ארכיון המסך המפוצל > 2012

הממיר 31/7/12

המשרד בפרק נפלא, לואי מבריקה, היפה והחנון תלבושות מחליפה, קומיוניטי לא מספיק מצחיקה והמעגל הסודי לא ממריאה

מאת: המערכת
פורסם בתאריך: 01/08/2012

 10. המשרד, עונה 8 פרק 23

איזה פרק קדחתני ונפלא, שאמנם הזכיר עלילות מההיסטוריה של "המשרד" עצמה – בראשן חברת הנייר של מייקל סקוט, כמובן – אבל לקח אותן לכיוון חדש והיה מצחיק לא פחות. המרוצים, הקרבות והמלחמות הצליחו ליצור יופי של קקופוניה ורגעים קומיים גדולים. הצימוד של ג'ים ודווייט תמיד מוכיח את עצמו, וההוספה של פרנק סובוטקה – השלישי מ"הסמויה" שמגיע אל "המשרד" – הייתה הפתעה נעימה.

אחרי הפרקים הנהדרים בפלורידה, ששברו לחלוטין את השגרה והיו שיא בעונה הזו, הגיעה עלילה די מפגרת שבמסגרתה נלי הגיעה להשתלט על משרתו של אנדי, ומה שהיה הכי מטומטם הוא שהיא עשתה זאת בהצלחה. זה סיפור שעל הנייר עשוי להישמע משעשע אבל קשה מאוד ליצור אותו בפועל, ואכן "המשרד" כשלה בו נמרצות. היו בין לבין רגעים מצחיקים, אפילו מאוד (פרק המאבק של אנדי לחזור למשרתו לפני שבועיים היה מוצלח במיוחד לדעתי), אבל הכול חסה בצלו של המהלך הלא-אמין הזה. עכשיו, אחרי שנלי נשארה, אנדי עזב והאבק שקע, נראה לי שקו העלילה הזה מתחיל טיפה להיגאל.

נלי היא דמות שעשויה להיות נחמדה במנות מדודות, להגיח ואז להיעלם, אבל משום מה היא עדיין כאן. מה שכן, אי אפשר לומר שהניסיונות להאניש אותה לא עולים יפה. האישה היא שבר כלי בהכחשה, והתלות שלה בתחושה שמצאה לה חברה, כמו גם האנושיות האופיינית שהפגינה פאם, היו נוגעים ללב. ואם תהיתי מדוע רוברט קליפורניה מאפשר לדברים האלה לקרות, עכשיו מסתמן שהוא עצמו עובר איזו התמוטטות עצבים איטית שגורמת לעסק שבראשותו לקרוס בהילוך איטי.

בנוסף, לא אהבתי את אנדי בפאתטיותו בפרקים האחרונים, כך שהתושיה שלו בפרק הזה הייתה עונג של ממש. גם ההגעה אל דן קסטלנטה (דן קסטלנטה!), גם העובדה שהצליח לשכנע אותו בדרכיו המשונות, אבל בעיקר הניסיון שלו למכור את הלקוח בחזרה לרוברט והתוכניות המעולה שלו למקרה שזה ייכשל, כפי שאכן קרה. חבל שדיוויד וואלאס הגיח בפרק שעבר ולא קודם לכן, אחרת היה פחות ברור שאנדי מגיע אליו בסוף הפרק, אבל זה עדיין לא גרע מהרעיון המבריק של החזרתו. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה).  



10. לואי, עונה 2 פרק 7

עוד פרק גאוני של הסדרה הזאת שנמצאת כרגע בשיאה. בניגוד לפרקים האחרים בהם אין קשר לוגי בין העלילות השונות, הפעם ניתן לזהות קשר כזה - שניהם עוסקים בצורה אותנטית וישירה בנושאים כאובים שלואי סי.קיי. חווה בחייו האמיתיים והוא מנצל את הסדרה כדי להתמודד אתם במבט לאחור.

