ארכיון המסך המפוצל > 2013

הממיר 12/2/13

רוק 30 מזדכה על הציוד, חי בלה לה לנד מכריזה על הזוכה, האנטומיה של גריי משתפרת, וגם על חוק וסדר מדור מיוחד, The Following ועוד

מאת: המערכת
פורסם בתאריך: 13/02/2013


10. רוק 30, עונה 7 פרק 13
אני אוהבת סופים של קומדיות. הם (כמעט) תמיד שמחים, בשונה מסופים אמיתיים בעולם, הם תמיד מחזירים ונזכרים ברגעי השיא של הסדרה, כבונוס לצופים האדוקים שזוכרים את הרגעים הגדולים, והם בדרך כלל משאירים טעם של עוד. אני גם תמיד בוכה בהם.

רוק 30 היא דוגמה טובה לסדרה שמהרגע הראשון זכות קיומה בטלוויזיה היה מוטל בספק. טינה פיי התחילה עם רעיון סיטקומי מסורתי (תכנית חדשות, מפיקה ליברלית וקריין שמרן, והחיכוכים ביניהם) שנדחה על ידי בכירי הרשת, שהציעו לה לכתוב על מה שהיא מכירה. וכך נולדה רוק 30. טינה פיי גדלה על סיטקומים קלאסיים, אותם היא אוהבת, ואיכשהו הגיעה לעשות את הקומדיה הכי רחוקה שיש מסיטקום קלאסי. אין טיפה אחת של ריאליזם בסדרה הזו, אין כמעט דמויות להזדהות איתן, ההומור הוא ממש לא לכל המשפחה, אלא נישתי ומוזר. אז כל פרק נוסף של הסדרה נדמה כמו נס קטן.

רוק 30 לא הייתה הסדרה האהובה עלי, למרות כמה שיאים טלוויזיוניים כבירים (כמו שתי העונות הראשונות המבריקות שלה ושני [ארבעת] הפרקים החיים), בעיקר בגלל חוסר ההזדהות והריחוק האינהרנטי של הסדרה. בעונה האחרונה זרקו את כל אלו מהחלון, החדירו לסדרה מנה גדושה של לב, וסיפקו לכל אחת מהדמויות את הסוף הטוב שלה. ובעיקר לליז למון. כי הדמויות האחרות בסדרה, אולי מלבד ג'ק דונגי, שימשו כתפאורה לחייה של ליז – מה שעושה את חייה לקשים. בפרקים האחרונים היא התחתנה עם כריס המהמם, אימצה שני ילדים, ועזבה את העבודה שנתנה לה jaw line acne. גם ג'ק דונגי קיבל את הקידום שרצה, וקנת', ברפרנס לעונה הראשונה (אז נאמר שיום אחד הוא ינהל את כל הרשת) קיבל את עבודת חלומותיו.


 © 2012 NBC Universal Inc. All Rights Reserved

במקום להמשיך עם הקו הרגשני הזה, הפרק האחרון שב להיות המהות של רוק 30: הכותבים רבו על האוכל (הזכיר לי את Sandwich day המצויין), טרייסי היה בלתי נסבל, כדי להסתיר את הרגשות שלו (כמו בכל פרק), ג'נה, בעלילה הכי מצחיקה שלה אי פעם, חיפשה מה תעשה הלאה, ובכך נפרדה מהדבר שאהבה ביותר בתוכנית – בבואתה, מנהל הרשת חיפש משהו שהוא ההפך הגמור מרוק 30, וג'ק דונגי בכה. טוב, אולי זה היה חדש.

לא הייתה יכולה להיות פינאלה אחרת לתוכנית, ועזיבתה בכל זאת משאירה חור בלוח השידורים שלי, כי אין סדרה (מלבד אולי המצוירות), שהיא פרועה ומשוגעת כמו רוק 30, אבל בלי להתדרדר למחוזות הפיגור העז. היא נשארה מטופשת אבל בלי לזלזל באינטליגנציה, וידעה, כמו הגדולות ביותר, לשלב בין ההומור הנמוך ביותר (תראו! לאץ נפל מהתקרה!) ובין הומור אינטליגנטי.

