ארכיון המסך המפוצל > 2013

הממיר 30/8/13

ילד בן זמננו, המשרד, שובר שורות, החץ ועוד

מאת: המערכת
פורסם בתאריך: 30/08/2013


10. ילד בן זמננו, עונה 10 פרקים 1 ו-2
ב-13 שנות קיומה תיעדה "ילד בן זמננו" כמה רגעים לא פשוטים. כבר בהתחלה, למעשה, ראינו שני זוגות הורים ששכלו את ילדיהם ברחם, ובהמשך כמה מהילדים נאלצו להתמודד עם גירושין או עם בידוד חברתי. יחד עם זאת, מעולם לא הייתה עונה כל כך עצובה כמו העשירית. גם בגלל שככל שעובר הזמן יותר הורים מתגרשים ומצלקים את הילדים, ואולי גם כי בעבר היו מספיק אלמנטים שחיממו את הלב במקביל, ואילו הפעם הם נכחו במנות מדודות במיוחד. אחרי יותר מעשור שאני צופה בילדים האלה ובמשפחות שלהם, קשה שלא להיקשר לפחות אל חלקם, וגם במקרים של חיבורים פחות מובהקים, עדיין מדובר בהיכרות "אמיתית" שמשפיעה על יחסי כלפי מה שעובר עליהם.

הסדרה, למי שלא מכיר, היא פרויקט שאפתני ומרתק של BBC העוקב אחרי 20 משפחות בריטיות שנולדו להן ילדים בראשית המילניום, כדי לנסות להבין מה מעצב את האישיות ואת מי שאנחנו. העונה העשירית שלה שודרה בתחילת השנה בבריטניה, ואם אפשר לסמן בה מוטיב אחד מובהק, הרי שזהו פיכחון. 13 שנה אחרי תחילת הפרויקט ו-50 אחוז מההורים המשתתפים בו התגרשו. כבר ראינו בעבר רגעים מדמיעים במיוחד שנבעו מהפרידות הללו. קאלווין היה פעוט זעיר כשהוריו נפרדו, וכחלק מהתגובה שלו הוא היה "הופך לפסל" – מפסיק לנוע ונשאר על עומדו בלי לזוז ככל שיכל. כמה שנים אחרי כן המסכן חווה שוב שבר דומה כאשר בן זוגה החדש של אמו, שהיווה עבורו דמות אב נוספת, נפרד מאמו. "אני רוצה לספר לך משהו", הוא אמר בעצב למישהי מצוות ההפקה שעמדה מאחורי המצלמות, בעוד רגע מדהים של הסדרה, וחשף בפניה שהם נפרדו.

את שרלוט ראינו בקטנותה משחקת בבובות שייצגו את משפחתה – הבובות שלה ושל אחותה מתחבקות וישנות ביחד, אבל לא הבובות של אבא ואימא. אחד המשפטים הכי משניקים בסדרה כולה נאמר על ידי אביה, ריצ'רד, כשהביט על בתו שרק נולדה אחרי שתאומה מת ברחם ואמר, "אני תוהה אם היא יודעת שהיא לבד". שרלוט היא כעת ילדה בת 12 וחצי שמבינה לאשורן את הסיבות לפרידת הוריה וערה לחלוטין לנסיבות: במקום שהטרגדיה תקרב ביניהם, היא הפרידה.

הילדים נמצאים בשלב ביניים, על קצה של הילדות וספו של גיל העשרה. חלקם כבר נראים כנערים – לאיתן השתנה הקול והוא גבה בטירוף (ולמזלו גם נראה הרבה יותר טוב מהילד הכעור שהיה) – וחלקם עדיין לא, אבל גם בשלב המוקדם הזה רובם כבר הרבה פחות נטול דאגות, הרבה פחות ילדותי, הרבה יותר מודע לחיים האמיתיים. הלנה, הילדה הראשונה שנולדה בפרויקט (בשבוע 22 להיריון, פגה יחידה ששרדה מקרב שלישיה ועם סכנה ממשית וגדולה לחייה), כל כך אהבה ארמונות ופיות ואגדות – עכשיו היא רוצה להיות עיתונאית חוקרת. בהתאם ההורים מרגישים שהם מתחילים לאבד את הילדים, והכול שזור בטון מלנכולי של הזמנים היפים שלא יחזרו עוד. אליסון אומרת על פאריס, "אני מסתכלת עליו והתינוק שלי נעלם. אני רואה בפנים שלו הבזקים של הגבר שהוא הולך להיות". ואביהם של התאומים אלכס ואייבו מגדיר את הילדות כתהליך של אובדן. הם היו בני שנה, עכשיו הם בני 12 ומשהו, הם לעולם לא יהיו שוב בני שנה וכן הלאה. ג'יליאן, אמו של וויליאם, שתמיד הייתה ממש כנה מול המצלמות, מבכה בכאב רב ובפה רועד את הבחירה שלה להפוך לאם במשרה מלאה במקום להמשיך בקריירה שלה כפרקליטה, תחום שהייתה טובה בו ויכולה להצליח בו.