החלק הראשון הוקדש, למעשה, לחווייה של לואי סי.קיי. בסדרה הקומית הקודמת שלו: "Lucky Louie". זה היה סיטקום הרבה יותר סטנדרטי מהסדרה הזו, ולמעשה, ממה שראינו בפרק הזה ניתן ללמוד שלואי (האמיתי) היה מתוסכל מאד מהעובדה שבסיטקומים כאלה ההפקה לוחצת לכיוון השגרתי והקיטשי ומתעלמת מהעליבות וחוסר האותנטיות של הטקטסים במתכונת המקובלת. אהבתי את העובדה שהחלק הזה של הפרק היווה, למעשה, פלאשבק (במסגרת סדר הזמנים של הסדרה הזו) אבל לואי ממש לא יצא מגדרו כדי לומר לנו את זה. הכל היה בדברים הקטנים - החל מהתספורת המעט שונה שלו וכלה בגילוי בסיום הפרק שיש לו רק בת אחת קטנה, שלימד את הצופים שמדובר בפלאשבק ולמשהו שמתייחס לעברו של לואי ולא להווה. 

החלק השני היה אפילו אותנטי וישיר עוד יותר. הוא מתייחס לסיפור אמיתי שבו האשימו מקורביו של לואי את הקומיקאי דיין קוק כי האחרון גנב מלואי בדיחות בלי בושה. אהבתי לראות שלואי מוכן להקריב את כבודו העצמי למען האושר של בתו (ליידי גאגא? בגיל 10??'), אבל החלק המרתק באמת היה העימות בין לואי לדיין קוק. מה שמדהים בדיאלוג הזה הוא עד כמה הוא אותנטי ומשקף, ככל הנראה, את מה שקרה במציאות בין שני האנשים הללו. כל אחד מהם אמר את אשר לבו, בלי להתבייש ובלי להתייפייף, ואפשר היה להבין בנקל ולהזדהות עם הטיעונים של שניהם. בכלל, עצם העובדה שדיין קוק הסכים להופיע בתכנית ולהתייחס לאירוע המביך הזה באופן כל כך אמין וישיר בהחלט זוקפת לו נקודות (ואני אף פעם לא התלהבתי ממנו כקומיקאי). 


אהבתי במיוחד את סצינת הסיום - לואי כבר הקריב מעצמו והתעמת עם דיין קוק למען השגת הכרטיס למופע ודווקא אחרי שכבר הגיע למצב שבו יוכל להשיג את מטרתו החליט להקשיב לעצה הדבילית של קוק להשקיע בעטיפה ולא במהות, ושוב יצא דביל מוחלט כשהבת שלו עשתה לו פרצוף, ובצדק... פשוט סדרה נפלאה, והאיש הזה הוא באמת קומיקאי יחיד במינו (איתן גשם).

9. היפה והחנון, פרק המייקאובר
כמה נקודות על פרק המייקאובר של "היפה והחנון": 1) שירלי פשוט שונמכה. השיער הזה נראה כמו פאה והקנה לה מראה של דודה בת 53. חבל, היה צריך רק לקצר קצת את מה שהיה לפני כן ולהקפיד להישאר עם פזור. 2) אדי וראובן נראים כמו ילדים קטנים אחרי המהפך שלהם. 3) השדרוגים המשמעותיים ביותר היו אצל אולג ובמיוחד שחר. 4) ואפרופו אולג, אחרי יותר מדי זמן שבו ראינו אותו כדמות חדגונית שלא זזה מילימטר, סוף סוף זכינו לראות את האדם האמיתי. מצד אחד זה היה נראה כמו מעט מדי מאוחר מדי, אבל מצד שני ההשהיה הגדולה הזו הפכה אתה רגעים הכנים הללו לקתרטיים ממש. היה נוגע ללב לראות כך את אולג, כמו גם החיבור בינו לבין הודיה, שממש לקחה קשה את סיפור חייו. אגב, נראה שממש החסירו מאתנו פרטים מהדברים שאמר, וחבל, עד שסוף סוף עוסקים בהם (yaddo  מבלוג קפה + טלוויזיה).  

