ארכיון המסך המפוצל > 2012

הממיר 10/7/12

מבוגר אחראי מרנינה, דוקטור הו מסיימת עונה, לות'ר מהנה, היפה והחנון לא משתנה, בנות אמינה והישרדות את העניינים מקצינה

מאת: המערכת
פורסם בתאריך: 11/07/2012

 10. מבוגר אחראי (על המיני סדרה בת שני הפרקים)

קצת מצחיק לראות בזה אחר זה את "לות'ר" ו"מבוגר אחראי", שתי הסדרות הבריטיות ששודרו ברצף ב'כן או' בשני ימי שני האחרונים. האחת בכיכובו של אידריס אלבה והשנייה עם דומיניק ווסט, שני האויבים מימי "הסמויה", הראשון ברון סמים והאחר הבלש שמנסה להפיל אותו. הפעם הם ממש החליפו תפקידים. סטרינגר בל הפך לבלש ג'ון לות'ר, ואילו ג'ימי מקנולטי לבש את דמותו של הרוצח הפסיכופת פרד ווסט (אין קשר משפחתי לדומיניק).

הסמיכות של שתי הסדרות הביאה גם להשוואה בלתי נמנעת ביניהן, ובעוד "לות'ר" משחקת במים הרדודים של כל קלישאת סדרת משטרה שניתן להעלות על הדעת, "מבוגר אחראי" לא רק הייתה מפעימה וממגנטת לכל שני חלקיה הקצרים מדי, אלא שלטעמי דומיניק ווסט מפגין שם את תצוגת המשחק הטובה ביותר בתולדותיו (יצוין שצפיתי רק במיני-סדרה הזו, ב"הסמויה" וב"השעה", אבל איכשהו נראה לי שזה ממצה למדי).המיני-סדרה מתארת את סיפורה של ג'נט ליץ' (אמילי ווטסון במשחק מפעים), עובדת סוציאלית שמונתה להיות 'מבוגרת אחראית' [1] לטובת פרד ווסט, שנחשד במספר רציחות והתעללויות, כולל של בתו, בני משפחה אחרים ונערות צעירות רבות.

[1] תפקיד המבוגר האחראי נועד לטובת חשודים קטינים או כאלה שמתעורר חשש כי הם אינם מבינים כדי הצורך את מה שהם ניצבים מולו.


השרירותיות שבה ג'נט מושלכת אל נבכי החקירה הזו, שכבר החלה טרם הגיעה, מהממת ממש. בהדרגה ובטריוויאליות כמעט בוטה נערמים הפרטים המצמיתים לכדי תמונה מפלצתית, ומה שמרתק בכך הוא שאנחנו הצופים נחשפים להם יחד איתה. ראשית הידיעה על בתו שנעלמה ועל ילדיו שנלקחו ממנו למשפחות אומנות עקב חשד למעשי סדום, ומאוחר יותר עוד ועוד התעללויות ורציחות של נערות מסכנות בידיו ובידי אשתו רוז, אישה מטורפת ועוכרת שלווה. ווסט והחוקרים נוהגים כמכרים ותיקים, בשעה שאצל אשת המשפחה הנורמטיבית ליץ', וכמוה אצל הצופים, הדם קופא בעורקים לנוכח עוד ועוד מידע שמגיע אלינו כלאחר יד. האגביות הזו כאילו מקבלת משנה תוקף עם התנהלותו המוזרה של ווסט, שבניגוד לכל רוצח סדרתי פסיכופת שאני זוכר על מסכי הטלוויזיה או הקולנוע, נראה כל הזמן כמו אדם רגיש ופגיע במיוחד.

דומיניק ווסט ואמילי ווטסון זכו בצדק גמור מארץ הגמורים על תפקידיהם כאן בפרסי הבאפט"א (כמו גם מוניקה דולן, שגילמה את רוז ווסט), ולדעתי הסדרה כולה הייתה צריכה לזכות על כמעט כל היבט בה. החל באופן המבריק שבו בחרה לספר את הסיפור וכלה בעריכה שהצליחה ליצור ציפייה וסערה כבר בדקות הראשונות. כמעט מושלמת. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

 
 

9.5 . דוקטור הו, עונה 6 פרק 13.

הפרק "חתונתה של ריבר סונג"  סוגר את קצוות העלילה העונתית המורכבת והמסובכת עם הרבה אקשן, תוך שהוא ממחיש שוב את העובדה, שהדוקטור על 1000 שנות חייו, הוא עדיין יצור שגדל ומתפתח ועם זאת נשאר נאמן לעצמו ומוצא תמיד פתרון קסם להציל את המצב.הדמויות הראשיות איימי רורי וריבר גם הן ממשיכות להתפתח והקשרים בינן לבין עצמם ועם הדוקטור מתחזקים.

בכלל, המורכבות של הדמות של איימי באה לידי ביטוי הפרק בהרבה אופנים, אנו למדים על החוזק של הקשר שלה ושל הדוקטור מכך שאחרי שהיא מצילה אותו עם צבא בעלי הרטיות והוא מתעורר ברכבת לקהיר מסתבר שהיא עדיין זוכרת אותו למרות שהוא שחרר אותה לפני כמה פרקים. אנו למדים על החוזק של הקשר שלה ושל רורי מכך שלמרות שהיא לא ממש יודעת מיהו, במציאות המוזרה והמגניבה הנפרשת בפנינו הפרק, היא מזהה שהוא חשוב לה ומצילה אותו. והמעניין מכל, אנו מגלים שהיא עצמאית במחשבתה ולא סלחנית כמו הדוקטור כשהיא מסרבת להציל את מאדאם קובריין, אף על פי שמאדם קובריין משתמשת בטענה שזה מה שהדוקטור היה עושה. איימי של הפרק יודעת להשיב לה "הדוקטור לא כאן". ואנו רואים שבניגוד לדוקטור, איימי רוצה להעניש את אויביה והיא באמת כבר לא הילדה התמימה שחיכתה לו. ואולי ההתנהגות הזו של איימי מסבירה גם ממי ריבר ירשה את הצד היותר אכזרי שלה (שלא נמנע מלירות ולהרוג את אויבי הדוקטור).