שיא הפרק היה, כמובן, ההצצה הרגשנית לעתיד, תוך הגילוי המתבקש שקנת' פרסל לא מזדקן.
ובתוך כל זה אני לא יכולה להוסיף מילה על טינה פיי, שליז למון שלה היא - היא רוק 30, והאישה האהובה עלי בטלוויזיה, שהצליחה ליצור דמות נשית חזקה אך פגיעה, אמינה אך פנטסטית. היי שלום, 30 רוק (ולעזאזל עם התרגום).
(איימס, מבלוג קפה + טלוויזיה)

9. חוק וסדר: מדור מיוחד, עונה 12 פרק 17
לאלישייה הרדינג יש תכנית שבה היא מסייעת לחשוף וללכוד עברייני מין. התכנית הזו הייתה בעיניי אמצעי טוב להציג את הבעייתיות הנוצרת משימוש בתקשורת ללכידת פושעים, כיוון שמצד אחד המדיה היא בעלת כוח, ובאמצעותה אפשר בהחלט להתקרב בקלות לפושעים שעוברים מתחת לרדאר של המשטרה, וסביר להניח שאותו רוצח ואנס סדרתי שחטף והרג את אחותה של אלישייה לפני 25 שנה לא היה נתפס בלעדי התכנית. אולם מצד השני כפי שהראו בפרק, קל לתקשורת גם לעוות, ולהאשים בפשע אנשים על לא עוול בכפם, כמו גם לסכן את האנשים העוסקים במלאכת הלחימה בפשע, וסביל להניח שהתובעת סוניה פקסטון (כריסטין לאהטי הנהדרת) לא הייתה מוצאת את מותה אלמלא הוצגה בתכנית כסדין אדום שאותו מנפנפים לפני שור. אהבתי את העובדה שבסופו של דבר השאלה כיצד היה ניתן אם בכלל להגיע לתוצאה הרצויה בדרכים אחרות נשארה פתוחה.

מותה של סוניה פקסטון גם הוא נראה כצעד אמיץ אם כי מצער של היוצרים כיוון שחיבבתי מאוד את הופעות האורח שלה בסדרה העונה (והם יכלו בקלות להוציא את דמותה מהסדרה בלי להרוג אותה, כמו שעשו בעונה הקודמת אחרי שהיא שתתה בזמן התפקיד). בסך הכל אני חושבת שהדמות שלה קיבלה סגירה יפה, וגם שלמרות שההופעות שלה לא היו רבות, התחושה שהיא נתנה הייתה של דמות מלאה עם חיים משל עצמה ולא של כלי בשירות המשפט התורן בפרק. (אורלי)

9. האנטומיה של גריי, עונה 9 פרק 12
הפרק השבועי של "האנטומיה" התרכז באריזונה ובמצבה הגופני החדש לאחר התרסקות המטוס. בשונה מהחצי הראשון של העונה, אריזונה הבינה שהיא חייבת לחיות, ובמהלך הפרק היא מנסה לשקם את עצמה ולמצוא דרך לתפקד בעולם החדש והלא מוכר הזה.

בסצנת הפתיחה המדהימה שהתחילה את הפרק, אריזונה חולמת שהיא מגיעה לבית החולים, מטפלת בחולה ופתאום הרגל שלה מתנפצת לרסיסים (אפקט ממש מגניב). אין יותר ברור מזה. אריזונה הבינה שהדרך החדשה תהיה הרבה יותר קשה משחשבה, גם מנטלית וגם פיזית. אריזונה מתחילה להרגיש כאבי פאנטום ולאורך כל הפרק היא מנסה להתמודד איתם. לעזרתה בא אוון (שמרגיש אשם לאחר שגילה כי הוא אשם במידה מסוימת בתאונה) ושניהם מנסים לעבוד יחד על השיקום הנפשי של אריזונה. כל הסצנות עם אריזונה היו כתובות היטב, מרגשות, מותחות, מלוות במשחק נפלא - אי אפשר לבקש יותר. זה נראה ש"האנטומיה" חוזרת לעצמה, לאט לאט אבל בטוח.

