הממיר 16/10/12

9 הומלנד עונה 2 פרק 2
פרק טוב בהרבה מקודמו, כאילו הפרק הראשון לעונה נועד להזכיר לנו את נקודת המוצא התועמלנית של היוצרים, והבאים אחריו – אם הפרק הזה מעיד על משהו, ונדמה לי שכן – באו לעשות את היתר. כלומר, ליצור טלוויזיה מרתקת. עדיין נדרשת מידה הגונה של התעלמות מהבסיס האידיוטי שמנחה את ברודי, הנאמנות החצויה הכל-כך-לא-הגיונית שלו, כמו גם מהמזל שלו להיקלע אל המקום הנכון בזמן הנכון (והעובדה שנדמה שלאף אחד לא אכפת מהסיווג הביטחוני שלו); אבל מי שמצליח לעשות את זה נהנה מהתפתחויות מצוינות ומסוף מרעיש. להמשך (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

9 הסטירה עונה 1 פרק 1
הקטור, הדמות הראשית, חוגג יום הולדת ארבעים, ואשתו מזמינה מספר זוגות בסוף השבוע אליהם לחצר כדי לעשות "על האש". במהלך משחק קריקט מתפרע הוגו, בן השלוש, ודודנו של הקטור, הארי, סוטר לו - מה שגורם להתלהטות היצרים, "פיצוץ" המסיבה וההחלטה של אביו ואמו של הוגו להגיש תלונה במשטרה כנגד הארי. הסיפור מובא מנקודת המבט של שמונה דמויות שהיו באותם צהריים באירוע. כביכול, זהו נושא בנאלי שעשוי להתרחש בחיי כל אחד מאתנו, אולם כצופה שהתרגלה שהטלוויזיה שלה מורכבת רובה ככולה מסדרות אמריקאיות, זהו משב רוח רענן, דווקא משום ש"הסטירה" מביאה לנו סיפור יומיומי שחורג מעלילות מסתורין, אפוקליפסה, פשע, מרדפים או מלודרמה (שלא לומר, קיטש...). את הקטור מגלם בצורה מצוינת ג'ונתן לפלייה (אחיו של אנתוני, "ללא עקבות") בעל האף העקום, שכבש את לבי עוד ב"שבעה ימים". זוהי סדרה אוסטרלית המבוססת על ספר באותו שם מאת כריסטוס ציולקס, סופר אוסטרלי ממוצא יווני (כמו הקטור), שיצא לאור ב-2008. (kitty)

9 אימפריית הפשע עונה 3 פרק 4
צעד בכיוון הנכון. או במילים יותר מפורשות: פרק יפה. נטיתי לנחש מה יהיה לבסוף גורלו של הנער, רולנד סמית', ומה שהפריע לביטחון המלא שלי הייתה התקווה שהוא בכל זאת יישאר בחיים. הרי יותר מדי דמויות טובות בסדרה הזו מצאו את מותן לאחרונה, כך שאם כבר מצליחים לשרטט כה מהר דמות כה מעוררת אמפתיה – בניגוד לאתםיודעיםמי – אולי היא תהווה איזשהו תחליף לג'ימי. אבל לא, כמובן, כי חלומות או לא, בייקון או לא (זו הארוחה שרולנד הציע להם אחרי שהסוכנים עזבו, וניכר שמשהו זע אצל נאקי), הוא כבר לא יכול להיות חצי-גנגסטר. חבל, אבל גם הגיוני. להמשך (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

