה דיין עד כמה נכתבה דמותו של סול כיהודי ועד כמה הכניס מנדי פטינקין מעצמו לדמות, משיב גורדון שהקטע שבו סול אומר קדיש בכלל לא היה בתסריט המקורי, וההחלטה להשתמש בתפילה והביצוע היו של פטנקין ונעשו באופן ספונטאני לחלוטין. בהקשר זה מספר גורדון שפטינקין אמר לו פעם משהו על כך שהוא תמיד מרגיש יהודי ולוקח עמו לכל מקום את זהותו האתנית.

אילנה דיין מקרינה את הקטע שבו סול נוהג ברכב עם איילין מורגן (מרין אירלנד) העצורה בחשד לסיוע במעשי טרור ומתחיל לדובב אותה. גורדון מתייחס לקטע הזה כאל שירה ממש, ואומר שלצערו לא הוא כתב את הקטע אלא דווקא האישה היחידה בצוות הכתיבה שלהם. בעקבות התשובה הזו פונה אילנה דיין אל גידי רף ושואלת אותו מדוע אי אפשר לכתוב גם בשפה העברית באופן פיוטי שכזה. גידי רף נראה נבוך במקצת מהשאלה, אבל קולות בקהל - בעיקר של זלפה - שמוחים על דבריה של אילנה דיין (שאף טענה שהצהרות אהבה בעברית נשמעות פחות טוב מאשר באנגלית, למשל) מסיימות את העיסוק בסוגיה באופן אלגנטי תוך שהקהל מקבל הצהרת אהבה של רף לזלפה...

גידי רף מצדו מדבר על חטופים ומספר שכאשר כתב את העונה השנייה ואת אסי כהן כשבוי המתאסלם, הוא מצא עצמו לא פעם נאבק בעצמו בשאלה האם הוא באמת רוצה ללכת לשם. "אתה לא יכול לעשות את זה" נאבקו ב-"הדמויות והעלילה כותבות את עצמן". כך שהכתיבה הייתה מאוד מעניינת מבחינתו. גם הוא  מסרב להסגיר פרטים ממשיים על העונה השנייה של "חטופים" חוץ מאלה שהוקרנו במסגרת קידום הסדרה.

רף מספר גם שעשה מחקר ודיבר עם שבויים רבים שאמרו לו שתחושת האשמה תלווה אותם כל חייהם ולא משנה מה יקרה להם. כמו כן, ציין רף שבקטע הקצר שראינו בפתיחת הדיון שעסק בקבוצת התמיכה שאליה מגיע נמרוד מצולמים שבויים לשעבר אמתיים.

למרבה הצער האירוע תוכנן באופן שבו לא ניתנה לקהל אפשרות לשאול את המשתתפים בפאנלים שאלות. למרות זאת, מצליחה זלפה לשאול את האוורד גורדון שאלה (זו הייתה השאלה היחידה שנשאלה ע"י הקהל במהלך האירוע). שאלתה הייתה האם הוא ויתר הכותבים שמעו מאנשים שהיו בשבי על השפעת הסדרה עליהם. על כך משיב גורדון שבשל האופי של הסדרה, כמו גם בשל העובדה שאין בנמצא שבויים שחזרו חיים מעירק, הוא לא ממש קיבל תגובות שכאלה. ואולם, התשובה הזו מובילה לדיון בעניינו של גלעד שליט שביקר בסט הצילומים של הסדרה בישראל ושוחח עם גורדון ויתר המעורבים. גורדון מספר ששליט אמר להם שהספיק לצפות בעונה הראשונה של הסדרה ואהב אותה. גורדון ממשיך ומפתיע את הקהל כשהוא מגלה שהדמות מהסדרה החביבה על החטוף המפורסם ביותר בישראל היא דווקא זו של אבו נאזיר (נאביד נגהבן, השחקן היחידי מהצוות שנכח באירוע). למשמע דברים אלה צועק איתן גשם בספונטניות "וואו, זה מטריד!" ואילנה דיין שנראה שהמידע הזה מפתיע גם אותה, מסתפקת בלהביע דעה דומה, ולכבד את פרטיותו של גלעד שליט, לאחר שניסיונותיה לדלות משני מרואייניה עוד פרטים על השיחות הפרטיות שהם ניהלו עמו לא עולים יפה.

