ארכיון המסך המפוצל > 2014

הממיר 28/11/14

אימה אמריקאית, פולישוק, מצב האומה, מחלקת גנים ונוף, החץ, בתולות, סוכני שילד, אחוזת דאונטון ועוד

מאת: המערכת
פורסם בתאריך: 02/12/2014

9.5 אימה אמריקאית עונה 4 פרק 7 

בוא נדבר על צילום לשנייה. אחת מהסיבות שטלוויזיה תמיד נחשבה לנחותה בעיני אנשי קולנוע היא כי הצילום בטלוויזיה נוטה להיות פחות טוב מהמקבילה הקולנועית. עם הזמן הדברים השתנו אבל עדיין נראה שבעוד שבקולנוע אפשר למצוא צלמים שעשו לעצמם שם עם שוטים מרהיבים, בטלוויזיה מסתפקים בעיקר ב"לא להיראות חרא". לכן סצנה כמו הוואן שוט ב"בלש אמיתי" זכתה לכל כך הרבה מחמאות, כי בנוף הטלוויזיוני היא הייתה כל כך חריגה. אבל רוב "בלש אמיתי" זכור לי כסדרה שמצולמת די סטנדרטית. סדרה עם צילום נהדר? יש שתיים. אחת נגמרה לא מזמן: "שובר שורות". והשנייה, במפתיע, זאת "אימה אמריקאית".

לא כל פרק של "אימה אמריקאית" נראה טוב, אבל כל פרק שלה שולח את הצלמים שלה לניסיונות שונים ומשונים לתוצאות שונות ומשונות. זכורים לטובה פרק הסיום של העונה השנייה ששילב בין כמה וכמה סגנונות, ועכשיו גם הפרק הזה. פרט לקלוז-אפים המוזרים שנראו כאילו נלקחו ממלודרמה הודית, תנועות המצלמה שהלכו לכל מקום היו מהממות וכמעט דמות בפני עצמן, ואפקט הראש המנותק של דוט ואלסה היה דימוי מעניין ונהדר. בקיצור, בזבזתי שתי פיסקאות מהחיים שלכם כדי להגיד שהצילום בפרק הזה היה נהדר, כי המון פעמים ההיבטים הטכניים של סדרות (למשל העריכה ועיצוב התפאורה ב"איך פגשתי את אמא") הולכים לאיבוד בביקורות לטובת העלילה והדמויות, ואני חושב שצריך מדי פעם להוקיר להם תודה.

להמשך קריאה ( יהונתן צוריה מבלוג קפה + טלוויזיה)

9 פולישוק עונה 3 פרק 5

אחת הטענות שנשמעת תדיר כנגד סדרות טלוויזיה רבות היא שהן תמיד נעות במעגלים של כמעט, אבל אף פעם לא באמת יוצאים מהאי. אם תקומה מפוטרת, ברור שהיא תחזור לעבוד אצל פולישוק, ש"ס תמיד תיכנס לממשלה (לפחות בסדרה) ובפרקים הקודמים אפילו צחקו על זה עם עניין היקום המקביל שבו הפקידים החדשים נראים בדיוק כמו הפקידים הקודמים. אולי בגלל זה כל כך אהבתי את הפרק הזה שבו למרות שכולם נותרו כשהיו, סולי היא סולי, קוזו הוא קוזו, ופולישוק הוא פולישוק נתנו לויקי לזרוח.

לא רק שהיא יצאה חיצונית מהמשבצת העכברית שבה תמיד תפקדה בסדרה, עם הופעה שזכתה להרבה נעיצות עיניים, אלא שהיא גם הפגינה אופי, ועמוד שדרה במפגש עם הנציגים הבולגרים ובאופן ההתנהלות העקבי שלה הצליחה להציל בסופו של דבר את משרד החוץ מפדיחות רציניות. ואי אפשר היה שלא לרצות להריע לה על היושר והדבקות במטרה. אפילו אם ההיקסמות שלה מפולישוק נראית תמוהה במידה רבה, במיוחד לאור העובדה שיש לה חבר קנאי בבית.

