ארכיון המסך המפוצל > 2012

סכפ''ש באפי: נערה להרכבה

עונה שנייה, פרק שני: Some Assembly Required

מאת: Mika Gill
פורסם בתאריך: 27/06/2012

האמת היא שבצפייה הראשונה – אולי אפילו היחידה לפני שניגשתי למשימת כתיבת הסכפ"ש הזה – הפרק "נערה להרכבה" נראה לי כמו "פילר" אוורירי, אתנחתא מאירועי הפרקים שקדמו לו. היינו חייבים משהו קליל אחרי סיום עונה מרעיש שבו באפי מתה ואז הוחזרה לחיים, ואחרי פתיחת עונה שבה באפי מתמודדת עם העניין בניכור ובפגיעה באנשים היקרים לה מכול. לכאורה, זהו פרק פשטני ושטחי – שני נערים חנונים מחליטים לשחק באלוהים/פרנקנשטיין ולהחזיר לחיים את אחיו הפופולרי של אחד מהם שמת בתאונה. הניסוי שלהם מצליח, אך אליה וקוץ בה – הנער הפופולרי רגיל להיות פופולרי ועכשיו הוא מפלצת. כחלק מחייו כנער מקובל ונערץ, הוא גם היה רגיל להערצתן של בנות המין השני והוא כמה לבת זוג. כשהוא אומלל ובודד, הוא מבקש מאחיו החנון שימצא לו בת זוג. אבל הוא לא מסתפק בהחזרתה לחיים של איזו נערה אקראית שמתה; הו, לא. הנערה שלו תצטרך להיות מפלצת כמוהו ולכן אחיו עסוק בהטלאת חלקי גוף של נערות מתות; כמובן, עד לאותו הרגע הבלתי נמנע שבו האח המת מבקש שהפנים של חברתו החדשה יהיו הפנים של קורדיליה. לצערו של אחיו, קורדיליה טרם מתה מוות טבעי, אז יצטרכו לעזור לה. ופה באפי נכנסת לתמונה.

פשוט, נכון?

אז זהו, שלא.

בפועל יש לנו כאן פרק די יוצא דופן בעולם של באפי, במיוחד בראי השנים והעונות. אבל כרגע אנחנו לא נוגעים בעיסוק בפרק מנקודת זמן בעתיד, אלא מתמודדים עם ההווה, ובהווה זהו אחד הפרקים הכי טעונים שידענו.

ראשית, בפרק הזה הרשע הוא לא על טבעי. יש פה שני נערים רגילים. טוב, רגילים למדי. בכל זאת, הם ניחנו בכישרונות מאוד יוצאי דופן בתחום המדע. אבל בניגוד לאימא של איימי מהפרק "המכשפה", למשל, ביכולות שלהם לא הייתה התערבות על טבעית או קסומה.

שנית, אם עד עתה באפי והחברים שלה התמודדו עם בעיות טיפוסיות למדי של בני נוער או עם האנלוגיה לאותן בעיות טריוויאליות, הפעם יש מולנו התמודדות יוצאת דופן. אם מרבית בני הנוער צריכים להתמודד עם בעיות של פופולריות, אהבה, השתייכות לקבוצה וכיוצא באלה, לשמחתנו, מעטים האנשים שצריכים להתמודד עם מוות של אח או אחות בגיל צעיר. חמור מזה, כריס צריך להתמודד עם חוסר ההתמודדות של אמו השכולה. לצערנו, במדינת ישראל הסיטואציה הזו דווקא מוכרת למדי. הייתה נגיעה בסיפור הזה בספר "ארבעה בתים וגעגוע" של אשכול נבו. אחרי הכול, במדינה שבה ישנו צבא שאליו הולכים כל הנערים והנערות במלאת להם שמונה עשרה שנה, המציאות של הורים ואחים שכולים נפוצה מדי. נכון שאנחנו לא נמצאים במדינת ישראל ולא בספרות יפה עסקינן, אלא בפרק של סדרת טלוויזיה לבני נוער בארצות הברית, אבל בין אם המציאות של שכול במשפחה מוכרת לצופה הישראלי הממוצע ובין אם לאו, עדיין אפשר להתרשם מהמרחק הרב בין ההתמודדויות בפרק הזה ובין אלה היומיומיות שאיתן התעסקנו עד עכשיו, כמו עמידה בציפיות של הורים שמנסים לחיות דרך הילדים שלהם, התגשמות הפחדים הגדולים ביותר שלנו, שייכות לקבוצה או התמודדות עם זר טורף שמתחזה למשהו שהוא לא, בחסות האינטרנט.

