ארכיון המסך המפוצל > 2012

הנהדרים

עונה תשיעית של ארץ נהדרת מסתיימת הערב, הזדמנות טובה לסקירת כוכבי הנבחרת

מאת: מירב
פורסם בתאריך: 03/06/2012

הלילה מסתיימת העונה התשיעית של ארץ נהדרת וחשבתי לנצל את ההזדמנות לסקירה קצרה של השחקנים בקאסט הגדול ביותר בתוכנית מסוג זה בארץ, למיטב ידיעתי. אין כאן קביעה נחרצת ומובן שזה סובייקטיבי, ובכל זאת ניסיתי לאבחן מעט את נקודות החוזק והחולשה של עשרת הקומיקאים המוכשרים האלה.

איל קיציס: התפקיד של קיציס נשאר בדיוק אותו הדבר 9 עונות: להנחות את הפאנל ברצינות ככל האפשר, לא להזיז שריר מול אף גג, לראיין בחשיבות עצמית נוסח יונית לוי ולקריין עם קריצה את הקטעים שמחוץ לפאנל. קיציס עושה זאת היטב, ובהתחלה היכולת להישאר בפנים חתומות מול כל זה הייתה מדהימה ממש, אבל בשלב כלשהו זה נהיה משעמם. היות שקיציס רחוק מלהיות טיפוס חדגוני, מפתיע אותי שהוא לא משתעמם בעצמו. ככה או ככה, בעונה הזאת קיבלנו את ההוכחה החד משמעית שאי אפשר בלי מי שירים להנחתה וגם יקבל את הפאנצ'ים כמו שצריך, ושקיציס עושה את זה על הצד הטוב ביותר.

טל פרידמן: לי קשה עם פרידמן. הוא קומיקאי גאוני והכל, והיכולת שלו להגזים ולהתפרע היא תכונה חשובה שמרעננת את המסך אבל קצת מקשה על צופים מיושבים יותר. באיזון נכון, פרידמן יוצר דמויות גאוניות כמו לובה, חלי, דובה (מ"השותפים") וחיקויים כמו אהוד ברק או רוני דניאל. כשאין איזון כזה, אנחנו מקבלים עוד דמות נשית מוגזמת, קולנית ופוערת עיניים שמסיימת את המערכון בהשתוללות כלשהי. בעונה הזאת הוא מרוסן יותר, וטוב שכך- אע"פ שברלד ממלא את מקומו, הוא מצחיק בהחלט. טוב שיש את האחד שימתח את הגבול קצת, ואת השיגעון מוטב לשמור לתוכניות אחרות.



אלי פיניש: בעונה הנוכחית פיניש שומר על מעמדו כחקיין מעולה, שפעם אחר פעם מדהים בדיוק שלו וביכולת להיבלע בתוך הדמות. אלי ישי, שמעון פרס, משה קצב, אביב גפן ועוד ועוד - כולם מדויקים, מצחיקים ועשויים להפליא. פיניש אמנם נותר תמיד עם שביב מבטא הערסים (מה שיוצר מצבים מגוחכים לפעמים, כמו בחיקוי של מתי כספי) אך מיטיב ללגלג על הדמויות שלו וליצור את האיזון בין חיקוי סתם לדמות עם אופי. מצד שני, כאשר הוא נדרש לבצע דמות חדשה (למשל המדענים האיראניים) הוא נחשף כקומיקאי בינוני למדי, שלא השתנה הרבה מימי הסטנדאפ של פעם. מה שבטוח - כל עוד הוא לא משתעמם, מצבת החיקויים מובטחת.

מריאנו אידלמן: בעיני מריאנו הוא התעלומה הגדולה של הקאסט הזה. מצד אחד, שליטה מוחלטת בכל חיקוי אפשרי, שהביאה למצב בו הוא מחקה את כל הדמויות הפוליטיות החשובות בו זמנית - ביבי, מופז ולפיד - ועושה זאת היטב. אין לי שום דבר רע להגיד עליו - הוא הצחיק עד מאוד בדמויות כמו פילוס ומופז ומעולם לא גרם למבוכה במערכון בהשתתפותו. מצד שני, נדמה כאילו אין לו אישיות עצמאית והוא תלוי לגמרי בדמות שיקבל. תחושה זו מתגברת עם היותו מרוחק מכל השואו ביז ודמות אפורה למדי יחסית לשאר החבורה. מריאנו הוא האיש שתמיד היה שם, ואם הוא יעזוב אנחנו כנראה נתפלא לגלות כמה הוא חסר לנו.

עלמה זק: אחרי תשע עונות אינטנסיביות ושובר קופות אחד, קשה להאמין שעלמה זק הייתה אלמונית כמעט לחלוטין כשצורפה לקאסט המקורי של ארץ נהדרת. היום כבר הסתבר לנו שיש לה כשרון חיקוי מצוין ויכולות קומיות מגוונות והיא נשארה רעננה ומשעשעת. כשאורנה בנאי פרשה זק החלה לבלוט יותר, וכל תפקיד שהיא מקבלת עושה לה ולמערכון טוב. עם מינימליזם של תוכן אישי וקו דק של ציניות היא יוצרת דמויות כמו ניקול ראידמן, המקפלת מחנות הבגדים ודליה איציק, שדי להיזכר בהן כדי לצחוק. בהזדמנויות מחוץ לארץ נהדרת, כמו דווקא בפלפלים צהובים הדרמטית היא התגלתה כשחקנית עם אופי, ויהיה מסקרן לראות מה היא תעשה הלאה.