סבא וסבתא של מת'יו

הפירוט הזה אינו מקרי – נדמה שהמצלמות הפעם מתמקדות יותר בהורים ופחות בילדים, שאולי היו פחות נכונים לשתף פעולה כעת כשהם מסוגלים לעמוד על דעתם. הם שוזפים פחות את המסך והתוכנית נמנעת מניסויים חברתיים מעניינים כפי שעשתה בעונות קודמות. יתר על כן, לראשונה מוצגים לנו גם סבא וסבתא של רבים מהילדים, מה שאמנם מוסיף נפח מעניין לעולמם, אבל גם מדגיש ביתר שאת את ההתבגרות וצובע את הפיכחון בצבעים עזים אף יותר. המקרה המובהק ביותר הוא של סבתו חולת הפרקינסון של מתיו, שבר נוסף של דינמיקה משפחתית מוכרת – מצבה דרש את העברתה לבית אבות כדי שתקבל השגחה צמודה. המראה של בעלה שפוף הראש היה פשוט שובר לב.

אבל כמובן, אין פיכחון ושברון לב גדולים יותר מאשר במקרה של איב, שאיבדה את אמה למחלת הסרטן כשהייתה בת 8. ראינו את גוויעתה של האם כבר בעונת 2008 ואת ההתמודדות של איב בעונת 2010, אבל הפעם קיבלנו מנה מזוקקת שלה, של אחותה הקטנה ושל אביה. קשה להישאר אדישים. הילדה שמצד אחד נשמעת כמו נערה בוגרת ומנגד נתלית באמצעים תמימים, כשיחד עם אחותה היא מפריחה אל השמים בלונים עם מכתבים לאמם, מספרת במעין קורקטיות של שגרה על הרגע שבו אביה סיפר לה שאמה מתה ועל כך שבעיקר חסרים לה החיבוקים שלה.

כשהתחלתי את הצפייה בסדרה לא ממש העליתי על דעתי שהמעורבות הרגשית שלי תיאלץ אותי לצפות בגרון חנוק בחלק ניכר ממה שעובר על הילדים האלה ועל משפחותיהם. והגם שלא הכול כה עגום בעונת 2013, מה שכן – נתלה ולא מרפה כמו ילד קטן.
(yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

10. המשרד, עונה 9 פרק 1
"אה כן, אני מניחה שהיינו די דרמטיים בהתחלה"
(פאם)

טוב, זה היה נפלא. אגדיל ואומר שאני אוהב את פתיחת העונה הזו יותר מאשר את פתיחת העונה של "מחלקת גנים ונוף". מדהים, כאילו שובו של גרג דניאלס אל כס השואוראנר – אחרי שעזב עם מייק שור בעונה החמישית כדי ליצור את "גנים ונוף" – השיב דברים למקומם, ועוד עם פרק שהוא עצמו כתב וביים. זה היה כל כך מדויק עד שבסופו של דבר הייתה לי תחושה של "וואלה, כך זה צריך להיות".

נדמה היה שבראש ובראשונה הוא בא לעשות סדר. אנדי היה תחליף חיוור למייקל סקוט? הוא בכלל לא צריך להיות כזה, פעם, לפני תקרית האגרוף בקיר, אנדי היה אדם שונה בתכלית ומאוד בטוח בעצמו, והמסע בן החודש שאליו שלח אותו דיוויד וואלאס מזכיר מאוד את אותה דמות מאז. לנוכח המראה הזה קשה שוב שלא לחוש פליאה של ממש על דמותו המיותרת של רוברט קליפורניה, גם מלכתחילה וגם בדיעבד. כל מה שהיה צריך זה לדאוג לאפיון נורמלי של הדמויות הקיימות והאהובות, ואחרי כמה פרקים שבהם אנדי מנסה להתחבב על הצוות, לצאת למסע שיקום-הביטחון-העצמי הזה. דוגמה נוספת לסדר שעורך דניאלס: סיפור התינוק-של-אנג'לה-עם-הסנטור-הוא-בעצם-של-דווייט נמחק כבר בטיזר, וכאילו כדי לסמל את נחיתותו (לא בעיניי, מבחינתי קו העלילה הזה דווקא היה חביב), דווייט מקיא עליו ועל אנג'לה את משקה האנרגיה שיצר, העשוי שאריות הסלק.

המיקוד של העונה החדשה כמסיימת ניכר היטב בפרק הראשון בשלושה היבטים מרכזיים. שניים מהם כבר היו ידועים מראש: חשיפת הצוות שמאחורי המצלמות התיעודיות ופרישתו של דווייט מ'סייבר' אל החווה שלו. השלישי הוא האופן שבו תיגמר הסדרה עבור שתי הדמויות הבולטות בה לצד מייקל סקוט ודווייט – ג'ים ופאם.