פאנל הזהב


עם סיום הדיון הזה מתחיל כמובן דיון הפאנל הבא שכותרתו היא כשל כותרת האירוע – "תור הזהב של הדרמה בטלוויזיה האמריקאית" . מנחה הפאנל הוא הסופר רון לשם (אם יש גן עדן, מגילת זכויות הירח) ומשתתפים בו: ברט סולקי, נשיא חברת ההפקה FOX 21; דיוויד נבינס, נשיא חטיבת הבידור בשואוטיים; גארי לוין, סגן הנשיא הבכיר והאחראי על פיתוח התכנים בשואוטיים; ריק רוזן, חבר דירקטוריון וראש מחלקת טלוויזיה בסוכנות WME; ומקשת אבי ניר ואדיר מילר.

  

למען הסדר הטוב ולטובת מי שאינם בקיאים בנבכי המתרחש מאחורי הקלעים של רשתות הטלוויזיה, שואוטיים היא הרשת המשדרת את הומלנד, וידועה גם בזכות הסדרות המצליחות דקסטר, האחות ג'קי, חסרי בושה, הבורג'ס, העשב של השכן ועוד. FOX 21 היא חברת הפקה שאחת מההפקות הבולטות שלה היא הומלנד. WME היא סוכנות רבת עוצמה בתעשיית הבידור, וריק רוזן מכהן כראש מחלקת הטלוויזיה בה, ומשמש, בין היתר, כסוכן של האוורד גורדון וכמייצג קשת בארה"ב, והיה זה הוא  שעשה את השידוך ביניהם. רוזן, אגב, הוא שותפו של ארי עמנואל שעליו התבססה דמותו של ארי גולד בהפמליה.

הדיון המתפתח עוסק בעיקר בהשפעות הכבלים על סדרות הדרמה, ובאפשריות הפיתוח הרבות יותר של סדרות דרמה ברשתות הכבלים שאינן מחויבות למכנה משותף רחב, ויכולות להישאר נאמנות יותר לסיפור. ברט סולקי מגלה שכאשר הוא ואנשיו קראו את תסריט הומלנד, הם ידעו מיד שהסדרה מתאימה יותר לשידור ברשת כבלים, ובכל זאת, הפניה הראשונית נעשתה דווקא לרשת הארצית פוקס.

הוא מספר שקווין ריילי, נשיא חטיבת הבידור של הרשת אמר להם בפגישה המכרעת שאין לו אפילו הערה אחת על התסריט של פרק הפיילוט, אבל באותה נשימה שאל בעדינות אם אפשר להגביר קצת את הקצב של הסדרה. גארי לוין ממתייחס לכך בחיוך ואומר שבשואוטיים חשבו שהקצב מהיר מדי ושצריך דווקא להרגיע אותו... ריק רוזן מספר שברגע שהתברר שלא תהיה עסקה עם פוקס, הוא ידע ששואוטיים היא הרשת המתאימה לשידור הסדרה, קל וחומר לאור העובדה שמנהל הרשת, נבינס, סייע רבות בשעתו, בתפקידו הקודם בפוקס, בפיתוחה והפקתה של 24 (בה עבד גורדון בתפקידים הבכירים ביותר). נבינס מעדכן שהפנייה לגבי הומלנד הגיעה אל שולחנו ממש בשבוע הראשון לכהונתו בתפקיד והוא חשב שהרשת זקוקה לסדרת מתח שתגוון קצת את לוח השידורים שלה.

