ארכיון המסך המפוצל > 2014

הממיר 16/8/14

הנותרים, ילדי האנרכיה, Suits, הסקס של מאסטרס, מכתבי אהבה, מחשבות רצחניות, קרוסבונז

מאת: המערכת
פורסם בתאריך: 17/08/2014

10 הנותרים עונה 1 פרק 7 

"נטשת אותי. נטשת אותי כשהייתי זקוק לך"

(קווין הבן לקווין האב)

יותר מאי פעם היה משהו מאוד סמלי בתרגום העברי של הסיטקום "Perfect Strangers" כמוטיב חוזר ב"הנותרים" – "קרובים רחוקים מאוד". זוהי הפעם השנייה שהסיטקום האייטיזי הזה מאוזכר, וזו הפעם השנייה שזה קורה כאשר קווין גארבי האב מבליח. הפעם הקודמת הייתה בפרק השני כאשר קווין הלך לבקר את אביו במוסד לחולי הנפש, והלה אמר לו שכל הקאסט מת. הפעם זה קרה כאשר קווין הגיע הביתה ומצא את ג'יל בוהה במסך – זה מה ששודר.

הקרובים הרחוקים מאוד – כל הילדים הנטושים – מילאו את הפרק. הקרובים היו רחוקים והרחוקים היו קרובים. למעשה, הפרק הקביל פעם אחר פעם בין קווין לטום: כל אחד מהם נפצע בידו באופן חמור, כל אחד מהם מנתץ טלפון סלולרי בזעם, שניהם מתעסקים עם תיבות דואר. אני לא יודע מהי המשמעות של ההשוואה ביניהם, לבד מהעובדה ששניהם ללא ספק אבודים. עכשיו כשטום משתחרר מוויין, הייתי מאוד רוצה לראות אותו חוזר הביתה למשפחתו עם כריסטין. זה ללא ספק יהיה מעניין. להמשך קריאה (yaddo מבלוק קפה + טלוויזיה)

9.5 ילדי האנרכיה עונה 6 פרק 9

"ילדי האנרכיה" מתבשמת בברוטליות האופיינית לה, כיאה לדרמת פעולה. האופי האלים שלה היה ברור מאז ומתמיד וליווה אותנו לאורך העונה הנוכחית. לכן נדיר מאוד לראות פרק שכולו נשען על המילה הכתובה; סיפור, דיאלוגים ומונולוגים – כולם חושפים אמיתות כואבות. לא נותר סוד אחד חסוי בתום 61 דקות, אורך הפרק. (היו גם קצת מכות ואף כרות אחד, אבל הם שירתו את התמונה הגדולה כמעין סלט קטן בארוחת שחיתות קרניבורית.)

הסוד הגדול ביותר, זה שידענו שדינו להתפוצץ בכל רגע, הוא המזימה של טארה. ג'מה לא מסתירה שום דבר מהגבר הנוכחי בחייה, נירו, מנסה לפעול אחרת מכפי שעשתה עם ג'יי.טי. וקליי. ונירו שכה דואג לה ולמשפחה החדשה, ניסה לתקן את המצב בדרכו שלו. אבל טארה כבר עשתה את ההחלטה שלה והיא נחושה לברוח מעולמו של ג'קס. אז ג'קס היה חייב לגלות את האמת, כואבת ככל שתהיה.

ג'קס הוא איש של אגרופים ואלימות, והוא לא מתכחש לכך (אף בשיחתו עם פטרסון, על זה בהמשך). אבל בפרק הזה הוא מצליח להפחיד גם מבלי להרים יד. האמבוש שעשה ללואן בשיתופו של אונסר – יוצא מהצללים, דופק על השולחן, בועט בדלת; גם ללא אלו קולו העמוק והזועם היה מספיק כדי להוציא מלואן את האמת. ההבטחה שלו לאונסר שזה לא ייגמר באופן אלים עשויה להיות נכונה, אבל לפחות מאיימת כי זה הופך את ג'קס למשהו לא צפוי. אם הוא לא יטפל בבעיה בדרכו הטיפוסית, איזה גורל נוראי מצפה למי שבגדה בו בדרך הכי כואבת? גם עצם העובדה שג'קס לא ממהר לטפל בבעיה מוסיפה למשוואה, בעודו שוקל את צעדיו. להמשך קריאה (תומר סויקר מבלוג קפה + טלוויזיה)

