ארכיון המסך המפוצל > 2012

סכפ''ש באפי: כשהיא הייתה רעה

עונה שנייה, פרק ראשון: When She was Bad

מאת: Nerf
פורסם בתאריך: 07/06/2012

הקדמה לעונה 2

(בהקדמה ספוילרים ליהוקיים קלים להמשך העונה)

שנות ה-90 המאוחרות היו נקודת מפנה בתולדות הטלוויזיה. אלו היו השנים שבהן יוצרי תכניות הטלוויזיה החלו לספק תכנים ברמת עלילה והפקה שלא נפלה מזו של טובי זוכי האוסקר. קל ונכון לציין את אוז (1997), הסופרנוס (1999) והבית הלבן (1999), כמובילות המהפך המדובר. נוסף על אלו, נכון לטעמי לציין גם את באפי כאחת התכניות ששינו את הנוף הטלוויזיוני.

באפי עלתה בעת שסדרות מד"ב כבר זכו לעדנה בפורמט הטלוויזיוני (מסע בין כוכבים, בבילון 5, תיקים באפלה ועוד), אך סיפורי פנטזיה, או לפחות כאלו בעלי עלילה של ממש ואינטלקט מינימלי, לא נראו על המסך הקטן.

על כן אי שם בשלהי שנות ה-90, כאשר ערוץ 2 החל לשדר תכנית בשם "באפי ציידת הערפדים", התיישבתי אני מול המסך בציפייה לחזות במה שהאמנתי שיהיה כישלון טלוויזיוני. עם זאת, כבר לאחר הפרק הראשון הבנתי כי זו סדרה שונה ומשונה, והראשונה, למיטב זיכרוני, שהציגה במרכזה אישה חזקה, שעצם היותה חזקה לא הפך אותה לפחות נשית או אנושית.

את העונה הראשונה של באפי אהבתי. העונה הציגה מספר דמויות חביבות וסיפורים שבועיים שהיו אבל לא היו העיקר. אך הייתה זו העונה השנייה שהפכה אותי לחובבת מושבעת של הסדרה. זו העונה שבה הצטרפה מרטי נוקסון לצוות הכותבים, זו העונה שבה סת' גרין הצטרף לצוות השחקנים, זו העונה שהציגה לנו את ג'ולייט לנדאו וג'יימס מאסטרס בתור צמד חמד הנבלים האהוב עלינו. זו העונה שמביאה אותי, גם למעלה מעשור לאחר שצפיתי בה, לכתוב על הסדרה.

ואף כי גם עונות מאוחרות היו טובות, וניתן לטעון כי השוואה בין פרקים מסוימים בהן לפרקי העונה השנייה תטה את הכף לטובת הראשונים, הרי שלטעמי, בכל שנותיה לא הייתה לבאפי עלילה עונתית חזקה, סוחפת ומרגשת מזו של העונה השנייה.

כאשר צפיתי ב"באפי" בזמנו, שתי העונות הראשונות נדמו לי כעונה אחת ארוכה במיוחד. מן הסתם כיוון שערוץ 2 שידר אותן ברצף, אך דומני שגם מפני שהפרק הראשון בעונה השנייה ממשיך את כל קווי העלילה של הראשונה ולא פותח קשת עלילה חדשה.

למשולש האהבה שלי ארבע צלעות

הפרק מתחיל באקספוזיציה הנדרשת של הדמויות – וילו וזאנדר מטיילים להם ברחבי סאנידייל ודואגים לעדכן את הצופה באירועי הקיץ החולף תוך משחק משעשע של ציטוטי סרטים. מסתבר כי השניים הם חובבי קולנוע מושבעים, ולפיכך כל הציטוטים הם של קלאסיקות משנות ה-60 עד תחילת שנות ה-80 – כלומר סרטים שכמעט כולם קדמו להולדת הדמויות – אך אולי הסיבה היא שהשורות הנאמרות על ידי הדמויות בנות הטיפש-עשרה נכתבו על ידי תסריטאי בן שלושים, אותו תסריטאי שבפרק הראשון של באפי השתמש בג'יימס ספיידר[1] – אליל סרטי נוער בשנות ה-80 – כגבר החלומות של נערות בסוף שנות ה-90. נראה כי כאשר ג'וס היה טרוד ביצירת תרבות הנוער של ימינו, הוא התקשה להתעדכן מיהם אליליה הנוכחיים שלא הוא המציא.

 2000 Twentieth Century Fox. All Rights Reserved © 


לטובתם של הצופים החדשים ולמען רענון זיכרון צופי העונה הקודמת, מוצג לנו משולש באפי-זאנדר-וילו באמצעות מספר משפטים פשוטים וגלידה. והנה מהפך! אם עד עכשיו התרגלנו שהמשולש מורכב בעיקר ממבטי הערגה של וילו בזאנדר ושל זאנדר בבאפי, סוף-סוף גם זאנדר מגלה עניין בווילו – הוא מחמיא, הוא מתקרב, הוא רוכן, הוא מתרחק ו... אז מגיע ערפד.