9. ניחוח אישה, פרקים 1,2

 אני מודה שכששמעתי שנקודת הפתיחה של הסדרה היא בחורה שמתבשרת שהיא חולת סרטן, ונותרו לה רק כשישה חודשים לחיות, לא ממש התלהבתי, למרות שאני אוהבת את השחקנית הראשית (קים סון אה, סמסון המתוקה) ואפילו למרות ההמלצה החמה של זלפה, אבל אני מודה ששני הפרקים הראשונים סחפו אותי לחלוטין. הגיבורה הראשית לי יון ג'ה מתחילה את הסדרה כדמות שמוחלת על כבודה ומפגינה כבוד-  שלא תמיד מגיע- כלפי הלקוחות שתמיד "צודקים", הבוסים שהיא צריכה לרצות - אם היא רוצה לשמור על מקום עבודתה, המבוגרים ממנה- כי כך מקובל בקוריאה,  והעשירים ובעלי הסמכות כפי שנדרש ממנה לא פעם. יתרה מזאת, הרגישות הטבועה בה כלפי אנשים באשר הם, גורמת לכך שכבודה נחשב מחול גם על ידי אנשים במעמדה ואפילו על ידי זרים גמורים.  למרות שזה לא תמיד קל לצפות בדמויות שמחבבים מושפלות על לא עוול בכפן, אהבתי את נקודת הפתיחה של דמותה בגלל האופן שבו הפרק הציג לנו דרכה, באופן טבעי וחלק, דיון בנושאי הפגנת כבוד ורגישות לזולת לא רק במערכות היחסים אותן הזכרנו אלא אפילו בין בני תרבויות ודתות שונות, כמו שבא לידי ביטוי בעלילות לי יון ג'ה, אנדי וילסון- האורח המוסלמי הנכבד של חברת הנסיעות בה היא עובדת, ובשר החלאל. אני חושדת אגב שהבחירה בשמו של האורח המוסלמי להיות "וילסון" דווקא, היא סוג של רפרור לסרט "להתחיל מחדש" שסיקוונס החלום שבפתיחת הסדרה היה רפרור נוסף אליו, ואולי גם הדימום בידה של יון ג'ה בקטע ההתגנבות למסעדה.

סיבה נוספת לכך שאהבתי את נקודת הפתיחה של הסדרה, היא כמובן השלב שבו מגיעה ההתפתחות המיוחלת והגיבורה מקבלת עמוד שדרה ומתחילה לעמוד על שלה. היה משהו מאוד מרשים בפער בין הדרמה שמתחוללת בחוץ במקום עבודתה בגלל העובדה שהאורח הנכבד איבד את טבעתו, ובין הדרמה שהצופים יודעים שמתחוללת בגיבורה פנימה, שרק עכשיו מתחילה לקלוט שזמנה קצוב ואין לה אף אחד לחלוק זאת איתו. אהבתי גם את השילוב של צחוק ודמע שהיה בפרק שבא לשיאו בעיניי בסצנה שבה לי יון ג'ה צועקת על קברו של אביה שמת מסרטן בעצמו למה מכל הדברים שבעולם הוא הוריש לה רק את המחלה.

הפוטנציאל הרומנטי של מי שהחליטה להתחיל לחיות עכשיו עם הגילוי על מחלתה ולא לחכות יותר לאותו יום שבו היא תחסוך מספיק, ובין מי שהחיים נתנו לו הכול אך הוא לא ממש מוצא בהם עניין, נראה מבטיח, ואף סיפק לנו כמה רגעים משעשעים במיוחד לקראת סוף הפרק השני. (אורלי)

8. בניחוש חוקר עונה 6 פרק 11

במסגרת המחוות האינסופיות של הסדרה הפרק הזה היווה מחווה לסרטי אימה. הפעם לא השתוללו עם הרפרנסים ("מכסחי השדים","תינוקה של רוזמרי", וכמובן "הניצוץ" - יתכן שפספסתי עוד משהו) אבל אולי דווקא בגלל זה הצליח להם יותר. ואולי כי הפעם הגיבור הראשי היה דווקא לאסיטר, שנאלץ בעל-כורחו לשכור את צמד הבלשים שלנו כדי להבין את המסתורין בדירתו. ואכן כיף לראות את לאסיטר בסביבתו ה"טבעית" - מסתובב בקלילות מסביב לגופת הנרצח ומזהה מיד את הפוטנציאל הנדל"ני של הדירה שלו, שולף אקדח על כל צילצול בדלת, מודיע שהוא הולך לעשות סדר בבניין, ואז הולך ומתחרפן לאט לאט עד הרגע שהוא, כמעשה ג'ק ניקולסון, רודף עם גרזן אחרי גאסטר המפוחד. באמצע קיבלנו עוד כוכב עבר (לו גוסט מ"קצין וג'נטלמן"), שכנה מטורללת (שרה רו הנפלאה - יש לה כל-כך הרבה פרצופים, אם תסתכלו ב-IMDB לא תאמינו כמה פעמים ראיתם אותה בלי לדעת בכלל), קצת צחוקים על חשבון תינוקה של רוזמרי (איך מצאו שחקנית כל-כך דומה למיה פארו?), שתי תאומות מוזרות, וילד מעצבן על אופניים. הפרק זרם די בקלילות והיה כיפי מאד, משהו שקצת היה חלש לאחרונה בסדרה. מקווה שהם ימשיכו להתעשת ולהביא עוד פרקים שלא מתרכזים בשון וגאס (אסף רזון).