9 הסקס של מאסטרס עונה 2 פרק 4

הרבה סדרות מתעסקות באנשים בדרכם להגשמת חלומותיהם, וכאשר המדובר בדמויות המבוססות על אנשים אמיתיים, זה בדרך כלל בגלל שהם גם כנראה הצליחו להגשים חלק מחלומותיהם באופן כלשהו. כך שכאשר אשת מכירות הדיאטה נוזפת בווירג'יניה על רצונה לרדוף אחר חלומותיה, ומלגלגת עליה ש"תמשיך בדרכה למה לא, אולי לה זה יצליח", החלק הרציונלי מכיר בנכונות הטענה של אותה אשת מכירות, אך באותה מידה הוא גם מכיר בעובדה שווירג'יניה אכן הצליחה בסופו של דבר, אחרת לא היינו מקבלים את הסדרה הזו. אבל עד שנגיע לשלב שבו המחקר של ביל ווירג'יניה יהפוך למחקר נחשב ופורץ דרך, הפרק הזה עסק לא מעט בחלומות ושברם, ובקושי להאמין בעצמך ובאחרים.

הפרק התחיל אפילו בחלום שבור, או יותר נכון בסיוט של וירג'יניה, שבו היא יותר כנה עם עצמה ועם העולם ומשלמת על כך את המחיר, במציאות דווקא ההתכחשות שלה למצב בינה לבין ביל מאסטרס, וחוסר הרצון להודות בכך שהיא בעצם פילגש הן בפניו, והן בפני ד"ר אוסטין, ובעיקר בפני ד"ר ליליאן דה פול עלו לה במחיר של אנשים שמקטלגים אותה ושמים אותה במקום של הפילגש בלבד, למרות שהאמת היא שהיא יותר חיונית למחקר ממה שהם חושבים. ובסופו של דבר וירג'יניה שצריכה להתפרנס נשברת ומגלה שהרבה יותר קל למכור אשליות (דיאטה) כשהורסים  לאנשים את האמון בעצמם, מאשר למכור את האמת (תכנית המחקר) ולעודד אנשים להאמין בעצמם.

היו רגעים יפים רבים בפרק, השיחה בין בטי ובעלה בסיום, ובה בטי מגלה שהכבוד שבעלה רוחש לה דווקא לא מבוסס על כך שהיא הצליח להטעות אותו שהיא איזו נערה ענוגה שמבלה את ימיה בכנסייה, אלא על האישיות שלה והאופן שבו היא התנהגה בשעה שעבדה כיצאנית והוא היה לקוח.  כל העלילה של ליליאן דה פול שגילתה במקרה על ה"רומן" בין וירג'יניה לביל, ניסתה לגרום לה להתוודות על כך, ובסופו של דבר החליטה שכנראה משמעות תכנית המחקר עבור וירג'יניה אינה כפי שהיא עבורה והצלת המחקר פרושה להעביר אותו כפי שהוא למקום אחר, אפילו אם זה אומר לוותר על הזכויות שלה בו, העימות הסופי בין שתיהן שכל אחת מהן מגיבה מתוך עלבונה המוצדק, ולא ממש מבינה מאיפה השנייה מגיעה היה מאוד נוגע ללב בעיניי.