כל הסיפור הזה נעשה באמצעות כלי עלילתי חכם ופשוט. כשמו הפיקחי של הפרק – "הבחורים החדשים", ג'ים החדש ודווייט ג'וניור ("אני מעדיף 'פלוץ'"). כל אחד מהם גורם לדמות המראה הבוגרת שלו לבחון את עצמו, על פניו מסיבות שונות אבל בפועל דומות למדי. קלארק, AKA דווייט ג'וניור, הוא לא באמת דווייט. שזה הגיוני, כי אין בעולם הרבה אנשים כמו דווייט. קלארק בחור הרבה יותר שפוי, עם רגליים עם הקרקע, ונרתע מדווייט כפי שכל בר דעת היה נרתע. מבחינת דווייט הוא התגלמות של החוסר בחייו – ראשית כדמות הבן שאין לו ושנית כמישהו שמאיים על מעמדו בחברה. הניסיונות הסמליים של דווייט ללכת על החבל סיפקו כמה נפילות מרהיבות, סחתיין לריין ווילסון.


©NBCUniversal Media, LLC

במקרה של רעהו של קלארק, פיט, הוא בהחלט יכול להיות ג'ים של לפני עשור ומשהו (כמה זמן הוא כבר עובד בחברת המזון לכלבים הזו?), אפילו לא היינו צריכים את הפרשנות השפופה של ג'ים אחרי דבריו של פיט, שכמו תיארו את שאיפותיו המנותצות: "אני רוצה לפתוח עסק משלי. אני רוצה להיות מיליונר. הרבה דברים… לטייל, להפוך את העולם למקום טוב יותר, לעשות תואר שני במנהל עסקים בערבים". "נקטת בצעדים קונקרטיים?" שואלת אותו אנג'לה. "טוב", הוא אומר, "אני עדיין רק מתאקלם כאן. את יודעת, מתרגל לעבודה החדשה. אבל זה לגמרי על סדר היום" [1].

[1] אני אוהב את זה שהסיפור הכאילו שולי של אימוץ החתול של אנג'לה, הוביל גם לחשבון הנפש של ג'ים וגם לחשיפה שאוסקר והסנטור מנהלים רומן. מצד שני – הילד שלה אלרגי לחתול אחד בלבד?

כל זה לא רק פוגע בדיוק בנקודה המתאימה אצל ג'ים – שנשאר בדאנדר מיפלין רק כדי להיות קרוב לפאם, אשר בשעתו הייתה מאורסת לאחר וכעת נשואה לו עצמו ולא מצפה לשום עניין בחייהם – אלא אין לדברים האלה לפגוע כמו חץ בכל מי שהיו לו חלומות גדולים והחיים הכריעו אותו. כלומר רובנו. החלומות השבורים הללו דרים בכפיפה אחת נוחה ומובהקת עם הווייתה של "המשרד" מקדמת דנא, כפי שאיימס ניתחה היטב (ומדכא) בעבר. חזרה למקורות.

הסיפור עם העבודה החדשה שתדרוש עקירה לפילדלפיה, ועומדת בניגוד להצהרת פאם שאוהבת את חייה המשעממים בדיוק כפי שהם, הגיונית בהרבה ומתיישבת עם הדמויות הללו. במילים אחרות, זהו קונפליקט של ממש, בניגוד לשטות עם קת'י, שבעונה שעברה ניסתה לפתות את ג'ים, כאילו למישהו היה ספק שהבחור הרומנטי שבקושי עשה צעד כדי להתחיל עם פאם כל זמן שהייתה מאורסת, יעלה על דעתו אי פעם בגידה בה.

אז כן, סיפור העבודה הזה צץ יש מאין. וכן, ג'ים יכול היה לדבר על הנושא עם פאם לפני שהוא מתקשר להגיד 'כן', אבל אפשר לתרץ את זה באלף ואחת סיבות, בראשן האומץ שהוא עצמו אזר מול עינינו כדי לעשות את הצעד הזה. וגם אם לא, אני יכול לסבול כשלים קטנים כאלה, ובלבד שהם מגובים ביצירה כל כך מהודקת ומעולה. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

9. שובר שורות, עונה 5 פרק 10
אחרי פתיחה מעולה לחלקה השני של העונה, הדקות הראשונות של הפרק העוקב ממש קרטעו. אהבתי מאוד את הפתיחה עם הקשיש שאוסף את חבילות הכסף, אבל לא אהבתי שג'סי עוד נשאר שם. כלומר, ברור היה שחלוקת הכספים הזו תביא למעצרו, אבל האופן שבו זה נעשה נראה כמו קיצור דרך מובהק מדי. מיד אחרי כן עברנו לוולט, שאחרי צאתו מהאנק נעמד מולו כמו ב"בצהרי היום", ואז נכנס לרכב ומיד עוצר כדי להתקשר לסקיילר. לא מחשיד בכלל. ולאן הוא מתקשר? האם לנייד שלה, כשם שיעשו אנשים שמחפשים בדחיפות מישהו? הו לא, הוא מתקשר לטלפון של העבודה כדי לעבור קודם כל דרך אחד העובדים. רק אחרי ניסיון השווא הזה הוא מתקשר לנייד שלה. לא היה הרבה יותר הגיוני לעשות את זה הפוך? אבל זה לא נגמר עם וולט – מיד לאחר מכן האנק משוחח עם סקיילר ונושא מונולוג שלם של "איזו מסכנה את ואיזה מפלץ הוא" בלי שייתן לה להוציא מילה. כאילו, לא התבססת מספיק על הנחות שגויות עד עכשיו?