למרות שרוב הפרק התמקד באריזונה, היו עוד כמה רגעים מוצלחים:
- מרדית' נאלצה להתמודד עם הפחד שלה מטיסות כדי להביא כבד שהיה יכול להציל חיי מטופלת. גם פה הכתיבה הייתה מאוד מדויקת וחזקה. הטענה היחידה שלי היא שהסיפור התקדם בקצב מהיר מדי. אני חושב שהיה אפשר להקדיש לנושא הזה פרק שלם.
- ביילי סוף סוף חזרה לעצמה והתחילה לצרוח על אנשים שוב ולהעמיד אותם במקום. כיף שחזרת (אני עדיין מחכה לשיחה קורעת לב עם וובר).
- לבית החולים הגיעה יועצת חיצונית שאמורה לעזור להנהלה לקצץ את תקציב בית החולים כדי שהם יוכלו לשלם את הפיצויים לנפגעי תאונת המטוס. רק אני חושב שזו עלילה די זולה וצפויה שתוביל לרגע בו כל הניצולים מוותרים על הפיצויים כדי להחזיק את בית החולים פעיל? עוד נראה מה יקרה שם. (שי כהן)

8.5. עד עצם היום הזה, עונה 2 פרק 8
קצת דם והרבה אש ותימרות עשן הרכיבו את עיקר עולם החלומות של הפרק הזה, כשאת עולם העירות מגדירים בעיקרי שיתופי פעולה משתנים. היה יפה לראות את עוץ לי גוץ לי ורג'ינה משתפים פעולה לטובת עצירתה של קורה ממעבר לעולם המציאות, והיה יפה לראות איך הוק יודע להחליף נאמנויות בשנייה ולהצטוות למי שהוא חושב שיועיל לו יותר בהמשך. מצפון בהחלט מעולם לא היה הצד החזק שלו. וסוף הפרק הוכיח שטוב עשתה אמה כשלא בטחה בו מלכתחילה.

זה גרם לי גם לחשוב על כך שהאכפתיות מאנשים אחרים שהוכרזה במהלך הפרק כנקודת תורפה – רג'ינה אומרת לעוץ לי גוץ לי שהעובדה שבל קיימת ואכפת לו ממנה הופכת אותו לפגיע, וקורה חושבת שהעובדה שאכפת לשלגייה מבני אדם באשר הם ובפרט מאורורה – היא גם נקודת החוזק של מי שאכפת לו מאנשים אחרים, כי לעומת בריתות מסוימות שנכרתות בפרק למטרות זמניות, ויש חשש ממשי שייזנחו תוך שניות לטובת מטרה אחרת, ברור לנו שיש בריתות כמו זו בין שלגייה לדיוויד להנרי ולאמה שמושתתות על אותה אכפתיות ועל עשיית הדבר הנכון, בריתות שלא יהיה פשוט בכלל לנתק, ושאפשר בהחלט לסמוך עליהן. לכן במידה מסוימת מאוד מעניין המקום של אורורה בסוף הפרק.