אחד הדברים שהפרק נגע בו ברמיזה היה עניין המעמדות כמובן, נשים למשל סבלו מההנחה הרווחת שאם רופא ירצה מזכירה כלשהי לצדו זה רק בגלל שהוא מעוניין בה מינית, ולא בגלל שהוא חושב שהיא עושה עבודה טובה. ליליאן דה פול ספרה על הקושי שלה להפוך לרופאה, היא הייתה צריכה להצטיין ללא הפסק כדי שיתייחסו אליה ברצינות, אבל אם מעמדה של האישה גם כך הוא בעייתי, אז העוזרת של ליבי, מדגימה עד כמה עוד יותר נמוך מעמדה של האישה השחורה, שאם קורה משהו, היא בחזקת אשמה רק בשל שונותה, בלי שום הוכחות ובלי יכולת להגן על עצמה באמת. וסוף הפרק שעסק בחלומות ובשברם ובחוסר אמון שלא תמיד מוצדק, ובשרשרת המעמדות של אותה תקופה מסתיים בביל מאסטרס שמעולם לא הפסיק להאמין בעצמו ובחשיבות המחקר שהוא עוסק בו, ומחליט שאם הוא שוב איבד את מקומו בבית החולים, המעמד שלו עדיין שווה משהו בבית חולים של אוכלוסיות מוחלשות יותר דוגמת שחורי העור, והוא מסכם על הבאת המחקר שלו לשם, והפעם הוא מתנהל נכונה ודורש מראש שגם וירג'יניה תצטרף אליו כעוזרת מחקר כדי שגם היא תוכל להגשים את חלומה, ועוד מעגל נסגר. (אורלי)

8.5 Suits עונה 4 פרק 7

היה ברור בסוף העונה הקודמת, כשמייק עזב את חברת עורכי הדין של ג'סיקה והארווי שהוא עוד ישוב אליה, אם כי עכשיו אחרי שהפרק הושלמה סוף סוף חזרתו, אני מודה שקיבלתי אותה ברגשות מעורבים, כיוון שמצד אחד, במשך שבעת הפרקים שבהם מייק והארווי עבדו במקומות עבודה שונים, לא השתנתה מידת הנוכחות של שתי הדמויות בסדרה, והפרקים האלה רק הוכיחו שלא חייבים תמיד לחזור אחורנית כדי להשאיר את הסדרה עם אותו קונפליקט ראשוני לנצח. ומצד שני אם כבר ברור שבסופו של דבר נחזור לאותו קונפליקט ראשוני, אהבתי את העובדה שחזרתו של מייק לסדרה התאפשרה הפעם דווקא בזכותו של לואיס לייט. ואני מודה שגם המרחק המחודש בין רייצ'ל למייק לא מפריע לי, כיוון  שאיכשהו נראה לי שהמעגליות תנצח גם הפעם, והם עוד יחזרו. ובסופו של דבר אני אוהבת את מייק והארווי באותו צד של המתרס כשכל אחד מהם מהווה השפעה טובה האחד על השני, מאשר בצדדים שונים כשכל אחד מהם משפיע לרעה על רעהו. (אורלי)

מכתבי אהבה עונה 1 פרק 1

סדרות פרוצדורליות מתבססות בדרך כלל על השילוב בין סיפור שבועי מתחלף והאינטראקציה בין הדמויות הקבועות, כשלרוב הדמויות הקבועות ממוקמות במקום עבודה המאפשר סיפור שבועי מתחלף דוגמת בית חולים, משטרה, או בית משפט, והעלילות השבועיות קשורות למתרחש במקום העבודה. כמובן שאם רוצים עלילות שבועיות שאינן קשורות למעשי פשע או לאנשים במיטת חוליים, אלא עלילות רומנטיות יותר צריך למצוא סביבה הולמת יותר, ואיכשהו יוצרי הסדרה העלו בדעתם שעובדי הדואר הם התשובה. וכך הם המציאו מחלקה של בלשי דואר שתפקידם לדאוג לכך שמכתבים אובדים יגיעו ליעדם. בעיניי הבעיה של הפרק הראשון לא נבעה מהעובדה שלא הגיוני בכלל שקיימת איזושהי מחלקה שעובדיה מקדישים את זמן לכך שכל מכתב אובד יגיע למקומו, אלא מכך שבסדרה מאוד מודעים לאנכרוניסטיות של הסדרה, ולכך שבשנים האחרונות אין לאנשים הרבה סיבות טובות לשלוח מכתבים אישיים בדואר, והיה משהו מתרץ ביותר מדי מהסצנות, כשהדמות של שיין שנבנתה כאשת מחשבים, כדי לייצג את ההווה, לא ממש הצליחה בינתיים להביא את ממד העכשוויות לסדרה, כיוון שברור שהיא אמורה להישבות בקסם עובדי הדואר, רק שהעליונות של הדרך שלהם על פני השימוש במחשב שהם הציגו במהלך הפרק, נבעה מכך שלדמויות שם יש תכונות כמו זיכרון צילומי מושלם שהן פנטסטיות יותר מכל מחשב מצוי.