בסופו של דבר סקיילר הצילה את המצב. הגיעה תורה להתמודד עם האמת הנופלת עליה כשם שעשו האנק ו-וולט בפרק הקודם, וזה שורטט ובוצע לעילא בשיחה הזו שלהם בדיינר. הפאניקה הרוחשת, ההדרגתיות שבה הלכה ובעבעה מתוכה, ובתוך כך גם הפרגמטיות הבהירה של הצורך להגן על עצמה. יתר הפרק השתפר גם הוא בחדות. אפילו מארי קיבלה את הרגע שלה, כאשר עברה עם סקיילר על נקודות מפתח שכעת היא רואה באור שונה לחלוטין, עכור בהרבה, היבטים שהפכו את כל עולמה בשנה האחרונה. רגעי הגילוי האלה מרתקים וקתרטיים, ואני שמח שכולם עד כה שורטטו היטב.

אהבתי במיוחד את ההקבלות. מהרגע שבו וולט יצא מהאנק הוא ניסה לתפוס את סקיילר ולא הצליח, ומאוחר יותר היא ניסתה לתפוס אותו ולא הצליחה, אבל שלא במודע שניהם פעלו למען אותה תכלית – קבירת האמת. וולט טומן את הכסף באדמה, סקיילר לא אומרת מילה חרף כל ההזדמנויות שלה. זו שעת הכושר שלה, הסיכוי שלה לצאת מזה, היא ללא ספק תוכל להפוך לעדת מדינה ולעזוב בלי שום אשמה. אבל היא לא עושה את זה. אם זהו גורל ילדיה שמנחה אותה, המצב הבלתי נתפש שבו אביהם מתפרסם כסוחר סמים עצום ואכזר, ואם זה ניצוץ שעדיין יש לה כלפי וולט עצמו. אותו אחד שממש לא מזמן אמרה לו שהיא מחכה שהסרטן שלו יחזור ויגמור את כל הסיפור.


opyright © 2010-2013 AMC Network Entertainment LLC

דווקא עכשיו, כשמקיץ הקץ גם מצד הסרטן וגם מצד מפעל הקריסטל מת', משהו שם משתנה, לא רק אצלה אלא גם אצל וולט, כיאה להקבלה הזו ביניהם, וזה יפה. כל כך הרבה זמן וולט היה מונע מאגו, שיכור ממנו, מגלומן דוחה ופאתטי, הייזנברג. ועכשיו כשהעננים מתחשרים מעליהם, פתאום רואים את וולט של פעם. הוא התחיל את זה בגלל הסרטן, ביקש לדאוג למשפחתו, והוא מסיים את זה באותו אופן. הוא יסגיר את עצמו אם סקיילר רק תבטיח לו שלעולם לא תחזיר את הכסף אלא תשתמש בו כדי לא למנוע מילדיהם דבר. עצם הנכונות להסגיר את עצמו היא הודאה מסוימת בתבוסה, אקט שעד לא מזמן הוא כלל לא היה מעלה על דעתו. אבל הוא עדיין מנצח אם ילדיו יזכו למה שמלכתחילה תכנן עבורם.

היחס של וולט לכסף לעומת היחס של ג'סי שמפזר אותו לכל עבר, מספק חיווי נוסף על היחס שלהם למעלליהם. ג'סי נושא את אשמתו בפני כל, וולט פשוט קובר אותה כדי שאף אחד לא ימצא. בהתאם נראה שנעשה צעד נוסף למימוש התחזית שלי מהפרק הקודם – ג'סי נראה כמו פרי בשל שרק מחכה שיקטפו אותו. האנק נכנס לחדר החקירות.

קטנה: על פניו אין לנו יותר מדי עניין במה שקורה במפעלות לידיה וטוד אחרי שוולט עזב, שיהרגו אחד את השני ככל שירצו, אבל עצם העובדה שאנחנו רואים את זה כנראה מסמן לנו שהסצנות של וולט העתידי קשורות לנושא.
(yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

8.5. החץ, עונה 1 פרק 23
לאורך העונה עסקתי לא אחת בעתידו הפוטנציאלי של טומי מרלין כיורש מקומו של אביו, מלקולם, בתפקיד הקשת השחור ויריבו של חברו הטוב ביותר, אוליבר קווין. כלל לא צפיתי את מותו בסיום העונה הראשונה, אף על פי שבדיעבד זה היה הגיוני: טומי ויתר על לורל לטובת חברו חרף רגשותיו; נראה היה כי דווקא התסבוכת הרומנטית היא שתדחוף את טומי אל הצד האפל, אולם בהתמודדות עם זהותו האמיתית של אביו, הוא עשה את הבחירה הנכונה להתנגד לו, ולהציל את אהובתו – גם אם המחיר הוא מותו שלו. בסדרה שנכון לעכשיו מתיימרת להיות ריאליסטית יחסית (בלי כוחות על או מוטיבים על טבעיים), ככל הנראה טומי לא יופיע שוב בסדרה. טוב, בשביל זה יש פלאשבקים.

