ארכיון המסך המפוצל > 2014

אחוזת דאונטון, עונה 5, פרק 6

הפרק השישי בעונה החמישית של "אחוזת דאונטון" שודר בבריטניה ב-26/10/14

מאת: מירב
פורסם בתאריך: 29/10/2014

איך יודעים שזה היה פרק טוב? לפי זה שלמרות חיבתי הידועה לתספורות של ליידי מרי ולרכיבת הסוסים שלה, הרי שאת תשומת הלב העיקרית יש להפנות הפעם דווקא לכבשה השחורה אדית ולמזלה הרע. רק לתזכורת, זו אותה אדית שאהוביה אורסו לאחותה, טבעו באוקיאנוס, התחזו לחייל פצוע, נטשו אותה מול המזבח ונעלמו בגרמניה הטרום-נאצית כשהם משאירים אותה עם ילדה סודית ולא מספיק אומץ לב כדי להתמודד עם זה. בפרק הנוכחי התברר לנו שמייקל גרגסון אכן נרצח בהתקפת גנגסטרים, והיסטוריה קטנה נרשמה כשבאחוזה היורקשיירית השלווה הוזכר לראשונה השם היטלר[1]. החלק הראשון שבו אדית נאלצה כרגיל לסבול ולהתאבל לבד כשכולם עסוקים בגחמות האופנתיות ובמחזרים של מרי ורוז היה טוב מאוד, כי בואו נודה על האמת, גם לנו הצופים אין ממש סבלנות לפרצופיה המיוסרים תמידית. בחלק השני אדית עשתה סוף סוף את מה שאיימה לעשות מתחילת העונה וברחה מהאחוזה יחד עם מריגולד, משאירה אחריה את משפחת דרו הבוכייה ואת משפחת קרואלי האדישה למדי. הסצנה בבית משפחת דרו הייתה קצת מלודרמטית מדי, אבל מבע הצער של סבתא ויולט שאישרה את חשדותיה מאוחר יותר היה בהחלט בגדר פיצוי.

Picture: Nick Briggs/Carnival Films


עיקר תשומת הלב לסבתא ויולט נמצא כמובן בשיחה הכואבת עם הנסיך הרוסי, ומגי סמית' הייתה נפלאה מאוד ביכולתה להיות גם אוהבת ומתגעגעת לימי הנעורים אבל גם שקולה ומרוצה מדי מחייה הנוכחיים מכדי לברוח מהם. זוג אחר שהכיר בערך יחסיהם הנוכחיים היו רוברט וקורה, שאפיזודת הברוגז שלהם הייתה אמנם קצרה אבל מבאסת למדי, ושמחתי לראות אותם חוזרים להיות אותו זוג אטום משהו לבעיות האמיתיות שסביבו (עיינו ערך אדית) אך מלא ברצון טוב. עוד זוגות מעוררי תקווה הם רוז ואטיקוס, הרוזן היהודי שלה, ומיסיז קרואלי ולורד מרטון, שאירוסיהם נדחו משום מה עוד פרק קדימה. אגב מיסיז קרואלי ואטיקוס, המבט שאיזבל נתנה בויולט כשזו האחרונה הבינה שמשפחתו של אטיקוס יהודית ("תמיד יש משהו") היה פרייסלס.

כמו שמקובל בסדרה, אם משעמם הרי שמשעמם גם למעלה וגם למטה, אבל אם קורים אירועים מרעישים בקומת המשפחה הרי שגם אצל המשרתים שמח. לא בטוח אמנם ששמחה היא הרגש המדויק שעלה בי למראה בייטס מתוודה בפני אנה שהוא אכן רצה לרצוח את מיסטר גרין אבל התחרט בסוף, אבל מדובר היה בסצנה משוחקת נהדר, מאיימת ומרגשת ומדאיגה כאחת. רק שהאיש מהסקוטלנד יארד לא יהרוס הכול ואולי יהיה לנו גם בייטס ג'וניור (ועדיף דומה לאימא שלו, בבקשה). זוג אחר ובלתי רומנטי דווקא, שליבן את יחסיו באופן מפתיע ומשמח כאחד, היה תומס ומיס באקסטר, שאולי גם מצא פתרון סופי לניסיונות ההמרה של תומס האומלל. תומס היה ממש נוגע ללב בהתחלה וכמעט חמוד בסוף, מחזיק את המטריה מעל ראשה של מיס באקסטר כמו ג'נטלמן אמיתי, שאין לי אלא להצטער שוב שהוא לא מקבל יותר זמן מסך שאינו תככנות סוג ג'. וכדי להרשים את הסריה הרומנטית של הפרק הזה, עוד שני ספק זוגות תמוהים אך משעשעים - דייזי ומוזלי וקרסון ומיסיס יוז - שאולי יתממשו ואולי לא. יש עוד שני פרקים עד לסוף העונה, וכמו שנכתב בטור הביקורת בגרדיאן (כן אני קוראת את זה, כדאי לכם, זה מצחיק) הצפי לספיישל חג המולד הוא ארבע חתונות ולוויית כלב אחת.

ציון - 9

[1] אני כמעט בטוחה שאף לורד אחר מיורקשייר לא שמע על היטלר ב-1924, שלא לומר ידע להיות מודאג ממנו, אבל אזכור קל כזה הוא בגדר חירות אמנותית סבירה בהחלט.

תגובות (5)