העונה הרביעית מתאפיינת, כאמור, בניסיונות ההסתגלות של באפי וחבריה אל החיים בקולג' ואל תהליכי ההתבגרות העוברים עליהם. הפרק השביעי בעונה מפתח את העלילה העונתית באופן משמעותי ועוסק בחיי הקולג', באהבה ובזהויות עצמיות בצורה חכמה, שנונה ומשעשעת. את הפרק כתב דגלאס פיטרי וכבר מן הצפייה הראשונה התאהבתי בו והוא אחד הפרקים היותר אהובים עלי בסדרה.

תקציר העלילה
ספייק נחטף באופן מפתיע ע"י אנשי קומנדו מסתוריים ומוצא את עצמו כלוא בתוך תא במקום לא מוכר, אך למרות זאת מצליח להימלט משם בעור שיניו. ריילי, שסבור שבאפי מעט "משונה", מגלה להפתעתו שיש לו רגשות כלפיה. באפי מצידה עסוקה בלסייע לווילו לצאת מהדיכאון שלאחר עזיבתו של אוז. ריילי פונה אל ווילו ומבקש את עזרתה בסיפוק מידע על באפי, ואף מנסה לפלרטט עם האחרונה, שלא בהצלחה מרובה. בינתיים, ההימלטות של ספייק מסיחה הן את דעתה של באפי (לאחר שזאנדר מצליח לגלות שהוא שב לסאנידייל) והן את דעתו של ריילי - שמתגלה כחבר ביחידה צבאית מאומנת שקשורה לממשלה, אשר פרופסור וולש עומדת בראשה. ספייק מחליט לחסל את באפי אחת ולתמיד ומגיע לחדרה במעונות, אך נתקל דווקא בווילו. לתדהמתו, הוא מגלה שכאשר הוא מנסה להשתמש באלימות, משהו מונע ממנו לעשות כן. ריילי ובאפי מגיעים לקמפוס בנפרד ונלחמים האחד בשניה מבלי לדעת שהוא סוכן והיא קוטלת, בעוד ספייק מצליח איכשהו להימלט. בסיום הפרק נפגשים באפי וריילי, מדברים, והיא מגיעה למסקנה שהוא "משונה".

הסצינות הבולטות והדיאלוגים הטובים
הפרק עמוס בסצינות יפות, משעשעות וחשובות והבחירה היתה קשה ביותר. ובכל זאת, הנה מספר סצינות בולטות במיוחד: סצינת הפתיחה, שבה באפי שוברת חצי מהקפיטריה בשלומיאליות בזמן שהבנים מדברים עליה, מאד משעשעת ואירונית. העימות בין באפי לפרופסור וולש חשוב ויפה והוא לא רק מעיד על האומץ של באפי אלא גם קצת מפתיע לאור התגובה של הפרופסור ("אני מחבבת אותה") ותגובתו של ריילי ("באמת? את לא חושבת שהיא קצת משונה?"). סצינה מאוד חשובה ויפה מבחינה ויזואלית מתרחשת כאשר ריילי וחבריו נכנסים למטה "היוזמה" ובפעם הראשונה נדהמים הצופים לראות שמתחת לקמפוס עצמו מסתתר בסיס ענק שבו מתפקדים סוכנים ממשלתיים.



גם הסצינה שבה מגיע ריילי לקבל סיוע מווילו נפלאה - מעבר לאירוניה החמודה בקטע, שבו ווילו מנסה להעלים את כלי הנשק של באפי מתחת למיטה והוא מסייע לה מבלי לשים לב במה מדובר, השילוב בין המלנכוליה של ווילו לבין התמימות הבוקית של ריילי הופכים את הסצינה למעניינת ומאפשרים לנו ללמוד הרבה על שתי הדמויות. וכמובן, המפגש בין זאנדר להרמוני שמתחיל בהחלפת עקיצות חביבה ומתפתח לקרב סוער ואלים (כמו שתי ילדות בכיתה א'...).

