ארכיון המסך המפוצל > 2014

הממיר 3/5/14

סוכני שילד, מד מן, ארץ נהדרת, הוויקינגים, המרגלים של וושינגטון, משחקי הכס, סליפי הולו, פארגו ועוד

מאת: המערכת
פורסם בתאריך: 03/05/2014

9 סוכני שילד עונה 1 פרק 19

הנטייה של חלקנו, גם למראה מעשיו הנוראיים של וורד כסוכן היידרה (כמו הריגתם של סוכני שילד, ביניהם ויקטוריה האנד), הייתה לקוות שהוא יחזור ויוכיח את עצמו כמי שלמעשה אכן היה לצד הטובים מאז הכרנו את הדמות; שאנחנו וחבריו לצוות נוכל למחול לו בסופו של דבר. אחרי הפרק הזה והרצח של הסוכן קוניג, אני חושש שוורד חצה את הגבול.

לא שאין תקדימים לכך, בטח ביקום מארוול, של נבלים שעברו צד ונשכחו להם (ולו לזמן מוגבל) פשעי עבר. יש גיבורים שעשו מעשים איומים ונוראים, לרבות רצח המוני, ובכל זאת הם נחשבים לגיבורים. אבל לא זה הסיפור של "סוכני שילד" נכון לעכשיו; כרגע וורד הוא סוכן היידרה, רוצח, טרוריסט ובוגד.

אם מישהו הרוויח מהסיפור, חוץ מדמותו האנמית לשעבר של וורד, זו סקאיי. הרומן הרומנטי שהיא חשבה שהיא עומדת לקבל הפך למותחן אימה כשגילתה את גופתו של קוניג. ההתמוטטות שלה בחדר השירותים הייתה מעוררת אמפתיה, אך יותר מכך ההתאוששות שלה והמוכנות לשחק עם וורד בסוכן כפול והאקרית תמה. תראי לו מה זה, 0-8-4!

הסיפור השני היה פחות מוצלח, ולו בגלל נבל לא מפותח מספיק. מעבר לכך שהוא מאיים על אהובתו לשעבר של קולסון (נגנית הצ'לו ששמענו עליה לא מעט, בגילומה של איימי אקר) לא היה בדמות שלו הרבה עניין. כוח עצום ומבוזבז שהובס בקלות יחסית, העיקר לשרת את האיחוד-לא-איחוד הרגעי בין פיל לאודרי. אלא אם אקר תשוב בהמשך, זה נראה כמו ליהוק מבוזבז של שחקנית נפלאה.

הסיפור של קולסון גם האיר על הרגשות הנסתרים של פיץ כלפי סימונס (הם לא היו על תקן אח ואחות עד לאחרונה?) בזמן שמשהו מתפתח בינה לבין אנטואן "סבא שלי היה בהאולינג קומנדוס וכל מה שקיבלתי זה מפקד בוגדני" טריפלט. בדרך חזרה אל הכפור הקנדי, קולסון הבין ששגה בעניינה של מיי ומתכוון לכפר על כך, אך זה מאוחר מדי כי בזמן היעדרותו היא החליטה לעזוב.

בפרק הבא: מלינדה מתעדכנת בסדרות שאימא מיי הקליטה עבורה, ומראה לקובי סמולדרס מה היא חשבה על פרק הסיום של 'איך פגשתי את אימא'.

תראו מה מצאתי בתיבה על אי בודד:
- על מרקוס דניאלסבלקאאוט כתבתי בשבוע שעבר, והנה הוא פה שוב. כמו כן, יש לציין את הדארקפורס אליו קשורים כוחותיו, בנוסף לדמויות אחרות עם המילה "שחור" או "אפל" בשם הקוד שלהן.
- טריפלט אומר במהלך חקירתו שסבו היה חבר בהאולינג קומנדוס.  סליחה אם זה נשמע גזעני, אבל לא נראה לי שרשימת החשודים ארוכה. קוניג מגיב בקנאה, ואם אתם זוכרים את סיכום הפרק הקודם, בקומיקס הוא היה חבר הקומנדוס בפיקוד סמל פיורי.