נבינס מציין עוד שבמקרה של הומלנד הכול התחבר בצורה מושלמת – רעיון טוב, כותבים טובים, נכונות לפנות לכבלים וסיפור שיכול להגיע לקהל רחב ומודה שלא תמיד הדברים עובדים כך, אבל הפעם המזל שיחק לו ולרשת שאותה הוא מנהל. רגע מעניין במיוחד מתרחש כשסולקי מספר, בגילוי לב נדיר, שגם אחרי שהמגעים עם רשת פוקס כשלו והיה ברור לכולם ששואוטיים היא הבית המתאים לסדרה, עלתה אפשרות קלושה לשדר את הסדרה ברשת NBC (אגב, אשתו של סולקי היא נשיאת חטיבת הבידור של NBC והוא הרבה להזכיר אותה בדבריו). הוא הודה שאילו המגעים עם NBC היו מתגלים כרציניים הוא היה נותן עדיפות לרשת הזו, למרות הכול. דומה שבכך חשף סולקי את מה שכולם כבר יודעים – עם כל הכבוד לרצון והנכונות של חברות ההפקה להפיק סדרות איכותיות, מה שקובע בסופו של יום הוא רק דבר אחד – הכסף, שכן עסקה עם רשת ארצית שווה לחברת ההפקה פי עשרות מונים מאשר עסקה דומה עם רשת כבלים.

 גארי לוין ודיוויד נבינס מ'שואוטיים'

גארי לוין בתורו מספר שרשתות הכבלים אינן נמנעות מלעסוק בנושאים מעוררי מחלוקת אלא דווקא מאמצות נושאים כאלה אל חיקן ומגלה ששואוטיים חיפשה במשך תקופה ממושכת סדרה שתתמקד ברוצח סדרתי, ואף ציין שנעשו ניסיונות רבים בעניין זה שלא הבשילו לכדי סדרה, עד שהגיע אל הרשת האפשרות לבצע עיבוד לספר של ג'ף לינדסי על דקסטר, והשאר היסטריה.

אדיר מילר נשאל על חוויותיו בקשר להפקת הגרסה האמריקאית של רמזור. כיוון שהוא היה, ללא ספק המשעשע מבין המתדיינים בפאנל אנסה להביא כאן את דבריו כלשונם (מתורגמים ועל פי מיטב זכרוני, כמובן):

"אני מרגיש הכי פחות חשוב כאן בחבורה, חבל שאימא שלי לא פה... לפני שנסעתי לארה"ב דמיינתי לעצמי את הגרסה האמריקאית של רמזור, את חפר (ניר לוי), הרווק שבחבורה חשבתי שבראד פיט יכול לשחק, ואם בראד פיט עסוק מדי, אז אולי אדוארד נורטון. לדמות שלי חשבתי הייתי מלהק את אשטון קוצ'ר ואם הוא לא יוכל, אז אולי גם אדוארד נורטון יתאים. ולדמות של איצקו (ליאור כלפון) שהוא המיושב יותר והמבוגר יותר, נו, טוב, איתו נלך ישר על אדוארד נורטון.


בטיסה לארה"ב יושב לידי איציק, סנדלר, ושואל אותי לאן אני צריך להגיע, ואם אני צריך כשנרד שהוא יעזור לי, ויראה לי לאן ללכת, ואני אומר לו, לא, אני לא צריך, כשנרד תחכה לי לימוזינה גדולה, אני לא יודע באיזה צבע היא תהיה, שחורה או לבנה, אבל זה לא משנה לי, והנהג של הלימוזינה אני גם לא יודע מיהו, שחור, לבן, אבל גם לא אכפת לי. אחרי שאנחנו נוחתים, אני עומד ומחכה והלימוזינה שלי מתעכבת בשעה, שעתיים... אז אני אומר לעצמי נו טוב ניקח מונית. מזל שבדיוק המונית של איציק עברה שם...  