שני כהן: מכל השחקנים שעברו בארץ נהדרת, כהן היא לדעתי התגלית הגדולה ביותר. עם כישרון קומי עצום, חינניות אין סופית וטווח עצום של יכולות היא מבריקה פעם אחר פעם. כהן נכנסה לנעליה הגדולות של אורנה בנאי בחשש, ועד מהרה הפכה לזו שלא פעם מצילה את המערכון מקריסה. אנסטסיה מיכאלי, שרית חדד, טלי סיני ריקליס ואפילו קשת ליבליך - לא משנה כמה גרוע היה הטקסט, שני כהן הפכה אותו למשהו מצחיק ואינטליגנטי. מקומה של כהן במערכונים הולך ומתרחב - כמעט אין מערכון אולפן או חוץ שהיא לא משתתפת בו - ובצדק, כי באמת כיף לראות אותה על המסך. יש לקוות שגם כשענני האבק של ארץ נהדרת ישקעו, היא תקבל במה להציג עוד מהכישרון שלה.


*ואגב שני ועלמה- חבל שמתוך 15(!) שחקנים שעברו בתכנית, רק שלוש היו שחקניות. הכישרון של שתי אלו ואחרות מוכיח שחבל שאין דחיפה שתיתן יותר מקום לכישרונות נשיים.

יובל סמו: סמו נכנס איכשהו בדלת האחורית של התכנית, ובמידה מסוימת אף פעם לא היה המרכז. אלא שמפה לשם (בייחוד בעונה האחרונה) הוא התגלה כקומיקאי פשוט ומצוין, מהסוג הישן של קצת הגזמה, קצת מבטא והרבה פרצופים מוצלחים. מעניין לשים לב שהוא כמעט אף פעם לא עושה חיקויים - כוחו בדמויות כמו אבי סופר או החב"דניק הנודניק ובדרכו הפשוטה הוא מצחיק מאוד. ויחד עם זה, קשה לדעת האם השתתפותו המוגבלת במערכונים נובעת מטווח קומי מוגבל או רק ממקומם המרכזי של כל האחרים. אני אישית הייתי רוצה לראות ממנו קצת יותר.

ערן זרחוביץ': זרחוביץ' הצטרף בעונה הקודמת כשחקן אורח, ותפקוד מוצלח (בעיקר ב"פרלמנט") כמו גם הפופולאריות שלו מתכנית הרדיו הביאה לצירופו לקאסט כשחקן קבוע. היה אפשר להצביע עליו כמחליף לאסי כהן, אבל בצדק לא נעשה ניסיון כזה. זרחוביץ' הוא קומיקאי של טקסטים, רצוי מוגזמים, והדמויות שלו מאופיינות בקו ברור של ריכוז אבסורדי בעצמן. הוא בהחלט מצחיק - רזי ברקאי המצוין, גילה אלמגור המופרכת אך אפקטיבית ושלל דמויות משנה במערכוני חוץ - ובמידה לא מעטה גם מרענן. זרחוביץ' הוא אולי לא קלאסי לארץ נהדרת, אבל זאת יכולה להיות יופי של מקפצה בשבילו ובשבילנו להמשך של קריירה מגוונת.

רועי בר נתן: רועי בר נתן הוא עניין של טעם - יש כאלה שאוהבים אותו מאוד ויש כאלה שלא מבינים על מה המהומה. אלה יאמרו שבעונה הראשונה שלו בתכנית הוא לא חידש דבר - שילה (מ"תגלית") היא גלגול של פריצי, מרים פיירברג היא גרסה של מאשה וגידי גוב הוא גידי גוב. אחרים, לעומת זאת, לא יוכלו להתעלם מהריענון שהוא הביא לצוות ומהקפיצה שהיא מהווה עבורו. אני שייכת לאחרונים, ובתור כזאת אני שמה לב לדיוק שבו הוא מבצע כל דמות ודמות, למימיקות המצוינות ובעיקר לשדר של ריכוז והנאה במה שהוא עושה. ככל שמרחיבים את טווח הרעיונות כך הוא מתבלט יותר (ע"ע ווקה-פיפל), בשיתוף עם שני כהן הוא פורח ובעיני טוב שהוא שם.



ירון ברלד: אומרים שלא חשוב מה יאמרו עליך, העיקר שיבטאו את שמך נכון, וברלד הוא יופי של הוכחה. בזמן ששחקנים אורחים אחרים נבלעים בצוות ולפעמים גם מתפוגגים (מישהו זוכר את יובל שגב?) ברלד הפך לדבר החם של העונה. הוא פיזר קמח, ריסס קצף, התחפש לתינוק של במבה, עשה חיקוי של יונה וגרם אפילו לאייל קיציס לפרוץ בצחוק. אם בהתחלה לא היה נעים לומר את זה, מהר מאוד כבר התברר שהוא על תקן השמן, המופרך, המוגזם בכל קנה מידה. קשה לומר מה בדיוק מצחיק - ההפתעה? הגיחוך? הקולות המשונים? מה שבטוח שגם בלי רצון, צוחקים. לא משנה אם אהבתם אותו או לא, כנראה שברלד הוא-הוא הדמות הטובה ביותר של ארץ נהדרת העונה.

תגובות (16)