6. קומיוניטי, עונה 3 פרק 1
אח, "קומיוניטי" "קומיוניטי" "קומיוניטי". מה נעשה ממך? אולי די? אולי נחזור לחדווה, לכיף, לחוסר היומרנות? זה לא שאין כיסוי ליומרה, אבל די, זה מייגע כשזה כל כך אינטנסיבי, ובמיוחד כשבקושי נרשמו צחוקים. זה היה פרק פתיחה עמוס בשנינויות, רפרנסים לסדרה עצמה ולדברים אחרים, אני חושב ששום אזכור לא חלף מעלי. למעשה, דווקא הפרק הטוב ביותר בסדרה לטעמי, "פרדיגמות של זיכרון אנושי", קיבל כמה רפרורים. החל מהמיוזיקל הדמיוני שפתח את הפרק, עבור בצ'אנג בפתחי האוורור, וכלה ב"שש עונות וסרט" שטרוי מבטיח לעאבד. אלא מאי? לא רק שהצבת הפרק הזה לצדו של "זיכרון" מאירה את החדש באור לא מחמיא, אלא מבחינתי היא גם מכרסמת בגדולת הישן.

אבל אני לא צריך להשוות דווקא לפרק הזה. מספיק להידרש לפתיחת העונה הקודמת, שהצליחה לסגור את קצוות העונה הראשונה באופן שהיה לא רק חכם – כשם שהיה הפרק הזה, אגב, אני לא טוען אחרת – אלא גם ממש מצחיק. מצחיק. זוכרים את זה? עניין חשוב בקומדיה. ובניגוד לפתיחת העונה השנייה, כאן גם הייתה התפזרות יתרה שנועדה להכין את היסודות למה שעתיד להתרחש בהמשך העונה. במילים אחרות, ניתן היה לדחות את עלילת הדיקן לפרק הבא, מה גם שהיא הוסיפה קדרות לפרק שמלכתחילה לא היה מאוד זוהר.

תחילתו המיוזיקלית של הפרק הייתה הצהרת כוונות אופטימית, ממש בירכתי עליה. חשבתי לעצמי שזה בדיוק מה שהסדרה הזו צריכה כרגע, ולו כדי לאזן את עצמה. נהיה יותר שמחים, סוף סוף נהיה בסדר, נדמה לחלום מיינסטרים, נעשה יותר כיף ונהיה פחות מוזרים. אבל עם התקדמות הפרק היה ברור שלא מניה ולא מקצתיה. אז אוקיי, סגירת הקצוות עם פירס הייתה יאה והשימוש בג'ף שהופך לפירס הוא רעיון נחמד, אבל לא רק שהביצוע היה מייגע כאמור, אלא גם שחוק ומוגזם. אני חושב שלמדנו מספיק על הפגמים של ג'ף גם מבלי שהפרופסור החדש יצביע עליהם אף הוא, וההתחרפנות של ג'ף בסוף הפרק, גז קופים או לא, הייתה אובר דה טופ.

הנחמה העיקרית שלי היא שגם תחילת העונה הקודמת לא ממש הצביעה על מה שעתיד לבוא, אם כי אני לא בונה על זה. נראה שדן הרמון התקבע על משהו מסוים וקשה לו לזוז ממנו. ניתן רק לקוות שהמשך העונה יהיה גם מצחיק, ולא במובנים נוח-באומבכים-ווס-אנדרסונים-אני-צוחק-אבל-חרא-לי. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה). 


6. כוכב נולד, עונה 10, תכנית 20

לאחר שלושה שבועות, חזרתי לצפות בכוכב נולד ולראות מה התקדם עם הנבחרת. ובכן- המצב לא משהו. עניין השידור נותר כשהיה- יותר מדי משפחות, יותר מדי פטרוניות אבהית של צביקה הדר, פחות מדי מוזיקה. עבודה של השופטים עם המתמודדים לא נראתה בכלל- בקושי ראינו את תהליך בחירת השירים. במקום זה נאלצנו להקשיב לסיפורים אישיים שנופחו בכוח ולעוד תצוגת משפחות מוגזמת לחלוטין.