האם היא מרגישה שזה בטוח להידלק על פולישוק כי זה כל כך לא בר סיכוי  - או שהתסריטאים החליטו על הקו הזה סתם כי הם חושבים שזה משעשע, אין לי מושג, אבל זה אכן משעשע כשזה מוציא מהדמויות צדדים חדשים שלהם. (אורלי)


9 מצב האומה עונה 8 פרק 1

כנראה שלעולם לא אחדל להיות מופתעת מקיומה של עונה חדשה של מצב האומה, ולאור הפגרה הארוכה מתמיד והפרומואים שנראו כאילו נגנבו מסל הניירות של "המרוץ למיליון", החשש ששמורת הטבע הזו של הומור ואינטליגנציה תעלם היה כמעט מוצדק. אמנם היה באמצע ספיישל מלחמה, אבל הוא היה חלש למדי וסבל מעודף של שמות נוצצים שלא השתלמו (ואף מילה על "הכול הולך" שלא ראיתי אבל מסתמנת מהתגובות כפארסה דומה לזו של "שבוע סוף החדש").

פתיחת העונה הזאת הייתה כנראה הסקת מסקנות, כי להביא את אודי סגל ואיתן בן אליהו לפרשן את המצב זה לא בדיוק מגנט צופים ואפילו ב"פוליטיקה עם עודד שחר" לא מבטיחים לצופים את נחמיה שטרסלר אחרי הפרסומות. באופן יחסי פרשני "אולפן שישי" לא היו גרועים כל כך - אודי סגל היה כמעט טוב - אבל הם בעיקר הפיגו את החשש המתמיד השני: שיעבור על מצב האומה אותו תהליך שעבר על ארץ נהדרת וגרם לה להתרדד, לאבד פוקוס ולשעמם רוב הזמן. במקום זה הם עדיין חדים אחד כלפי השני וכלפי מושאי הביקורת שלהם באופן שמפצה על המניירות הקטנות שאנחנו כבר מכירים היטב, ומצחיקים מספיק (הניסיון מלמד שמדד הצחוק רק הולך ועולה במהלך העונה) כדי לחפות על המציאות הקודרת שמאחורי הבדיחות. הביקורת על בנט והתלהמותו חסרת התוחלת, השאלות לספר התקציב וההכרה ב"דרבי דת" שיש לנו עם המוסלמים, הם כולן שוב מה שאנחנו מצפים ממצב האומה אחרי חמש שנים: שתנסח אמירה חדה וברורה על המצב בלי להיכנע למשבצות שמאל-ימין הצפויות. לעזאזל, אפילו לאורנה בנאי הייתה בדיחה ימנית. להמשך קריאה (מירב)

9 מחלקת גנים ונוף עונה 6 פרק 6

7.5 מחלקת גנים ונוף עונה 6 פרק 7

אני שונא את זה שלוח השידורים מאלץ אותי להקדיש פוסט אחד לשני פרקים, וזה נכון ביתר שאת במקרה כמו זה, שחשתי הבדלי איכות משמעותיים בין שני הפרקים. במהלך הצפייה בראשון שבהם, "פיליבאסטר", התמוגגתי כל כך. הוא היה מצחיק, קסום, מענג, "מחלקת גנים ונוף" בשיאה. בעת הצפייה הייתי בטוח שאלה הן פשוט נגזרות מההפסקה הארוכה שנכפתה עלינו – כל מפגש מחודש יהיה משמח. אבל אז הגיע הפרק השני והבהיר שזה לא המקרה.

לא ש"הצבעת הדחה" היה גרוע, רחוק מזה, אבל הפרק נדמה כמו התגשמות נוספת של נוסחת "מחלקת גנים ונוף" שעליה הלנתי מאז תחילת העונה: דברים רעים קורים לדמויות האהובות, הן מבואסות, הן מקבלות עצה או נתמכות על ידי החברים, הן משלימות עם המצב ומחליטות להוציא ממנו את המיטב. הצבת שני הפרקים זה לצד זה מאששת שהשבלונה ש"מחלקת גנים ונוף" רצה עליה לאחרונה איננה כורח המציאות. בראש ובראשונה, כפי שכבר הצהרתי בעבר: אנדי חייב להיות שם. זה לא מקרה שהפרק היחיד אתו הוא גם זה שהיה מעולה. שנית, למען השם, מוכרחים להנמיך שם את מפלס הבאסה.