אבל ישנן שתי סצינות שמצאו חן בעיני במיוחד בפרק הזה, שתיהן מעבירות מידע חשוב.

הסצינה הראשונה עוסקת במפגש מוזר בין באפי וריילי. שתי הדמויות קיבלו מידע על ערפד מסוכן שמסתובב חופשי ברחבי הקמפוס, הן מנסות לאתר אותו, נתקלות אחת בשניה, לא מבינות מה מעשיה של הדמות האחרת על אותו ספסל באמצע הקמפוס ומנסות "להיפטר" ממנה. מלבד האירוניה והגיחוך שבסצינה, יש כאן התייחסות לרעיון מרכזי בפרק - העיסוק בזהויות. באפי לא יודעת שאותו בחור רגיל שהיא מכירה מחיי היומיום בקמפוס הוא בעצם גיבור סודי שבלילות נלחם בערפדים, ולהפך. הסצינה הזאת מבטאת את הרעיון הזה - שתי הדמויות באמצע שליחות ומרגישות שלא בנוח בזמן שהדמות השניה תקועה להן פתאום, דווקא במקום הזה. שתיהן מנסות להעלים אחת את השניה מתוך תחושה שזו הדרך הטובה ביותר לגונן עליה מבלי לחשוף את סודן הגדול. שתיהן מחויבות למשימה שלהן - לטפל בערפד המסוכן ולמנוע ממנו מלפגוע באזרחים תמימים ושתיהן סבורות שצריך להרחיק מהמקום את הדמות השניה מכיוון שהיא עונה להגדרה הזו, מבלי לדעת את האמת.

הסצינה השנייה היא זו בה ספייק מגיע לחדרה של ווילו ומנסה לתקוף אותה. מטרתה של הסצינה היא להעביר את המידע על הצ'יפ במוחו של ספייק, שמונע ממנו לתקוף אנשים. הסצינה הקודמת לה מסתיימת בצורה מאד מפחידה, כאשר רואים את ספייק מתנפל על ווילו במטרה להרוג אותה (ואגב, ג'וס ואנשיו שתלו שמועות כזב ברחבי הרשת שדמות מפתח עומדת למות בפרק הזה, כדי שמעריצים יחשבו שזו ווילו). אבל הסצינה המדוברת נפתחת כאשר ספייק מחזיק את הראש כשהוא מתוסכל ו-ווילו מנסה לנחם אותו ולציין שבעצם אולי היא האשמה, בעוד ספייק מצדו מבטיח לה שאצלה הכל בסדר. לא קשה להבחין שקשיי התפקוד של ספייק כערפד הם בעצם מטאפורה לגבר שלא מסוגל לתפקד מינית. הרעיון הגאוני והביצוע המבריק - יחד עם הבחירה בדמותה של ווילו לתפקיד הקורבן - הופכים את הסצינה לאחת האהובות עלי בכל הסדרה. בתוך כל זה, כמעט ושכחנו שכל הסצינה מתרחשת מייד לאחר שהוא ניסה להרוג אותה, ושכל הדיאלוג הזה הזוי ומטורף לחלוטין:

ספייק: "אני לא מבין. דבר כזה אף פעם לא קרה לי בעבר"
ווילו: "אולי היית עצבני?"
ספייק: "זה הרגיש בסדר כשהתחלתי. בואי ננסה שוב" (מתנפל עליה שוב, ומייד תופס את הראש בכאב) "לעזאזל!"
ווילו: "אולי אתה מנסה יותר מדי. זה קורה לכל ערפד?"
ספייק: "לא לי, זה לא"
ווילו: "זאת אני, נכון?"
ספייק: "על מה את מדברת?"
ווילו: "ובכן, הגעת כדי למצוא את באפי, ואז התפשרת. לא רצית לנשוך אותי. במקרה הייתי באזור"
ספייק: "שטויות!"
ווילו: "אני יודעת שאני לא מסוג הבחורות שערפדים אוהבים לנעוץ בהן את השיניים שלהם. זה תמיד כאילו 'הו, את כמו אחות בשבילי' או 'הו, את כזאת חברה טובה' "
ספייק: "אל תהיי מגוחכת. הייתי נושך אותך בשניה"
ווילו: "באמת?"
ספייק: "חשבתי על זה"
ווילו: "מתי?"
ספייק: "זוכרת בשנה שעברה? היתה לך את החולצה הורודה עם הלילך מתחת?" (נועץ בה מבט סקסי)
ווילו: "בחיים לא הייתי מנחשת! שיחקת את תאוות הדם שלך בצורה 'קולית' למדי"
ספייק: "מממ... אני שונא להיות ברור. לעשות עם השיניים וכל ה-'רררר' די מוציא את כל הכיף"
ווילו: "אבל אם היית יכול..."
ספייק: "אם הייתי יכול, כן"
ווילו: אתה יודע, זה לא הופך אותך לפחות מבהיל"
ספייק: (כועס) "אל תתנשאי עלי! (צועד לאורך החדר) אני רק בן 126 שנה!"
ווילו: "אתה יותר מדי קשה עם עצמך. למה שלא נחכה חצי שעה וננסה שוב? (עושה פרצוף מצחיק) או..." (תופסת מנורה ופוגעת בו בעצמה).



ומלבד הסצינות היפהפיות הנ"ל, לא היו חסרים, כמובן, דיאלוגים וציטוטים נפלאים אחרים:

פורסט (על באפי): תסתכלו עליה. היא לוהטת או מה?"
ריילי: "היא באפי"
פורסט (מתלהב): "באפי. אהבתי! הבחורה הזאת כל כך לוהטת, היא באפי!"
ריילי: "זה השם שלה, פורסט".

ריילי: "יש בה משהו מוזר, בלי ספק"
גרהאם: "אולי היא קנדית".

פארקר: "אתה יודע מה ההבדל בין תלמידת השנה הראשונה לבין אסלה? אסלה לא נגררת אחריך אחרי שאתה משתמש בה".

ווילו: "אוקיי, נניח שאני עוזרת. אתה מתחיל שיחה, היא הולכת מצוין, אתה מחבב את באפי, היא מחבבת אותך, אתם מבלים ביחד, הרגשות הולכים ומתעצמים, ויום אחד אפילו מבלי להבחין בזה אתה מאוהב. הזמן נעצר והתחושה היא שכל העולם נועד עבור שניכם, ועבור שניכם לבד. עד שיום אחד מישהו מכם קם ועוזב ותולש את הלב של השני,
ריילי: כן, זאת התוכנית...".

ווילו: "אם תפגע בה אני אכה בך למוות עם את חפירה... תבלו!".

זאנדר: "קחי את זה".
באפי: "אקדח זיקוק? זאנדר, אם אני מוצאת את ספייק אני תוקעת לו יתד, בלב, לא מאותתת לאוניות בים".

זאנדר (אחרי הקרב שלו עם הרמוני): "הרמוני, היה נחמד להשלים פערים. באמת. אני רק ארים את פיסות הכבוד הקרועות שלי ואלך הביתה".


פיתוח הדמויות בפרק
הפרק מצליח לגעת בדמויות רבות וללמד אותנו עליהן לא מעט:

באפי - הפרק הזה מלמד על מספר מאפיינים באישיותה של באפי. ניתן לראות שהיא חברה טובה כאשר היא מנסה לסייע לווילו להתמודד עם עזיבתו של אוז ובעיקר כשהיא מטיחה בפרופסור וולש את הדברים הקשים לאחר שזו מתייחסת לווילו בגסות. אפשר ללמוד מכך גם על האומץ של באפי, שמוכנה להתעמת עם דמות סמכותית ודומיננטית כפרופ' וולש מבלי להניד עפעף.