הפרק נפתח עם באפי הממתינה בבית הקברות לערפד טרי שיקום מקברו. אנג'ל, שעדיין מנסה להתאושש מרגשות הקנאה שעלו בו למראיה של באפי הרוקדת עם זאנדר ריקוד מתגרה כשהיא הייתה רעה, פוגש אותה שם. ריב מתפתח בין השניים כשאנג'ל מכחיש את הקנאה שלו בזאנדר: "מה יש לי לקנא בזאנדר? הוא רק ילד!"

באפי עונה שלא באה לבית הקברות כדי לריב, אך אז מגיח הערפד הטרי סטפן ומזכיר לה שהיא דווקא כן הגיעה לשם כדי לריב. רק לא עם אנג'ל. אחרי שהיא מאבקת את סטפן היא חוזרת לסוגייה החשובה באמת – מה זאת אומרת שזאנדר הוא רק ילד? האם זה אומר שעבור אנג'ל גם באפי היא בסך הכול "רק ילדה"?

אנג'ל מחליט להתעלם מהשאלה הטעונה הזו, אבל באפי נחושה לא לוותר לו. זאת עד שהיא נופלת לתוך קבר פתוח. האם עוד ערפד התעורר הערב, תוהים השניים? אבל לא, באפי מגלה עקבות גרירה ונעל בעלת עקב עבה וגבוה. מי שזו לא תהיה שהייתה טמונה בקבר הזה, לא זחלה מתוכו, היא נגררה משם.

החבורה העליזה מנסה להבין מחלקיקי המידע שהתגלו, מיהו היצור העל טבעי ששודד קברים ומה רצונו. הם מגלים שמרדית', הנערה שאל קברה הפתוח באפי נפלה, הייתה אחת משלוש מעודדות שמתו בתאונת דרכים, והולכים לבדוק האם שתי האחרות עדיין בקבר. בעודם בבית הקברות, שוקדים על חפירת קברים (הגברים) וחפירה בחיי האהבה של באפי (הבנות), קורדיליה מוצאת עצמה מתחבאת בפח האשפה מחשש שמשהו רע יקרה לה - אותו פח אשפה שאחר כך מתגלים בו חלקי הגופות של שלוש הנערות. כשהחבורה מגיעה אל הספרייה, הם מופתעים לגלות את אנג'ל וקורדיליה. אנג'ל מבשר להם שהגופות בותרו אבל לא כל החלקים נמצאו. מי שחתך אותן, שמר לעצמו חלקים למזכרת. למה שהוא יזרוק את החלקים שבחר לא לקחת, דווקא בפח האשפה של בית הספר התיכון? ובכן, אולי כי הוא תלמיד פה, מציעה באפי.

"איזה תלמיד יודע לחתוך חלקי גופה במקצועיות של מנתח?" שואל ג'יילס קטן האמונה. ווילו מזדרזת לענות שהיא מכירה לפחות חמישה או שישה בני נוער כאלה, כולל היא עצמה. עכשיו יש לנו רשימת חשודים ואפשר לעשות חיפוש בלתי חוקי בתאים שלהם.

בינתיים קורדיליה מחליטה לנצל את ה"משברון" הרגעי ביחסי באפי ואנג'ל ומבקשת מאנג'ל הגיבור שייקח אותה לביתה, כי היא נסערת מכדי ללכת לבד. אבל אם בבית הקברות באפי הכריזה שהיא בעלת דעות מיושנות - אותה חינכו שהגברים חופרים את הקברים והנשים עושות ילדים - קורדיליה נוהגת בהיפוך תפקידים. היא אמנם משחקת את הנערה המסכנה שזקוקה להצלה, אבל היא זו שמובילה את אנג'ל ואף פותחת עבורו את הדלת ומוליכה אותו החוצה מן הספרייה, למגינת לבה של באפי.

 2000 Twentieth Century Fox. All Rights Reserved ©

החיפוש בתאים מוביל את החבר'ה לגילוי קולאז' של נערה שמורכב מחלקי גוף שונים והם מבינים מה כריס ואריק מנסים לעשות, גם אם טרם הבינו למה.