למען האמת, במהלך הפרק תהיתי מדוע קורה לא מתחזה לדמותו של הוק, נניח, כדי להשיג את אמונן של אמה ושל שלגייה ושות', אבל בסופו של דבר מה שקרה הוא די דומה במהות. נקודת החולשה היא לא האנשים שאכפת לך מהם, אלא העובדה שמי שאתה נותן בו אמון, הוא רק הקליפה החיצונית של מי שראוי לאמון, והתוך הוא מישהו אחר לחלוטין. מזל באמת שהדברים האלה קיימים רק בעולם שבו קסם אפשרי... (אורלי)


© ABC


8.5. חי בלה לה לנד 2, פרקים 49-52  
פרקי השבוע האחרון ניסו להתהדר בכל מיני ספיישלים, כולל הבאתה ההזויה של לוסי מ"דאלאס" שנראה לי שחוץ מאלי זולטא אף אחד מהמשתתפים בתחרות לא הכיר אותה בזמן אמת. בכלל, תכנית האירוח של קובי פרץ נראתה כמו מחווה של קובי לעצמו - (איך נסעתי, איך הגעתי, איך העיפו אותי מהחדר, איך עשיתי לכם מסיבת פורים...) ובכל זאת, המעגל של קובי אכן סגר כמה מעגלים.

סוף סוף שמענו את ההתייחסות של פסטר לפשלה שעשה עם שיר, ולזכותו יאמר שהוא ידע להגיד: טעיתי. זה לא היה נכון. הניסיון לסגור מעגל מול נסים היה פחות מוצלח, כי בעוד פסטר מנסה להחליק את הדברים, לניסים היה חשוב להגיד לו שהוא צדק ושהוא ידע איך להתמודד ומה לעשות למען המתמודדים. הפעם קיבל אצלי פסטר עוד נקודת זכות על כך שהוא לא נגרר למאבק הכוחות הזה ואמר לו: "אתה ניצחת בקטע האנושי ואני בקטע המקצועי."

גם המעגל בין שיר לשרית נסגר. שיר התנצל שעזב את שרית באותו יום ורכב עם לנצ'ן לעבר השקיעה. לא שזה משנה הרבה עכשיו, אבל לדעתי זו הייתה הנקודה שסתמה את הגולל על אפשרות של קשר רומנטי בין השניים. שרית הבינה שהיא לא יכולה לבטוח בזמיר הזה שיהיה לצידה, וכל חיזוריו אחריה אחר כך לא נענו. גם הניסיונות שלו להחמיא לשרית ליד לנצ'ן - כאילו אומר: "הנה, היא לידי ואני בוחר בך", לא הצליחו לתקן את המעוות, אלא רק לגרום לי להבין שלא משנה מי באה להיות לצדו, היא לא יכולה לסמוך על זה שהוא לא יפזול הצידה.

המריבות בין מאיה לשרית כאילו התעצמו בימים האחרונים לשהות בוילה, ולא הוסיפו כבוד לאף אחת מהדמויות.
בסופו של דבר נראה לי שבתואר "חביבת הבית" זכתה ליאת בנאי, שכולם- החל מאורי פסטר שקורא לה ליאתוש וגם ליד האחרים מתבאס בשבילה שלא זכתה, דרך אלי זולטא שמציע לה להתחתן אתו, וכלה בסאז, שלמרות הפיצוצים הרציניים שהיו ביניהם בתחילה, הפך לאדם הראשון שאליו היא רצה כשהיא מסיימת לשיר. אולי היא לא בנויה ככוכבת שמושכת את תשומת הלב מיד כשהיא נכנסת לחדר, אבל כאדם היא הצליחה לגרום לכולם לאהוב אותה (ואם נחשוב על זה שבגללה הם גם היו  צריכים לסבול את נסים בבית, זה לא דבר של מה בכך...). אני מקווה שהסדרה הזו תצליח לגרום לה להתקרב יותר לקונצנזוס.

אלי זולטא הפך גם הוא מדמות הזויה לדמות מעניינת ואמיתית, שמצליחה לגעת לליבם של אנשים. בסופו של דבר דווקא החמור הקטן בלעם הביא לו סוג של פריצת דרך, והרגעים הקשים שחווה הזניקו אותו לכותרות העיתונים. בראיון ל"פנאי פלוס" הוא סיפר שמחק את החתימה של סטיבן באואר מהגיטרה שלו, כי הוא זה שהלשין עליו. אני חושבת שהוא היה צריך לומר לו תודה.

