המסך המפוצל

אם בארזים

ערוץ 10 רוצה להיות "ערוץ 2 - הדור הבא". זה אומר לקחת לו את הטאלנטים. האם לכך התכוון המשורר כשרצה עוד תחרות?

מאת: שי מגל

פורסם: 16-12-2002
30 תגובות
הם השקיעו כמה וכמה מיליוני דולרים רק בשביל לבלום את המתחרים. זה לא היה כל כך ריאלי - כי לכל שבת יש מוצאי שבת ובסוף צריך לשלם את הצ`קים שמפזרים, אבל באותה התקופה זה היה הדבר היחידי שנותר לעשות. הם חששו מהמתחרים, הם ידעו שהם צריכים להיות הרבה יותר טובים, אז הם פיזרו כספים לכל הרוחות. ללא בקרה אמיתית, אפילו ללא אג`נדה מסודרת. או אולי התכלית היתה אחת: להיות יותר טובים מהמתחרים, במגרש שלהם, לא משנה מה. חלפו החודשים, נרגעו הרוחות, והם היו צריכים לפרוע את ההבטחות. אחר כך התחיל הבלגן האמיתי. חברות הכבלים? כן, אבל לא רק.

"פתאום קם אדם בבוקר, ומחליט שהוא איל תקשורת, ומתחיל ללכת. היישר אל התהום" - אמר שר התקשורת, ראובן ריבלין, בנאום שנשא בסוף חודש אוקטובר. בעיתון הכלכלי גלובס נשאלה השאלה באם התייחס בכך ליוסי מימן, מבעלי ערוץ 10 והמממן העיקרי של הערוץ. במשרד התקשורת הכחישו כמובן, אבל הכדור עדיין באוויר: זאת התנהלות נכונה? כל הכסף הזה, איפה הוא היה מקודם, למה רק עכשיו משתמשים בו ומה יהיה אם הרייטינג ימשיך לדשדש? או אז ננסה לפתוח מחדש את החוזים?

ערוץ 10, שהוספד רבות ע"י טובים ורבים - פחות או יותר, החליט שאם כבר ליפול אז מומלץ להיכנס לדפי ההיסטוריה. מזה כמה חודשים שהערוץ מחתים ומנהל משאי ומתן עם טאלנטים רבים - בעיני הציבור ובעיני עצמם. מצבו של הערוץ בכי רע, ככה ש"מקום עבודה חדש, רענן ובעל פוטנציאל לטווח ארוך" זה לא חלק מהשיקולים של העוברים / עורקים / משת"פים / בוגדים (תלוי את מי שואלים ומתי). מה נשאר? השעמום שהיה בערוץ 2 ובטח בערוץ 1, וכסף, הרבה כסף. הרבה מאוד כסף. וכך שודרגו מיקי חיימוביץ` (שעלתה 850 אלף דולר בשנה), ירון לונדון, רפי רשף, אברי גלעד והיום גם ארז טל, שצפוי לקבל - על פי הערכות בשוק - 4-5 מיליון דולר בחוזה לשנתיים. והיתר? היתר נותרו ספונים בבתיהם תמורת חוזים משופרים, שעולים יותר כסף. הרבה יותר כסף.



בתגובה להשתלשלות המאורעות, צוטט היום מנכ"ל הרשות השנייה כאומר ש"יש לבלום הוצאות ענק על כוכבים". מעבר לדאגנות כזו או אחרת, מסיבה זו או אחרת, שמפגינים ברשות השנייה, לא ניתן להתחמק מהמחשבה שאולי מעבר לכל ההשקעות ברכישת מותגים מערוץ 2, בעיקר ערוץ 2 ורק מותגים, לא יישאר כסף, מספיק כסף, לתוכן עצמו. יתרה מכך, היוצרים והאמנים נאבקים כיום לקבל פירורי שכר שהובטחו להם לא אתמול ולא שלשום, ולהמשיך לשמר את היצירה העברית (שלא קוראים לה "שאול"). לא כדאי להיכנס לדמגוגיה זולה והפרחות סיסמאות, אבל בכל זאת, בלון אחד או שניים למחשבה: ה-850 אלף דולר של מיקי, כמה יוצרים רעבים שעובדים כנהגי מוניות היו יכולים לפרנס? ה-5 מיליון דולר של טל, לא היו מספיקים לסדרה אחת איכותית (שקוראים לה "שבתות וחגים"), כולל המשכורת לאנסמבל ראוי? ואם כל הכסף זורם למקבץ של עשרה אנשים, מה ייוותר לשאר - כלומר למרבית - השחקנים, הכותבים, המגישים, התחקירנים, אנשי הסאונד, הצלמים, נערות המים ונערי התסריט?

