ארכיון המסך המפוצל > 2012

סכפ''ש באפי: המומיה

עונה שנייה, פרק רביעי: Inca Mummy Girl

מאת: שין-גימל
פורסם בתאריך: 16/08/2012

"המומיה" לא יירשם בדברי ימי Mutant Enemy כאחת מיצירותיהם המוצלחות במיוחד. בצפייה חוזרת בולטים למדי חורי העלילה. גם בדיחות הקרש שנועדו להצביע עליהם, ובכך לנטרל אותם, לא מצליחות לעשות זאת. אולי יש בכך עניין מסוים – כמה רחוק אפשר לקחת את המודעות העצמית לפני שמשהו ב"באפי" מפסיק לעבוד.

התיאור והדיון ברעיונות שבין השורות עובדים קצת יותר טוב. הפרק עוסק במפגש בין תרבויות, הוא מדגיש את הדמיון והשוני בין התרבויות הנפגשות, ומתעכב על היחס של הדמויות בסדרה לתרבותם של מבקרים זרים ועל האופן שבו הן מייצגות את תרבותן שלהן בפני המבקרים. בכך הוא מייצר מספר אמירות על התרבויות הנפגשות. אמירות יותר אוניברסאליות עולות מיחס דמויות בפרק אל "האחר" בחברה, גם כאשר הן עצמן נתפסות כ"אחר". לבסוף, בראי האוניברסאלי בכלל והתרבותי בפרט, נבחנת נכונות הפרט להקריב את עצמו למען החברה.

נקודת עניין נוספת שלי בפרק הגיעה בעקבות טיול בדרום אמריקה שאליו יצאתי בשנה שעברה. לאחר הצפייה בפרק הבנתי שהקשר בין חוויותיי בטיול לפרק גדול משחשבתי (הבהרה: המידע המובא כאן בנושאי דרום אמריקה מבוסס על חוויותיי האישיות עם השלמת חורים מוויקיפדיה - איני מתיימר להיות מומחה לנושא).

הפרק נפתח כאשר באפי, וילו וזאנדר נמצאים בדרך לסיור במוזיאון. באפי רוטנת על כך שאמה מביאה לביתן תלמיד במסגרת תכנית לחילופי תלמידים. היא מזועזעת מנוכחותו הצפויה של "זר מוחלט" בביתה למשך שבועיים. זאנדר מעיר שהתכנית היא "מיזוג נפלא של שתי תרבויות", דעה שעוד יזגזג ממנה ובחזרה במהלך הפרק. חילופי התלמידים, כך נאמר לנו, הם חלק מתכנית רחבה יותר שכוללת נשף תחפושות ואת התערוכה במוזיאון.

קורדיליה מעלעלת במוזיאון בחוברת עם תמונות של התלמידים הזרים ומתרשמת מתמונה של סוון השוודי שאותו זימנה לה התכנית. באפי לא בדקה כיצד נראה הבחור שיגור איתה, דבר שמפתיע את קורדיליה, שהחיצוניות חשובה לה מאוד. זאנדר, לעומת זאת, מוטרד בעיקר מכך שישהה בדירתה של באפי גבר, עם "חלקי גבר". בכך הוא מחצין את כוונותיו כלפי באפי, מאצ'ואיזם ושטחיות שלא נופלת מזו של קורדיליה. ועם זאת, אין לחשוד בבאפי בפתיחות יתרה, שכן היא, כאמור, מתנגדת לעצם הרעיון של זר שיגור בביתה  (מעניין לבחון את הקטע הזה בראי עידן הפייסבוק; היכולת לברר פרטים על אנשים זרים הופכת את הצגת השטחיות של קורדיליה למיושנת ורלוונטית בו בעת).