על מותה של דמות ראשית ידעתי רק בערב שידור הפרק. הניחוש הבטוח שלי היה מוירה; בקומיקס פעילותו של אוליבר כחץ הירוק מתרחשת שנים לאחר מותם של הוריו, כך שאפשר להסתדר בלעדיהם. מוירה לבטח הייתה מתה בדרך הרואית כלשהי בניסיון לעצור את היוזמה, תוך כדי גאולת דמותה מהמוניטין שדבק בה בחבירתה למלקולם. בהודאתה ומעצרה היא השיגה את אותה המטרה, ונוכחותה תישמר, גם אם תשהה בכלא לשארית חייה.

זה לא שהכותבים לא ניסו להתל בצופים, שמו את כל הדמויות בסכנה ונראה היה שכל אחת מהן עלולה לשלם בחייה. אפילו גורלו של מלקולם לא ברור. ספק אם הפציעה שלו הייתה קטלנית, ספק אם הוא לא התעלף בסך הכול; והבטחתו של אולי לטומי עשויה להיות שקרית. לך תאכזב חבר על ערש דווי. אני לא בטוח אם הכותבים מוכנים (ויכולים) לוותר על נבל מרכזי כמרליןהקשת השחור, אז אני מהמר שמלקולם יופיע בעתיד, אולי אף כאסיר.


© 2013 The CW Television Network

שיתוף הפעולה של קוונטין עם הויג'ילנט היה מעט דאוס אקס מכינה, אחרי עונה שלמה בה רדף אחריו. עדיף מאוחר וגו', אבל פליסיטי הצליחה לשכנע אותו בטיבו של הקשת. בסופו של דבר קוונטין אף זכה לתיקון מול לורל, כשחשב שהוא עומד לקפח את חייו. מאחר והכותבים חסו עליו, אני מקווה שבעונה השנייה הוא יהיה הרבה פחות נרגן. רוי ות'יאה, כמו אוליבר ולורל, מצאו שנית אחד את השנייה, וייתכן שהם נמצאים קרובים יותר לויג'ילנט – רוי בהצלתם של אחרים, ת'יאה בכישרונה הנסתר להטלת בקבוקי זכוכית על ראשיהם של ביריונים.

השנה הראשונה של אוליבר על האי הסתיימה, כמה נוח, בהשמדת המחנה של פיירס ומותם של אנשיו. חץ מדויק לגרון קיפח גם את חייו של הנבל, הוכחה להדרכתה המוצלחת של שאדו. כמובן שהאחראים למזימה עדיין נמצאים אי שם, ולא מן הנמנע שליאן יו עדיין שורץ לא מעט איומים (מתי לאחרונה ראינו את דת'סטרוקווינטרגרין?) לא יודע מה העתיד טומן בחובו לשאדו, אבל אשמח לראות את סלייד מגיח בהווה. שמעתי שבסטארלינג סיטי יש מסעדת המבורגרים לא רעה.

הערות:
- רחוב פאפ הוא מחווה לצייר ג'ורג' פאפ, יוצרו של החץ הירוק יחד עם הכותב מורט ווייזינגר.
- מיקום נוסף שהופיע בפרק, תחנת פאקט, נקרא על שמו של הכותב קלי פאקט. פאקט יצר את קונור הוק, בנו של אוליבר קווין ומחליפו בתפקיד החץ הירוק לאחר מותו בשנות התשעים.
(תומר סויקר מבלוג קפה + טלוויזיה)

8. החץ, עונה 1 פרק 22 (השלמה מהשבוע שעבר)
זוהי שעתם היפה של מיליארדרים נהנתנים שאוהבים להילחם בפשע בזמנם הפנוי. באטמן סיים טרילוגיית סרטים מצליחה לפני כמה חודשים[1], איירון מן שובר קופות כשהוא מוביל קבוצה או בכוחות עצמו והחץ הירוק עומד בפני סיום עונה ראשונה של סדרת טלוויזיה שהביאה אותו לפופולריות ממנה לא נהנה במשך 70 שנה. אולי סטן לי טעה לפני יותר מ-50 שנה כשניסה לשבור את תבנית האייקונים דמויי האלים, גיבורי העל המושלמים ששלטו בקומיקס עד אז, והביא לעולם גיבורים שבריריים ומלאי פגמים? ייתכן שבסופו של דבר הקהל מחפש את האיזון שבין גיבור העל הכל יכול לבין הפלוני שמציל את העולם – אצילים מודרניים עם צדדים דפוקים ושלדים בארון, שמשתמשים בהונם כדי להפוך ללוחמים בדרכים בהם רובנו רק יכולים לפנטז עליהן.