ריבר של הפרק היא ריבר שמעדיפה שהזמן והיקום יהרסו, אבל שהיא לא תפגע בדוקטור, גם במציאות אלטרנטיבית זו היא שוב העזר כנגדו ובעלת השפעה טובה עליו. הדוקטור אומר שהוא חייב למות כי אי אפשר להקריב את כל היקום למען בן אדם אחד. הדוקטור - שהתחיל את הרפתקאותיו כאשר ברח מגליפריי כדי לא לעמוד בגורלו ובציפיות שאר אדוני הזמן - מסתכל על גורלו ולא בורח יותר. ריבר בעצם יודעת את זה ואומרת שהיא לא יכולה לתת לו למות מבלי שידע כמה מיליונים אוהבים אותו ובמיוחד היא .הדוקטור מתרגש מחליט להראות לה שהוא מאוהב בה גם כן והם עושים טקס חתונה קצר כחלק מהטקס הוא לוחש לה משהו ופניה נדלקות ואז היא מתרצה ומתנשקת איתו - והזמן חוזר למצבו הרגיל והדוקטור מת. אחר כך מסתבר כמובן שהוא לא  מי שמת. הוא לקח את הרובוט משנה הצורה - וכך הוא באמת היה על החוף בזמן שריבר ירתה בו, אבל למעשה הוא ברח ובכך השיג את מטרתו שכולם יחשבו שהוא מת (וזו הסיבה שבשלה ריבר צריכה להישאר בכלא) וגם אם ייתקלו בו, אף אחד לא יתפלא לראות אותו, כיון שהם יחשבו שזה הוא מזמן אחר. תיאור הבריחה בכל אופן עדיין משאיר לנו פתח בעייתי לעתיד, כיוון שכמו שהאיש הכחול אמר לדוקטור - אם אתה חי, עדיין אתה תגיע מתישהו למקום ולזמן שבו תצטרך לענות על השאלה: Doctor who? והתשובה תהרוס את היקום.

כאמור, פרק מוצלח שמצליח לסגור את העונה בזבנג גדול - גם להרוג את הדוקטור וגם להציל אותו. מחבר אותנו עם מספר דמויות מהעבר, ונותן לנו את האופציה להתחיל עונה חדשה בלי סיפור מסגרת גדול מדי. מצד שני, כמה פעמים אפשר להרוס את היקום ולהציל אותו בפרק סיום עונה?!? (תשובה כנראה כל עונה כמעט). (נעם ברג)

9. לות'ר – עונה 1, פרק 1

אני מודה שלא נהניתי כך מפרק ראשון של סדרה כבר הרבה זמן. זה לא שלא ראינו כבר סדרות על שוטרים שהם חסרי גבולות, אובססיביים, או כאלה שהזוגיות שלהם במשבר, אם יש להם אחת כזו בכלל, אבל איכשהו מה שהם עשו עם המרכיבים המעט קלישאתיים האלה בפרק היה מצוין והכול התחבר היטב בעיניי.  ייתכן שזה היה המשחק של אידריס אלבה, שמאז 'הסמויה' סקרן אותי לראות אותו בתפקיד שיותר יתאים לטוב שמשדרות עיניו לדעתי, ייתכן שזה התסריט שידע לחבר את העלילה הבלשית של הפרק, עם ההתנהלות האישית של הדמויות באופן שלא נראה מתאמץ, ייתכן שאלה הדיאלוגים שאולי לא בדיוק הגיעו לדרגת שירה, אך בהחלט הייתה בהם פזמונאות (-So now he's back? –from out of space.) וייתכן שאפשר לסכם את דעתי על הפרק במשפט שאמרה ללות'ר זואי, אישתו בנפרד, כשהוא שאל אותה אם הוא משעמם - "אתה ההיפך ממשעמם!".  אני מקווה שהכיף יימשך לפרק הבא (אורלי).

  

9. המשרד, עונה 8 פרק 6

ששה פרקים מתחילת העונה + עוד כמה מסוף העונה הקודמת ללא מייקל סקוט, קשה לומר שחסרונו אינו מורגש, אבל אם יש משהו שהפרק הזה המחיש, זה שזהות המחליף פחות חשובה מנוכחותו של דווייט. השטות שהמציא, מגביר האחריות/מִתקן יום הדין, הביאה את המשרד כולו נגדו ללא יוצא מן הכלל, והובילה לחלוקת משימות טובה שמטרתה לעצור את הדין מלהגיע ליעדו.

הסיומת שניתנה לעניין, הפתרון שפאם התעקשה עליו, הוא כזה שמאשש את תחושתי ש"המשרד" הולכת יותר ויותר בדרכי אחותה הקטנה, "מחלקת גנים ונוף". זה היה ניכר במיוחד בפרק הזה כי הוא הקביל לפרק של "גנים" שגם כן השתמש בטרמינולוגיה של סוף העולם, הן בפרק והן בשמו, אבל גם בגלל שטוב הלב הוא שניצח בהתאם לגישתה של פאם. כמו המשל של איזופוס על השמש והרוח שניסו לגרום לאיש להסיר את מעילו, פאם התעקשה לצדד בשמש ובתפישה שדווקא התנהגות חברית כלפי דווייט תביא אותו לסגת מפגיעה בעמיתיו, ואכן צדקה.

עדיין יש רגעי מבוכה לא מעטים ב"המשרד", הפרק הקודם עם המסיבה של אנדי שכשך בהם לא מעט, אבל אני מרגיש שעם לכתו של מייקל הם פחתו באופן כללי ועמדה אופטימית יותר תופסת את מקומם. תכל'ס אני בעד, אבל אם עד כה חשבתי שהסדרה עוד צריכה למצוא את קולה בימי פוסט-מייקל, הפרק הזה הציג נקודת מבט שלמה יותר לתחושתי, ולו כי שיחק על אלמנטים חזקים ומוכרים – טירופו של דווייט במקרה הזה – ופחות על גורמים זרים כמו רוברט קליפורניה או הוריו של אנדי. או אפילו ההתחקות אחר אנדי בעמדת הניהול, הגם שסיפקה דברים יפים כמו הפרק השני בעונה (עם הקעקוע שהבטיח לעשות על עכוזו).

