ארכיון המסך המפוצל > 2014

ארץ נהדרת עונה 11 פרק 14

מירב על תכנית סיום העונה של ארץ נהדרת

מאת: מירב
פורסם בתאריך: 04/05/2014

תכניות סיום עונה, ודאי אם הן מתנגשות עם יום העצמאות, נוטות בדרך כלל לעטות אווירה חגיגית ונעימה לצפייה, גם אם הן עטופות בתרחיש סוף עולם כזה או אחר. הפעם, לעומת זאת, התכנית הייתה הרבה יותר חובטת והרבה פחות אסקפיסטית, ובעיקר היא הייתה מצוינת. כן, ממש ממש טובה, מצחיקה, דעתנית ואפילו מרגשת בסוף.

ביבי לא קיבל אישור מהרצל לחגוג את שנת ה-66, אז במקום זה התוכנית חגגה את ה65S, לפי נושאים. השנה לא היה ריאיון חנפני עם ביבי (משהו שהם אזכרו בעצמם) אלא קטע כועס מאוד ובלי ספק שיא של אמירה שמאלנית בתכנית. ביבי ניחם את לבני "שלא תדע עוד חארטה", אורי אריאל (רועי בר נתן הקפיץ את החיקוי פתאום כמה רמות למעלה) וידא הריגה בתהליך השלום ופרידמן הספיד ב"אל מלא תירוצים". ואז, לבקשתו של ביבי, שקופית קטנה התנצלה על השימוש במילה 'אפרטהייד' "בזמן שאנחנו שולטים על שני מיליון איש בלי זכויות אזרח". ככה, פשוט, מול העיניים של עשרות אלפי צופי ערוץ 2 שבעים ומנומנמים. כימנית זה מרגיז, אבל אובייקטיבית, אם אפשר בכלל, זה אומץ ראוי לציון וחופש ביטוי מרשים מטעם הזכיינית, עד שכמעט אפשר להזכיר את הגביע הקדוש שנקרא סאטירה. זאת מילה שאף פעם לא יוצאים טוב כשמזכירים אותה, אבל זאת הייתה בדיחה טובה שכאבה בבטן, ומבחינתי זה מספיק.

הבדיחות שכואבות בבטן לא הסתיימו כאן אלא עברו למערכון "דנית הקורבנית", בו לימדו שר החינוך וכוכבנית ילדים (ליאת הר לב כרגיל נפלאה) את ילדי הגן מה זאת שואה. עם כתיבה מצוינת ופרודיות על שירי ילדים דוגמת "לה-לה-לה נאצים" ועוד כמה. זה היה מצחיק מאוד, וראוי להיזכר בפעם הבאה שדנים בזיכרון השואה, בתרבות בכלל ובהומור בפרט. אחרונת פינות המסר לא כוונה כלפי הצופים אלא כלפי הממשלה והטייקונים, בתשדיר שירות שבו כיכבו מנהלי בנק לאומי ובנק הפועלים. אז נכון שההבטחה של ארץ נהדרת לחשוף במהלך העונה את הגופים המקושרים במשק לא ממש התממשה, אבל הקטע הזה, עם הפניית אצבע אישית מאוד, היא אמירה של אנשים שנמאס להם והתחושה הזו עברה היטב.

החלק הבא של התכנית היה קליל יותר, ואפשר לצופים להתרווח בכורסא ולצחוק על דברים קצת פחות קריטיים. ההתחלה המוצלחת שחררה את הצחוק בקלות רבה יותר, ולא מן הנמנע שהייתה איזושהי תחושת הקלה בלצחוק על ג'ניפר סנוקל ודנה רון מדליקות משואה (פלוס הופעת אורח של שחר פאר), על השף משה משה סוגר את המסעדה (בעקיצה מפורשת לפרשיית השף רפי כהן) או על ברלד מפציע למערכון אחד, בדמותו של סופו שחורציאנטיוס יחד עם חיקוי מבהיל של מריאנו לשמעון מזרחי (שחקן ובעלי מכבי ת"א כדורסל, בהתאמה).