כמו כן, באפי מנסה להתגבר על פארקר באמצעות העזרה לווילו, שמאפשרת גם לה לצאת לבלות ולהשתחרר. כלומר: למרות הרצון לעזור לחברתה הטובה, יש כאן, לדעתי, אינטרס אגואיסטי של באפי לעזור גם לעצמה. המשך הפרק מלמד שוב על הקושי של באפי לשמור על הזהות הסודית שלה - מצד אחד היא מנסה לשמור על חיים נורמליים, ללמוד ולפגוש בחורים; מצד שני היא מנסה להגן על העולם. זהו אינו נושא חדש, והוא בהחלט טופל בפרקים אחרים, אבל בפרק הזה ניתן לראות זאת באופן בולט וברור, בעיקר בסצינה בה היא נפגשת עם ריילי בזמן שהיא יודעת שספייק מסתובב חופשי, והיא לא ממש ששה לדבר איתו אלא מנסה לסלק אותו. היא מגוננת עליו כעל אזרח תמים שלא מודע לעולם הערפדים והסכנות בו היא חייה, והיא אפילו לא מעלה על דעתה שיש עוד אנשים בעלי זהות סודית בקמפוס. נראה שבאפי לוקחת את העובדה שעולם הערפדים והמפלצות שלה הוא כה יוצא דופן, שהיא אפילו לא מעלה על דעתה - ואולי בצדק - את האפשרות שיש אנשים אחרים שנראים נורמליים כמוה אך יש להם סוד דומה.

ווילו - העזיבה של אוז הותירה אותה שבורה והיא שוקעת במלנכוליה קלה. כשהיא מתעמתת עם פרופסור וולש ניתן לראות שהיא מאמינה שהוא עוד יחזור ואף דואגת לשמור על האינטרסים שלו. למרות התסכול והדיכאון ווילו לא שוכחת את אוז ולא מתנהגת בצורה קטנונית או ילדותית (לפחות בינתיים). כשפרופסור וולש מתייחסת אליה בגסות היא עוזבת את המקום נסערת - נראה שהיחס הענייני של וולש חושף את הצד הרגיש והפגיע של ווילו. בהמשך, ווילו ממש לא מתלהבת לעזור לריילי שבא לבקש את עצתה בענייני באפי, והאמת היא שאפשר להבין אותה לנוכח הטיימינג הגרוע. אבל כשהיא רואה כמה הוא מאוכזב לפני שהוא פונה ללכת, היא מבינה שהוא בסך הכל בחור טוב שבאמת רוצה להצליח עם באפי ושוב נחשף טוב לבה - אפילו שזה קשה לה נפשית, היא מראה נכונות לעזור. לאחר מכן, ווילו מגלה גם צד מגונן כשהיא רומזת בצורה לא הכי עדינה מה היא תעשה לריילי אם הוא יעז לפגוע בבאפי.



המפגש הביזארי עם ספייק מגלה הרבה על ווילו - מצד אחד, שוב היא מצטיירת כטובת לב ונאיבית משהו כשהיא ממהרת לנחם אותו על חוסר היכולת שלו לתפקד כערפד. מצד שני, היא גם חסרת ביטחון עצמי וממהרת להאשים את עצמה (כמובן שזה מושפע גם מן המצב הנפשי שלה של אחרי עזיבת אוז). יחד עם זאת, ווילו מגלה תושייה ומחשבה מהירה כשהיא מתעשתת ומצליחה לחמוק מספייק.