(תומר סויקר מבלוג קפה + טלוויזיה )

 

9 מד מן עונה 7 פרק 3

פרק שלישי לעונה וסוף סוף אנחנו פוגשים בה לראשונה את הארי (סליחה, הרולד) קריין, בטי פרנסיס, ולא פחות חשוב – פרנסין הנסון. חברתה הטובה של בטי בארבע העונות הראשונות נעדרה מ"מד מן" מאז שהזוג פרנסיס עקר מאוסינינג אל משכנם החדש, ונחמד היה לגלות שהשתיים עדיין בקשר. כמובן, לא בלי אותה פאסיביות-אגרסיביות של "חיי מוצלחים משלך" שכה חיבבנו אצל נשות הפרברים הללו בעונות הראשונות, אותו שכנוע בעיקר-עצמי, אבל הלא זהו חלק מהקסם.

"איך הולך עם הנדל"ן?", שואלת בטי את פרנסין, מקורקעת כהרגלה.
"אני סוכנת נסיעות, בטי", מתקנת פרנסין. נסיעות הן העניין.
בטי, "חתולת בית, חשובה מאוד, עם מעט לעשות", כפי שכינה אותה אביה בהזיותיה בשעה שילדה את בנה הקטן. היא מתארת באוזני פרנסין את הצלחותיו של בעלה החשוב, כל כך מורגלת בחיים-מיד-שנייה, אבל מבינה כעת שעד מהרה ילדיה יהיו עצמאיים ויזלגו אל מחוץ לחייה עד שלא יישאר משהו ממפעל חייה המפואר, מה"תגמול" שלה. על אף העובדה שלשיטתה הג'וב שלה מתמצה בלהיות אם, בכל זאת מתברר שהיא שוכרת אומנת לילדים. אבל במקרה הזה, כשלורטה מציעה להתלוות אל בובי בטיול מטעם בית הספר, בטי מחליטה לעשות זאת בעצמה.

הבעיה היא שכפי שראינו פעמים רבות בעבר, בטי לא באמת יודעת כיצד לנהוג כאם. בזמן שבנה נהנה מנוכחותה, נדמה שבראש מעייניה היו ההתנסות והחווייה ושבירת השגרה. בגלל טעות של הילד היא תלבה את ייסורי מצפונו לאורך כל היום, ממש עד הערב. הכריך יכול היה לחזור אליה, אבל לא, היא עוצרת את בובי מלהחזיר אותו גם במחיר רעבונה שלה, אינפנטילית כתמיד. היום הזה היה כל כך נחמד עד שהוא בא והרס אותו. בסופו היא תוהה בפני הנרי אם היא אימא רעה. רגע נוגע ללב, אבל גם כזה שגורם לנו לזעוק "כן" על המסך. להמשך (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

8 ארץ נהדרת עונה 11 פרק 13

שבוע אחד לפני סוף העונה ואפשר לומר שבלי המרוץ לנשיאות והפשלות של המשטרה, העונה הזאת הייתה גרסה מצולמת של תכנית הרדיו של טייכר וזרחוביץ', והתכנית הזו היא דוגמה מצוינת לכך. בפינת הפשלות של המשטרה, רצף מקרי האלימות של חופשת הפסח: ראשית ברהנו טגניה והפיסוק המשונה שלו מדווח ממועדון "RAPE", שנית, ליאת הר לב מגלמת שופטת מקלת ראש מדי ושלישית, "ערב טוב עם המשטרה", גרסה גיא פינסית לחדשות הפלילים. זו הייתה ביקורת מוצדקת להפליא על הנטייה המשטרתית להדליף שמות של סלבס ועל עיסוק היתר בפרשת הג'וינטים, והביצוע היה טוב מאוד: מריאנו שוב בדמותו המוצלחת של המפכ"ל המתחנחן יוחנן דנינו-הולט, שני כהן שכנראה קיבלה פסק זמן מהתאטרון ("גבירתי הנאווה", יש לקוות שזו הסיבה שהיא כמעט לא השתתפה בעונה הזאת) מעולה כתמיד בתור גרסת פרחה של לירון ויצמן והשיא - עלמה זק מחקה את קרן מור, וזה בהחלט היה מצחיק כמו שזה נשמע.