הקונספט הפעם כלל "הופעה אינטימית" ובכך המשיך את קו השירים הנוגים מדי ומנע ממתמודדים רוקיסטים יותר להתבטא כמו שצריך. למרות זאת היו כמה ביצועים מרשימים- לינוי אקלה מדויקת עם "תחרות כלבים", אור טרגן בביצוע שקט ומוצלח ל "לבן בחלום שחור" וכמובן איטן גרינברג ששוב קיבל מחמאות מעל ומעבר. בתום תהליך ההדחה המסובך (שופטים, ועדה, סולו הדחה, נקודות שידור בבית, עוד פעם ועדה) עבר לנבחרת סהר טוויטו והודחו חן פריימוביץ ובועז קראוזר. טוויטו היה קצת מבלבל- הפעם הוא הרס את "שיר לשירה" ולמרות שבפעמים קודמות הפגין אנרגיה והתלהבות, לא הייתי חושבת שיעבור. פריימוביץ', לעומת זאת, שובחה שוב ושוב על ידי השופטים וסומנה כמבטיחה לגמר, אלא שמחוץ לשופטים הדעות היו כנראה אחרות. לטעמי, למרות המהירות בהצמדת התואר דיווה לכל בחורה עם קול גדול, היא הייתה ילדה רגישה ולא בטוחה מספיק עם הגשה בעייתית למדי. אז לשמחתי היא לא עברה, אבל בועז קראוזר, שהקסים אותי מהאודישן הראשון, הודח גם כן. קראוזר הציג לחן מקורי ומרשים ל"ערב עירוני", ורק על האומץ להלחנת שיר שהלחין כבר יוני רכטר היה ראוי שימשיך. אבל גידי גוב ציין שזה לא מספיק לתחרות זמר, והוכיח שוב שכוכב נולד אולי תוציא מבצע מעולה, אבל יוצרים מקוריים לא יעמדו בתחרות. (מירב)

 
 

6. המעגל הסודי, עונה 1 פרק 1
על הנייר "המעגל הסודי" סיפקה עניין עבורי. עיבוד נוסף של קווין וויליאמסון לסדרת ספרים של ל. ג'. סמית', הפעם מכשפות במקום ערפדים.אבל מה, אחרי הצפייה בפרק אני לא לגמרי מבין את הצורך בעוד אחד כזה. האווירה מזכירה למדי את "יומני הערפד", גם כאן יש נערה צעירה שהוריה מתו ושמתחברת עם נערים אחרים יפים מהממוצע שמסתירים סודות וכו'. בהחלט ייתכן שההמשך יפוצץ את מוחי בקביעות ושיהיה איזה חיבור טוב עם הדמויות – בכל זאת מפיקות את הסדרה שרה פיין ואליזבת' קראפט ("אנג'ל", "המגן") – אבל נכון לעכשיו אני בעיקר תוהה אם העיסוק בסדרה החדשה לא יפגום בעונה החדשה של "יומני הערפד". זה לא שהיה פרק גרוע, אם כי הייתי מוותר על לחשי הקסם הרפטטיביים שבעיקר עושים קונוטציה ל"לחש נחש נחשונים", אלא מעט שבלוני. כמו כן, כדאי שהכותבים יזכרו שהם כותבים על תיכוניסטים. כשנער אומר שהוא ביחד עם חברתו כבר שלוש שנים, זה לא מאוד רציני כשבחישוב מהיר עולה שהם זוג מאז גיל 13. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה).

5. חדר החדשות עונה 1 פרק 5

אני חייב להודות שכבר זמן רב לא התאכזבתי והייתי מתוסכל כל כך מסדרת טלוויזיה. למעשה, יש כאן את כל הרכיבים הנדרשים לסדרה מוצלחת במיוחד: כותב מוכשר שכבר הוכיח את עצמו בעבר (סורקין), פלטפורמה שמאפשרת חופש יצירתי כמעט מלא (רשת HBO), נושא מעניין וחשוב (האם ניתן להציל את העיתונות החפשית מההידרדרות המוחלטת שלה?) וקאסט מרשים (בראשות ג'ף דניאלס המצוין). אבל זו פשוט סדרה לא טובה, לפחות עד עכשיו. יש בה כל כך הרבה חוליים, אציין את הבולטים בקצרה – כתיבה מרושלת ומקוממת של כל מה שנוגע לחיים האישיים של הדמויות, האדרה מוגזמת וחסרת פרופורציה של הדמות של וויל, חוסר אחידות משווע בכתיבה של רוב דמויות המשנה, צדקנות וטרחנות, חוסר איזון משווע בין שני צדי המתרס הפוליטיים (בסדרה שמתיימרת להציג עיתונאים אובייקטיביים והגיבור שלה כביכול שייך "לצד השני", זה מקומם במיוחד), התייחסות פטרנליסטית ומתנשאת לדמויות הנשיות ושוביניזם באופן כללי ועוד.