על אף התחלתו המבטיחה של הפרק, שכביכול מבשר חידוש במשולש האמור, חזרתה של באפי קוטעת באיבה את מה שיכלה להיות מערכת היחסים המיוחלת (בעיני וילו ורבים מצופי הסדרה) בין שני החברים.

זאנדר, בדומה לכלבלב חמוד ומשעשע, מרגע שמוצג בפניו צעצוע חדש, זונח את הישן ללא מחשבה שנייה וללא כוונה רעה. בברונז וילו מנסה לשחזר את אותו הרגע שהיה בין שניהם, אך ללא הצלחה. מרגע חזרתה של באפי, זאנדר מאבד כל עניין בווילו, ותשומת לבו כולה מוקדשת לקוטלת.

בניגוד לזאנדר, שעדיין מקווה, כנראה, כי באפי תיפול בקסמיו, וילו, שתמיד ניחנה בראייה מציאותית לגבי מקומה בעולם החברתי, יודעת כי היא אינה בת תחרות לבאפי, ולכן מוותרת וחוזרת להיבלע בצללים. ככלל, וילו מוכיחה מספר פעמים במהלך הפרק כי היא חדת הבחנה ורגישה לשינויים בדפוסי ההתנהגות של חבריה. היא הראשונה להעיר על כך שבאפי מתנהגת באופן שאינו אופייני לה, היא זו שמבחינה כי דבר מה לא בסדר עם אנג'ל בברונז, והיא זו שמתעקשת בפני ג'יילס כי הכלבתיות של באפי אינה תוצר של מצב רוח רע אלא משהו שדורש את תשומת לבו.

אין זה מפתיע כי וילו ניחנה באותה תובנה באשר להתנהגות הסובבים אותה. מאחר שהוצגה מתחילת הסדרה כאדם מופנם שנואש לחברה אך מפחד ממנה בו זמנית, הגיוני שתשים לב בקפידה יתרה לסובבים אותה, על מנת שתוכל לצפות מתי היא יכולה להשתלב בשיחה ועם מי ומתי כדאי לה להימנע מכך. עם זאת, פרק זה מראה התקדמות, גם אם מינורית, בפיתוח מידת מה של אסרטיביות בווילו. וילו אינה מוכנה להתמודד עם באפי על לבו של זאנדר, אך היא אינה מהססת להתעמת עמה כאשר זו מבקשת לזנק קדימה ולהציב עצמה בסכנה.

זאנדר, בניגוד לווילו, מייצג את התאהבות-העשרה חסרת המודעות – זו שמקלקלת במאוהב את ברומטר סיכויי הצלחתו, מייפה את המציאות, מאדירה את אונו וממעיטה מערך התחרות. זאנדר תזזיתי, רועש ונואש לתשומת לבה של באפי, ולכן מאפשר לה להשתמש בו כדי לגרום לאנג'ל לקנא. למרות זאת, התנהגותה של באפי כה שערורייתית שאפילו חוסר היכולת של זאנדר לאמוד את עצמו לא מאפשרת לו לקיים את האשליה כי הוא המטרה ולא רק האמצעי.

לזאנדר יש גבולות ובאפי חצתה אותם. זאנדר אולי מתקשה ביום-יום להתגבר על ההורמונים האופייניים לבני גילו, אך לא ניתן להטיל ספק בנאמנותו בעת צרה. בדומה לווילו, כאשר התנהגותה של באפי עוברת מלהיות סתם כלבתית לכזו שמהווה סכנה של ממש, זאנדר לא מפחד להתעמת עמה ואף לאיים עליה שאם וילו תיפגע ממעשיה, הוא ייקום את נקמתו בה.

גם כשבאפי בסביבתם ובעיקר ביניהם, החברות העמוקה בין וילו וזאנדר בולטת בפרק, בין אם במחוות הקטנות, כגון החלפת ארוחת הצהריים שמתבצעת ללא מילים, ובין אם במחוות הגדולות, כמו בסוף הפרק כשזאנדר אוחז בווילו. לכל אורך הפרק מראים שני החברים כי אף שהם אינם בני זוג, הם חולקים קשר משמעותי לא פחות.

מורה נבוכים

בזמן שזאנדר, וילו, באפי (ואנג'ל) מספקים את מנת אופרת הסבון הנדרשת מסדרת נעורים, גם "המבוגרים" זוכים למעט זמן מסך לצורך קידום ענייניהם האישיים.