ב"פיליבאסטר" הייתה לנו לזלי על גלגיליות במהלך שעות של סבל, וזו הייתה לזלי במיטבה. ואז גם נזרק באמצע הטוויסט כשמתברר שאנשי איגלטון ממש לא הולכים לתמוך בה והיא בכל זאת המשיכה, וזו הייתה לזלי במיטבה. ואז כשקריסטן בל החמיאה לה על מה שעשתה ולזלי לא הבינה מה ייחודי בפיפי שאך זה הטילה בוויז-פאלאס, זו הייתה לזלי במיטבה. ואם זה לא מספיק, היא שפכה על ג'אם קנקן מרגריטה, ובן חשף פנטזיה אירוטית מופלאה. במקביל טום ונדיה כייפו להם – טטיאנה מסלאני כל כך חמודה והם באמת מתאימים, בניגוד לשידוך המזעזע שלו עם אן – רון ודונה חברו יחדיו, משהו שאני לא זוכר שראינו אי פעם קורה, וכאמור, אנדי חזר לבקר ושידרג את הפרק בטירוף.

ב"הצבעת הדחה" קיבלנו טוויסט שהייתה סבירות גבוהה שיגיע – לא היו בונים שוב עלילת "הצביעו ללזלי" אם התוצאה הייתה זהה לפעם הקודמת – אבל באופן אירוני דווקא הקו העלילתי ה"מפתיע" הזה, משמעותו היא שוב אותה שבלונה. יתר על כן, מאורעות לזלי ובן הזכירו באופן לא יאה עלילה אחרת בסדרה, "רון ותמי 2". כזכור, רון ותמי השתכרו, הפגינו בפומבי התנהגות בלתי הולמת, הלכו להתקעקע וכן הלאה. את אותן דרכים רעות של רון כאשר הוא חובר אל תמי, ניתן לזהות גם אצל לזלי ובן כאשר הם מרימים ידיים לנוכח התנפצות החלומות שלהם. זאת ועוד, אחד הניסיונות של החברים לחלץ את רון ממקסם השווא היה וידאו שהוא עצמו הקליט, שיטה שמאוד מזכירה את זו שאן השתמשה בה כדי לנער את לזלי, הגם שבמקרה הזה אלה היו מילותיה של אן בקולה של לזלי.

הדחתה של לזלי אמנם לא מאוד הפתיעה, אבל בהחלט מעלה תהיות בנוגע למה שהולך לקרות מכאן והלאה. כל כך הרבה משתנה, ולרעתה של לזלי, כי בקרוב גם אן וכריס עוזבים, כך שמעניין יהיה לראות לאן הסדרה תיקח אותה הלאה. אני יכול להתנחם בכך שיש סיכוי סביר שמכאן והלאה נראה פחות מחבר המועצה ג'אם, ולקוות שאנדי ישוב מהר ככל הניתן אל פאוני, והפעם כדי להישאר. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

7 החץ עונה 3 פרק 4

ההבטחה של אוליבר להיות כן עם ת'יאה לא מתבטאת לחלוטין כל עוד הוא לא מספר לה את סודו הגדול, על זהותו השנייה. יחד עם זאת, כל אחד מהם שומר סודות מהשני, וגם ת'יאה טרם יידעה את אחיה שבחודשים האחרונים היא הייתה בקשר עם אביה הביולוגי, וכי הוא נמשך. אין לכך אישור, אך ייתכן שמרלין ביקש מת'יאה לעשות זאת, מסיבה כלשהי.

סוד גדול נוסף שממשיך להתנדנד מעל כולם הוא מותה של שרה, עליו קוונטין עדיין לא יודע. משום מה לורל מחליטה לא רק להסתיר את המידע מאביה, אלא גם להעמיק את השקרים. כרגע היא בוחרת בדרך שתמשיך את המורשת של אחותה, אבל במסגרת המשפחתית והפרטית לורל כושלת וכשקוונטין יגלה את האמת – כך או אחרת – זה יהיה גרוע פי כמה מאשר היה מגלה בזמן אמת.

שובה של ניסה וניסיונותיה לנקום את מותה של אהובתה, הסתיימו בעימות עם אוליבר ואיסור שלו לפעול נגד מרלין. אמנם האחרון טוען שהוא לא הרג את שרה ואוליבר מאמין, אולם מחיר הדמים על ראשו היה קיים לפני כן, וראס אל גול – אביה של ניסה – לא מוכן שיעמדו בדרכו ובדרך "הקוד" של ליגת הצללים, בהם בגד מרלין.