 בנוסף המכתב שהם עסקו בקריאתו ובשחזורו בפרק, היה בעייתי מהבחינה הזו, שלי קשה להאמין שעד שמישהו כבר כותב מכתב, הוא יתאר בו לפרטי פרטים את מה שהנמען אמור לדעת. אנשים לא כותבים למישהו שבו הם פגשו אתמול  "אתה זוכר כשנפגשנו, ואז אמרתי לך ככה ואתה אמרת לי ככה" וכך בהרבה מרגעי השחזור, האמנתי שזה הסיפור שהיה, לא האמנתי שזה המכתב שנכתב. מה שדי שומט את הקרקע מכל הרעיון, שהוא דווקא נחמד בעיניי, של חיפוש רמזים לזהות הכותבים במכתב.  

הפרק גם לא היה חף מקלישאות רומנטיות כמו דמויות שנפגשות במקרה, רק כדי לגלות אחר כך שהן צריכות לעבוד יחד, דעות קדומות שמשתנות וכו', ועם כל זאת, נהניתי מהפרק, אהבתי את העובדה שהם השאירו את סוף הסיפור השבועי פתוח, ואת האינטראקציה בין הדמויות הקבועות, ואני עדיין סקרנית לגבי האופן שבו יפתחו את הדמויות בהמשך, והאם הסדרה תצליח להתעלות על הפרמיס הבעייתי שלה. (אורלי)

7 מחשבות רצחניות עונה 1 פרק 10 (פרק סיום הסדרה)

בפרק הראשון לעונה קתרין אומרת שכדי לנצח את המפלצת, צריך להיות גרועים יותר מהמפלצת, בפרק האחרון בשעה שג'ון מאיים ברובה על הרוצח הסדרתי גיבור שלושת הפרקים האחרונים, ונראה כמתפתה לירות בו, היא אומרת לו, "אל תהיה גרוע יותר ממנו", והבחירה המוסרית שלהם במעצרו מסתברת גם כבחירה הכדאית שמצליחה לתקן כמה מהטעויות שהם עשו במהלך החקירה ולהחזיר את הבוס של קתרין לתפקיד. בעיניי, זה היה החלק היפה של הפרק. הבעיה היא שלא ברור אם קתרין באמת הפנימה את המסר הזה גם עבורה, בשעה שהיא יצאה חמושה להביא סוף למעשי אביה החורג, לאחר שמצאה הוכחה לכך שהוא רצח את אימא שלה. אני לא יכולה ממש להאשים את הסדרה בכך שהיא הסתיימה בשמיעת ירייה כשאין לנו מושג מי ירה במי, כיוון שייתכן שהדבר נעשה מתוך מחשבה על אפשרות של עונה שנייה, שכבר לא תתממש, אך גם עבור סדרות שממשיכות לעונה נוספת, זה טריק די זול ליצירת מתח בעיניי (כשברור שאם הייתה עוד עונה, היא לא הייתה מתקיימת בלי דמותה של קתרין, ובלי עוד עונה אין שום סיבה להניח שהיא נורתה) ולא זאת הדרך לסיים בשיא. בנוסף הפרק סבל בעיניי ממה שסבלו שלושת הפרקים האחרונים רוצח סדרתי מגעיל מדי ולא מעניין כדמות, שהוקדשו לעינויים שלו דקות מסך רבות מדי, והאופן שבו הוא נתפס בסופו של דבר הצטייר כקל מדי. סה"כ סיום בינוני לסדרה שהיה לה פוטנציאל, שבא לידי ביטוי בכמה פרקים מאוד טובים במהלכה, אך לא הצליחה לשמור על רמה אחידה לכל אורכה. (אורלי)