וילו וזאנדר זכו בעונה הראשונה לפרקים שהתמקדו בדמותם אולם ג'יילס לא זכה לעמוד באור הזרקורים. עד כה עיקר השימוש בדמותו היה לקשירת הקצוות העלילתיים באמצעות הסבריו על האיום השבועי. אף על פי כן, פה ושם הבליחה אישיותו של ג'יילס וראינו כי מדובר בדמות מורכבת יותר מהקריקטורה של האנגלי עטוי הטוויד והמלא בחשיבות עצמית.

גם בפרק זה, לרגע קט, אנחנו זוכים לראות את ג'יילס שלא בתפקידו כצופה יודע-כול. ג'יילס מוצג מלכתחילה כאדם מופנם ובעל אותה הגמלוניות החברתית שמאפיינת את וילו; כל עוד הנושא הנדון הוא שדים ומפלצות, ג'יילס מסוגל להיות חד וענייני, אך כאשר הוא ניצב מול ג'ני קלנדר הוא מהסס, מגמגם ומדמה בהתנהגותו בן טיפש-עשרה מאוהב, כפי שג'וס טורח להבהיר לנו באמצעות סניידר. מבוכתו של ג'יילס בעת חיזורו אחר ג'ני עולה בקנה אחד עם דמותו, וקל להסבירה לאור ההבדל הבולט בין אופייה הנועז של ג'ני לאופיו השקט. הוא ממלא את תפקיד הבוגר, האב, המבוגר האחראי, והיא – את הדודה המשוגעת.

עם זאת, ממרחק השנים, אני רואה בכך החמצה. בסדרה היו די צעירים שופעי הורמונים שיכלו להציג וריאציות שונות של משחקי החיזור המקובלים בגיל זה. מוטב היה לתת לזוג הבוגרים בסדרה להתנהג ככאלו מבלי לתת להם להתדרדר למשובות נעורים.

משחק הדמים אה לה באפי

בסדרה שבכותרתה המילה "ערפדים" ובעולם של רוחות ושדים, ניתן להניח שהמעבר בין חיים למוות לא יהיה חד סטרי. והרי כדרך קבע בסיפורי פנטזיה, החל משר הטבעות וכלה בזינה, הדמויות הראשיות נוטות למות ולחזור לחיים לפי הצורך העלילתי. כמו כן, מאחר שהדמויות בעולמן הן חיות, הרי שאלו, הרגילות לביקורי קרובים מתים, לא תמיד מראות את אותה ההשתאות שהיינו מצפים לה לנוכח העובדה שלפני רגע הן צעדו את מה שצריכים היו להיות צעדיהם האחרונים עלי אדמות ועתה הן שוב נדרשות לשלם את חשבון המים והחשמל.

אך באפי היא לא סדרה רגילה, היא מעוגנת במציאות שאנו מכירים. גם אם האירועים שעמם גיבורי הסדרה נאלצים להתמודד הם פנטסטיים, הם מתמודדים עמם, באופן יחסי, כפי שניתן להניח שאדם מן השורה היה מתמודד איתם. עבור גיבורי הסדרה, גם אם המוות הוא סיכון מקצועי מוכר, הוא לא מקובל. החזרה מן המתים אינה ברורה, המשך הקיום לאחר המוות אינו ודאי והפחד שגיבורי הסדרה מפגינים מפני סיום חייהם- גם אם הם עושים זאת תוך הפגנת אומץ - הוא אותו הפחד של כל בן תמותה מהמוות.

וזה למעשה עיקר הפרק - התמודדותה של באפי עם מותה בסוף העונה הקודמת.

במהלך הפרק מוצגת ההתדרדרות בהתנהגותה של באפי, כנראה עקב סינדרום הלם קרב. ההתדרדרות של באפי מוצגת באופן הדרגתי, תחילה היא כמעט לא מורגשת, אך מסצנה לסצנה הופכת התנהגותה מוקצנת: סרקזם הופך לרשעות, בטחון עצמי הופך לרשלנות.

כבר בתחילת הפרק, במהלך שיחת החולין המלווה את חזרתה של באפי, ידעה שמ"ג להתאים גם למשפטים הנונשלנטיים את הצליל הצורם במידה הנכונה המבהיר לנו כי באפי אינה כתמול שלשום. השיחה בין אביה של באפי  לאמה, עושה את אותו הדבר.

ביום למחרת, היום הראשון ללימודים, ממשיך ללוות את דבריה של באפי אותו טון צורם כאשר היא לועגת לווילו ("אני חושבת שאם תדברי מהסרעפת, לקול שלך תהיה יותר תהודה"). היא מראה אפתיה לתגלית שחזרתם של הערפדים לעיר עלולה להיות סימן מנבא רעות ("אתה הצופה, אני רק עובדת כאן"), ועם זאת, היא מתעקשת כי היא מוכנה ויכולה לכל איום (גם מילולית וגם דרך סצנת האימון).