המרוץ לנשיאות קיבל השבוע את הפינה שלו בשילוב מנצח בין פואד המתלעלע, ליהיא האשטג הנרתעת ודן שכטמן (פרידמן) מנסה להתחבר לעם בגרסה מזרחית של "פזמון ליקינטון". לא נראה לי שיש צורך להסביר שזה היה מצחיק מאוד. על המערכון "משחקי הקוסקוס", לעומת זאת, כדאי שיחווה את דעתו מי שבאמת רואה את משחקי הכס, אני הצלחתי בעיקר להתרשם מהתחפושות. ובאשר לתכנית הרדיו, גם השבוע הוסיפה "חותרים למגע" עוד דמות מהארסנל הבלתי נגמר שלה, והפעם את ורדה רזיאל ז'קונט במערכון "הכול מסוכן עם גלית גוטמן" שכמו שאפשר להבין משמו היה די מצחיק וגם לא מרוח מדי. להמשך קריאה (מירב)

8.5 הוויקינגים עונה 2 פרק 5

שמו של הפרק לא השאיר הרבה ספק למה שעתיד להתרחש בין ראגנר ליורג בורג. המהלך שכלל את שריפת מחסני התבואה והביא את בורג עמוק אל ידיו של ראגנר היה עשוי טוב, למרות שהציפייה הייתה לראות את ראשו של בורג ערוף בסופו של דבר. כנראה שעוד לא נגמר הסיפור וכולנו נזכה לראות שוב את בורג אפילו אחרי שברח עם הזנב בין הרגליים. ככל הנראה ההיריון של אשתו הוא זה שגרם לו להעדיף לברוח מראגנר, אבל שוב, בואו לא נתגעגע יותר מדי.

המפגש של ביורן עם רולו בתחילת הפרק הזכיר לי את השוחד שביורן נתן לאיש הדת שבישר כי האלים החליטו דווקא לחוס על חייו של רולו לאחר שזה בגד בראגנר אחיו. לאחר הקרב עם בורג התכוון רולו "להקריב את הקורבן לאלים" כשעמד מעל חייל של בורג בגרזן שלופה – מדוע ראגנר הפסיק אותו מול כולם ונתן לביורן את הגרזן? שוט הקלוז-אפ שהתעכב על רולו (פעמיים) מצביע על האכזבה הגדולה שלו. אם אני לא טועה – אני צופה קו עלילה מעניין שמחבר את הליינים של רולו וביורן יחד – בייחוד לאחר שלגרטה השאירה כעת את ביורן תחת חסותו של ראגנר אביו.

לאסלוג לקח ארבע שנים להתחיל להבין שראגנר שובב לא קטן – ראינו את זה בפרק השני כשפלירטט עם אחת מצעירות הכפר ואסלוג התחרפנה עליו. גם ללגרטה היו קטעים דומים בעבר ונראה כי זו הנקודה שראגנר מביא אליה את כל בנות הזוג שלו בסופו של דבר. יותר מזה – קנאתה של אסלוג החמירה כעבור ארבע שנים ונראה כי הפעם היא מאוד חוששת שלגרטה תשאר בכפר ותחבור לראגנר ומשפחתה החדשה. בעניין לגרטה – מצד אחד מאכזב שלא נשארה יחד עם ראגנר, אך מצד שני הכבוד של לגרטה כ"בתולת הקרב" מובן, למרות שעם בעלה החדש היא תמשיך לחטוף מכות (או לתת לו מכות בעצמה?) להמשך קריאה (לירן אהרוני מבלוג קפה + טלוויזיה)