ג'יילס - ג'יילס שם לב שהוא לא ממש חיוני לחבורה בזמן האחרון והוא לא הכי מאושר מכך. בכל זאת, אף אחד מהסקוביז לא מכיר את "מעלה מעלה". שיגעון! התהליך שעובר על ג'יילס מתחילת העונה ממשיך גם בפרק הזה, כאשר הוא חש שהוא כבר לא משמש אבא רוחני לבאפי ולכולם. הוא מרגיש כמעט מיותר - הוא כבר לא הצופה של באפי, אין לו עבודה בעקבות פיצוץ בית הספר, ובאפי כבר בוגרת וזקוקה לו פחות. הציוות שלו דווקא עם זאנדר - שמשגע לו את השכל עם קשקושיו הדרמטיים - רק מדגיש את המצב שלו ותחושותיו שהוא חסר תועלת. והאמת? גם בפרק הזה אין לו תפקיד משמעותי כל כך.

זאנדר - מתחילת העונה, זאנדר לא מוצא את מקומו. אין לו עבודה, המשפחה שלו לא מתפקדת והוא מרגיש שלוקחים אותו כמובן מאליו. מה גם שמאז שווילו ובאפי התחילו את לימודיהן בקולג', הוא רואה אותן פחות ומרגיש מרוחק מהן. גם הוא, כמו ג'יילס, חש שהוא לא ממש חיוני. הוא מחפש לעצמו תעסוקה, מרבה לפנטז על שדים שבהם יוכל להילחם ומרבה בתיאורים דרמטיים של המצב. כל זאת מעיד על שעמום ועל כך שהוא רוצה לתרום ולהשפיע, אבל מרגיש שהוא לא מסוגל. ובכל זאת, זאנדר מצליח להשיג מידע חשוב על שובו של ספייק. הקרב שלו עם הרמוני אמור להעיד על אומץ לב ונחישות, אך בפועל מעיד דווקא על מצבו הפתטי. למרות זאת, ייאמר לזכותו, שבניגוד לג'יילס, הוא מצליח לעשות בפרק משהו מועיל.

ריילי - ריילי דווקא מצטייר בפרק הזה כדמות מעניינת. מצד אחד, הוא נראה כ"בוק" לא קטן, ודי שמרן - הוא רואה בבאפי כ"מוזרה" מפני שהיא ישירה ומהירת לשון, והוא לא רגיל לראות בנות כאלה. מצד שני, כאשר פארקר מעליב את באפי הוא נוקט באקט אלים מתוך רפלקס, וניתן ללמוד מצד אחד על הג'נטלמניות שבו, ועל נטייה קלה לאלימות מצד שני. האגרוף הזה גורם לו להבין שהוא מאוהב בבאפי - נראה שריילי הוא אדם שנוטה להדחיק את הרגשות שלו, וההתפרצות הזאת הוציאה בבת אחת את רגשותיו כלפי באפי החוצה. העובדה שהוא הולך אל ווילו לקבל עצה מצביעה על חוסר ביטחון. זאת, יחד עם הניסיונות המלאכותיים שלו לפתוח בשיחה עם באפי מחזקים את התחושה שאולי יש לו בעיית תקשורת קלה עם בנות המין השני. בהמשך הפרק מתגלה שלריילי יש זהות סודית, ובכך הוא לא ממש שונה מבאפי - הוא מנסה לנהל חיים נורמליים ביום ולבצע את משימתו בלילה. מהפרק ניתן להבין שמבין החיילים הפשוטים, ריילי נחשב כמנהיג ורואים זאת ע"י התנהגותו בקרב - למרות חוסר הביטחון שלו לגבי באפי, כשזה מגיע למשימה - אין לו בעיה כזאת. הוא פוגש את באפי באמצע המרדף אחרי ספייק ומנסה, בדיוק כמוה, "להעלים" אותה מהשטח. גם הוא לא מעלה על דעתו שיש לה סוד משלה. באותו הרגע, המשימה היא בראש סדר העדיפויות שלו ובאפי מהווה עבורו מכשול אנושי שיש להיפטר ממנו. למרות זאת, כאשר חבריו לנשק מציעים לו להשתמש בבאפי כפיתיון לספייק (לא בהכרח רעיון רע) הוא מסרב בכל תוקף. ריילי אינו מוכן לסכן את הבחורה שיש לו רגשות כלפיה אפילו שהפעם אולי זה דווקא יכול לשרת את המשימה שלו. הייתכן שזה מעיד שהסוכן פין נותן לרגשות הפרטיים כלפי הבחורה המשונה הזאת להשפיע על קבלת ההחלטות שלו בשדה הקרב? ייתכן. מצד שני, אולי הוא לא היה מסכים גם אם היה מדובר במישהי אחרת. בכל מקרה, בפרק הזה ריילי דווקא התגלה כדמות שאינה בהכרח נטולת רבדים, רגשות ואינטרסים. חבל שבהמשך הסדרה דמותו לא עמדה בסטנדרטים שהציב הפרק הזה לגביה.