8.5 עד עצם היום הזה עונה 1 פרק 17
מרי מרגרט ברחה מהכלא והספיקה לחזור אליו לפני שיהיה אפשר לעשות שימוש בהיעדרותה נגדה, על פי הסטנדרטים שלי זוהי דריכה במקום, אבל מכיוון שבדרך קיבלנו הסבר מגניב לגבי טירופו של הכובען, ובגזרה של אמה הושגה פריצת דרך מבחינת האמון שלה באגדות שבספרו של הנרי, לא ממש אכפת לי. אני מודה שלפני שהתברר הסיפור כולו של ג'פרסון, חשבתי לי שאולי הוא האשם בכך שדברים רעים קורים למי שמנסה לצאת מסטוריברוק, אבל כעת אני נוטה להאמין לו שהוא ניסה למנוע ממרי מרגרט את הפגיעה הזו בדרכו המעוותת. אני מודה שאהבתי את הכימיה בינו לבין אמה, ושהקטעים שבהם היא שתפה פעולה עם "טירופו" לדעתה, היו החביבים עליי בפרק כי כמו שכבר אמרתי, אני אוהבת שיש סצנות עם כפל משמעות, והמשמעות של דברים שנאמרים ומתכוונים להם היא משמעות אחת עבור הדמויות, ואחרת עבור הצופים.
עלילת הכובען העלתה על פני השטח כמה שאלות בנוגע לקללה שעדיין לא הוצג להן הסבר בסדרה כמו האם רג'ינה מודעת לכך שיש עוד אנשים שזוכרים מנין הם באו מלבדה ומלבד עוץ לי גוץ לי? על מי הקללה פועלת וכיצד? ואף חידדה יותר את השאלה מה היה חכם כל כך בלהטיל קללה על אנשים שלא יודעים שבעבר היה להם יותר טוב, ושהיה יכול להיות להם יותר טוב לו הם היו נשארים בעולם האגדות. (אורלי)

8.5 הוחלפו בלידתן עונה 1 פרק 17
כשביי מבקשת מאמט לבוא אתה כדי להעלות את הגרפיטי שלה על הקיר, הוא משיב לה שהוא לא חושב שזה רעיון טוב, כיוון שבפעם הקודמת שהוא עשה זאת זה עלה לו באופנוע שלו. תשובה שאני מאמינה שביי הייתה מקבלת בהבנה רבה לו הייתה נאמרת לה בכל רגע אחר, אבל בתזמון שבו היא נאמרה, כשהיא מרגישה שאמט מסתיר ממנה משהו שמפריע לו לגבי הקשר ביניהם, באותו הרגע התשובה שלו לא יכולה שלא להגביר את תחושת חוסר הביטחון העצמי שלה בקשר. חוסר ביטחון עצמי ותזמון בעייתי ליוו את גיבורי הסדרה לאורך כל הפרק, אמט שנודע לו על הרצינות של מערכת היחסים של ביי עם החבר הקודם שלה, מתחיל לחוש חוסר ביטחון במערכת היחסים שלהם, ביי מרגישה חוסר ביטחון בכישרון הציור שלה, האם היא טובה באופן מוחלט, או טובה רק יחסית לגילה, קת'רין תוהה האם היא מוכשרת מספיק כדי לכתוב את הספר שברצונה, השוואה לסופרים שכבר כתבו משהו גורמת לה לפקפק בעצמה, ואם כבר מדברים על השוואות, מסתבר שטובי ויתר על הבייסבול כי הוא לא רצה חיים של השוואות להישגים של אביו, בעוד שמה שמצטייר בתחילת הפרק ולאורך הפרקים האחרונים כחוסר אמון של האב בכישרון המוזיקלי של בנו, מסתבר עד סוף הפרק כפחד של האב מכך שבתחום הזה הוא יוכל לעזור לו הרבה פחות מאשר בתחום הבייסבול, שבו הוא מכיר את כל מי שצריך להכיר.
בנות משפחת וסקאז לעומת זאת, אינן חסרות ביטחון עצמי בנוגע לכישרונן המקצועי, אך נקלעות לבעיות לא מעטות בפרק בשל תזמון לקוי. רג'ינה שהייתה כנראה קופצת על ההזדמנות להציג יצירה שלה במוזיאון, חוששת מכך שאם היא תקבל את ההצעה העכשווית שהיא קיבלה היא תפגע ברגשותיה של ביי, שחשפה את יצירותיה בפני אוצר התערוכה, ולאכזבתה לא זכתה להצעה דומה. הדיווח שדפני מדווחת למאמן הכדורסל על כך שסימון מצאה את השעון שטענה קודם שנגנב לה, מגיע כמה דקות אחרי שסימון כבר התוודתה בפניו תוך שהיא מצליחה לצבוע בדרך גם את דפני באור בעייתי. העימות שהמאמן כופה כתוצאה מכך בין דפני לסימון על מגרש הכדורסל, לא היה יכול להגיע בזמן רע יותר למערכת היחסים שלהם, לפחות זה לא מונע מדפני לנצח בזמן האמת. וכראוי לפרק שתזמונים בעייתיים מושלים בו, הפרק מסתיים בשיחת הטלפון מאנג'לו הנעדר שרגי'נה מפספסת. למרות שלא הייתי מצטערת אם לא היו חושבים להחזיר את אנג'לו לסדרה, אני יכולה להבין את החשיבות של דמותו כאב הביולוגי של ביי לסיפור, אבל מכיוון שהתירוץ הזה לא תופס בנוגע לסימון, שהייתי שמחה אם הריב בינה לבין דפני פירושו היה תחילת קץ דרכה של הדמות הזו בסדרה. (אורלי)