7 המרגלים של וושינגטון עונה 1 פרק 1

אני מודה שיותר ניסיתי אתמול לצפות בפרק מאשר הצלחתי, אבל אני לא יודעת אם זה מעיד יותר עליי או על הסדרה, השחזור התקופתי, התפאורה, התלבושות וכו' נראו מושקעים מאוד, אבל אני מודה שכל סצנת קרב פשוט הוציאה אותי מהפרק, ושעממה אותי, והיו רבות מדי כאלה לטעמי בפרק הראשון. הדמויות עצמן כשכבר התמקדו בהן נראו בעלות פוטנציאל, עם עבר סבוך, הווה קשה, ומחלוקות אידיאולוגיות לגבי העתיד. דמותו של אייב, נראית כבעלת הפוטנציאל הגדול ביותר וטוב שכך מכיוון שהוא גיבור הסדרה, ומצאתי את עצמי מחבבת מאוד גם את דמותו של אביו. ועדיין למרות שאין לי דברים שליליים של ממש להגיד עליה, אני לא בטוחה שהיה בפרק מספיק כדי לגרום לי לחזור לסדרה הזו גם בשבוע הבא. (אורלי)

7 משחקי הכס עונה 4 פרק 4

*עם התייחסות כבדה לספרים אבל בלי ספוילרים עתידיים

באתי לכתוב שהיו לי ציפיות רבות לקראת העונה הזו, שאמור היה לחלוש על חלקו השני של הספר השלישי, אבל בזמן שכתבתי את המשפט הבנתי שהוא לא ממש מדויק. אמנם צפויים שיאים נוספים על פי הספרים, ואמנם נהניתי אפילו מספרים 4 ו-5, אבל כלום לא הסעיר אותי או נחקק בזכרוני כשם שעשתה החתונה האדומה. זו מלכתחילה נקודת פתיחה לא מדהימה ל"משחקי הכס" החל מהעונה הרביעית והלאה, ולמרות שאני נהנה וישנם רגעים טובים, זה לא זה. לא רק בגלל שקראתי את הספרים וכעת אני צופה בהמחזה שלהם, אלא להפך, כי יותר מאי פעם נדמה שחלק מהשינויים שיוצרי הסדרה עושים נעים בין מטופשים למקוממים. נקודת השפל היא כמובן ג'יימי שאונס את סרסיי, סצינה שעסקנו בה רבות בשבוע שעבר, אבל היא רק הסמן הקיצוני.

שלא יובן לא נכון, אני לא טהרן, אין לי קשר רגשי לסדרת "שיר של אש וקרח". גם לה יש בעיות קשות (בעיקר פירוט יתר, עניין ש"משחקי הכס" בהחלט תיקנה עד כה) ומבחינתי הסדרה והספרים יכולים לשכון זה לצד זה כשתי יצירות נפרדות. אבל הבעיה היא שככל שדיוויד בניוף וד.ב. וייס סוטים מהנראטיב המקורי, כך אני מטיל ספק ביכולת הבסיסית שלהם לספר סיפור. למשל העניין הזה עם בראן. אני מבין את הקושי לייצר איזשהו עניין בקו העלילה המשמים שלו, שגם בספרים אינו מדהים ובטלוויזיה בכלל הופך להיות פיהוקון אימתני. הבעיה היא שלשם כך בניוף את וייס שינו מן היסוד את הגעתם של הפראים אל החומה, ולשם כך גם את מעלליו של ג'ון.

אני מפספס משהו? הרי מאנס ריידר שלחו את הדבוקה של איגריט וג'ון אל מעבר לחומה כדי שיעזרו להם לתקוף מבפנים – כל הזמן הזה החבר'ה של מאנס בכלל לא טרחו להתקדם? החברים שלהם פשוט נמצאים עכשיו מדרום לחומה ומקווים לטוב? אם קאסטר נמצא 60 מייל מצפון לחומה ומאנס עצמו אפילו לא הגיע לשם, משהו בהתנהלות שלו ממש לא תקין. ואפרופו, לא סיימנו את העונה הקודמת עם דאבוס שמדרבן את סטאניס לצאת להושיע את המשמר מהמתקפה הממשמשת? אז מה, סטאניס ומאנס תיאמו איכשהו לדחות את התוכניות שלהם – האחד צריך לגייס כסף והשני מתעכב עם מחנה של עשרות אלפים – כדי שיתאימו לג'ון במשימתו להרוג את חבריו הבוגדניים (עם הניסיונות של לוק להפריע)? בקיצור, זה נראה כמו תכנון לקוי מן היסוד של הסיפור, ואם זה מה שקורה כאשר בניוף את וייס נותנים לעצמם דרור, מוטב שיפסיקו לעשות את זה. להמשך קריאה (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)