ההתעמרות בחבריה לא מספקת את באפי וגם באנג'ל היא עולבת, גם כשהוא בא לבקרה בחדרה וגם מחוץ לברונז.

 2000 Twentieth Century Fox. All Rights Reserved © 


בין אם במחשבה תחילה ובין אם לא, באפי מרחיקה ממנה את חבריה. התירוץ שהיא נותנת הוא כי נוכחותם בסביבתה מחלישה ומסכנת אותה כקוטלת. גם אם היא אכן מאמינה בכך, נראה כי חוסר רצונה להתמודד עם חבריה אינו נובע מהסיבה הזו, אלא פשוט מחוסר רצונה להתמודד. כפי שאמרה באפי ב"נערת נבואה" – איזו בת 16 רוצה לחיות את חייה בידיעה כי יש לחיים אלו תאריך תפוגה וכי הוא קרב ובא.

שתי סצנות מבליטות את השינוי בהתנהגותה של באפי, האחת מצוינת לעיל והיא סצנת הריקוד של באפי עם זאנדר בברונז - סצנה שמהווה עלייה ברמת העריכה והפסקול של הסדרה[2]. הסצנה השנייה היא סצנת העינוי של הערפדית, בה באפי מראה קור רוח ואכזריות שבדרך כלל לא מאפיינים את ה"טובים" ובטח לא כאשר ילדה בת 16 נמנית על "הטובים".

מאחר שמדובר בסדרת טלוויזיה שבועית, באפי מצליחה להתגבר על כל בעיותיה באמצעות מעט אלימות,  ובדיוק בזמן כדי להציל את כולם ולפני שייגרם למישהו נזק בלתי הפיך בגלל התנהגותה הקלוקלת.

קיים משהו כמעט מאכזב בסיום ה"נקי" של הפרק. מרגע שבאפי ריסקה את עצמות המאסטר, כל בעיותיה נפתרו, חבריה כולם סלחו לה ושנת הלימודים יכולה להמשיך כסִדרה, בעוד היא מנסה להפחית את מניין ההרוגים הרגיל.

ולמרות זאת, הפרק עושה את אשר פרק תחילת עונה שנייה צריך לעשות היטב: הוא מסכם את העונה הקודמת ומציג בפנינו את השחקנים הראשיים והבעיות שעמן הם צפויים להתמודד בעונה הקרובה, הן בינם לבין עצמם והן ביחס לנבל התורן (הנבחר).

חזרה לעתיד

תוספות עבור מי שסיימו לצפות בסדרה "באפי קוטלת הערפדים" . לכל השאר: זהירות, ספוילרים!


* בפרק הזה שב מארק מטקאלף לשחק את המאסטר בראשונה משלוש הופעות האורח שלאחר המוות. הופעתו השנייה תהיה בפרק "המשאלה" בעונה השלישית של באפי, והשלישית בפרק "שיעורים" בעונה השביעית.

* בפרק הזה הייתה הפעם הראשונה (אך לא האחרונה) התייחסות לחשיבות השפעתם המאזנת של חבריה של באפי על חייה. הדבר יודגש בפרקי העונה השלישית "המשאלה" ו"נערות רעות". נראה כי כתוצאה מהמתרחש בפרקים אלו, באפי מסיקה שהיא זקוקה לחבריה, שכן הם מעגנים אותה.

עם זאת, בעונה השביעית בפרק "Selfless" ניתן לראות כי באפי נוקטת גישה שונה, על אף ניסיון העבר. באפי מודיעה כי היא תאלץ להרוג את אניה במהלך ויכוח שבו הצדדים מאזכרים מספר אירועים משמעותיים בחיי הסדרה, ואז זאנדר מטיח בה:

 “... You think we haven't seen all this before? The part where you just cut us all out. Just step away from everything human and act like you're the law.”

לכך משיבה באפי: 

“... at some point, someone has to draw the line, and that is always going to be me. You get down on me for cutting myself off, but in the end the slayer is always cut off. There's no mystical guidebook. No all-knowing council. Human rules don't apply. There's only me. I am the law.”

 ***

[1] בין העונה הראשונה לשנייה השתתפה שמ"ג בסרט "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון", שבו נאלצה לקצר את שערה. הסרט היה עתיר בכוכבי הנוער של שנות ה-90. ג'יימס ספיידר לא נמנה עמם.

[2]  אחת משורות המחץ הטובות בסדרה, לטעמי, עוקב אחר סצנה זו והוא עצתה של קורדליה לבאפי:

“Whatever is causing the Joan Collins 'tude, deal with it. Embrace the pain, spank your inner moppet, whatever, but get over it.”

הציטוטים נלקחו מ-buffy world

תגובות (17)