בקומיקס ראס מזוהה כאחד הנבלים המרכזיים של באטמן, לאו דווקא כיריב טיפוסי, אלא כמי שרואה באויבו המושבע שווה ערך ולעתים יורש כתר. ללא ההקשרים הרומנטיים (ברוס וויין וטליה אל גול) והמשפחתיים (בנם המשותף של ברוס וטליה, דמיאן) יהיה מעניין לראות לאן ייקחו את היריבות החדשה בגרסת "החץ".

להמשך קריאה (תומר סויקר  מבלוג קפה + טלוויזיה)


7 בתולות עונה 1 פרק 1

''חם' מציגה דרמת מתח ומסתורין ישראלית שמתרחשת בקצה ארץ ישראל והופכת את האזור לארץ זרה, מיוחדת ופראית על רקע סיפור מסתורין של היעלמות? הידד, עונה חדשה של "תימרות עשן"! אה, לא? שו "בתולות"? טוב, ניתן סיכוי, אם זה עבד כל כך טוב קודם.

התוצאה לא יותר מנחמדה. במקרה של "בתולות" מדובר בקצה הדרומי של ישראל, אילת, ועל רקע נופיה המדבריים עוקבת העלילה אחרי שלי רג'ואן (מגי אזרזר, "נויורק"), שוטרת מקומית קשוחה ביחידת "זרים", ששגרת חייה מופרת כאשר יום אחד נמצאת גופת אישה עירומה בתוך בריכה ריקה בהרים, ומתברר כי זוהי אחותה התאומה שנעלמה לפני חמש עשרה שנה ונחשבה למתה, אבל בפועל חיה ממש עד עכשיו ומתה כבוגרת. הגילוי החדש סוחף אליו את שלי, בני משפחתה וחבריה. בעיקר כמובן אביה (ששון גבאי), היפי שעדיין מתגעגע לימים העליזים של טאבה, וגם חברו הטוב שמנהל חוות גמלים (אלון אבוטבול) וחברים נוספים מעברה של המנוחה.

אילת המוצגת בסדרה מתרחקת מעיר הנופש המוכרת ומשרטטת אותה כעיר ספר צהבהבה ושכוחת-אל עם חוקים משלה, מורכבת מתמהיל של אנשים שגדלו במקום או ברחו אליו מהמרכז. על פיה מדובר במקום ייחודי המאכלס מסתננים לא חוקיים מאריתראה שראו משהו מוזר בים ומפחדים משדים, ברקע שלו מתהלכים בדואים מסתוריים, מיתוסים על בתולות ים צפים כבר מעצם שמה של הסדרה – ואיכשהו למרות כל המרכיבים המפתים האלה, "בתולות" לא מצליחה ליצור קסם. בניגוד ל"תימרות עשן", שהפכה את רמת הגולן ליקום מקביל מרהיב שאנחנו מאמינים בקיומו ובתקתוק החריג שלו, שאנחנו יכולים לזרום בקלות עם הדברים המשונים המתרחשים בו, אילת של "בתולות" נדמית כמו סתם מדבר מדברי. להמשך קריאה (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

6.5 סוכני שילד עונה 2 פרק 5

שילד משחקת קצת מחוץ לפורמט מפלץ-השבוע, בפרק שמוקדש כולו לעלילה המתמשכת. הפרק מתחיל בפיגוע של הידרה במהלך חתונה של קצין בצי האמריקאי, שכוון נגד אנשי יחידה שנלחמת בהידרה. זו כמעט הערת שוליים בפרק, אבל ההחלטה להציג כאן את הצי האמריקאי, לאחר שנוצר הרושם שחיל האוויר מוביל את המאבק בהידרה, נועדה אולי לתת תמונה קצת יותר רחבה של המאבק הזה. את הידרה זה בכלל לא מעניין: הפיגוע הוא ניסוי כושל-למחצה להשתמש ביכולת של האובליסק כנשק . עם זאת, כפי שסימונס מציעה לד"ר וייטהול, היכולת של הידרה לעשות זאת מוגבלת כל עוד אין להם את האובליסק עצמו (שם זמני – בסוף הפרק אנו מגלים שהוא נקרא  "the diviner").