אריק תולה את התמונות של הבחורות שצילם עבור אחיו של כריס במעבדה המאולתרת. הוא צילם בדיוק שלוש בנות, ומה אתם יודעים? אלה הן באפי, וילו וקורדיליה. כי הרי אין בסאנידייל עוד בנות שאפשר לצלם ולתת לדריל לבחור מביניהן. בינתיים מתברר כי בעוד שכריס אכול רגשות אשם ומסרב לעלות שלב ולהרוג, היחס של אריק לצעד הזה די נלהב והוא מסתמן כפסיכופת אמיתי. הפעם הראשונה שבה אנחנו פוגשים בו, היא כאשר המצלמה שלו מבזיקה ומתמקדת בבנות התיכון, באיברים שלהן. "וואו, תראו את הרגליים של זאת!" הוא מכריז. "המצלמה אוהבת אותך!" הוא מחניף לקורדיליה שמוחה כנגד הצילום תחת תאורת ניאון. ברור שאין די בקטעים אלה כדי להסיק שהוא פסיכופת, אבל אי אפשר להתעלם מהתאווה בעיניים של אריק כשהוא מדבר על השלבים הבאים בתכנית שלהם. אי אפשר לפרש זאת בכל צורה אחרת, אפילו אם מצליחים לקבל את ההיגיון בהסבר שניתן בפרק, שכדי להשלים את יצירת החברה של דריל, הם חייבים הפעם להשתמש בראש של בחורה חיה. ההסבר שקיבלנו מווילו או מג'יילס לכך שראשה של אף אחת מהבנות שמתו בתאונה לא התאים ל"ניסוי הפרנקשטיין" ולכך שהיה דרוש להם ראש טרי, הוא שבקבורה הנוצרית מרוקנים את הגופה מכל הנוזלים ומחדירים במקומם פורמלין שהוא חומר משמר. אם כי זה גורם לך לתהות, האם דריל לא הוכן לקבורה בצורה מסורתית? איך יכול להיות שבראש שלו כן אפשר היה להשתמש? לג'וס הפתרונים.

באפי מחליטה ללכת לשוחח עם כריס. ווילו מתרה בה לא להיות קשה מדי אתו, כריס הוא לא ערפד, הוא בסך הכול "שד, אדם מתועב, שודד קברים", משלימה אותה באפי (ghoul)

בביתו של כריס נחשפת באפי לסיטואציה מאוד מטרידה בחיי היום-יום של כריס. אמו פותחת את הדלת ולא אומרת מילה, רק בוהה בבאפי והסיגריה שלה תלויה בזווית הפה שלה. באפי שואלת על כריס ואומרת שהיא חברה מבית הספר. האם לא עונה לה, רק זזה מהפתח מבלי לסגור את הדלת. היא נראית תלושה והזויה. המוזיקה שמלווה את הסצנה היא מוזיקה מלנכולית, עם מעט נגיעות של סכנה. הפנים של באפי קצת משתנות, מתרככות למראה המציאות שנחשפת בפניה: אימא שיושבת סגורה בבית, מעשנת סיגריה אחרי סיגריה וצופה במשחקים מוקלטים של בנה המת, כוכב פוטבול בחייו. היא לא שמה לב בכלל לבן הצעיר שלה שנותר בחיים. לכבוד זה שבחורה צעירה ויפה נמצאת אצלה בבית ויכולה לחלוק אתה את ההערצה לבן הנפלא שלה, היא מקריינת את המשחק הספציפי שבאפי הפריעה לצפייה בו. המחזה ללא ספק משפיע על באפי, שעזבה את הספרייה כשהיא נחושה להיכנס "באמ-אמא" של כריס. עכשיו, משנתקלה באותה האמ-אמא במציאות, היא מתחילה לחוש רחמים כלפי השד המרושע, שודד הקברים.

"כן, זה היה יופי של משחק, אחד הגדולים. אבל... כריס בבית?" היא מנסה שוב.

"לא יודעת," מפטירה האם. "היום זה יום לימודים?"