מאוחר יותר, החבורה מבחינה ברודני, תלמיד "בעייתי", בזמן שהוא מגרד חומר ממסכה שבתצוגה במוזיאון לתוך שקית. בתחילה באפי עומדת לעצור אותו,  דבר המבהיר כי היא תופסת את עצמה כמי שאמורה להתערב גם במקרה שאינו "על טבעי", ולעשות זאת לבדה (כפי שרצתה ב"כשהיא הייתה רעה"). הנחה מובלעת נוספת היא שהפתרון של באפי לנושא הוא אלים, כפי שמשתמע מדברי וילו, שמונעת מבאפי להתערב ומתערבת בעצמה. באפי, שבשיחה הקודמת איימה באלימות במקרה שיגור אצלה זר, מוטרדת מכך שהיא נתפסת כמי שתמיד פותרת בעיות באמצעות אלימות.  

את הסיור בתערוכה מוביל מדריך ממוצא היספני, שמגרה את התלמידים בהבטחה ל"קורבן אדם". הוא מציג את המומיה כנסיכה שהקריבו בני שבט האינקה לפני 500 שנה בהיותה נערה. בעודם עומדים מעל ארון הקבורה (הפתוח), החבורה מדברת על גורלה המר של הנערה. היא לא חיה עד עצם היום הזה ואפילו לא נעטפה בתכריכים כמו בסרטים. לאחר מכן מוזכר אמפאטה, התלמיד שאמור להגיע לביתה של באפי מחר ויחכה לה בתחנת האוטובוס. בעת הישמע השם "אמפאטה", המצלמה עוברת לרגע לעיניה של המומיה, כמו הייתה משתתף נוסף בשיחה. המדריך מזכיר את החותם המקולל בידיה של המומיה, שנועד להגן עליה מפני מי שיעיר אותה. כך אכן קורה, כאשר מאוחר יותר רודני מתגנב פנימה ומנסה לגנוב את החותם, אבל במקום זאת שובר אותו ומעיר את המומיה.

הסיפור של המומיה בפרק מבוסס על המומיה "חואניטה" הנמצאת במוזיאון בעיר ארקיפה שבפרו, שם ביקרתי בזמן הטיול. "חואניטה" נמצאה בשנת 1995 בהר הגעש אמפאטו ("סבנקאיה", מה שג'יילס מזכיר מאוחר יותר כאזור במזרח פרו, הוא למעשה שמו של הר געש הנמצא ליד אמפאטו). מצב השימור של חואניטה מעולה בזכות נפילתה למכתש שבו נותרה קפואה במשך מעל ל-500 שנה עד גילוייה. אף על פי שכנראה הייתה בת למשפחת אצולה, התיאור "נסיכה", להבנתי, אינו רלוונטי.  מספר ילדים הוקרבו, כאשר אנשי האינקה גידלו אותם מגילאים צעירים בנפרד מיתר הילדים וגורלם נגזר מראש. ההערה של וילו על כך שהמומיה לא נעטפה בתכריכים היא מדויקת, אך מצד שני, היא גם אינה מוצגת כיום לראווה בתוך ארון פתוח, אלא בתוך מיכל שימור המוגן במספר שכבות. כמו המומיה בפרק, גם המומיה האמיתית הוצגה בעבר במקומות אחרים בעולם. בדרך למומיה קיימת במוזיאון תצוגה של פריטים מתקופת האינקה שחלקם נמצאו ליד המומיה, וייתכן שההערה של זאנדר לגבי מוזיאונים המציגים מחבתות וסירים היא התייחסות ישירה לכך.

בספרייה, בזמן אימון, באפי מתווכחת עם ג'יילס, שלא מרשה לה ללכת לנשף. לא ברור מדוע באפי צריכה לבקש מג'יילס רשות לכך. נוכחות התלמיד הזר בביתה, אותה מזכיר ג'יילס כבדרך אגב, נשמעת כמו סכנה גדולה בהרבה לזהות הסודית שלה מאשר הנשף, וייתכן שהקטע נועד להסיח את דעת הצופים מכך.