"החץ" לא מנסה אפילו להתרחק מהקלישאות המצופות ממנה. אם היא מושפעת עמוקות מבאטמן, חברו ועמיתו של החץ הירוק בעולמם המשותף בקומיקס, ולא מתביישת בכך, לא מפתיע לראות השפעות גם מיצירות קודמות ודמויות אחרות. ספיידר-מן, למשל. החבר הטוב ביותר שנוטר לגיבור טינה בגלל אהבה משותפת; תמיכה מצד הגיבור שבכניעה לתשוקותיו האישיות הופכת לבגידה בחבר; נבל ראשי שהוא אביו של החבר הטוב ביותר; הטינה שעשויה להפוך בהמשך למניע מרכזי בהפיכתו לממלא מקומו של אביו. למרות הכול, "החץ" עושה זאת בחן מסוים והמכלול מניב סדרה מהנה ומרתקת – לעתים באופן מוצלח, לעתים הרבה פחות.
אולי אני מקדים את סיכום העונה בשבוע, על חשבון אירועי הפרק האחרון, אז כדאי להשאיר משהו לפעם הבאה.


© 2013 The CW Television Network

כפי שניחשתי, המניעים של מוירה התבהרו, ספק אם זה היה מתוכנן או ניסיון לגאול את דמותה המורכבת מלכתחילה; בקשת הגירושין של וולטר בטח לא הטיבה עימה. הקרב בין אוליבר למלקולם היה שיאה (עד כה) של כוריאוגרפיית קרבות מעולה בדרך כלל לאורך העונה. אם לאולי וחבריו על האי הייתה סיבה להיאבק בפיירס, ניצולו והריגתו של יאו פיי יוסיפו לכך. עדיין לא ידוע מי הבוס(ית?) המסתורי של פיירס, אבל לא מן הנמנע שזו עלילת מסגרת שתימשך בעונה הבאה. כן, כן, לורל ואוליבר מימשו את אהבתם מוקדם מהצפוי. אף על פי כן, אני עדיין מחזיק אצבעות לפליסיטי.

[1] בפרק הנוכחי הייתה התייחסות נוספת ל"אביר האפל" כשטומי אומר לאוליבר "Why so Serious?" והשבוע גיליתי, במהלך רפרוף על ה-DVD של הסרט, כי צ'ין האן (פרנק צ'ן) הופיע שם בתפקיד קטן.

- פריס (Ferris), חברת התעופה שאת המטוס שלה פיירס מתכנן ליירט, נמצאת בבעלותה של קרול פריס, מעסיקתו ולעתים זוגתו של האל ג'ורדן/גרין לנטרן. קרול עצמה הפכה בהמשך לנבלית/גיבורת על, Star Sapphire.
- עברה עונה שלמה ורק לאחר מותו של יאו פיי גיליתי שדמותו מבוססת על שתי דמויות, Celestial Archer (זו טאו) ו-Accomplished Perfect Physician (יאו פיי). שניהם חברים ב-Great Ten, קבוצת גיבורי על של הממשלה הסינית. אולי בשפת המקור השמות שלהם נשמעים פחות גרוע.
(תומר סויקר מבלוג קפה + טלוויזיה)

7.5. הוחלפו בלידתן, עונה 2, פרק 15
הפרק הקודם גרם לי להניח שהעובדה שרג'ינה הצילה את ג'ון תגרום לו מן הסתם לשנות את דעתו לגביה, ולתהות האם הוא באמת התכוון לכך שהוא היה לוקח את שתי הבנות לחזקתו. הסדרה לא נתנה לי לתהות הרבה זמן, וסיפקה פרק שכולו מה היה קורה אילו, והפעם מה היה קורה אילו רג'ינה הייתה מדווחת על ההחלפה מיד כשהיא גילתה עליה.

למרות שהרעיון בבסיסו יפה וראוי לחקירה אני מודה שלא אהבתי חלקים בביצוע. המפגש בין אמט לביי היה נראה מאולץ ונובע מכך שהתסריטאים רצו לחבר ביניהם, או יותר נכון לשלב את אמט בפרק איכשהו, כיוון שלא נראה לי שהחיבור הזה היה מתרחש בכלל.