8 מצב האומה עונה 5 תכנית 1
חצי שנה חלפה מאז סיום העונה הקודמת, ולמרבה השמחה מצב האומה חזרה לעונה חמישית בהרכב מלא, בשידור כפול ובעיקר בתזמון מצוין- יחד עם ההכרזה על הקדמת הבחירות לכנסת. שהרי אם הפוליטיקה והחברה הישראלית בכלל לא מספקות מספיק חומרים לסאטירה סתם ככה, בחירות הן אירוע מלא בהזדמנויות שפשוט מתחננות למישהו שיעשה מהן בדיחה טובה.
כדי שניזכר למה כ"כ מצחיק לנו איתם, התחילו בקטנות היומיומיות. בסך הכול בין בדיחות על החופש הלא נגמר של הילדים לתמיהה על הזיכוי של אולמרט ("לא תהיה בדיחה יותר מצחיקה מזה"), גורי אלפי הספיק לבקר אצל פרס ועינב לקרוא את "50 גוונים של אפור". ההמשך כבר סימן את האמירה המאוד ברורה של מצב האומה, ברורה אפילו יותר מתמיד, שהם לא באו לעשות לנו נעים. כל המתמודדים הרי מתמקחים על משבצת השר אצל ביבי, הם מזכירים לנו, ולא ממש ברור למה אחד מהם טוב מהשני, שלא לומר שונה מהשני. וכדי להבהיר מה לדעתם כן צריך להיות משנה, הגיע לאולפן שר האוצר שטייניץ (כן, פעם שלישית, אתם לא טועים) כדי לספוג את מיטב הבדיחות על יוקר המחיה ("הסיגריות והאלכוהול כ"כ יקרים שמה שנשאר במסיבות זה משחקי חברה: שכל אחד יגיד שם ולמה הוא שונא את שטייניץ") ועוד קצת מסביב. שטייניץ בא בפעם הזאת מוכן יותר מבפעם הקודמת ובאווירת הבדיחות לא היסס לשלוח עקיצות חריפות למדי לכיוון אהוד ברק, מה שהפך את הראיון למצחיק לפחות מהבחינה הזו. צד אחר של האמירה הברורה היה המשך הקמפיין "מי צריך ליבה", או כל שם אנטי-חרדי שתרצו לתת לפינה החדשה. יותר מדי אנשים בטלוויזיה מאמינים פתאום באלוהים, לפחות לדעתם ("מסתבר שהוא מסמס להם בטירוף") ולכן בתוכנית הזאת גם זה יהיה ראוי לבדיחה. אני לא אומר שאני מתה על זה, אבל לפחות היה את היושר ללעוג גם לדת ש"אסור להזכיר את שמה בהקשר קומי, סאטירי או ביקורתי כלשהו שמא תפרוץ מלחמת עולם שלישית".
חוץ מזה הייתה הופעת אורח מוזרה משהו של אושרי כהן ועוז זהבי, תספורת חדשה לשליין (עוד עונה והוא יהיה קירח) ולמרות פחות מדי בדיחות של גורי, אווירה כללית של רעב בעיניים. ייתכן שזו תהיה עונה קשה יותר לעיכול, אבל קהל שיהיה מוכן גם לספוג קצת יגלה שהם פורקים המון מהזעם הכללי. וחוץ מזה, מצחיק. (מירב)

בשולי הממיר

עם סיום העונה השלישית של תוכניתו, שתעלה בארץ ביום ראשון‏, מקדם לואי סי־קיי מופע אינטרנטי של ידידתו, סטנד־אפיסטית מוכשרת שלקתה בסרטן, ומבהיר כי אין מה לצפות ממנו לעונה רביעית לפני מאי 

2014.  

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il