אדיר מילר מצטער שאימו אינה בקהל 


אני מגיע למפגש עם הצוות שעובד על הפיילוט, ורואה שהשחקן שמגלם אותי הוא מישהו שאף פעם לא שמעתי עליו, ושומע מכל עבר ש'בוב (בוב פישר, האחראי על האדפטציה של התסריט) עשה עבודה נהדרת'. עכשיו, היו לא מעט דברים בתסריט של הפיילוט שלא אהבתי, אבל היה דבר אחד שהפריע לי במיוחד – בתסריט החבורה כללה במקור 4 חברים, ושלושת החברים באים להלוויה של החבר הרביעי ומדברים. אני חשבתי לעצמי שזה לא מתאים לעשות סצנה של הלוויה בפרק הראשון של סדרה קומית, וחשבתי ביני לבין עצמי שאעיר למי שצריך על העניין הזה. ואז אני פוגש את אחד המנהלים הבכירים ברשת פוקס והוא אומר לי: 'אהבתי את התסריט, אבל אתה יודע מה אהבתי במיוחד? את הסצנה של ההלוויה. היא ריגשה אותי מאד!'. אז אני אומר לו בשיא הטבעיות: "כן, בוב עשה עבודה נהדרת..." 


בעקבות הדברים האלה, אומר ריק רוזן שעל מנת שעיבוד של סדרה מחו"ל יצליח בארה"ב היא צריכה לפגוש את התסריטאי הנכון, והשחקנים הנכונים, וגם שחשוב מאוד שתשווק לשידור במקום שהכי יתאים לה להתפתח בקצב הנכון, כי במקרים רבים בחירה ברשת שאינה מתאימה לשידור הסדרה עלולה לפגוע בסיכויי ההצלחה של סדרה עם פוטנציאל להגיע למסך הקטן בארה"ב. ברט סולקי מוסיף שהדברים האלה נכונים לכל סדרה, ושאין לשכוח שהיו שנים שבהם חברת ההפקה שלו וחברות דומות השקיעו מיליונים בהכנת פיילוטים ואף פיילוט לא זכה להירכש על ידי אף ערוץ.

אני לא זוכרת בדיוק באיזה שלב של הדיון זה היה אבל הייתה הסכמה גורפת בפאנל לדבריו של אבי ניר על כך שלדעתו תכניות הכבלים הוכיחו שהיום לא צריך להתפשר ואפשר להשיג גם איכות וגם רייטינג.

אחרי שהאירוע המוצלח שאורגן על ידי קשת ואיגוד המפיקים הסתיים ונאלמה תרועת הפסטיבלים, חשבתי לעצמי עד כמה אני נהניתי מכל הדיונים הללו,  ושאפילו שהשתדלנו, בכל זאת קצרה ידם של המילה הכתובה והזיכרון האנושי מלהעביר אליכם את האירוע כפי שהוא, אירוע שתוכנו לדעתי עשוי להיות מעניין לגולשים רבים באתר ובכלל. המוגבלות הזו מביאה אותי לתהות האם במציאות ימינו ניתן להעלות על הדעת אפשרות של צילום הפאנל ושידורו באופן מלא במסגרת שידורי קשת (לאו דווקא בפריים טיים). כמובן שאין תשובה חד משמעית לשאלה הזו, אבל את התשובה ניתן אולי למצוא בדרך של היקש – בשבוע שאחרי הכנס שודרה בערוץ 2 תכנית "תעודה" שעוסקת בניתוח של תופעה טלוויזיונית - רק ששמה של התופעה שהתכנית בחרה להתייחס אליה הוא כוכב נולד. 

* זלפה ואיתן גשם עזרו בהכנת הכתבה

לקריאה נוספת על הכנס: 

כתבת איגוד התסריטאים חלק 1 

* כתבת איגוד התסריטאים חלק 2 

* סיקור הכנס על ידי NRG מעריב

* סיקור הכנס ב'עכבר העיר'

* הסיקור של אתר mako

תגובות (28)