פואד הוא דמות ביניים, במקרה הזה, כשמצד אחד מלגלגים על הקומבינות הפוליטיות שלו ועל המרוץ לנשיאות ומצד שני מתפרעים עם הגמגומים ושיבושי הלשון. השילוב הזה, יחד עם הביצוע המופלא של אלי פיניש, הפכו אותו לדמות מצוינת. הדואט עם עידן רייכל (או רחל) היה מתבקש וחתם יפה את הדמות הזו, אלא אם כן פואד ייבחר לנשיאות ואז נצטרך לקוות שהיא לא תישחק למוות. מי שעוד חתם יפה את הדמות היה אשר נהג המונית, שאמנם התחבב על הציבור יחד עם אשתו המנקצת ("אששששר!!!") אבל לי תמיד היה נראה די בנאלי. ובכל זאת, הסיום הרומנטי והמעט מפתיע שלהם היה חמוד מאוד. גם דיירי בניין התמ"א סגרו את העניינים ביניהם, במערכון הכי טוב בסדרה הזו, שבו סוף סוף פניה אפללו מימשה את מלוא הפוטנציאל שלה. גזנדה, ליפזי ואבי הבעל השפוט היו נהדרים והיות שרועי בר נתן תמיד במיטבו כשהוא שר משהו ("קוראים לזה שפעת/ קוראים לזה טרשת/ כשכל הבית אבות כמו צלחת מעופפת") זה היה מצחיק נורא.

אני אישית סגרתי חשבון עם הוואטסאפ של קיציס כשעלמה ניפצה את הסמארטפון שלו בפטיש וחסכה רגע של בדיחות קרש ברצף כל כך מוצלח. פינת הליטוף הייתה כמעט טראגית, אבל כשהבטחתי רגש התכוונתי לשחקנים עצמם: כמו בכל סיום עונה הם שרו שיר, אבל הפעם במקום זמר אורח היה טל פרידמן והגיטרה, ובמקום להיט מרים היה "סוס עץ" כבד הראש שתמיד נוגע ללב. וכשכל שחקני התכנית (אמרתי רועי בר נתן?) עושים קולות נפלאים מאחוריו, קליפ של רגעיו הגדולים מוקרן ברקע, הקהל מריע ממושכות וקיציס כמעט דומע, אי אפשר היה שלא להתרגש.

אחרי סיום כזה קשה להתלונן על העונה, שהתחילה איום ונורא וטיפסה לאט ובביטחון למעלה, בהתחלה בפאנלים האקטואליים ואחר כך גם עם הדמויות. החלק הראשון היה שייך בעיקר לדור המייסדים שאחרי כמה עונות דשדוש התנער וחידש, ואילו החלק השני היה שייך קודם כל לערן זרחוביץ' על שלל הדמויות והמערכונים שלו ואחר כך לליאת הר לב וליובל סמו ששניהם ביחד וכל אחד לחוד הצליחו ליצור סוף סוף משהו שכולם מצטטים. הסיום הזה הוא גם סימן מעודד לעונות הבאות, למרות ואולי בגלל עזיבתו של פרידמן. באמת שאין מה להוסיף על הררי המילים שכבר נשפכו על פרידמן ועל תרומתו לתכנית, ורק אציין שהוא כנראה היחיד בגילו (50!) שעוד מתפרנס מקומדיה במשרה מלאה. גם הוא נהנה מגל ההתעוררות של העונה הזו ומבחינתו זו פרישה בשיא, שתמיד עדיפה לאמן ולקהל. אמנם עזיבתו, יחד עם היעדרותו הספק-זמנית של ברלד, מנקה את התכנית מהמאפיינים הפרועים והמאלתרים שלה, אבל אולי הדינמיות לא תזיק. אחרי הכול ראינו בתחילת העונה שתפסת מרובה לא תפסת ושיותר מדי משתתפים מאבדים את הפוקוס ומקדיחים את העסק. עדיף לרענן את צוות הכותבים קצת, לנצל את מלוא יכולתם של השחקנים הקבועים ואולי נזכה לחזרתה של התכנית המיתולוגית שהמציאה את לובה וחיזקי. אחרי התכנית הזו, נראה שיש סיכוי.

ציון - 10

תגובות (22)