2000 Twentieth Century Fox. All Rights Reserved © 


זאנדר מבקש מבאפי להצטרף אליו ואל וילו לנשף, מתוך חשש להיכנס לסיטואציה של דייט – אולי בניגוד לרושם מהפרקים הקודמים, שלפיו הוא לא מודע לכוונותיה של וילו כלפיו. זאנדר מסביר לבאפי שהוא אוהב את וילו ושהיא הידידה הכי טובה שלו, שעל שפתיה לא חושבים. וילו נכנסת בזמן כדי לחייך חיוך מקסים בחלקו הראשון של המשפט, שנעלם בחלקו השני. לאחר שזאנדר עושה עצמו כמי שלא היה מודע לנוכחותה בחדר, היא מבשרת על היעלמותו של רודני, והחבורה מבצעת קפיצת היגיון מבדיחת קרש למסקנה שהמומיה תקפה אותו.

במוזיאון נגוזה התקווה שרודני יצא להפסקת עישון. סיגריות לא מוזכרות במפורש, ואולי זו הסיבה שרודני נתפס מגרד חומר ממסכה ולקח שיעורי כימיה אצל וילו. המומיה עדיין בקברה והחבורה מוצאת את החותם השבור. בזמן שג'יילס בוחן את החותם, החבורה מותקפת על ידי אינדיאני עם סכין. האינדיאני בורח כאשר הוא רואה שהמומיה היא בעצם רודני. וילו מזהה זאת כשהיא רואה את הגשר לשיניים שגם הקִדמה היחסית של האינקה לא יכלה לייצר.

בספרייה החבורה מתחבטת בהזדקנות המואצת של רודני ומבינה שהמפתח הוא בחותם, אבל לא מצליחה לפענח את שפת התמונות שכתובה עליו. באפי נזכרת שהיא צריכה לאסוף את אמפאטה, וזאנדר ממשיך לפלוט עלבונות מגוחכים כלפי האיום על הקשר-הלא-קיים שלו עם באפי. פליטות הפה של זאנדר נועדו גם "לתלות מנורות" מעל פגמים ברורים בעלילה, כמו ההנחה שהיותו של אמפאטה מדרום אמריקה תאפשר לו לקרוא את שפת הציורים שעל החותם.

אמפאטה שומע מישהי קוראת בשמו בתחנת האוטובוס. מסתבר שזו המומיה, שהחבורה בלא משים כיוונה אליו ואף מסרה לה את שמו. המומיה מנשקת את אמפאטה והוא זוכה באותו גורל שלו זכה רודני. כשבאפי, וילו וזאנדר נתקלים בה (מה, בעצם, וילו וזאנדר עושים שם?), היא כבר לא נראית כפי שראו אותה לראשונה והיא מזהה את עצמה כאמפאטה (לצורך הנוחות, נקרא לה כך מעתה). במפגש הראשון עם מי שציפו שיהיה תלמיד זר, המגדר הלא צפוי של אמפאטה מביא את זאנדר לפלוט "איי קראמבה", שזה בערך כמו לומר "חתיכת זית". ביחד עם האיחור בארבעים דקות, אותו באפי מגדירה כ"ברוכים הבאים לאמריקה", המפגש הראשון עם האורחת שלה לא היה יכול להיות מביך יותר עבור באפי (ייתכן גם כי האיחור הוא עוד גורם למותו של סניור אמפאטה).

על אף הכשלים, אמפאטה אינה מתרשמת לרעה כה בקלות. היא בהלם מהעושר בביתה של באפי, שמצידה, לא רואה את הדברים בצורה דומה ("יש לנו חלב, וחלב ישן יותר"). התשובות של אמפאטה לשאלות של החבורה משחקות על פער המודעות בין הצופים לחבורה, שאינה יודעת שאמפאטה מדברת על שהותה בארון הקבורה:

"האנגלית שלך מאוד בואנו."

"אני מקשיבה הרבה".

אף שבתחילה זאנדר נוקט בהתנשאות כלפי אמפאטה, לאחר זמן קצר הוא מתחיל לפלרטט אתה, למורת רוחן של וילו ובאפי.

פער המודעות הנ"ל נמשך בשיחה של באפי ואמפאטה לפני השינה. פער מודעות נוסף הוא זה של אמפאטה, שאינה יודעת את סודה של באפי ומשתוקקת לחיים נורמליים כמו שלה. הצופים ובאפי יודעים שאין לה חיים נורמליים, כפי שזה מתבטא באינדיאני שמשקיף על באפי ואמפאטה מרחוק ונסתר מהן.