דווקא הפרק הזה, שבעיניי היה הטוב ביותר - אוקיי, הכי פחות מאכזב - בסדרה עד כה הוא הדוגמא הטובה ביותר לכך. במקום דגש על מערכות היחסים שכתובות, כאמור, בצורה גרועה במיוחד, הפרק התמקד בסוגיות עיתונאיות ראויות לדיון – שליחת כתב לתוך מהומת האלוהים במצרים באופן שגרם לפציעתו, יצירת הקשרים עם הבלוגר שסיפק את המידע והאחריות שחש הצוות לגורלו, הניסיון לאזן בין הסיפור במצרים לזה שבוויסקונסין שמתרחש במקביל, "מלחמת המוחות" בין ליאונה, בעלת התחנה, לבין וויל (עד עכשיו זה החלק היותר מעניין בסדרה). אבל ככל שהדקות הלכו ונקפו שוב צצו מעל פני השטח כל אותם חוליים חוזרים ונשנים – הניסיון ליצור הומור פיסי סלפסטיקי שנראה כל כך תלוש וחסר היגיון, השימוש הקבוע במוטיב הקיטשי שמופיע במערכה הראשונה וברור מראש שתהיה לו "משמעות רגשית" במערכה האחרונה – הפעם הסרט "רובי" והמשמעות שלו מבחינת וויל (ברגע שהתחילו לדבר על זה היה ברור שבסוף הפרק יעשו לו מחווה כזו וכולם יהיו מרוצים...), ה"מתח המיני הלא ממומש" השקוף והלא מלהיב בין ג'ים ומגי ובין וויל למקנזי (זה נראה כאילו סורקין לקח כל קלישאה שכתובה בספר ו"הלביש" אותה על הסדרה שלו), וכמובן – שוב וויל יוצא גיבור. שוב הוא "מציל את האישה" (הפעם מקנזי) ו"את היום" (עם התשלום לארגון הטרור מכיסו). 

האלמנטים האלה הרסו עבורי את הפרק. אמנם ייתכן שדווקא הקטע הקיטשי בסיפור של וויל עשוי להיות פתח לעלילה מעניינת באמת (מה יקרה אם יתברר שהכסף שוויל שילם ל"ארגון הצדקה" מקושר לארגון טרור?), אבל הדרך שבה הסיפור הזה נבנה הייתה כל כך טרחנית ומלאת צדקנות. אני מקווה שהסדרה תמשיך להתמקד בתהליך יצירת החדשות ובדרמה הכרוכה בשידור החדשות עצמן, כמו גם במאבק במעניין בין ליאונה לבין וויל ותתעסק כמה שפחות במערכות היחסים בין הדמויות שעד כה מוציאות לי כל חשק לצפות בסדרה (איתן גשם)


בשולי הממיר

*  בפרק של "לואי" התארחו בוב סאגט ("צער גידול בנות") והקומיקאי דיין קוק.

*  עוד השלמות על הופעות אורח בתוך "בניחוש חוקר" מהשבועות האחרונים : פרק המחוה לאינדיאנה ג'ונס הביא את ג'ון רייס דייויס (סלאח ב"אינדיאנה ג'ונס" וכמובן פרופסור ארתורו ב"גולשים בזמן"), מדשן אמיק (ונדל מ"ER" ושלי ג'ונסון ב"טווין פיקס", אולי כפיצוי על כך שלא ליהקו אותה למחווה ההיא), קארי אלווס (ווסלי מה"הנסיכה הקסומה") כגנב המתוחכם דספרו, וגם וויליאם שטנר בתור אביה האבוד של ג'ולייט. בפרקים הקודמים - ג'ייסון פריסטלי כשודד דרכים ואולי רוצח, לצד טוני הייל (אמט ב"צ'אק", ובאסטר ב"Arrested Development"), דידריך באדר (אוסוואלד ב"דרו קארי") כמנהיג כת מסתורי ומסוכן, בראד דוריף ("שר הטבעות") כמיליונר חולה נפש בבית משוגעים ומולי רינגוולד ("מועדון ארוחת הבוקר") כאחות המטפלת בו, דני גלובר ("נשק קטלני") כמאמן בייסבול ומייקל טרוקו (אנדרס ב"גלקטיקה") ככוכב שלו החשוד ברצח.