בהיעדר עניין בחזית של ג'ים ופאם בשלב כה מתקדם, ובהיעדר מייקל כמובן, דווייט נותר המרכיב החזק ביותר ב"משרד". שימוש נבון בו בזמן שהיא מחפשת את קולה החדש הוא הדבר שיכול להציל אותה (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

9. המשרד, עונה 8 פרק 10
חסרונה של ג'נה פישר לא יכול להיות ניכר יותר בימים אלה. היא יצאה לחופשת לידה וכמותה גם פם בסדרה, וזה קורה דווקא כשהגרעין הנותר של הסדרה – בעיקר פם, ג'ים ודווייט – נדרש יותר מאי פעם, כעת כשסטיב קארל איננו. יוצא כך שאני מתגעגע אל פם לא פחות מאל מייקל, אבל למרות היעדרם הצליח פרק חג המולד השנתי להפיק יופי של תוצרת.

זוהי כבר העונה השמינית של הסדרה, למקרה שמישהו פספס, ואחרי כל כך הרבה שנים קצת קשה לבוא ולחדש במסגרת המשרדית הצפופה הזו. בסופו של דבר המקטרגים יכולים לטעון שאין שום דבר חידוש בפרקים החדשים ביחס לעונות מעולות מהעבר, ויש בכך מידה לא קטנה של אמת. הסיפור בין אנדי לארין, שגם ככה נמשך זמן רב, הגיע לשיא מובהק בפרק הזה והזכיר עוד יותר את סיפורי ג'ים ופם מקדמת דנא. אבל מה, לדעתי זה עדיין היה מקסים. איזו תחושת רפטטיביות שלא תהיה, הנובעת בין היתר מהעובדה שאנחנו מלווים את הדמויות האלה כבר שנים רבות, אני עדיין אוהב אותן ורוצה לראות מה קורה איתן. לחזור אחורה ולצפות בעונות המעולות של פעם זו אופציה בפני עצמה, אבל כן, עושה לי טוב לראות את אנדי עוקב בדאגה אחרי רוברט וארין ומחייך בהקלה כשהוא רואה שלא קורה דבר.

מעבר לכך ענייני המתיחות בין ג'ים לדווייט – סיפור מוכר נוסף – הם תמיד כיף עבורי, והסיפור הפעם היה מחוכם במיוחד. המתיחה האולטימטיבית היא לגרום ליריב לעשות את זה לעצמו לאורך זמן, וזה נעשה באופן גדול (ועם הרבה מזל) על ידי ג'ים.

אבל הסיפור האהוב עלי היה יחסית מינורי, וגם הוא עסק ביחסים, וגם הוא הזכיר לי את פם וג'ים של פעם. החיזור של דריל אחרי ואל הניב את הרגע המתוק ביותר, והדהד למחוות שג'ים היה עושה לפם בעבר – אחרי שוואל לא הבינה נכון והתלבשה בשמלת ערב מהודרת הרבה יותר מדי, דריל חזר עם טוקסידו כדי לגרום לה לחוש יותר בנוח. נפלא (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה).

9. היפה והחנון, עונה 3, פרק 6

ושוב קיבלנו פרק מענג מבית היוצר של היפה והחנון. התוכנית הזו לא ממציאה את הגלגל, אנחנו תמיד יודעים מה אנחנו הולכים לקבל: החנונים מכמירים לב בגלל הגמלוניות החברתית שלהם, היפות מכמירות לב בגלל טיפשותן התהומית, ואנחנו מרגישים טוב עם עצמנו מפני שלמרות שלא עשינו אקזיט בגיל 16 ואף אחד לא היה מתבלבל ביננו לבין בר רפאלי אנחנו יודעים מי זה משה קצב ומסוגלים לנהל שיחה נורמלית עם בני המין השני. זה פריק שואו אבל כזה שבו אי אפשר שלא לחבב את המשתתפים בו (רובם, לפחות).

משימת הבנים הראתה לנו שאפשר להזיע בחדר כושר אפילו בלי להתעמל. דדי הפך סופית לחביבי הרשמי אחרי שסירב להתחיל עם בחורות כי זה מחפיץ אותן וגם כשהתחיל איתן היה אמיתי ככל האפשר (לא סיפר על התוכנית אבל אמר שמדובר בהתערבות), לכן כנראה הוא לא ניצח, אני מניחה שלא החשיבו את הטלפונים שהוא קיבל. יחסית לבנים האחרים, לדדי יש דווקא כישרון לפלירטוט, כפי שראינו עם ג'ולי, המגבלה שלו היא לא חוסר מודעות (מי אמר אולג ולא קיבל?) אלא אובר מודעות והוא גם הכי שנון מבין הבנים (הוא שעשע אותי בעיקר כשהעיר לתומו שזה שהשמש מחייכת בתמונה פחות משונה מהעובדה שהיא מרכיבה משקפי שמש). את הקטע הכי מצחיק סיפק ויקטור כשהתחיל עם גמלאית כי "נשים מבוגרות הן פחות בררניות" ושאל אותה אם היא מדגמנת ואת הקטע הכי מביך תרם אדי שהתחיל עם בחורה, קיבל את הטלפון שלה ועבר להתחיל עם הבחורה שהתאמנה ממש לידה, ממש בשיטת הסרט הנע. אדי הוא ממש חיית המחמד האולטימטיבית, כל דבר שמשי עושה הוא מושי מושי מושלם אבל לו זו לא הייתה משי והוא היה מצוות לכל אחת אחרת זה היה בדיוק אותו הדבר. זה לא שהם יצרו איזה קשר מיוחד, אדי הוא פשוט על תקן הכלבלב המעריץ שמכשכש בזנב כל פעם שגבירתו מפהקת לעברו. האמת שדי מיציתי אותו כדמות אבל אני רוצה שהוא יישאר עד המייקאובר, בחורה שטחית כמוני, בתקווה שמי שיהיה אמון על השינוי לא יהיו היפות כי יש להן נטייה להפוך את הבנים לערסוני צעצוע. מייקל ממשיך לשעמם, חבל שלא מראים לנו אם יש לו איזושהי אינטראקציה עם היפות או עם החנונים, לפחות נראה שיש לו קשר טוב עם שירלי והוא מתפקד כאח בוגר עבורה.