הקטע של קתרין הסופרת הבוגדנית היה אף הוא לא אמין בעיניי, גם מפני שכל הקטע של הספרות של קתרין הגיע מהמקום שבו היא רצתה לספר את הגרסה שלה לסיפור ההחלפה, ולא ראיתי שאחרי שהיא עשתה זאת היא המשיכה לפתח את כישרון הכתיבה שלה ולעבוד על יצירות נוספות, וגם מפני שהיא האשימה את הבגידה שלה בג'ון בכך שהוא לא מקשיב לה, ולא שומע אותה (בכל זאת יש חרשות בבית) אבל קשה לי להאמין, כשאני רואה את מידה ההשפעה שיש לה עליו במציאות הרגילה של הסדרה, שההגעה של דפני אליהם בגיל שלוש הייתה גורמת לו להקשיב לה פחות. ואני לא רוצה בכלל להיכנס לשאלה של מה חשבו לעצמם אנשי הסדרה כשהם סידרו לביי את הפאה המוזרה הזו במציאות החלופית.


© ABC Family 

מה שכן אהבתי היה את העובדה שבשל השתל שבלול הדיבור של דפני נשמע הרבה יותר ברור, את החברות בין סימון לדפני, את הנוכחות של ווילקי שם, ואת החזרה לתקופת ההימורים של טובי. אהבתי כמובן גם את האמירה שלהם בזכות התרומה של רג'ינה להתפתחות של דפני כאדם, אם כי לא באמת הייתי צריכה את הפרק הזה כדי לדעת זאת. בקשר לקטע הלפני אחרון, שבו ג'ון חוטף התקף לב גם במציאות החלופית, רק שרג'ינה לא שם כדי להציל אותו, תהיתי האם באמת הם מתכוונים לומר שהתקפי לב הם אירועים קבועים מראש שלא משתנים בהתאם לחיים שחיים. בעוד שהחיים והמוות תלויי נסיבות (רג'ינה מתה במציאות החלופית והיא חיה וקיימת במציאות הסדרה הרשמית) כי איכשהו זו נראית לי אמירה מוזרה. אם כי בזה אני נותנת לפרק ליהנות מהספק שאולי התקף הלב שלו כבר היה המציאות הרשמית והם דילגו היישר אל קטע בית החולים בגלל צלילי המיקרו ומכונות הניתור בבית החולים שמתערבבים זה בזה היטב.

שם הפרק Ecce Mono (הנה קוף) מתייחס לניסיון שחזור לא מוצלח של ציור קיר בשם "Ecce Homo" (הנה אדם) שבו מה שהייתה דמות אדם (ישו) הפכה לדמות הנראית כקוף, איכשהו למרות שנראה לי שהם התכוונו לומר שג'ון מבין שלפעמים הרצון לתקן יכול ליצור מפלצת, אפשר בעיניי גם לראות בשם הפרק שבו הם בחרו, ביקורת על התוצאה שיצאה להם. (אורלי)

5. גדולה מהחיים, עונה 3, פרק 7
שוב חזרנו לנושא דב-ג'יין. אני מבינה שזו בעצם מהות הסדרה, אבל אם אין משהו חדש להגיד, אולי מוטב לתת לסדרה להתפתח למשהו שונה. אפשר היה לשחק על זה שג'יין חושבת שגרייסון ישמח לראות את התמונה והוא מתעצבן. האם גרייסון השתנה? האם ג'יין-דב מתרחקת מדב? הפתרון פשוט יותר, וחבל - מסתבר שדב ערכה שינויים בחוזה וגרייסון לא ידע על כך.

שתי האימהות מופיעות בפרק - ג'יין מגינה על אמה של ג'יין, ששוב גרמה למהומה וטוענת שהיא ממשיכה ליטול תרופות. גרייסון מייצג את אמה של דב בתביעה כנגד קזינו שמשתמש בתמונות וג'יין מצטרפת. האימהות נפגשות בצורה הכי אנמית שאפשר לתאר.

פרד וקים היו הפוגה קומית בסיפור משעמם להפליא שכלל את פרד בלי מכנסיים. היה כל כך מעניין שאני לא מצליחה להיזכר איך הוא הגיע לזה. אני לא חושבת שחוסר הריכוז שלי במהלך הפרק נבע רק מדברים אחרים שיש לי לעשות - הוא פשוט היה צפוי מדי ולא מתקדם.(מורן)


בשולי הממיר

* כוכב האר-אנד-בי זוכה ה"גראמי" ני-יו הגיע להופעת אורח ב"90210".



***
מה יהיה לנו השבוע?
30 באוגוסט עד 6 בספטמבר


ביום ראשון: אבודים באסיה (yes דרמה), מחסן סודי 13 עונה 4ב (yes אקשן)
ביום שני: להקת החתונות (HOT3), הויקינגים מסתיימת (yes Oh)
ביום שלישי: המלוק גרוב מסתיימת (yes Oh), המנטליסט 5 מסתיימת (yes אקשן)
ביום חמישי: חניבעל מסתיימת (yes Oh)


יומיות:
מראה שחורה 2, בימים חמישי-שבת, 5-7 לספטמבר (HOT3)
מחוברים פלוס (עונה 3), החל מיום ראשון (HOT3)



להקת החתונות (Wedding Band)
קומדיה שעוקבת אחר ארבעה חברים המתפקדים בזמנם הפנוי כלהקת חתונות. עם בריאן אוסטין גרין ("בברלי הילס 90210"), הארולד פרינו (אוגוסטוס מ"אוז", מייקל מ"אבודים"), פיטר קמבור ("NCIS: לוס אנג'לס") והמוזיקאי דרק מילר.