סימונס מנסה להעביר את המידע הזה אל קולסון, אבל ראינה , שנמצאת תחת אולטימטום של וייטהול מהפרק הקודם, מנצלת את ההזדמנות כדי לנסות לסחוט את קולסון. ראינה מבקשת בתמורה להביא את סקאיי (שם זמני) אל אביה, שבתורו יחזיר לה את הדיויינר, אבל קולסון מסרב להצעה, ובפועל מגייס את ראינה לריגול עבורו בהידרה. האס בשרוול שמאפשר לקולסון לעשות זאת הוא בובי מורס, סוכנת נוספת שהוחדרה להידרה בתור אחראית אבטחה. בובי  – ולא "ברברה" או "הסוכנת מורס" כפי שהפרק טורח להדגיש משום מה – מחלצת את סימונס, בדרך לשני מפגשים-מחדש מרגשים: האנטר עם בובי, הלא היא האקסית-מהגהינום שהוא תיאר בפרק הקודם, וסימונס עם פיץ, שהיה עוד מוטרד הפרק מיחסי קיימת-לא-קיימת עם סימונס-2. את בובי מגלמת אדריאן פאליקי, הלא היא קארה מסמולוויל (וגם וונדר וומן בפיילוט כושל).

השיח בין קולסון לסקאיי בנושאי בריאותו של קולסון והסאגה המשפחתית שלה נותר מייגע וכתוב רע, אבל בפרק הנוכחי היו לו שתי השלכות מעניינות: האחת, בהערה של האנטר על הקרבה הבעייתית בינהם (שנענית בהצלפה של סקאיי על שיכרותו), והשנייה היא הצגת יחסי האב-בת שלהם לאבא של סקאיי, המכונה על ידיה מפלצת. התמונה החלקית הזו שולחת את אבא של סקאיי אל זרועותיה של הידרה עם הדיויינר, מה שמבשר רעות עבור קולסון, ראינה, וכפי שהוא מעיד, כולם.

לא לגמרי ברור מדוע סקאיי בוחרת לאמץ את התמונה החלקית שמוצגת על ידי הקטל שהשאיר אחריו אביה ולהחליט שהוא מפלצת (כצופים, אנחנו נחשפים לכך שהוא אינו יציב, אם כי ההתייחסות שלו לווייטהול כרוצח והרצון שלו להתאחד עם סקאיי מציגים כמה צדדים נוספים שלו). בנוסף, לא לגמרי ברור רצף הזמן שבמסגרתו ראינה מחליטה להחזיר את סקאיי אל אביה דווקא עכשיו – אמנם כעת היא נמצאת במצב של חוסר ברירה, אבל נוצר הרושם שאולי גם קודם הייתה בידיה המוטיבציה, ואולי היכולת, לעשות כן.

הרפרנסים הפעם בחסות חלב הידרה בצבע קרמין:

*בקומיקס, מורס מכונה מוקינגבירד, ומלבד קיק-אסיותה הכללית, היא האקסית של הוקאיי. אף על פי שהוא קיים ביקום הקולנועי של מארוול, קשר כזה נראה לא סביר לסדרה – ייתכן שהקשר בין האנטר למורס אמור להיות מקבילה לכך.

*מעבר למורס, הרפרנס היחיד המפורש הפעם היה ל בסי פרת-השאול, כניסוי של הידרה.

*למיטבי הלכת, הנה תיאוריה לגבי רפרנס קצת פחות מפורש (סעיף 2 בהערה המקושרת).

(שין-גימל מבלוג קפה + טלוויזיה)

6 אחוזת דאונטון עונה 5 פרק 4

פתיחת העונה המוצלחת והקצב המהיר של הפרקים הראשונים הצליחו ליצור עניין משמעותי בסדרה שחשבתי שכבר לא יהיה, אבל הפרק הזה, למרות שגם הוא הורכב מסצנות קצרות שנחתכו במהירות, היה משעמם למדי. כמעט כל דבר שקרה בו לא קידם אותנו אפילו מילימטר בעלילה ולא לימד אותנו שום דבר על הצפוי הלאה. מרי ניסתה לזרוק את לורד גילנגהם אבל נתקלה באותה עקשנות אנוכית שכבר ראינו עונה וחצי, אז מה השתנה? וצ'רלס בלייק חזר לתמונה שזה נחמד, אבל ככלות הכול צפוי לחלוטין. ומה עם אנה ובייטס, שלא מפסיקים לשחק את המשחק סביב מותו המסתורי של מר גרין ומפריחים רמזים משונים אחד לשנייה? זה כאילו הם כבר נואשים לספר את האמת. גם אנחנו נואשים לדעת אם בייטס אכן מסוגל לנקמה אלימה כזאת והאם יוצרי הסדרה מסוגלים לזרוק אותו שוב לכלא, אבל נדמה שלעולם לא נדע. להמשך קריאה (מירב)