באשר לשירלי, בהתחלה תמהתי מה פתאום היא מתחילה דווקא עם ראובן בן ה-19, אבל במחשבה שניה, למרות שהיא בת 27 היא למעשה מתפקדת כתלמידת חטיבת הביניים שמפנטזת שהיא וראובן יהיו הזוג המלכותי של הווילה. ראובן יצא מזה יפה, יאמר לזכותו, אבל היה לי עצוב על שירלי.

הבורות של הבנות בכל מה שחורג מעולמן הפרטי הרדוד והמוגבל מפחידה ממש אבל באיזשהו מקום גם מעוררת קנאה, הן חיות בעולם שאין בו הפיכות, מלחמות, אסונות, מחסור ומצוקה. כל עוד אין רווחים בפוני והן נראות טוב בטלוויזיה הכול מושלם. כמתבקש, המשימה שלהן כשדרניות חדשות הייתה מקור לשיבושי לשון וקלולסיות מופלגת מהולה בחוסר מודעות עצמית, אבל יש אחת בקרב הבנות שמעוררת בי מפרק לפרק יותר ויותר חמלה, אני חושבת שיש לה בעיה אמיתית. אני מתכוונת לשיר ישר. בעוד שבחורה כסיגל זיידרמן למשל, הנחתה את החדשות בעליצות מזלזלת ואנרגיות של מדריכת כושר בקלאב מד, שיר נראתה כאילו היא טובעת מול המסך ושידרה מצוקה אמיתית (כמו במשימה הקודמת בתיאטרון, אגב). חלק מהבנות בוחרות במודע לא להתעניין במה שחורג מדלת אמותיהן כי בעיניהן זה לא חשוב ולא מעניין, אצל שיר הבורות אינהרנטית. לא פעם יצא לי לתהות מי גידל את הילדה הזו והפרק קיבלנו תשובה. לדעתה של שיר אסור לגרש את העובדים הזרים כי הם עושים כל מיני דברים כמו לבשל, לכבס, לנקות וללמד לרכוב על אופניים, או בקיצור - הורים.

לצערי נמרוד המשעמם זכה במשימה וזה אומר שמוריה הערסית נשארת. כמובן שהעדפתי שדדי וג'ולי (שעושה רושם של בחורה נחמדה) יישארו בעוד שאת ויקטור הקטן והוד מעלתה שלו מיציתי. די לא נעים לי לצפות במערכת היחסים הזו, אני לא בקטע של BDSM. בהתחלה חשבתי שאולי זה טוב עבור שניהם, היא אוהבת לשלוט ולו נוח להיות נשלט אבל זה לא בדיוק ככה. הוא מוכן לשרת אותה בחפץ לב אבל קשה לו שהיא לא מפרגנת לו, יורדת עליו בלי הרף ומתעלמת מקיומו כשהוא לא משרת אותה. אני לא רואה איך היחסים ביניהם היו מתפתחים בהמשך ככה שמבחינתי בהחלט הגיע זמנם לעזוב. (רמונה)

8.5. עד עצם היום הזה, עונה 1, פרק 3

פרק זה מראה לנו שהאגדות הם לא מה שחשבנו. אם בפרק הראשון השתמשו במה שהוא נחלת הכלל על עולם האגדות ובנו לו המשך, ובפרק השני הרחיבו על ההמשך, הרי שבפרק השלישי לקחו אותנו חזרה אל עולם האגדות עצמו, או לפחות אל עולם האגדה של שלגיה, ועיבו אותו כך שעכשיו התחושה היא שאנחנו לא באמת יודעים מה היה שם וכיצד יכול היה הסיפור הזה להתפתח עד שיגיע לסוף המוכר שממנו התחילה הסדרה.

 כחובבת קומדיות רומנטיות - שכידוע לכול בנויות לא פעם על חוסר חיבה ראשונית בין הגיבורים שהופך בסופו של דבר לאהבה - מאוד נהניתי מהעלילה של שלגיה והנסיך ג'יימס הידוע בכינויו פרינס צ'ארמינג, אבל זה גם גרם לי לחשוב קצת על האגדה המקורית ועל האפיון של הגיבור והגיבורה באגדות הקלאסיות כגון סינדרלה, שלגיה והיפהפייה הנרדמת. הגיבור הוא כמובן בדרך כלל חסר נוכחות, קצת כמו המשיח מחכים שהוא יגיע כדי שהכול יהיה טוב והוא יציל את הנסיכה ואת העולם, ובמובן הזה לא פגעו בדמות של הנסיך כיוון שאפילו שהפכו אותו ליותר ממשי ונתנו לו שם - הוא היה שם בהחלט גם כדי להציל את הנסיכה. שהרי זה הדבר המכובד לעשות. הדמות של שלגיה לעומת זאת קיבלה אופי, היא חיה את מלחמת ההישרדות, היא לא בוחלת בשימת מארבים ובגניבות, והאמירה שלה לנסיך על כך שהיא גנבה ממנו: "יש לך כל כך הרבה, מה זה משנה לך מה שלקחתי ממך", היא כבר בכלל סוג של רציונליזציה שאני באמת לא מצפה מדמויות הנחשבות טובות להגיע אליה, ולכן למרות שאהבתי את העובדה שיש לשלגיה אופי שכזה שמעמיד אותה במצב של יריבות התחלתית עם הנסיך, הרגשתי שקצת פגעו בדמותה המקורית של שלגיה. להמשך קריאה (אורלי)


 

8.5. הישרדות VIP, פרק 18

נתחיל מהסוף: הידד האח - אושרי הודח! שאפו לאנה וענת שסף הבחילה שלהם מהדואו הבלתי נסבל הניעה אותן לעשות מעשה ולמחלקת הפרומו שלא כיזבה.

בלכתו שוב ציווה לנו אושרי נאום צבוע וממורמר על כמה שכולם שקרנים, רעים, צרי עין ובכלל, לא מגניבים כמוהו וכמו תורג'י. נטלי לדבריו משקרת כל הזמן (הא?) ואנה וענת בגדו בברית שלו איתו (כמובן שהוא התעלם מהעובדה הזניחה שהוא לא בדיוק טרח לכרות איתן ברית, זה תורג'י שהחליט על דעת עצמו שאושרי איתם ואושרי עצמו לא ממש תקשר איתן כי הוא היה עסוק בלעשות נעימים לאגו שלו ושל תורג'י) ובוקי... מפליץ ונוחר ומברבר או משהו כזה. אבל תורג'י מלך, עזאם סבבה, שגב סבבה ויוליה סבבה (מה שלא הפריע לו להצביע עבורה, הוא לא זכר לה חסד נעורים כשהצביע לה, היא הרי זו שהחזירה אותו למשחק).