להקת החתונות

אבודים באסיה
עונה שנייה לדרמה הקומית "אבודים באפריקה". הפעם משפחת וקסלר ובראשה מנכ"ל חברת האופנה האני קופצת לתוך עולם הנדל"ן.


מסביב למסך המפוצל

ראיון מעניין עם ג'ד ווידון ומוריסה טנצ'רואן, המפיקים בפועל של "  Marvel’s Agents of S.H.I.E.L.D" שתעלה לשידור בחודש הבא בארה"ב.

* ואם בענייני ג'וס ווידון עסקינן – ווידון "מככב", יחד עם עוד מספר יוצרים מבריקים בעולם הטלוויזיה, בסרטון האנימציה החדש של הישראלית הכה מוכשרת לי להב, בשם "Writer’s Cabin" שבו מתכנסים להם הכותבים המוכשרים במטרה ליצור את "סדרת הטלוויזיה הכי טובה בכל הזמנים". משעשע ומומלץ!

* רוב תומאס, יוצר "ורוניקה מארס", מצא את הפרויקט הבא שלו – רשת FOX הזמינה פרק פיילוט לסדרה חדשה פרי עטו שתבוסס באופן חפשי על "עלובי החיים". הסדרה תעסוק בעו"ד מבריק שמפעיל תוכנית מיוחדת לזיכויים של אלה שהוא מאמין שהם חפים מפשע, כאשר הוא עצמו הורשע בעברו על לא עוול בכפו, כשברקע הוא מנסה להיאבק בממסד ובמעמד העליון, לאזן בין העבודה השוחקת לחיי משפחה ולחמוק מציפורניו של עו"ד חסר מעצורים שממשיך לרדוף אותו בשל עברו.

אמריקה ממשיכה לרכוש פורמטים ישראליים, והפעם: רשת ABC רכשה לשידור את "Irrevesibale" שמבוססת על "בלתי הפיך" של עדי אשכנזי וסיגל אבין. אלא שהפעם יש משהו שונה ומעודד – הסדרה תיכתב ע"י אבין בעצמה ולא ע"י כותב אמריקאי שיישכר לשם כך. יהיה מעניין לראות הם אבין תצליח למצוא את הדרך לכתוב את הגרסה האמריקאית באופן שיגרום לקהל המקומי לאמץ את הסדרה אל חיקם.

כריס קרטר, יוצר "תיקים באפילה", מפתח בימים אלה סדרת מסתורין חדשה לרשת AMC. קרטר סירב לפרט במה מדובר, אך רמז כי היא תהיה מבוססת על ספר.

ליסה קודרו מצטרפת ל"סקנדל" הסדרה המדוברת פרי עטה של שונה ריימס ("האנטומיה של גריי").

הסדרה "לות'ר" מסיימת את דרכה אחרי שלוש עונות, על רקע הצלחתו הגדולה של כוכב הסדרה אידריס אלבה בעולם הקולנוע ("פסיפיק רים"). אבל הנה סוכריה למעריצי הסדרה – יוצרי הסדרה עובדים עלסרט באורך מלא, ככל הנראה פריקוול לאירועי הסדרה.

לאנה גאן, המגלמת את סקיילר ווייט ב"שובר שורות" נמאס לחלוטין מהיחס לו זוכה הדמות שלה בקרב מעריצי הסדרה (בואו נאמר בעדינות ש... היא לא אהודה כל כך) והשבוע היא כתבה טור מעניין מאד בעמוד הדעות של ה"ניו יורק טיימס" בעניין. מומלץ לחובבי הסדרה ועשוי להכיל ספוילרים לעונה האחרונה.

כזכור, הסדרה "באנהדס" לא זכתה לחידוש לעונה שנייה, ולמעשה, הסתיימה. בעקבות החדשות המעציבות הללו, וכמחווה אחרונה למעריצי הסדרה, התכנסו השחקניות הראשיות של הסדרה (יחד עם רקדניות נוספות) - למעט סאטון פוסטר (שגילמה את מישל) שלוח הזמנים שלה לא אפשר לה להגיע - למופע ריקוד אחרון ומרגש שבוים ע"י יוצרת הסדרה, איימי שרמן פאלאדינו.

                    

* ולסיום: השבוע חגג דייויד לטרמן 20 שנה לתוכנית האירוח הלילית שלו. האורח המרכזי בתוכנית החגיגית היה ביל מוריי שהיה גם האורח הראשון בתכנית הראשונה. והנה כל קטע הפתיחה מהתכנית הראשונה משנת 1993, לחובבי הנוסטלגיה שביניכם:




***

* * * עקב החג, בשבוע הבא לא יהיה ממיר. נתראה בעוד שבועיים!




***
רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il

תגובות (10)