ביום שלאחר מכן, קורדיליה משחקת קשה/קלה להשגה עם דבון, סולן הלהקה שתופיע בנשף. נראה שהיא אינה מסתדרת עם סוון השוודי, אליו היא צורחת פקודות בספנגליש – מה שמזכיר את הניסיונות של זאנדר לשלב ספרדית בשיחה שלו עם אמפאטה לפני כן. היחס המזלזל והשימוש העילג בשפתם של זרים הוא מכוון - כריזמה קרפנטר, למשל, היא דוברת ספרדית. מנגד, הדמויות שאינן אמריקאיות מדברות רק אנגלית בפרק ומפגינות שליטה בשפה.

אוז, גיטריסט הלהקה, אותו אנחנו רואים כאן לראשונה, מתווכח עם דבון על הטעם שלהם בבנות – זה של דבון הוא שטחי, ומה שאוז מחפש הוא מעט מורכב יותר, שלא לומר ביזארי (וכולל את הנעימה מהסרט "נווה קיץ" וצעיף נוצות).

 2000 Twentieth Century Fox. All Rights Reserved ©


וילו מזכירה לזאנדר בפעם השנייה בפרק את גאוותה בתחפושת שלה – היא רוצה שישים לב אליה. זאנדר, מצדו, מרוכז בעצמו ובניסיון למצוא תחפושת שלא תגרום לו להיראות אידיוט – ניסיון שווילו מאבחנת כחידוש לגביו. המשוואה שנוצרת היא מחד, זאנדר, דבון וקורדיליה במחנה האגוצנטריים והשטחיים, ואוז ווילו במחנה שמנגד.

באפי ממהרת לנצל את ידידתה החדשה לתרגם את החותם, שהחבורה מנסה לתרגם כחלק מ"מועדון הארכיאולוגיה" שלה, אך אמפאטה מסיטה את כיוון המחקר שלהם אל שומר הראש. ג'יילס מבקש שבאפי תסייע במחקר, הזדמנות שזאנדר שמח לנצל כדי לבלות זמן עם אמפאטה. כל שנותר לווילו הוא להסתכל אחריהם בקנאה.

זאנדר מציג לאמפאטה את פלא התרבות האמריקאית – החטיף, ומלמד אותה חוסר נימוס ואנגלית קלוקלת בסגנון אמריקאי. לפחות בארצות שבהן טיילתי בדרום אמריקה, ניכר כי Snack הוא אחד המונחים שביצעו חדירה ללשון ולתרבות, כך שבמתכוון או שלא במתכוון, יש כאן מטאפורה מוצלחת למדי.

בספריה באפי מנסה לנחם את וילו בכך שאמפאטה תעזוב עוד שבועיים. וילו כבר משלימה עם העובדה שאחרי שאמפאטה תלך, זאנדר ימצא מישהי נוצצת חדשה (וגם כאן יש אולי אמירה על היחס למבקרים זרים). בנקודה הזו היא טרם החליטה מה היא עושה עם המידע הזה.

ג'יילס מבין מהמחקר של באפי שהמומיה היא זו שהרגה את רודני כדי לשאוב את כוח חייו, וכעת נותר למצוא ולעצור אותה, מה שהם יתקשו לעשות ללא יתר החותם. באותו הזמן, זאנדר ואמפאטה מותקפים על ידי שומר הראש, שמזהה אותה בעודו רוכן מעל זאנדר, משהו שקשה קצת להאמין שזאנדר פספס.

זאנדר דווקא כן שמע ששומר הראש דרש את החותם, ובספרייה אמפאטה מציעה לחבורה להרוס את החותם, שאם לא כן מישהו עלול למות. אמפאטה מציגה עצמה כמי שמרגישה שמשקרים לה, בעודה מתמרנת את החבורה בעצמה. זאנדר נופל בפח הזה וכמעט מסגיר את הסוד של באפי מבלי לשים לב. גם אם המניע של אמפאטה לגרום לחבורה לשבור את החותם, הוא נסתר, כנראה שיש אמת בכך שהיא רוצה חיים נורמליים ולא חיים שבהם היא מותקפת באמצע היום. וילו מחליטה מיוזמתה להקריב את הערב שלה עם זאנדר ובאפי לטובת דייט של זאנדר ואמפאטה, וזאנדר משיב לה שהיא הידידה הכי טובה שלו. הפעם, לפחות, הפגיעה של האמירה הנוראית הזו אינה ניכרת על פניה.