באפי לא עונה וזה לא משנה לאם. היא מתרכזת בבן הנפלא שלה שמרצד על המסך. "הוא היה צריך להיות בן תשע עשרה בשבוע הבא," היא אומרת כמו לעצמה. באפי מסתכלת סביב ומגלה את הכניסה למרתף, לחדר של כריס, ככל הנראה. הדלת מכוסה בכתובות ומדבקות "אין כניסה". בלי לומר מילה, אך עם ארשת עצובה למדי – לא מה שאנחנו רגילים לראות אצל באפי כשהיא מגלה את מקום המסתור של השדים שבהם היא נלחמת – באפי נכנסת פנימה. היא מגלה את התמונות שכריס צילם, את הראש של קורדיליה מודבק על שרטוט גוף האדם, ולא שמה לב שדריל נמצא מאחוריה. הוא לא מצליח לתפוס אותה אלא רק רואה אותה כשהיא מטפסת על החלון ויוצאת מהחדר למשמע רחשים מלמעלה.

 2000 Twentieth Century Fox. All Rights Reserved ©

באפי מגיעה אל בית הספר בזמן שכריס ואריק מנסים לחטוף את קורדיליה. באפי בועטת באריק ומבריחה אותו ואז עוזרת לקורדיליה להשתחרר. אחרי שקורדיליה יוצאת אל משחק הפוטבול, באפי פונה לחפש את כריס.

אבל בואו נחזור רגע לבאפי שחיפשה את כריס. שוב, בניגוד גמור לנחרצות שבה התעלמה מבקשתה של וילו להקל עליו, הפעם היא עדינה אתו. היא קוראת אליו בקול עדין, לא מאיים, ואומרת לו שהיא יודעת מה הוא מתכנן, אבל עוד לא מאוחר מדי. הוא עוד לא פגע באף אחד והוא יכול לסגת. וזו אותה באפי שרק לפני מספר סצנות קבעה בנחרצות שמי ששודד קברים ומבתר גופות, אין לו תקנה, לא מגיעות לו שום הנחות. אבל זה היה לפני שהיא נחשפה למציאות של חייו.

כריס יוצא מבין הצללים, שבור לחלוטין, ומסביר לה שהוא לא יכול. "זה בשבילו, הוא זקוק לזה," הוא אומר.

"מי, אריק? הדבר היחיד שהוא זקוק לו זה טפול פסיכיאטרי כפוי", אומרת באפי, שעדיין לא מודעת לתמונה המלאה ועדיין לא מבינה שהכול קשור באחיו המת של כריס.

"הוא תמיד דאג לי, תמיד הגן עלי!" אומר לה כריס.

בסצנה הזו ובאלה שהובילו אליה – החיפוש של באפי את קורדיליה וההחלטה של קורדיליה לאחר שחרורה לחזור למשחק למרות הכול – אנחנו מקבלים, לשם שינוי בפרק הזה, מנה קטנה של הווי תיכון אמריקאי טיפוסי. ההיררכיה של תיכון אמריקאי ממוצע היא כזו שבה הספורטאים והאתלטים הם בעלי השררה, החבר'ה המקובלים. התלמידים החכמים והשקטים נתפסים כמפסידנים. ראינו נגיעה קטנה בעניין הזה כשפגשנו לראשונה באימא של כריס ודריל. דוגמא נוספת ראינו בתחילת הסצנה, כשבאפי מחפשת את קורדיליה בין חברותיה המעודדות שמנסות לנפנף אותה בתואנה שלקורדי אין זמן ללוזריות כמו באפי. אבל לבאפי אין זמן או סבלנות להעמדות פנים והיא דורשת תשובה– וגם מקבלת אותה. ולבסוף, כאמור, ראינו את זה כשקורדיליה בוחרת לצאת החוצה ולהוביל את המעודדות. בדרך כלל כל מה שקורדיליה עושה נועד כדי לשרת אותה-עצמה. הכול סובב סביבה. אבל באופן מפתיע, ניכר בה שהפעם ההחלטה מגיעה ממקום של גאווה עצמית או אגואיזם, אלא מתוך כבוד לקבוצה שהיא מעודדת ולמשחק עצמו, כמעט תחושת שליחות, למרות הסכנה שהרגע נגעה בה בצורה מאוד מוחשית. יש פה משהו מאוד יוצא דופן בעולם של הסדרה שאליו נחשפנו עד עכשיו, משהו שאולי יכול להמחיש את החשיבות של פוטבול בעיניהם של אמריקאים רבים, ויכול להסביר למה ילד שהוא כוכב פוטבול, נחשב בעיני אמו לילד מוצלח, יותר מאשר אחיו, ילד גאון ופורץ דרך בתחום המדע והביולוגיה.