אני בטוחה שהצופה ענבל גבריאלי רוותה רוב נחת כשצפתה איך במועצת השבט מעיזים סוף סוף לפתוח את הפה על הארכ-נמסיס שלה, ולא רק משבט דאנג אלא גם אנה וענת, שמתם לב שהאשימו את תורג'י במועצת השבט בדיוק באותו הדבר שהאשימו אותה? בכך שהוא שתלטן וקולני ונמצא בכל מקום. אני חייבת לציין שאני לא מבינה איך עובד הראש של תורג'י. בשבת שעברה היה לו נורא דחוף להדיח את עזאם, בניגוד לדעתן של אנה וענת ולמרות שבכך כל תרגיל הפסלון הגנוב הלך פארש לפני שבכלל הצליחו להפיק ממנו איזושהי תועלת, רק כי נמאס לו שמתייחסים אליו כגנב אבל משום מה הוא לא סיפר את האמת לשאר אחרי ההדחה, אלא רק היום במועצת השבט (ונטלי בעיני צדקה כשאמרה שגם אם זו לא הייתה גניבה זה היה שקר. לא שאני נגד שקרים בהישרדות, הכי לגיטימי, אבל לפחות אל תתהדר בכנות ובשקיפות כל הזמן). אני גם תוהה אם הוא לא מודע לקונספט של המושבעים, הוא לא מבין שגם אם הוא יגיע לגמר אף אחד מהם לא יצביע לו? ומה היה בכלל הקטע עם ההצבעה ליוליה? למה הוא ואושרי החליטו להדיח בסוף את יוליה ולא את שגב?

הפרק עצמו היה המשך של הפרק שעבר, תורג'י ואושרי עולים לכולם על העצבים, תורג'י מצליח לעצבן עוד קצת את בנות בריתו, שתי משימות משעממות שבאחת מהן משה מנצח את עזאם ובשנייה תורג'י מנצח ובוקי מפסיד ובהפוגה הקומית שגב והבנות משחזרים את ימי בני היל העליזים.

 לצערי אין לי ספק שבשבת הבאה אושרי ינצח את משה במשימה שתהיה תפורה למידותיו אבל זה היה שווה לראות את הפרצופים שלו ושל תורג'י כשזוארץ הכריז על המודח הבא. בשל ההדחה של אושרי שודרג הציון של התכנית ל-8.5: ממוצע של 7.5 לתכנית עצמה ו-9.5  להדחה של אושרי (לו זה היה תורג'י הייתי מעלה לעשר). (רמונה).

8. אפיזודס – עונה 2, פרק 1

למרות ואולי בגלל שהעונה הקודמת הסתיימה בקו עלילתי שלא כל כך אהבתי, הגעתי לפרק הראשון של העונה השנייה עם זיכרונות חיבה לעונה הראשונה, אבל בלי יותר מדי ציפיות.

במהלך הפרק היה איזה רגע שבו חשבתי שאולי הקו שאליו הם לקחו את הסדרה בסוף העונה הקודמת דווקא היה כדאי, כיוון שהמתח שהם בנו בין בני הזוג שון ובוורלי עבד יפה, וגם החיזורים של ג'ואי אחרי שון שעשעו אותי במידה, שלא לדבר על כל עניין הביקורת על התעשייה, שתמיד לדעתי היה בין החלקים היותר חזקים של הסדרה. אבל המקום שאליו לקחו את הדמות של ג'מי  והמקום שנראה לקראת סוף הפרק שהם לוקחים אליו את שון ומורנינג מצאו חן בעיניי הרבה פחות, כך שהאופטימיות עדיין זהירה מאוד (אורלי)

8. בנות - עונה 1, פרק 10

החתונה של ג'סה גרמה לי לחשוב שטקס חתונה שכזה, של דמות קבועה שמתחתנת עם בחור שהיא פגשה לפני שני פרקים וכל מה שראינו ממנו עד כה בעיקר היה רצונו בשלישיה,  הרי לעולם לא היה עובר באף פרק של 'סקס והעיר הגדולה' או כל סדרה אחרת שבמרכזה בנות, סדרות שמקדשות את הרומנטיקה, ובמובן מסוים את טקס הנישואין כשיא של מערכת היחסים. העניין הוא שחתונה ההפתעה נחגגה על ידי ג'סה  כאילו המדובר באהבת אמת גדולה מהחיים, ובכך בעיניי שמה ללעג גם את האהבות הגדולות מהחיים של סדרות אחרות, אבל גם הצליחה להציג מצג שלא יכול להתיימר להיות מציאות, אפילו למי שסבור שהמציאות מורכבת מאינסוף נישואי נוחות או פשרה.

 בעיניי בסצנה הזו כמו בהרבה פעמים אחרות בעונה, הסדרה כאילו מציבה מראה לאופן שבו דברים מוצגים בדרך כלל בטלוויזיה, ובכך יוצרת תחושת אמינות מסוימת אצל הצופים, כי אנחנו יודעים שדברים הם לא בדיוק כמו שהם מוצגים בטלוויזיה, אבל  מצד שני לוקחת את הסיטואציות לקיצוניות שאינן באמת חלק מהמציאות היומיומית. זה מה שהופך את הסדרה למרתקת בעיניי, אבל גם הופכת אותה לכזו שלא באמת יכולה לרגש, אולי כי לנה דנהאם כותבת הסדרה טובה בעיקר בלכתוב כל מה שבורח מרגש אמיתי ולא באמת מגיע לשום מקום, ממש כמו המסע שהיא העבירה את דמותה של האנה בפרק הזה. (אורלי).