* אלן דייל (צ'ארלס וידמור ב"אבודים", בראדפורד ב"בטי המכוערת" וכמעט כל סדרה אחרת שדורשת ליהוק של עשיר מניאק)  הגיח גם ל"עד עצם היום הזה" בתפקיד המלך ג'ורג'.

מה יהיה לנו השבוע?

31 ביולי עד 7 באוגוסט

ביום רביעי: צווארון לבן 3 (yes אקשן), דירק ג'נטלי מסתיימת (yes Oh)

ביום חמישי: שובר שורות 5 (yes Oh)

ביום שבת: ערים כל הלילה מסתיימת (HOT3), הביץ' מדירה 23 (yes קומדיה)

ביום ראשון הבא: דאלאס (yes דרמה)

יומיות:

ש"ח: בנות, החל מיום ראשון (yes Oh)

ש"ח: האישה הטובה, החל מיום ראשון (yes דרמה)

הביץ' מדירה 23 (Don't Trust The B**** in Apartment 23)

סיטקום ניו יורקי. מה קורה כשנערה פעורת עיניים מעיירה קטנה עוברת בגפה לניו יורק כדי להתחיל את עבודת חלומותיה, רק כדי למצוא את עצמה מתגוררת עם נערת מסיבות נוכלת נטולת מוסר? עם דרימה ווקר (האישה הטובה), קריסטין ריטר (שובר שורות), וג'יימס ואן דר ביק (דוסון קריק) המגלם את עצמו. הסדרה חודשה לעונה שנייה.

דאלאס (Dallas)

ג'יי אר, בובי וסו אלן יואינג חוזרים לחוות סאות'פורק עם אותם סודות, מזימות ובגידות, רק שהפעם מצטרף אליהם הדור הבא של היואינגים שלוקח את אותה אמביציה ומניפולטיביות לדרגה חדשה. לכוכבים המקוריים פטריק דאפי, לינדה גריי ולארי האגמן מצטרפים ג'סי מטקאלף (עקרות בית נואשות), ג'ולי גונזלו (איליי סטון) וג'ורדנה ברוסטר

מסביב לממיר

* מדריך קצר - איך להכין שמיכת רון סוונסון?

* "מזל סרטן" חודשה ע"י רשת "שואוטיים" לעונה נוספת, אבל זו תהיה העונה האחרונה שלה והיא צפויה להיות מקוצרת.

* אארון סורקין פיטר את כל צוות הכותבים שלו ב"חדר החדשות" (למעט כותבת אחת שהיא, לגמרי במקרה, האקסית שלו) לקראת תהליך כתיבת העונה השניה. מהלך די מפתיע בהתחשב בעובדה שכמסתכלים על הקרדיטים של כותבי הפרקים מופיע בד"כ רק השם "אארון סורקין"...

ואפרופו סורקין – לאחרונה הועלה סרטון שהראה שהוא נוהג לגנוב דיאלוגים מעצמו, אבל עכשיו מסתבר שהוא עלה מדרגה – עכשיו הוא גם גונב עלילות שלמות מאארון סורקין! (אזהרה: ספוילר לפרק ששודר השבוע בארה"ב).

* רשת CW הודיעה על התאריך שבו תשדר – לראשונה בטלוויזיה ארצית – את "ד"ר הוריבל" של ג'וס ווידון. הפרויקט המוערך ישודר ב- 9 באוקטובר (יום שלישי בשבוע) בשעה 21:00.

* רשת CBS מעוניינת מאד בשידור עונה נוספת, תשיעית במספר, של "איך פגשתי את אמא". מגעים בין הרשת לבין חברת ההפקה בעניין זה כבר החלו. 