6 סליפי הולו עונה 1 פרק 8

ככל שהעונה מתקדמת יותר, אני מרגישה שהעלילות של הסדרה הזו יותר ויותר שטוחות, והחלק הטוב ביותר של הסדרה היא כשהיא מכניסה בדיחות אירוניות של השוואה בין התקופה הנוכחית לתקופת ג'ורג וושינגטון, לצערי במינון שממש אינו מספק. עלילת הפרק השבוע הייתה מהפחות טובות, לכאורה עימות בין הפרש בלי הראש לאיכבוד צריך היה לספק רגעי שיא, בפועל, הוא הרגיש בעיקר רעיון מטופש, כיוון שלא היה צריך להיות חכם גדול כדי להבין שהפגשת הפרש עם אדם שהוא בעצם גוף שנשלט על ידי הפרש והוא חסר רצון משלו, לא יכול להסתיים טוב. וזה גם נאמר בפרק לא מעט פעמים, ובכל זאת לנסות להבין עם מה מתמודדים הפך פתאום ליותר חשוב מאשר להחזיק את הפרש כלוא בתנאים בטוחים.

הגילוי שהפרש הוא בעצם איזשהו גלגול של חבר של איכבוד שהרגיש נבגד על ידו, נראה כאילו הגיע משום מקום ללא שום סימנים מתרימים, אפילו לא לעצם קיומו של אותו חבר, ובעיקר הרגיש כאילו היוצרים הבינו פתאום באמצע הסדרה שאין כל כך מה לעשות עם דמות של פרש שמסמל את המוות ואת האפוקליפסה וכדאי שיהיו לו מניעים שיהפכו אותו למעט יותר מעניין. ואני לא יודעת מה מבחינתי גרוע יותר, שהם התחילו את עשיית הסדרה בלי לדעת מה משמעות הפרש, או שהם ידעו לכל האורך מה המשמעות שלו, ובכל זאת חשפו אותה באופן כל כך לקוי. (אורלי)

4 פארגו עונה 1 פרק 2

אני קצת מצטער שהייתי סלחני כלפי הפרק הראשון של "פארגו", שהפגנתי רצון טוב כלפי היצירה הזו. דבר הגיוני לעשות סך הכול – לתת הזדמנות לנוכח FX, לנוכח האחים כהן – אבל וואו, הפרק השני היה פשוט מחורבן. אפילו בלי השוואה נוספת לסרט אלא פשוט כך, בפני עצמו – במקום לקחת את מעט האלמנטים שבכל זאת עבדו בפרק הראשון, הוא הלך לקיצוניות מתחכמת במובן הכי רע של המינוח. כבר מההתחלה הוא עיצבן אותי עם צמד המחסלים שהגיעו מצפון דקוטה, אדם גולדברג וחברו. עניין החירשות הזה אמור להיות מצחיק או מעניין או מה? כי הוא בעיקר היה בזבוז זמן לא סביר. בואו נשחית את זמננו לריק עם תרגום של כל משפט לשפת הסימנים, כי ברור שהחירש הזה לא מסוגל לקרוא שפתיים גם במקרים הכי פשוטים.

יתר הפרק סיפק רגעים גסים כמו אדם במעיל עבות בחנות חרסינה. הניסיונות המגושמים של לסטר להתחמק מתשאול נוסף של מולי לגמרי מסגירים את אשמתו כמו ביצירה זולה ומפגרת. במקום להמציא איזה סיפור כבר מהפעם הראשונה שנחקר על השיחה שהייתה לו עם איש זר (והוא באמת איש זר), הוא מגמגם כל פעם מחדש. הדבר ההגיוני והאנושי לעשות, לא? לא, חלילה, להעביר במוח שלך מיליון פעם את כל הדברים שהיית צריך להגיד אחרי הפעם הראשונה שבה נחקרת. והניסיונות של ביל, המפקד החדש, להרוג את קו החקירה הזה – שאפילו לא בהכרח מוביל אל לסטר ככל שהם יודעים – כבר כשהוא מתחיל, פשוט אידיוטיים. אני חושב על דמותו של וויליאם ה. מייסי בסרט, שמהרגע הראשון נאלץ לעשות את כל הפעולות שלו תוך שהוא מגלם את הגבר השבור מכך שאשתו נחטפה, ומאוחר יותר נחקר על ידי דמותה של פרנסס מקדורמנד ואז באמת מגמגם ונראה אשם כפי שהוא באמת – אלוהים, מוטב היה ל"פארגו" הסדרה להתרחק מהיצירה הגדולה הזו כמו מאש.

