בראשית דיסה חשוב שתבינו: ברמת העיקרון אני לא אדם כזה. אני לא אבוא ואעשה שפטים במישהו על איך שהוא נראה. טוב נו, פרט למקרים שאתם יודעים, פשוט אי אפשר להתאפק, אבל ברמת העיקרון אני לא אדם כזה. לא. אותי חינכו שמה שחשוב זה האופי (ד"ש למורה שולה), שהיופי זה דבר חולף (ד"ש לפנינה רוזנבלום) ושהבגד של היום זה לא הבגד של מחר (ד"ש לקסטרו מן). אבל מה, אם וכאשר תנתן לי ההזדמנות והלגיטימציה להעביר מבחנה ע"י שימוש בקריטריון דלהלן, אחמוק ואחמיק את רחשי ליבי (וליבכם, תפסיקו להתכחש) ואשפוך אותם אל הפומבי. ומה יתן לי לגיטימציה לקטול מישהו או מישהי על הופעתה החיצונית שאלתם? הו. תראו איזה יופי.

יתן לי לגיטימציה לקטול מישהו או מישהי על הופעתם החיצונית הוא לא אחר מהעובדה שאותה מישהו-מישהי (נו, זה מישהי, עליתם עליי) היא המגישה הגאה של תוכנית אופנה ישראלית, ועוד לא סתם תוכנית אופנה ישראלית, אלא תוכנית אופנה ישראלית שעושה את כל מה שאסור לנו לעשות כאנשים שחיים בחברה מתוקנת: מתן ערך מוסף לחיצוניות. אבל מה, אני לא מהפכן גדול, אז תסלחו לי שלא אצא בתופים ובמחולות נגד אפקט החממה, אבל אם אפשר לזרוק הערת אגב אעשה כן.

אם אורנה דץ מתעקשת להנחות את "המהפך", לקנטר ולהטיף ולסנוור ולהשוויץ (וגם לדאוג למלבישה צמודה וחדשה שתעזור לסטטוס קוו החדש שלה), אז אין לה ברירה אחרת מאשר לדאוג לשלמות הנפש והגוף גם יחד. או במילים אחרות, `כדאי לך מאוד להיות מושלמת אחרת חבל לך על הזמן`. ואכן, כיאה למי שאמורה להוביל את הדיסקשן בסצינת הג`ינסים המשופשפים-ירוקים-פדלפון, דואגת הדצה לרענן את מלתחתה, שסביר מאוד להניח שלא ראתה אור מזה הרבה זמן עד להגעתה של זאת לזה.

רק מה, שלמות המלתחה לחוד - שלמות הגזרה לחוד: הריני להודיע בזאת (כאילו לא שמתם לב) שאורנה דץ מטפחת בעל כורחה ובעזרתו האדיבה של המעמד החדש אותו היא מסגלת לעצמה, תחת חדש לתפארת מדינת ישראל. כן, תחת חדש, הולך וטופח מתוכנית לתוכנית, שמאכלס בגאווה יתרה ובצפיפות מעיקה את אותה המלתחה היקרה שזאת רכשה לעצמה לא מכבר. לא ג`ינס מסוגנן, לא שמלת פייטים ולא אמה יסתירו את עוביו, רכותו ודלדולו המסתמן של העכוז שלך. אורנה, כפרה, התחת שלך דאב?. דאב? דאב? דאב?. ולכן, אם כבר דאגת להטיף לערכים קלוקלים, הרשי לי להציע את שיטת הבולמיה נברוזה לך עצמך. היא עושה פלאים לבן אדם.

כמה כיף שאני יכול להגיד לך את זה בלי נקיפות מצפון.