"בחצי השנה הראשונה של `בית-שאן סרט מלחמה`, רינו ואני לקחנו הלוואות. היתה חצי שנה סיוט. כל החברים שלי חשבו שאני משוגע, מי רוצה לראות בכלל סרט על קבוצת כדורגל מבית-שאן, ואתה בהלוואות על עשרות אלפי דולרים, כי אתה מאמין בחומר. עבדנו בלי כסף שמונה חודשים, הלוואות רק כדי להתפרנס, סיוט. ו`טלעד` קנו את הסרט ב-37 אלף דולר והסרט עלה 112, כי ככה זה עולה. כולם מקבלים כסף, חוץ ממך. `טלעד` משדרים אותו, היסטריה, רייטינג בשמיים ופרסומות של 200 אלף דולר. והם שידרו את `בית-שאן` שלוש פעמים. הנה, הצלחה, שוב, `טלעד` מרוויחה חצי מיליון דולר מ-3 שידורים חוזרים, ואתה בחובות. למה זה ככה? כי אתה האמן, ולאמן עושים טובים. כל השיטה בנויה על ניצול".
הדובר הוא דורון צברי, שבסדרה התיעודית האחרונה שלו ליווה ביחד עם ג`ולי שלז את המאבק של התופרות במצפה רמון, ובלי קשר נאבק - כמו כל היוצרים - בזכייניות ובחברות. למה? שו למה.

ערוץ 10 רוצה להיות "ערוץ 2 - הדור הבא". זה אומר לקחת לו את הטאלנטים, ביחד עם כל מה שהם מביאים - מוניטין, הרגשה של ניצחון, טעם של בית, כלומר טעם של ערוץ 2, קשרים ענפים ואת כל מה שלמדו במקומות אחרים, ביחד עם התוכניות שלהם. האם לכך התכוון המשורר כשרצה עוד תחרות? ואולי המשורר בכלל לא התכוון-חשב-השכיל להבין את מה שיהיה, העיקר שיהיה? בערוץ 2 אפשר להרגיש נבגדים, אפשר להרגיש שנאה, אבל כל רגש יהיה מהול בהרגשה שאם זה היה ההפך - לא היתה מתקבלת תוצאה אחרת. מחויבות רגשית לחוד וכספים לחוד אחר, חשוב הרבה יותר, מה גם שלא מדובר בעדת צדיקים שכרגע ברוטוס נעץ סכין בלבה.

אם להתרשם לפי מה שקרה לחברת הלוויין YES ולחברת הכבלים הממוזגת (אוטוטו, מעבר לפינה, אומרים), קשה לקוות לטוב. הבידול בין שתי הפלטפורמות נמצא במגמת הצטמצמות, וההפסדים ממשיכים להתנקז בסיטונות אל עברו של הצופה עם הכרס והשלט. סביר להניח שכולם היו עושים דברים אחרת בדיעבד, אבל לא בטוח - ערוץ 2 ו-10 מריצים עכשיו את אותו המאבק בדיוק. תככים, הבטחות וכסף ירקרק בעיניים. ממש יער כמה שזה ירוק. "הם לא השאירו לי דבר, הם לא השאירו לי דבר" אומר השיר, אבל כאן אין אחים והמלחמות מלוכלכות. הסוף בטוח לא יהיה נקי.