מאיה בוסקילה זכתה בגמר, וזה היה כל כך צפוי שהיו כמה רגעים שכבר חשבנו שיפתיעו אותנו. אני מאחלת לה בהצלחה רבה ומקווה שתלמד "ללחוץ פחות" - אחרי הכול, חלום חייו של רון פייר זה לגדל נכדים...לא להילחץ על ידי מאיה.
בסיכומו של דבר לה לה לנד הייתה תכנית טובה, שהצליחה לרתק ולשעשע אותי לכל אורכה. (זלפה)



מאיה בוסקילה, הזוכה.
קרדיט: קרייג דה אריסטו

8. The Following, עונה 1 פרק 3
כל סיפור טוב צריך נקמה, זה מה שג'ו קרול הרוצח הפסיכופת אומר במהלך הפרק. אבל הפרק שמתמקד בסיפור הנקמה שלו רחוק מלספק את הקתרזיס של הקוראים מסיפורי נקמה טובים. ראשית, הוא לא זה שמוציא באופן אישי לפועל את מעשי הנקמה - מעשי ההרג של ריק בשמו של ג'ו נדמים חסרי משמעות כמעשי נקמה. ושנית, אף אחד חוץ מכת המטורפים של ג'ו לא באמת יכול לשמוח עליהם, או להזדהות עד כדי כך עם כאבו הראשוני של ג'ו, על כך שביקרו את ספרו ולא נתנו לו קביעות באוניברסיטה. ואולי זו הסיבה שהספר של ג'ו קרול לא ממש הצליח מלכתחילה, אחרי הכול אין לו הבנה בסיסית לגבי אלו שאיתם הקוראים ירצו להזדהות.

הטוויסט שבו הסתבר שאשתו של ריק היא אחת מחברי הכת המטורללים היה עשוי היטב, כמו גם הגילוי של התכנית שג'ו רוקם עבור בנו. כיוון שברור לנו שהדרך שאותה הוא מנסה להתחיל בלאלף אותו להרוג בעלי חיים, מובילה לחיי פסיכופתיות, תהיתי האם גם בילדותו שלו הוא נמשך לדברים האלה, רק שהצליח להסתיר את הדחף עד לאותה פגיעה אישית ביקר לו, או שאפשר שהפסיכופתיות תתעורר יום אחד באופן פתאומי במלוא כיעורה. מה שברור שג'ו ערך אימונים והתאמות אישיות לכת המטורללים שלו, לגבי המסלול שהוא ייעד לכל אחד מהם, וכרגיל מה שמעניין הוא המקום שבו הדברים יוצאים משליטה, כמו חוסר היכולת של שלישיית החוטפים לחיות יחד בהרמוניה, שאני תוהה עד כמה ישבש את התכניות של ג'ו או עד כמה ג'ו הצליח לצפות אותם מראש. (אורלי)


© 2013 Warner Bros. Entertainment Inc. All rights reserved


בשולי הממיר
* בפרק 17 של העונה ה-12 של "חוק וסדר מדור מיוחד" התארחה דברה מסינג בתפקיד אלישיה הרדינג.

***
מה יהיה לנו השבוע?
12-19 בפברואר

ביום שלישי: Touch עונה 2 (yes אקשן), מרפאה פרטית 6 מסתיימת (yes דרמה), סמאש 2 (HOT3), פרינג' 5 (Hot Zone)
ביום חמישי: גהינום על גלגלים 2 מסתיימת (yes Oh)
ביום שישי: שושלת בורג'יה 2 (yes Oh)
ביום שבת: רוק 30 עונה 7 מסתיימת (yes קומדיה)
ביום ראשון הבא: דוקטור הו 7 מסתיימת (yes אקשן)
ביום שני הבא: שייגעצים מסתיימת (HOT קומדי סנטרל), הגליידס 3 מסתיימת (yes אקשן)

***
מסביב למסך המפוצל

אז והיום: תמונות סיום התיכון של כוכבי הטלוויזיה, מסודרות לפי סדרות וז'אנרים. שעות של הנאה וניחוש. (אסף רזון)

לרגל חגיגות ה-30 של "קרובים קרובים", חזרו כתבי YNET לדיירי ויטק 9 כדי לנסות ולפענח את סוד ההצלחה של התוכנית. (אסף רזון)

עשיתם טעות? תקנו אותה: על הפרסומת החדשה של "yes".