8. הישרדות VIP, פרק 17

היה לי קשה לראות את הפרק הזה, אבל לא מפני שהוא היה רע. קודם כל, המשימות היו ממש מבאסות. אני לא אוהבת את משימת המכירה הפומבית כי זה מבאס אותי לראות אנשים מזילים ריר על אוכל ומקבלים מנה הגונה של חול כשחבריהם זוללים לידם. המשימה השנייה, משימת הכלובים במים, הייתה ממש קשה לי לצפייה, זו כבר הייתה ממש התעללות לשמה. אבל הכי היה לי קשה לראות את הדינמיקה של הצמד תורג'י את אושרי, מילא הזחיחות, מילא בדיחות הקרש שמצחיקות רק אותם, מה שבאמת הפריע לי זה לראות כיצד השניים, בעיקר תורג'י, שחררו לחלוטין עכבות ביחס המזלזל שלהם לשאר, אפילו כלפי מי שאמורות להיות בנות הברית שלהם - אנה וענת. איתי סיכם את זה חד וחלק בטסטמוניאל שלו - מהרגע שתורג'י ואושרי התחברו הם הפכו לבריונים שמציקים לכל מי שנראה להם חלש. מבחינתי השיא השלילי של תורג'י בתוכנית נכבש היום במונולוג שלו למצלמה בו העיר בחיוך נבזי שהוא מדיח את נטלי כיוון שהחזה המסולקן שלה ממש לא נראה טבעי, הצורך הזה לסובב את הסכין בבשר החי, לפגוע כדי לפגוע ועוד במישהו שמעולם לא עשה לו דבר פשוט מחליא בעיני.

אין לי ספק שהתוכנית ערוכה בצורה שמקצינה סיטואציות אבל זה די ברור מהפרק שהנוכחות של מקס ומוריץ מאוד לא נעימה לכל השאר ואם נוסיף לכך אמירות מפורשות כמו זו האחרונה, קשה להניח שמה שראינו על המסך הוצא מהקשרו ותורג'י ואושרי בעצם היו חנונים וחסודים כמו פלורנס נייטנגייל והעששית שלה.

משימת הכלובים הייתה כאמור מאוד לא נעימה לצפייה אבל היא עוררה בי את המחשבה שבעצם ההתנהגות של אושרי ותורג'י בה משקפת את הצורה בה הם התנהלו במשחק עד כה. אושרי פרש שני, לא כי הוא לא היה מסוגל יותר לעמוד בתנאים אלא כי "לא בא לו על המשימה" והוא הרגיש בטוח ושאין מצב שידיחו אותו בעוד שתורג'י נלחם עד הסוף. עד כמה שתורג'י מאוס עלי אני מודה שלפחות הוא באמת משחק ומנסה לעשות את המקסימום במשחק, לא תמיד בחוכמה ולא פעם הוא מונע מאגו טהור, אבל הוא נלחם בעוד שאושרי שאנן, בטוח בכוחו בשבט ולא מתאמץ. (רמונה).

8. יומני הערפד, עונה 3 פרק 9

הנה מגיע השלב הזה, הפינאלה של הסתיו, שאחריה יצאה הסדרה בארה"ב להפסקה בת חודשיים עד שהגיע פרק חדש, ועד אז הצופים שכחו חמישים אחוז מההתרחשויות. אבל עוד שלב הגיע, כזה שאני אוהב במיוחד. אחרי שאת כל הזמן האחרון כילו הגיבורים בלהגיב ולהסתדר בהתאם למעלליו של קלאוס, שכפי שאמר תמיד נמצא צעד אחד לפני כולם, אחד מהם סוף סוף קם ומקדים אותו. סטפן, שמממש (כנראה) את מה שתמיד שיערנו שיגיע – השימוש במשפחתו אחוזת הנקם של קלאוס. רבקה ודאי תהיה מבואסת על אליינה כשתקום, אבל זהו קורבן שאני מוכן להקריב.

איפשהו איבדתי את המעקב – וכן, גם את העניין – ברצונות של הערפדים להיות יותר או פחות אנושיים ועד כמה זה קשה ובכל זאת כה חיוני יאדה יאדה יאדה. כניסתה של קתרין (איזו הפתעה, היא בחיים, פיהוק. מישהו באמת חשב שזו אליינה שנדקרה שם על ידי מייקל? יש גבול למספר הפעמים שבהן ניתן לשטות בצופים) לסיפור הזה לא עשתה עם הנושא חסד, בלשון המעטה. כאחת שתמיד הייתה הדבר הכי לא צפוי בסדרה, בערך, הערגה שלה למנת אנושיות לא נראית מאוד במקום. ניחא זה היה אמצעי למטרה, שובו ההדרגתי למוטב של סטפן, ואולי דווקא בכלל שזה בא מקת'רין זה היה קצת מעניין. ענייני מערכות היחסים של הדמויות האחרות בסדרה הולכים ונעשים עוד ועוד משעממים. בוני וג'רמי (איפה הוא, אגב?) ועכשיו גם קרוליין וטיילר – אני מרגיש שלא ממש איפשרו לנו להשקיע בזה עניין כדי שיפריע לנו גורל סיפורי האהבה האלה, שתכל'ס מעולם לא נראו רציניים וארוכי טווח.

אבל עזבו שטויות, בא לי לראות מה סטפן מתכנן. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה).

7. כוכב נולד, עונה 10, פרקים 12, 13

סוף כל סוף, סיימנו עם האודישנים וגמגומי הגיטרה ועברנו להופעות עם עיבוד ותכנון. אמנם עדיין  לא בהופעה חיה, אבל שלב "הסולו הגורלי" התקיים מול קהל של 1000 איש שקיבלו הוראות להתלהב והחיו את האווירה. מתוך 40 ומשהו המתמודדים יסוננו כחצי עד לנבחרת הסופית, והשופטים התבקשו להכריע האם להעביר את המתמודדים ישירות או לחכות ליום ההודעות לאחר חשיבה מחודשת.


הביצועים, רובם ככולם, היו טובים ומגוונים והציגו קשת מרשימה למדי של כישרונות, שאת חלקם כבר אפשר לסמן גבוה. טל טרבלסי, תיכוניסטית מתולתלת בת 17, הפתיעה שהקימה את כל האולם על הרגליים בביצוע מקפיץ במיוחד וזכתה בצדק למחיאות כפיים סוערות. חן פריימוביץ, שאישית אני לא מחבבת אותה, הציגה שוב דיסוננס מרשים בן אישיות ביישנית של ילדה לבין קול והגשה שלזמרת מבוגרת ועברה גם היא אוטומטית לנבחרת. קובי טמים לעומת זאת לא עבר ישירות אבל כמו בפעמים הקודמות, לא היה ניתן להתעלם מהבייבי-פייס שלו ומהקול העדין. ואיך אפשר בלי איטן גרינברג, שהרס את הקהל בשיר מקורי ופרץ בבכי מול ההתרגשות של הקהל. אם ללא ראיתם כלום מהעונה עד עכשיו, תציצו לביצוע הזה, הוא באמת מיוחד.