באפי וג'יילס ממשיכים ברצף הגילויים המבריקים שלהם ומבינים שעליהם ללכת למוזיאון לחפש את יתר החותם, ובאפי מבינה ממבטו חמור הסבר של ג'יילס שעליה לבטל את היציאה לנשף.

זאנדר מזמין את אמפאטה לנשף ושניהם מודים כי הם מחבבים זה את זו, הודאה שמאוד מפתיעה את זאנדר. אמפאטה נתקלת בשירותים בשומר הראש שארב לה, ומתחננת שיחוס על חייה.

"את כבר מתה במשך 500 שנה."

"אבל זה לא הוגן, הייתי חפה מפשע."

"האנשים שאת הורגת עכשיו כדי שתוכלי לחיות, הם חפים מפשע."

"בבקשה! אני מאוהבת!"

"את הנבחרת, אין לך ברירה."

"יש לי."

הסצנה הזו היא חריגה בפרק, שכן היא מהווה מפגש בין בני אותה תרבות שאינם גיבורינו. מבחינה עלילתית, היא משלימה את הפרטים החסרים ברקע של אמפאטה ומצביעה עליה באופן מובהק כנבל של הפרק. עם זאת, הסצנה מציגה את אמפאטה כדמות מורכבת – העוול שנעשה לה אינו קטן והיא רוכשת את הזדהות הצופים בדמיונה לבאפי ובהתאהבותה בזאנדר. האזכור של "הנבחרת" משרת לא רק את הדמיון השטחי לבאפי, אלא גם את מה שבאפי מייצגת – אייקון נשי המערער על החוקים המוכתבים על ידי חברה פטריארכאלית. אם מסתכלים על הסצנה הזו מנקודת המבט של תרבות חיצונית, הרי שהיא מייצגת כמיהה של בני תרבות אחרת להתנתק מהכבלים הקושרים אותם לתרבותם וליהנות מהשפע והחופש של תרבות אחרת, ומעלה את השאלה מה יהיו מוכנים לעשות כדי לספק את הכמיהה הזו.

מעניין גם לשים לב שהאינטראקציה של שומר הראש עם החבורה היא כמעט אפסית, כלומר סיפורו הוא סיפור סגור בתוך הסיפור של הפרק, שמסתיים כאן עם מותו בידי אמפאטה.

משחיסלה את השומר, אמפאטה מחליטה לצאת עם זאנדר לנשף – החשש מסכנה שהביעה מקודם כבר אינו רלוונטי. אמפאטה מתכוננת בביתה של באפי לנשף ומבקשת ממנה שפתון (מוזר מעט, שכן ראינו אותה משתמשת בשפתון בשירותים), ובאפי אף מייעצת לה בבחירת הצבע. אמפאטה מעירה שבדאגתה לאחרים, באפי מזכירה לה את נסיכת האינקה – כלומר, את עצמה – שבה בחרו מכל הבנות בדורה כדי להגן על אנשיה מעולם המתים. אמפאטה תוהה על מה הייתה צריכה הנסיכה לוותר על מנת להקריב את עצמה – איזה סיכוי לאהבה – ובכך חוזרת על הטיעון שבעיניה מצדיק את ביטול ההקרבה ואת מעשיה הנוכחיים והאנוכיים, בניסיון לקבל להם אישור חיצוני.

הצלצול בדלת גואל את אמפאטה-המומיה מלהסביר את אמפאטה-שבמזוודה שבאפי כמעט ומצאה. בדלת מופיע זאנדר, המחופש לדמותו של קלינט איסטווד מ"הטוב, הרע והמכוער": "אני בא מליאונה. זה באיטליה, המתחזה להיות מונטנה". זוהי אמירה כמעט מפורשת על הזיוף שבתרבות האמריקאית, אשר פונה לאיטליה וספרד על מנת לשחזר את ההיסטוריה שלה עצמה, ועל זאנדר שמנסה לשחזר את השחזור הזה (ואמפאטה המתאהבת בו בתורה).  