5 מחלקת גנים ונוף עונה 6 פרק 10

מאה פרקים, איזה ציון דרך מהותי בחייה של סדרה, ובמקרה של "גנים ונוף" – איזה סמל בינוני ועצוב לעייפותה. לא הייתה שום חגיגיות בפרק הזה, אלא אם כן מחשיבים את הגיחה לפריז ככזו (שאינה מלהיבה אחרי לונדון בתחילת העונה, כולל הנסיעה הפרטית של רון למבשלת הבירה הסקוטית). במובנים רבים הפרק הזה הקנה תחושה של מיטב הלהיטים, ובכך הכוונה היא כמו לשמוע את אותם שירים שאהבנו פעם אבל עכשיו אנחנו מבינים כי קרוב היום שבו לא נוכל לשמוע אותם שוב במשך כמה עשורים טובים. גרי-ג'רי-לארי-לני, חה חה חה. היי, הנה הוא שוב עושה משהו מדהים וכל החברים מפספסים את זה, הנה הוא שוב משקף את כל מה שרע בעיניהם אפילו כשהוא מביא בדיוק את מה שהם צריכים. הנה לזלי שוב אובססיבית למשהו שאינה יכולה להשיג, הנה העיירה כפוית טובה הזו שוב מחבקת את כל מה שרע, הנה כריס נוהג ככריס וכן הלאה וכן הלאה.

האירוניה היא שכל אלה קורים בשעה שהסדרה בעליל פונה אל כיוונים חדשים, הן עם לזלי המודחת והאופק החדש שלה והן עם כריס ואן שעוזבים [1], ובכל זאת נכון לעכשיו עולה תחושה קשה ומבאסת ש"מחלקת גנים ונוף" כבר לא מסוגלת לחדש. זה לא באמת חייב להיות ככה, ראינו פה ושם לאורך העונה שהסדרה עדיין יודעת להיות נהדרת. הבעיה היא שהיא שבויה בקונספציות שהן לא סתם טחונות אלא ממש רעות, וההצטברות שלהן זו על גבי זו יוצרת גלעד המהווה תמונת מראה מעופשת לימיה הטובים של הסדרה, עונות 2-4. הדוגמה העיקרית לכך היא שוב ג'רי, ואני חוזר אליו כי זה הדבר הכי גרוע שהסדרה מקפידה לעשות. עצם העובדה שפרק המאה החשוב טרח עם שלוש דוגמאות נפרדות ל"נחיתות" שלו, בעיניי מהותי מאין כמוהו.

[1] מה גם ששם הפרק בוודאי טומן בחובו משמעות של ממש בנוגע לאופן שבו היוצרים רואים את המשך הסדרה – העובדה שלזלי השתמשה בבאנרים ישנים כדי ליצור חדש אבל שגוי, מהווה בפני עצמה אלגוריה שניתן לפרש אותה בכמה אופנים, אבל מבחינתי משרתת בדיוק את הטענה שלי. (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

מה יהיה לנו השבוע?
29 בנובמבר עד 6 בדצמבר
 
ביום ראשון: אוליב קיטרידג' והירושה מסתיימות (yes Oh), רופא להשכיר 6 מסתיימת (yes דרמה), שמש שקרנית מסתיימת (HOT3)
ביום חמישי: זהות נרדפת מסתיימת (yes אקשן)
ביום ראשון הבא: ליליהאמר 3, אנשי הצללים 2 (yes Oh)
 
שידורים חוזרים ויומיות:
חדש: בוליווד, א'-ה', החל מיום ראשון (yes קומדיה)

ש"ח: פרנקלין ובש 2, א'-ה', החל מיום ראשון (HOT3)

ש"ח: סקנדל 4, בימי שני (HOT3)

***


רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il

תגובות (3)