 

בניגוד לקצב ולעניין שהפגינו רוב הסולואים, ההחלטה להציג לנו את המשפחה של כל מתמודד הייתה מעיקה עד בלתי נסבלת. פעם המשפחות היו נשמרות לפרק הספיישל שלפני הגמר, אחרי שהכוכב כבר צבר מספיק עניין בקהל כדי שתהיה הצדקה להכיר את הרקע המשפחתי. בשלב הזה, כשרובם של המתמודדים עדיין זכורים רק בקושי, אין שום סיבה לדסקס עם ההורים מתי הם גילו שיש להם זמר בבית (כבר?) ולחלוב מהאחים סיפורים משפחתיים מיותרים ומביכים. צביקה הדר אימץ טון ומניירות של מנהל תיכון, הנהן בהבנה מול ההתרגשות של האימהות וניחם את המודחים כאילו נכשלו בבגרות. זה אמור להיות ריאליטי מוזיקלי, לא תיעוד של משפחות ישראליות נאחזות בחלום הפרסום. מי יודע, אולי מכאן הגיע הרעיון המגוחך של קשת לקבל הכרה בכוכב נולד כתכנית תעודה. בקצב הזה, עם האינפלציה הדוהרת של סחיטת הרגש והמציצנות, עוד ישלחו את מתמודדים לטיול שורשים לפני הגמר. כשמסמנים מתמודדים מהאודישן הראשון כ"בת של הירקן", הכול כבר יכול להיות. (מירב)

 


7. פרויקט מסלול, עונה 8, פרק 7

אני חייבת להודות שעד כה אני לא ממש מתלהבת מהעונה הנוכחית. אני רואה מידי פעם בשידור חוזר את פרקי העונה שעברה וההבדל ניכר, בעוד שבעונה 7 הרבה מהדגמים מצאו חן בעיני העונה אני מתקשה למצוא דגמים אהובים על המסלול. בפרק האחרון לא אהבתי את הטוויסט בו כל מעצב הצטוות למעצב אחר שתפר את הדגם שלו ולהפך. זה נראה לי לא הוגן שמישהו יודח בגלל ביצוע לקוי של מעצב אחר. האתגר היה לעצב בגד לשייט תענוגות וחוץ משני דגמים (של אנדי שאהבתי ושל מונדו שלא) לא ראיתי בדגמים על המסלול שום קשר לנושא.

אף אחד מהמעצבים לא רצה את מייקל קוסטלו בצוות שלו ודי ניכר מהפרק ומהשניים שלפניו שהוא הכבשה השחורה בעדר, והאמת, שלא בדיוק ברור לי למה. בפרויקט מסלול לא אוהבים להתעכב על היחסים בין המעצבים אלא בתהליך היצירה ובבגדים וזה דווקא נראה לי אחלה, אבל הייתי רוצה להבין מאיפה בא האנטי הקבוצתי. בעבר, כשמעצב אחר לא היה "מקובל בחברה" זו לא הייתה הפתעה גדולה (זוכרים את וונדי מהעונה הראשונה?) אבל הפעם אין לי מושג מדוע מייקל קוסטלו זוכה ליחס הזה. בפרק שעבר הוא הסתכסך עם אייבי שטענה שהוא לכלך עליה לפני המבקרים בתצוגה ואמר שהיא הביץ' בחבורה אבל הוא עצמו נשבע שלהד"ם והוא בחיים לא היה עושה דבר כזה. אין לי מושג מי דיבר אמת מביניהם. אני לא מחבבת את אייבי, עד כה לא חיבבתי אותה שלא באשמתה כי היא נורא דומה לג'נין הביץ' מ"איסטנדרס" והפרק היא הייתה די ביצ'ית בזכות עצמה כשזרקה את הכישלון של הדגם שלה על כישורי התפירה של מייקל דרמונד. מצד שני, זה לא היה לעניין בעיני שמייקל קוסטלו גלגל את עיניו כשהיא דיברה ואמר שקשה לעבוד איתה. אולי גם העובדה שמייקל קוסטלו נחשב כמי שאינו יודע לתפור ממקמת אותו בתחתית שרשרת המזון של העונה, מעונות קודמות נראה שאלו שאינם בעלי כישורים טכניים לא מוערכים גם חברתית, בעיקר אם הם זוכים באתגרים כי שאר המעצבים מרגישים שלא מגיע להם.

באשר לדגמים, כאמור, לא ראיתי הרבה קשר בין רובם למשימה, גם שניים מהדגמים שהגיעו לשלישיה המובילה, של אפריל ושל מייקל דרמונד, לא נראו לי כבגדי שייט: הבגד הזוכה, של אפריל, היה בייבידול שחור וחושפני ואילו מייקל דרמונד יצר שמלת ערב מעניינת, שניהם נראו לי בגדים יבשתיים למדי. מהצד השני, לא בלתי סביר להניח שהשופטים, מייקל קורס, נינה גרסיה, היידי קלום והשופטת האורחת קירסטן בל מבינים קצת יותר ממני באורח החיים הזה, שייט התענוגות היחיד שאני זוקפת לזכותי היה שייט של שעה בגיגית בנמל תל אביב וזה היה תענוג קטן מאוד (חטפתי בחילה). אם זה היה תלוי בי הייתי מעניקה את הזכייה לאנדי (מותר עדיין להתייחס אליו כגבר?) שעיצב ביקיני מרשים עם מעטפת שאפשר ללבוש בשתי צורות שונות. באשר לשלישיה שבתחתית, גם לא בדיוק הבנתי את הבחירה של השופטים במודח. הבגד של אייבי היה מוזנח, סתמי ודי מכוער והיא היא התנהגה בנבזות כשתלתה את האשם במייקל דרמונד ומייקל קורס פגע בול כשכינה את הדגם של מונדו כפריטים שנשארו במחלקת המבצעים של פוראבר 21 (אאוץ'). הדגם של קזנובה לא היה מוצלח במיוחד ובאמת היה לו אפיל מבוגר אבל החולצה כשלעצמה הייתה חמודה לו הייתה מצוותת לחלק תחתון אחר ובסך הכל היו דגמים גרועים הרבה יותר, למשל בגד ההריון הכה מכוער של וונדי או האוברול תחנה מרכזית של מייקל קוסטלו (אם כי לו הייתה חסינות) או האוברול המשמין וחסר הצורה של גרטשן. קזנובה די קבר את עצמו כשאמר שסבתא שלו הייתה ההשראה לדגם, זה דבר שאסור להגיד אלא אם סבתא שלך הייתה מרלן דיטריך או שהאתגר הוא עיצוב בגד לערב בינגו במועדון משען. חבל לי שקזנובה הלך אוף וידרז'ן, הוא היה דוב חמוד ומשעשע, לפחות פרגנו לו בקליפ קצר ונראה שהוא לא לקח ללב את ההדחה. (רמונה)