ספייק - ספייק חוזר לסאנידייל כשהאובססיה שלו לקוטלת לא יודעת גבולות. הוא אפילו מאשים אותה בחטיפתו ע"י "היוזמה" למרות שאין לו באמת מושג מה הולך. לאחר שהוא נמלט, הוא מייד מחפש אותה ורוצה "לסיים את העניין". אפילו כשהוא משוחח עם הרמוני, הדבר היחיד שהם מדברים עליו הוא הקוטלת. כרגיל, הוא פועל באופן אימפולסיבי ואובססיבי. עם זאת, הדרך שבה הוא נמלט והדרך שבה הוא מאתר את מיקומה של באפי שוב חושפים תחכום, מחשבה מהירה ותושייה מצדו. המפגש שלו עם ווילו מראה שוב את השכבות הרבות שבדמות - מצד אחד, הוא מרושע ואכזרי ומנסה לטרוף את ווילו למרות שחיפש בכלל את באפי. מצד שני, הצד האנושי שלו עולה אל פני השטח כשהוא שומע את חוסר הביטחון של ווילו - הוא ממהר לנחם אותה ולהסביר לה שזו לא אשמתה. כמו כן, שוב אפשר ללמוד מדבריו על תפיסת עולמו כערפד - הוא מחפש ריגושים ורוצה "כיף". בנוסף, בהתאם לאופיו הכן והישיר של ספייק, הוא מספר לווילו שרצה לטעום ממנה כבר בעבר. למעשה, כל המאפיינים של הדמות המורכבת הזאת נחשפים בפרק הזה במלוא הדרם.



הרעיון המרכזי
הפרק מדבר על מספר נושאים: אהבה, התמודדות עם הכאב שבאובדנה והריגוש שבהתאהבות עצמה, בדידות, ריחוק, הערכה עצמית וביטחון עצמי. כמו כן, הפרק מוכיח שוב שב"באפי" אין בהכרח "טובים" ו"רעים" ולא הכל "שחור" ו"לבן", כאשר ספייק הערפד מגלה שהוא כלוא בתא והופך להיות קורבן של קבוצת בני אנוש, קל לחוש אמפטיה כלפיו מפני שהוא מצטייר כקורבן חסר ישע, אלא שלאחר מכן שוב נחשף פרצופו המרושע של אחד מהערפדים המסוכנים בהיסטוריה כשהוא תופס את ווילו ומנסה לאכול אותה, אך לאור ההתרחשויות המפתיעות שקורות מייד לאחר מכן שוב קשה שלא לחוש סימפטיה מסוימת כלפי הדמות.