ההצלחה של "המתים המהלכים" ממשיכה לשבור שיאים. בפרק שפתח את החלק השני של העונה השלישית בארה"ב צפו לא פחות מ-12.3 מיליון צופים (!), כשהרייטינג שלה בגילאי 18 – 49 הגיעו למספר מדהים של 6.1. רק לשם השוואה: "עד עצם היום הזה" זכתה באותו יום לרייטינג של 2.2 בגילאים אלה (!) וב"אמריקן איידול" הגדולה צפו כ- 13.3 מיליון איש עם רייטינג של 4.1 בלבד (!!). פשוט בלתי נתפס. וזאת, כאשר הסדרה חווה טלטלה אחר טלטלה מאחורי הקלעים והמבקרים לא נופלים ממנה.

פרק פתיחת העונה הרביעית של "קומיוניטי" זכה לנתוני צפייה סבירים: כ- 4 מיליון צופים ורייטינג של 1.9 בגילאי 18- 49. למעשה, זו עלייה קלה לעומת הרייטינג של פרק פתיחת העונה השלישית, וחשוב יותר – שיעורי הצפייה בפרק שיפרו את נתוני הצפיה של רשת NBC במשבצת השידור בעונה הזו ב- 38 אחוזים.

אפרופו NBC, אחרי הדיבורים על עונה סתיו מצוינת שהציבה את הסדרה בראש טבלאות הרייטינג בגילאי 18 – 49, כעת מגיעה הנפילה הכואבת. בהיעדרה של "The Voice" מלוח השידורים ועם תום עונת הפוטבול הרשת חווה סדרה של מפלות. מרבית הסדרות שלה מקרטעות בכל הנוגע לשיעורי הצפייה, ואחת הסדרות החדשות שלה "Do No Harm" זכתה לשיעורי צפייה נמוכים באופן היסטורי לפרק הפתיחה ובוטלה לאחר שני פרקים בלבד (לאחר שזכתה גם לקיתונות של לעג מהמבקרים). אם לא די בכך, הרשת מאבדת השנה שני עוגנים מרכזיים – "רוק 30" חביבת המבקרים שכבר סיימה את דרכה ו"המשרד" שתרד מהמסך בסיום העונה. בנוסף, פרק פתיחת העונה השנייה של "סמאש" זכה לנתוני צפייה מאכזבים ביותר. בקיצור, אם מישהו/י חשב/ה שהרשת תצבור מומנטום מההצלחה המפתיעה בסתיו – טעות בידו/ה.

ואם הזכרנו קודם את "קומיוניטי" – מסתבר שלדן הרמון, היוצר שנזרק מהסדרה בבושת פנים, דווקא הולך לא רע בימים אלה. כתב של אתר "גרנטלנד" ליווה את הרמון במסע הופעות בפני קהל ברחבי ארה"ב ושמע ממנו על פרק הפיילוט שכתב לרשת CBS והוגש לראשי הרשת בימים אלה ממש, על הפיילוט שהתחייב לכתוב לרשת FOX ועל החיים שאחרי הסדרה ההיא.

ו"קומיוניטי" בפעם האחרונה - הידעתם שהסדרה (בתקופה שהרמון עדיין היה שם) התכוונה לעשות פרק שלם שמוקדש ל... ניקולס קייג'? אבל ברגע האחרון הרמון וחבריו חזרו בהם מהרעיון. חבל... אגב, החדשה הזו נחשפה במהלך פאנל של כנס לכבוד הסדרה בשם "קומיוניקון", ואפשר לקרוא באותה קישורית גם על פרטים פיקנטיים אחרים שסופרו במהלך הכנס.