זיוף דומה עולה מהתחפושת של אמפאטה; עצם הליכתה למסיבת תחפושות כשהיא לבושה בתחפושת של נסיכה אינדיאנית, מביעה דווקא את כמיהתה להשיל מעליה את תרבותה המקורית ולהתייחס אליה כאל תחפושת. כמו כן, אפילו תחת ההנחה שהתחפושת קרובה למקור, אמפאטה כבר הביעה את ההרגשה שבני תרבותה עשו לה עוול, בעוד שהתחפושת מהווה ייצוג זוהר ופשטני של אותה התרבות (השוו לבגדים הפשוטים של שומר הראש, למשל).

באפי וזאנדר מצליבים גרסאות (אופס! מסתבר שאף אחד לא הולך עם וילו לנשף), ובאפי עוקצת אותו על כך שהוא מוכן לעשות עם אמפאטה מה שלא היה מוכן לעשות עם וילו, אבל בסוף משגרת אותו עם ברכתה. ג'ויס מבליחה לרגע כדי להעיר לבאפי על כך שאמפאטה משתלבת היטב, בניגוד-אולי-למישהי-אחרת, רמז רמז.

בנשף מנגנים Dingoes Ate My Baby, הלהקה של אוז ודבון (שלא מזמן התנהל ויכוח עז סביב ההפניה לשמה בוויקיפדיה). בינתיים קורדיליה מתעמרת מילולית בווילו ובסוון, שעד עתה לא הוציא מילה בעצמו. זאנדר ואמפאטה נכנסים ובקושי שמים לב לווילו, שהייתה בטוחה שבאפי תגיע ומוצאת את עצמה בתפקיד של גלגל שלישי, בשידור חוזר למשולש זאנדר-באפי-וילו.

ג'יילס מגיע לביתה של באפי ומבשר על הקורבן האחרון של המומיה, והתרמית של אמפאטה נחשפת כאשר מתברר שהיא שיקרה לגבי החותם. תוך שהם מחטטים בחפציה, ג'יילס ובאפי תוהים לגבי בגדי הגברים, בגדי המומיה וחוסר השפתון במזוודות של אמפאטה. המזוודה של אמפאטה, למעשה, מקבילה למגירה של באפי, המכילה מים קדושים ויתד – היא מייצגת חריגה מהסטריאוטיפ המגדרי.

וילו נראית מבואסת מתמיד מלראות את זאנדר ואמפאטה רוקדים, ואוז מבחין בווילו לראשונה. זאנדר ואמפאטה כמעט מגיעים לנשיקה המיוחלת, כאשר אמפאטה שמה לב שהיא מתחילה לחזור לצורתה המומייתית ובורחת.

באפי וג'יילס מתפצלים על מנת להרכיב את החותם במוזיאון ובו זמנית להציל את זאנדר. באותו הזמן מביע סוון את אכזבתו מהמפגש עם קורדיליה –  אישיות גסת רוח שלא סיפקה לו את מנת התרבות האמריקאית, שלה ציפה.

אמפאטה כמעט ומנשקת את הקורבן הבא שלה - ג'ונתן! -- כאשר זאנדר מופיע. אמירתה של אמפאטה שהיא לא ראויה לזאנדר, מעידה על כך שרגשות האשם כובשים אותה. יותר מעניינת תגובתו של זאנדר, שפולט "אני אוהב אותך" רק בגלל האמירה הזו. זאנדר אינו מכיר באמת את אמפאטה ומתאהב בה בגלל מה שהיא מוצאת בו.