5 קרוסבונז עונה 1 פרק 9 (פרק סיום הסדרה)

טוב, זה הולך להיות קצר, חיבבתי את הסדרה בהתחלה בעיקר בגלל שאהבתי את השנינות שאפיינה את הדיאלוגים בפרק הראשון, ונתתי לסדרה קרדיט שהיא תדע להמשיך באותו קו, גם אם יהיו בה נפילות מפעם לפעם. ובאמת כשהם הלכו לכיוון השנינות בדיאלוגים, זה חיפה בעיניי על בעיות רבות בסדרה, שהראשית שבהן היא שאף אחד מהדמויות, למעט דמותו של טום לואו, לא ממש אמינה או הגיונית (הדמות של לואו אולי לא ממש אמינה אך לפחות יש בה מידה מסוימת של הגיון). לו רוב הפרק האחרון היה מתעלה לרמה של דקות הסיום שלו (הטוויסט והמאבק בין שחור הזקן ללואו) הפרק היה זוכה לציון הרבה יותר גבוה, אך לאחר שהפרק התיש אותי בשורה של קרבות לא מלהיבים, דקות הסיום הרגישו מעט מדי ומאוחר מדי. (אורלי)

בשולי הממיר


* מלאני גריפית התארחה ב"הוואי חמש-אפס" בתפקיד קלרה, אמו של דנו, שמגיעה להוואי עם חדשות מסעירות.

* רנה אוברז'ונואה המוכר מתפקידיו ב"מסע בין כוכבים: חלל עמוק 9" ב"בנסון" וב"בוסטון ליגל" התארח בפרק השבוע של 'הסקס של מאסטרס' כד"ר ג'ורג' פאפניקולאו

מה יהיה לנו השבוע?
16-23 באוגוסט
 
ביום שבת: The Knick ‏(yes Oh), גבר מי שנשאר אחרון 3 (yes קומדיה)
ביום ראשון: Legends ‏(yes אקשן)
ביום שלישי: הנגיף (yes אקשן)
ביום רביעי: חלומות מפלסטיק מסתיימת (HOT בידור ישראלי)
 
שידורים חוזרים ויומיות:
ש"ח: משחקי הכס 4, א'-ה', החל מיום ראשון (yes Oh)
 
הנגיף (The Strain)
סדרת מתח ואימה המבוססת על טרילוגיית קומיקס בעלת אותו שם. מטוס מסתורי נוחת בשדה התעופה JFK בניו יורק, כשאורותיו כבויים ודלתותיו נעולות. על המטוס, הם מוצאים 200 גופות וארבעה שורדים, אך המצב מסלים כאשר הגופות מתחילות להיעלם מחדרי המתים. הסדרה נוצרה ע"י גיירמו דל טורו ("המבוך של פאן", "פסיפיק רים", "הלבוי"). עם דיויד ברדלי ("הארי פוטר", "משחקי הכס"), מיה מאסטרו ("זהות בדויה"), קורי סטול ("בית הקלפים"), שון אוסטין ("שר הטבעות").
 
Legends
סדרת מתח אודות סוכן FBI סמוי המתמחה בהתחזות לדמויות אחרות, תוך שהוא ממש הופך להיות הן, בזמן ההתחזות. במקביל לפעילותו, מרטין חש שעוקבים אחריו ודברים מוזרים קורים לו כשהוא מחליף דמויות. מבית היוצר של הווארד גורדון ("הומלנד", "24"). עם שון בין ("משחקי הכס", "שר הטבעות"), רוב מייס ("90210"), טינה מז'ורינו ("האנטומיה של גריי"), מוריס צ'סטנט ("האחות ג'קי").

***


רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il

תגובות (2)