ואם ב"איך פגשתי" עסקינן – יוצרי הסדרה סיפרו שהם מתכוונים להוציא בחודש ספטמבר הקרוב פסקול של הסדרה, ובו שירים מקוריים בלבד (!). האלבום יכלול 20 קטעים ואורכו יגיע כדי כ- 40 דקות. הוא יכלול – איך לא – את כל השירים של "רובין ספארקלס", פלוס עוד כמה שירים מקוריים שהופיעו במהלך השנים בסדרה.

כמו כן, "איך פגשתי" - הסיפור האמיתי? (אסף רזון).

* רשת HBO שחררה טריילר חדש לעונה השלישית של "אימפריית הפשע". נראה מבטיח!

  

* השבוע התקיים טקס פרסי מבקרי הטלוויזיה (TCA Awards). המנצחת הגדולה היא "משחקי הכס" שזכתה בפרס החשוב מכולם - "תכנית השנה". בפרס "סדרת הדרמה הטובה ביותר" זכתה "שובר שורות". בפרס "הסדרה הקומית הטובה ביותר" זכתה "לואי". בפרס "הסדרה החדשה הטובה ביותר" זכתה "הומלנד". הסדרה הזו זכתה לעדנה גם במסגרת הפרס לשחקנית הטובה ביותר בו זכתה קלייר דיינס. בפרס השחקן הקומי המצטיין זכה לואי סי.קיי.

* אחד מסכסוכי השכר הארוכים והמתוקשרים בעולם הטלוויזיה הגיע השבוע לקיצו. השחקנים הבוגרים של "משפחה מודרנית" (למעט אד או'ניל שקיבל מלכתחילה שכר גבוה בשל מעמדו) יצאו בחזית אחידה נגד אולפני "פוקס המאה ה- 20" (שמפיקה את הסדרה) בדרישה להעלאת שכר כוללת וגורפת לכולם, ואף הגישו תביעה לבית המשפט העליון של מדינת קליפורניה בטענה שהחוזה הנוכחי שלהם אינו עומד בדרישות החוק. ההסכם שהושג השבוע מביא להעלאה משמעותית בשכרם של השחקנים שעמד לפני כן על כ- 65,000 דולר לפרק. השכר יזנק כעת לכיוון ה- 150,000 דולר לפרק והשחקנים יקבלו גם שיעור קטן מההכנסות של הסדרה. בעונה השמינית השכר יטפס כבר למספרים גבוהים בהרבה – כ- 350,000 דולר לפרק (!).

* רשת ABC שוקלת ברצינות להעלות סדרה שתהיה מבוססת על "הנוקמים". אלא שכרגע מסתמן שאף אחד מהדמויות המובילות מהסרט תהיה מעורבת בסדרה, והרשת חושבת לבסס את הסדרה על חברי ארגון "S.H.I.E.L.D" מהסרט וללכת על סדרת משטרה (?). שיתוף פעולה כזה אינו מפתיע, אגב, לאור העובדה שרשת ABC שייכת לתאגיד "דיסני" שהוא כיום גם בעליה של חברת "מארוול".

*רשת AMC החליטה שלא לחדש את הסדרה "ההרג" לעונה שלישית. עם זאת, אנשי חברת ההפקה של "פוקס המאה ה- 20" עדיין לא אמרו נואש ומנסים לשווק את הסדרה לרשת אחרת. אבל הסיכויים לא נראים כרגע גבוהים במיוחד.

* ולסיום: דן הרמון, היוצר של "קומיוניטי" שנבעט מהסדרה שיצר בבושת פנים עובד בימים אלה על שתי סדרות קומיות לשתי רשתות שידור ארציות שונות (!):  סדרה אחת אמורה להיות משודרת ברשת "פוקס". הסדרה השניה - צפויה להיות משודרת ברשת CBS. פרטים רבים על הסדרות החדשות עדיין לא פורסמו, אבל פרט פיקנטי אחד כן אושר – בשני המקרים מדובר יהיה, ככל הנראה, ב"סיטקום" קלאסי של 4 מצלמות (וכנראה קהל באולפן) ולא בסדרת "מצלמה אחת", כמו "קומיוניטי" ודומותיה ("רוק 30", "מחלקת גנים ונוף" וכו'). דן הרמון המשוגע עובד מול המנהלים של רשתות שמרניות כמו "פוקס" ו- CBS בסיטקום קלאסי?? או שימות המשיח הגיעו או שזה הולך להיות שידוך קצר ימים... 

***

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il

תגובות (19)