אמפאטה נכנעת לתשוקה ולצורך ההישרדותי ומנשקת את זאנדר (באמת שלא לקחתי את המשפט הזה מתוך פאנפיק גרוע, זה היה בפרק), אך מצליחה לעצור את עצמה. כאשר ג'יילס מתחיל לחבר את החותם, היא עוזבת ומותירה את זאנדר ההמום על הרצפה. וילו לומדת מבאפי על כך שאמפאטה היא המומיה, מה שנותן לה בדיוק שניה אחת של סיפוק לפני שהיא חוזרת לדאוג לזאנדר, והן הולכות למצוא אותו. כשהחבורה מבינה שג'יילס הוא המטרה הבאה, הם יוצאים למוזיאון. ההסבר לזאנדר על אמפאטה נעשה מחוץ לפריים, וכך נחסך מאיתנו רגע ההבנה של זאנדר ששוב תפקד כקורבן של המפלצת השבועית. 

אמפאטה מוצאת את ג'יילס במוזיאון ושוברת את החותם. בעימות עם באפי מונחים הקלפים על השולחן – לא באפי ולא אמפאטה הן נערות נורמליות, אבל זו אמפאטה שידה על העליונה ובאפי נסגרת בתוך ארון הקבורה, ביחד עם ג'יילס. זאנדר מקריב את עצמו על מנת שאמפאטה לא תפגע בווילו ומכריח אותה לנשק אותו במקום זאת. באפי מצליחה לעקור את המומיה מזאנדר לפני שהיא מספיקה לפגוע בו, וללא כוח חיים המומיה מתפוררת.

בשיחה לאחר מכן בין באפי לזאנדר מוזכר הקורבן של באפי בסוף העונה הקודמת ("נערת הנבואה") ומושווה עם הקורבן של אמפאטה. באפי אינה מאשימה את אמפאטה בנסיבות שהובילו אותה לעשות את הדבר הלא נכון. עם זאת, באפי מכירה בכך שהמעשה הנכון שלה-עצמה התאפשר בהיותה חלק מחברה שנתנה לה את תמיכתה עד הרגע האחרון ולאחר מכן – שכן זאנדר החזיר אותה לחיים.


2000 Twentieth Century Fox. All Rights Reserved ©


בחזרה לעתיד

*    הפרק עוסק בילידי אמריקה כזרים, אך אינו עוסק בהשלכות המורכבות יותר של כיבוש אמריקה והרג ילידיה. Pangs בעונה הרביעית, המתרחש על רקע חג ההודיה, עוסק בנושא בצורה מפורשת למדי. בפרק החבורה מתווכחת על הלגיטימיות של המאבק של הרוח האינדיאנית כנגד "הכובשים" והלגיטימיות של עצירתה. המונח "מיזוג תרבויות" מוזכר גם בתחילת הפרק ההוא, כאשר בטקס הקמת מרכז התרבות החדש וילו מוחה על השימוש במונח "מיזוג תרבויות" בהקשר של חג ההודיה, שלטענתה עוסק בתרבות אחת שהחריבה את האחרת.

*  מעניין להשוות בין היחס של באפי למותה ושובה לחיים בעונה הראשונה לבין הדרך שבה תתייחס למותה השני בסיום העונה החמישית. בסוף הפרק "המומיה" באפי מצדיקה בדיעבד את הקורבן שלה ביכולתה לסמוך על חבריה שידאגו להציל אותה. אף על פי כן, ניכר בפרק זה ולאורך הסדרה כי באפי עדיין סבורה במידה מסוימת שהאחריות הינה בלעדית על כתפיה ושברגע האמת היא אינה יכולה להיתלות באחרים. הרגשה זו מגיעה לשיא כאשר באפי מקריבה את עצמה בשנית בסיום העונה החמישית, לאחר שהיו לה הזמן וההכנה לשקול את משמעות הקורבן ולהחליט כי הוא מגשים את ייעודה. החזרתה לחיים פוסלת את הרעיון הזה ומחזקת את התפישה של באפי שלפיה תפקידה הוא להקריב את עצמה שוב ושוב, גם אם זה בניגוד לצרכיה ורצונותיה. עם סיום הסדרה, באפי מורדת בתפקיד הזה, בדומה למרידה של אמפאטה בתפקיד שלה, אבל מתוך מטרות שונות.

תגובות (6)