עכשיו, מול כריס, באפי מבינה שבניגוד לאופן שבו בית הספר ראה את הדברים, בניגוד אפילו לאופן שאמו-שלו ראתה את הדברים – היחסים בין דריל וכריס היו יחסי אהבה. דריל, האח הבכור, המקובל בחברה, הכוכב, הגן על אחיו הקטן, החנון והחלשלוש, וכשהוא מת, אחיו הרגיש שהוא חייב להחזיר את הטובה. בנקודה זו כדאי להזכיר ספר אחר – "תשע עשרה דקות" מאת ג'ודי פיקו (מחברת "שומרת אחותי"). בספר הזה מתוארת מציאות שבה ילד דחוי שלא מוצא את מקומו בחברה, מגיע לבית הספר שלו עם רובה ויורה בחבריו לספסל הלימודים. טוב, "חבריו" זו לאו דווקא המילה המתאימה - הוא יורה בילדים המקובלים, באלה שלעגו לו והקניטו אותו כל חייו. בספר הזה, שמשתדל לתאר את המצב בצורה אמיתית ככל האפשר, יש לאותו ילד אח גדול שדווקא כן היה מקובל בחברה. האח הגדול שלו לא מגן עליו. להיפך, הוא מרגיש מובך מעצם קיומו. מעניין לתהות על העניין הזה. אחרי הכול, איני חושבת שהיינו מופתעים לגלות שדריל הכוכב התעלם מאחיו הקטן והחנון כשהיה בחיים, למעשה, כשם שעושה עכשיו אמו. אבל לא, הפרק מציג לנו מערכת יחסים מאוד נוגעת ללב בין שני האחים. נו, אמרתי לכם שזה לא פרק קליל.

בינתיים, דריל מתרגז כשהוא שומע שקורדיליה ניצלה על ידי באפי ומסכים לצאת מהבית לראשונה מאז הוחזר לחיים. הוא מגיע עם אריק אל המגרש שבו מתרחש המשחק, במטרה למצוא את קורדיליה, אבל כשהוא שם, חבוי מתחת לספסלי הצופים, הוא לא יכול שלא להביט בערגה במשחק, במה שחייו היו פעם. ושוב אנחנו נחשפים למוזיקה שאינה מושמעת הרבה בפרקים של באפי – מוזיקה עצובה, מלנכולית. הזומבי התפור מביט בשחקנים החיים במבט שרק לחלוחית חסרה בו, דוק של דמעות. קשה שלא לחוש בכאב שלו.

הוא מתעשת לבסוף וחוטף את קורדי כדי לקחת אותה למעבדה המאולתרת. באפי וכריס מגיעים ומגלים את היעלמותה של קורדיליה, וכריס מגלה לבאפי היכן נמצאת המעבדה. כשהיא מגיעה לשם ומספיקה להציל את קורדיליה, מתפתח קרב מכות בינה לבין דריל. אריק מועף בכעס על ידי דריל כשהוא מנסה לברוח מפני באפי, ומאבד את ההכרה. ידה של באפי על העליונה בתחילת הקרב אבל אז דריל מתגבר ומנחית עליה מכת נוק-אאוט רצינית למדי. הוא מניף כיסא ועומד לפרק את ראשה של באפי המעולפת באותו רגע שאחיו מגיע ומתחנן, "דריל, לא!"