מה יהיה לנו השבוע?

10-17 ביולי

ביום שלישי: על הפנים 3 ומשועמם 3 מסתיימות (yes Oh)

ביום רביעי: דירק ג'נטלי (yes Oh)

ביום חמישי: The Killing 2 מסתיימת (yes Oh), שקרניות קטנות 3 מתחילה (HOT3)

ביום שבת: אימה אמריקאית מסתיימת (yes Oh)

ביום ראשון הבא: דוקטור הו - ספיישל קריסמס: הדוקטור, האלמנה וארון הבגדים (yes אקשן), NCIS לוס אנג'לס 2 (Hot Zone)

ביום שלישי הבא: שביתה (yes דרמה)

וגם:

דדווד בימים שני ושלישי (yes Oh)

דדווד (Deadwood)

דרמת מערבון המתארת את קורותיו של המחנה "דדווד" באזור הגבעות השחורות של טריטוריית דקוטה, מערב ארצות הברית, בסביבות שנת 1876. המחנה הוקם לאחר גילוי זהב באזור, והיה בית למחפשי הזהב הרבים. הסדרה מתארת את המעבר של "דדווד" ממחנה ספר ב"מערב הפרוע" לעיירה.

דירק ג'נטלי (Dirk Gently)

קומדיית בילוש של ה- BBC בעלת ארבעה פרקים, המבוססת על סדרת הספרים בעלת השם הזהה מאת דאגלס אדאמס. הסדרה עוקבת אחר הבלש דירק ג'נטלי (סטיבן מנגן, "אפיסודז") טיפוס חריג אמוציונלי ותיאטרלי בעל שיטות מעט הזויות להשיג את מטרותיו.

שביתה

דרמה ישראלית. במפעל שמנים פרטי בפאתי ירושלים, עובדים עשרות פועלים בתנאים ירודים ומול יחס משפיל. מתחת לפני השטח הגחלים לוחשות ומתארגנת מחאה. עם שלום מיכאלשווילי.

מסביב לממיר:

לואי סי קיי הוא מיליונר ללא בושה

מחקר על פרסום סמוי חושף את תעשיית ההתחזות בתוכניות הבידור והתעודה בטלוויזיה המסחרית בישראל: "אם לא היה פיקוח בכלל, היינו עושים סדרות שקוראים להן 'ביסלי' ו'במבה'"


לקחו אותו לאט: לאן נעלמו כוכבי "עניין של זמן"? (אסף רזון)

רשת HBO פרסמה את תאריכי החזרה של "אימפריית הפשע" ושל "Treme": הראשונה תחזור למסך הקטן בעונתה השלישית ב- 16 בספטמבר, ואילו השניה תשוב לעונתה השלישית ב- 23 בספטמבר. 

אחרי שכבר איבדה את קריסטן וויג ואת אנדי סאמברג, "Saturday Night Live" עלולה למצוא עצמה מתמודדת עם עזיבה נוספת של כוכב לא קטן של התכנית - ג'ייסון סודייקיס רומז כי הוא בדרך החוצה מהתכנית.

השחקן הותיק ארנסט בורגניין הלך לעולמו. בוגרניין היה שחקן קולנוע מוערך, אבל הופיע גם בטלוויזיה וזכור במיוחד מהסדרה "הצי של מקהייל" וגם מ"זאב אוויר" משנות ה- 80.

לכבוד יום ההולדת של ארה"ב שחל בשבוע שעבר בחר ניק אופרמן, הלא הוא רון סוונסון האחד והיחיד, את "25 הדברים הכי אמריקאיים שאפשר לעשות היום". אה, והוא עושה את זה כשהוא ערום...

ואם כבר ב"מחלקת גנים ונוף" עסקינן - באתר של NBC נערכה תחרות בין הגולשים על עיצוב החולצות המוצלחות ביותר שקשורות בתכנית, כשחולצה הזוכה תועלה אחר כבוד לאתר של החנות המקוונת של הרשת למכירה. החולצות שהעפילו לשלב הגמר כבר הוכרזו ווניתן לצפות בהן כאן.

ולסיום: אירוע "קומיק קון"  יתקיים במהלך סוף השבוע הקרוב בסן דייגו, וההתרגשות גדולה. לקראת האירוע הכינו יוצרי "דקסטר" מספר ממים ("Mems") חביבים (אזהרה חשובה: אחד מהם כולל ספוילר לסיום העונה הקודמת!). גם יוצרי "הומלנד", לא טמנו ידם בצלחת. משעשע...

 בתכנית הכנס השנה: פאנל מיוחד לכבוד 10 שנים להולדתה של "פיירפליי" (בהשתתפות ג'וס ווידון ומרבית חברי הקאסט), פאנל מיוחד עם ווידון עצמו שיספר על מצב הפרויקטים שלו בעבר, בהווה ובעתיד, פאנל לכבוד 15 שנים ל"באפי" ופאנלים לסדרות הבאות: "קומיוניטי", "משחקי הכס", "המתים המהלכים", "המפץ הגדול", "יומני הערפד", "דם אמיתי" ועוד. 

את התכנית המלאה ניתן לראות באתר הכנס (זו התכנית של יום חמישי. כדי לראות את התכניות של הימיםהאחרים יש לבחור את היום המבוקש למעלה).  

***

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il

תגובות (10)