רשת CW חידשה לעונה נוספת את שלוש הסדרות המובילות שלה – "על טבעי" הותיקה (עונה תשיעית), "יומני הערפד" (עונה חמישית) ו"Arrow" שזוכה לשיעורי צפייה לא רעים בכלל בעונתה הראשונה (ואף סייעה להעלות את אחוזי הצפייה ב"על טבעי) וכתגמול תזכה לעונה שנייה.

רשת הכבלים "Syfy" תשדר סדרה חדשה שהיא עיבוד לספרו של פיליפ ק. דיק (שכתב את הסיפור הקצר שעליו מבוסס "בלייד ראנר") "האיש במצודה הרמה". בין מפיקי הסדרה – הבמאי רידלי סקוט (שביים, כמובן, את "בלייד ראנר" ובימים אלה משמש כמפיק גם ב"האישה הטובה").

הנה ליהוק מעניין מאד – אנדרה בראוור הענק ("רצח מאדום לשחור") שהיה ידוע עד כה בעיקר כשחקן דרמטי עושה הסבה לקומדיה. בראוור לוהק לסדרה החדשה פרי עטם של אנשי "מחלקת גנים ונוף", מייק שור ודן גור בכיכובו של אנדי סאמברג ("SNL"). למי ששכח/ה נזכיר שהסדרה, שתשודר ברשת FOX תעסוק בקבוצה של שוטרים שפועלים באזור ניו יורק.

ג'וש הולוויי, הלא הוא סוייר מ"אבודים" לוהק לתפקיד הראשי בסדרה חדשה של רשת CBS, "Intelligence". הסדרה תעסוק ביחידה צבאית שבמרכזה סוכן בעל יכולת מיוחדת – במוחו הושתל שבב שמאפשר לו להגיע לכל הספקטרום האלקטרומגנטי. מזכיר קצת (יותר מדי) את הרעיון שמאחורי "צ'אק".

ונישאר עם "אבודים" – רשת HBO החליטה להזמין פיילוט לסדרה חדשה שתיכתב ע"י דיימון לינדלוף, אחד מיוצרי "אבודים" והשואוראנר שלה, בשיתוף עם הסופר והתסריטאי טום פרוטה. הסדרה, "The Leftovers" תתבסס על ספר שכתב פרוטה על אירוע דתי מכונן שבעקבותיו עולים לשמיים מיליוני אנשים, וההתמודדות של אלה שנשארו בעולם ה"רגיל" עם המצב הקיים.

כריסטינה אפלגייט עוזבת את הסדרה "Up All Night". הידיעה הזו מגיעה בסמיכות זמנים לא ממש מקרית לידיעה על כך שהסדרה צפויה לעבור שינוי קריאטיבי ולהפוך בן לילה מקומדיית מצלמה אחת, לסיטקום סטנדרטי שמצולם ב- 4 מצלמות. רשת NBב, שם משודרת הסדרה, שוקלת את המשך צעדיה. היו שמועות על כך שליסה קודרו תיכנס לנעליה, אבל ספק אם יש בהן ממש.

חדשות עצובות למעריצי "בניחוש חוקר" – הסדרה כנראה תסתיים בעונה הקרובה.

ולסיום: בארה"ב התקיימה השבוע (סיפור אמיתי) חתונה בין שני כלבים. הבעלים של הכלבים השקיעו בהפקתה כסף רב, מה שהפך אותה לחתונה היקרה ביותר בהיסטוריה של שני כלבים. קונאן או'בראיין החליט לשלוח נציג מטעמו לאירוע החשוב הזה, ו... כן. ניחשתם נכון – זהו טריומפף הכלב המעליב...


***

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il

תגובות (10)