דריל עוצר לרגע, מפנים את השלכות מעשיו ושוב ניכרת בו אותה לחלוחית. הספקות אוכלים אותו, והוא מוותר ועומד להניח את הכיסא, כשהוא קולט שהנערה המאולתרת שאחיו הטליא עבורו, עומדת להישרף באש שפרצה בזמן המאבק בינו ובין באפי. הוא רץ אומלל ונואש אל האלונקה הבוערת וקורא "היא שלי, היא שלי!" ואז מניף את עצמו על הגוף חסר החיים העולה באש. לא יודעת מה אתכם, אבל העיניים שלי נמלאו דמעות בשלב הזה. כל הפרק היה מלא ברגעים עצובים ומוזיקה עצובה, ועכשיו זה הגיע לקרשנדו מופלא. הזומבי צמא הדם – טוב, בערך צמא דם – חס על חייה של הבחורה שכמעט הכריעה אותו וכרגע הוא מקריב את עצמו ואת הגוף הלא גמור של בת זוגו המיועדת. זה אמנם לא נאמר במפורש בשום שלב, אבל ניכר בדריל, מכל מה שזכינו לראות, שהוא בכלל לא שמח שאחיו החזירו אל החיים. אלה לא החיים שהיו לו, לא החיים שהוא זוכר ולא החיים שאיבד. לרגע הייתה לו תקווה שאם אחיו ימצא לו בת זוג, הכול יהיה בסדר, אבל כשהוא רואה אותה עולה באש, הוא בעצם מבין שהחזרה שלו לחיים הייתה כנגד הטבע. אלה לא החיים שהוא רצה, הוא מעדיף למות ולנוח על משכבו בשלום, כפי שהיה אמור להיות מלכתחילה.

 2000 Twentieth Century Fox. All Rights Reserved ©

הפרק מסתיים עם רגע מאוד יפה בין זאנדר לווילו. מוקדם יותר בפרק זאנדר אומר לבאפי שאנשים רוצים את מה שקשה להשגה והרבה פעמים מתעלמים ממה שנמצא מולם. הוא, כמובן, מדבר על עצמו כבן זוג לבאפי במקום אנג'ל. אבל בעוד הוא אומר את המלים האלה לבאפי, ווילו מביטה בו בעיניים כלות וניכר בה שהיא חושבת בלב: "מה שהוא אמר, מה שהוא אמר! רק, אתם יודעים, לגבי."

עכשיו כשהכול בא על מקומו בשלום, וילו וזאנדר מדברים וקורדיליה מתפרצת לדבריהם ומודה לזאנדר שהציל את חייה. זאנדר של פרק הפיילוט ודאי היה מגמגם ומנפנף את וילו, אבל מאז עברו כל כך הרבה מים בירדן. הוא פשוט מסתכל על קורדי במבט ששמור בדרך כלל לג'וק שעובר בדרכך ואומר "אכפת לך? אנחנו באמצע שיחה!"

נו, מה אתם יודעים? אולי בסוף זאנדר ישכיל להסתכל במי שעומדת מולו.

בחזרה לעתיד

תוספות עבור מי שסיימו לצפות בסדרה "באפי קוטלת הערפדים" . לכל השאר: זהירות, ספוילרים!

*   במשך כל הצפייה לא יכולתי שלא לחשוב על וילו שלא למדה לקח מהפרק הזה, ובתחילת העונה השישית מחזירה את באפי לחיים. כמובן, בדיוק כמו דריל בפרק הזה שמרגיש לא שייך, שמרגיש שכפו עליו חיים שהוא לא ביקש ולא החיים שאיבד, כך גם מרגישה באפי.
 

*   עוד בהקשר הזה - בעונה השישית שוב אנחנו נחשפים לחנונים מאוד חכמים וקצת פסיכופתיים. במבט לאחור, חבל שלא החזירו את אריק ומיקמו אותו בטרויקה. הוא היה יכול להיות אחלה במקום אחד הגאונים הפסיכופתים האחרים. אבל חשוב מכך – אותה וילו שבפרק הזה יצאה להגנתו של כריס כי הוא בן אדם, לא שד, תהרוג אחר כך את וורן, בן האדם שהרג בשוגג (כי הוא בעצם ניסה לירות בבאפי) את טארה שלה.
 

*   ועוד משהו לגבי וילו – ממש בתחילת הפרק, ביריד המדע, אריק עסוק בצילום חלקי גוף שונים של בחורות בבית הספר. הוא שם לב למישהי בעלת רגליים יפות במיוחד וקורא לווילו, "וואו, תראי את הרגליים של זאת!" וילו מגיבה ברתיעה: "לא, תודה", אבל בכל זאת מגניבה מבט חטוף ומעוניין. כן, כבר בפרק השני בעונה השנייה היה משהו קטנטן שבמבט לאחור ניתן לפרש כמשיכה מודחקת לבנות המין היפה.

תגובות (32)