הנושא החשוב ביותר בפרק הוא הזהות. למעשה, חשיפת זהותו הסודית של ריילי נועדה להמחיש בצורה ברורה יותר את עולמה הסודי של באפי ובעיקר את הקונפליקט התמידי הזה בין החיים השגרתיים שלה כתלמידה לבין חייה הסודיים כקוטלת. אלא שבעוד שהעיסוק של באפי נלקח כמובן מאליו, מתקבל העיסוק של ריילי בהפתעה גמורה ויש בכך אירוניה מסוימת - דווקא זו שמייצגת את עולם הפנטסיות והשדים מתקבלת באופן טבעי ואילו זה שמייצג את העולם ה"אמיתי" מתקבל בהפתעה גמורה. התרגיל הזה נועד כדי להדגיש את רעיון הזהות - עם התקדמות העלילה אולי נשכחה קצת מהתודעה העובדה שעצם הרעיון שבאפי מנסה בכלל לחיות חיים נורמליים עם אחריות כמו שמוטלת עליה הוא מדהים למדי. למעשה, באפי מסכנת במידה מסוימת את המשימה שלה בהחלטתה להסתיר את זהותה האמיתית, אולם היא בדרך כלל יודעת לשים את הגבולות כשצריך ולשים את המשימה מעל לכל. לכן, מעניין לראות את הגישה של ריילי לעניין. ההימלטות של ספייק מאפשרת לנו לבחון את ההתנהגות של שניהם.

כשבאפי וריילי מבינים שערפד מסוכן מסתובב חופשי הם מעמידים את המשימה מעל לכל ומנסים לשמור על זהותם הסודית מבלי שתיחשף, מה שהופך את המשימה הזו לקשה עשרות מונים, הן מבחינה פיסית והן מבחינה מנטלית. שיא הפרק הוא בקרב בין באפי לריילי כאשר אף אחד מהם למעשה אינו יודע במי הוא נלחם. מצד אחד זה מגוחך, אך מצד שני מסמל באופן הטוב ביותר את מצבן של שתי הדמויות - כל אחת מהן חושבת שהיא נלחמת באויב מסוכן שמאיים על שלמות סאנידייל, ובפועל שתיהן נלחמות בדמות שהן חשבו שהיא אדם רגיל לפני כן. העשן שממלא את החדר בזמן הקרב מסמל את מסך העשן שמפריד בין הדמויות - הן חושבות שהן יודעות הרבה על הדמות השניה, אך בעצם הן לא יודעות שום דבר על חייהן האמיתיים. בסיום הפרק, באפי וריילי נפגשים ומנהלים שיחה ידידותית מאד. בפועל, שניהם מסתירים את האמת על הלילה שעבר ומתייחסים למה שקרה כאל אירוע טבעי. למעשה, השיחה הזאת מעידה על הפער העצום בין החיים ה"נורמליים" של הדמויות לבין החיים ה"סודיים" שלהן - הידידות הנרקמת בין שניהם ביומיום מנותקת לחלוטין מהשליחות שלהם, ושניהם מעוניינים לשמור על הידידות מבלי לחשוף את הזהות הסודית, ולהפריד בין חייהם הפרטיים לבין המשימה.


סיכום
הפרק הזה מספק המון מידע ובונה למעשה את העלילה הראשית של העונה. במהלך הפרק נחשפת העובדה שיש צ'יפ במוחו של ספייק ומתגלה סודם של ריילי ופרופסור וולש. כמו כן, מגלה באפי שספייק שב לסאנידייל וריילי מפנים שהוא מאוהב בבאפי. הפרק מעביר את המידע הנ"ל בצורה משעשעת ומבריקה ומצליח לגעת בנושאים רבים, מבלי להחמיץ את המטרה. הפרק גם מתמקד בצורה חכמה בנושא זהותה של באפי, שהוא לא נושא חדש, ובכל זאת מצליח לגעת בו מזווית אחרת ומקורית יותר, ואפילו הצליח לגרום לי לחבב את ריילי לזמן מה. אחת התכונות האהובות עלי ביותר בסדרה היא היכולת שלה לקדם את העלילה הגדולה והמורכבת, ובכל זאת לספר סיפור עצמאי. לטעמי, הפרק הזה עושה את העבודה הכפולה הזו בצורה מוצלחת במיוחד, ולכן זהו פרק כל כך ראוי.