 גם נקודת האור של הפרק הראשון, דמותו של בילי בוב תורנטון, לא מצליחה לשמור על עניין בפרק השני. הסצנה בסניף הדואר (שהיה גם האנגר? מה?) גורמת לי לתהות עד כמה טיפשים כל התושבים במקום הזה ועד כמה חסרת אחריות דמותו של בב"ת. כי מה הדבר הסביר שרוצח שכיר יעשה? ינסה להוריד פרופיל ולהיראות כאזרח שומר חוק ככל הניתן? לא, הוא כמובן יצא מגדרו כדי להיחקק בזיכרונו של כל אדם שהוא נתקל בו. הרי מה אכפת לו, העיירה הזו ודאי שופעת בכפילים שלו, כמו לני ההוא מהבר. אותו זקן, אותה תסרוקת מטופשת ואפילו אותו פלסטר בראש. אני כותב את זה ומתעצבן. עלבון לאינטליגנציה. והוא לא נושא רק דימיון פיזי, אלא גם אופי דושבאגי דוחה שמיד יעצבן את צמד הרוצחים וישכנע אותם באשמתו.

הניסיון הזה לשרטט פושעים משעשעים נפל חלל באופן הכי מהדהד שניתן להעלות על הדעת. רבאק, את זה אישרו האחים כהן? שניים שיצרו כמה מהרוצחים הכי מדהימים בתולדות תרבות הפופ? למה? אפילו בלי קשר לאחים כהן – מספיק ללכת אחורה לסדרה שאיישה את משבצת השידור הזה ב-FX עד לפני שבועיים, "צדק פרטי", ולהבין הן כיצד משרטטים דמויות מופלאות של פושעים, והן כיצד לשמור על רוחה של יצירה מקורית או של רב-אמן. "פארגו" בשני הפרקים שלה עד כה מושכת לכיוונים גרועים שלא מעידים על כישרון גדול, וגם אם ההמשך שלה יהיה אחד הדברים המופלאים בתולדות הטלוויזיה, מה שרחוק מלהיות סביר, הוא לא יהפוך את מה שקורה עכשיו לפחות איום. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

בשולי הממיר
 
* סיביל שפרד התארחה ב"פרנקלין ובש" בתפקיד גרושתו של סטנטון אינפלד שעומדת לדין על חטיפת כלב עזוב.
מה יהיה לנו השבוע?
3-10 במאי
 
ביום שלישי: 24: לחיות עוד יום (yes Oh), סקנדל 3 מסתיימת (HOT3)
ביום רביעי: לואי 4 (yes Oh)
ביום חמישי: קוגר טאון 5 מסתיימת (yes דרמה, HOT3)
בשבת הבאה: הוואי חמש-אפס עונה 4 (Hot Zone)
 
במקביל לשידור החי בארה"ב:
* לואי 4, שני פרקים ברצף בימי שלישי ב- 05:45. שידור נוסף למחרת ברביעי ב- 22:30 (yes Oh)
* 24: לחיות עוד יום, ימי שלישי ב- 05:00 לפנות בוקר ושידור נוסף ב-22:45 (yes Oh)
ג'ק באוור, האיש והאגדה בגילומו של קיפר סאת'רלנד, חוזר. הסדרה מתוכננת כאירוע טלוויזיוני בן 12 פרקים המתרחש על פני יממה (יוצגו קפיצות קדימה בזמן) ותמוקם בלונדון, מספר שנים לאחר מאורעות העונה השמינית, שם ג'ק באוור צפוי להתאחד עם האנליסטית לשעבר קלואי או'בראיין בנסיון לעצור איום טרור ונסיון לרצח של הנשיא. 
 
 

***


רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il

תגובות (0)