המסך המפוצל

שלם וצפה

שי מגל על שיטת השלם וצפה, או, מה קורה כשדופקים, שוב, את אלו שלא יכולים. אחר כך גם ידפקו אתכם

מאת: שי מגל

פורסם: 27-08-2001
0 תגובות
קשה להאמין, אבל, שיטת ה"שלם וצפה", או, פיי-פר-ויו, מה שאנחנו לומדים להכיר ולהפנים רק עכשיו (מלבד מנויי תבל שראו את האור כבר לפני מספר שנים) נולדה בארה"ב כבר בשנת 1974, באוהיו קולמביה, לא פחות ולא יותר. כאן עוד לא התווכחו על מחיקונים והאנטי שלהם, ובארה"ב ראו פיי-פר-ויאו. לשירות קראו טלה-סינמה, מה שאומר שקופירייטרים זה כמו ישו, תמיד היו כאן ואף פעם לא הצליחו להרוג אותם (ותודו שזה אחלה שם), וכל סרט עלה לכם, בסביבות, השני דולרים וחצי. האיכות אחרת, המחירים אותו הדבר (בהתאמה לשנים, לאינפלציה, להמרות מטבע ולשמעון פרס) אבל הקונספט הוא אותו הקונספט.

השיטה, גם אם, למראית עין לפחות, נראית כמו עוד מאני-מייקרית סטיבן-ספילברגית (לפני A.I) מטעם חברות הכבלים ויס, היא, במידה מסוימת לפחות, יכולה להתברר כחתיכת הימור. מלבד נישת הסרטים, שם אול-בטס-אר-אוף, באירועי ספורט שונים, כמו גם במופעים, על החברות השונות להחליט אם שווה להן לשלם את הפרמייה בעבור זכויות השידור (ראו ערך המופע של מדונה ביס), כלומר, האם שווה להן לשלם, נגיד, מיליון דולר, כשאחר כך הן יקטפו מהצופים כ-50 מיליון דולר, או שפשוט הן יפסידו הכל (ראו ערך המופע של מדונה ביס) ואז הן הפסידו אותה ברולטה רוסית. זה קצת דרמטי, אבל, אם אתם מסתכלים על אנ.בי.סי, שהתערבה עם עצמה, אלוהים ובעלי המניות, שלפחות 5 מיליון מנויים יסכימו לשלם כסף, והמון כסף (130 דולר בממוצע לכל אחד) בעבור הצפייה באולימפיאדת הקיץ של ברצלונה, וכתגובה, 5 מיליון המנויים אמרו לה ש, מותק, עדיף, אולי, תביאי סרטים כחולים, ואנ.בי.סי הפסידה כמעט 100 מיליון דולר (בגין רכישת הזכויות והפאשלה שאף אחד לא רצה את הזכויות האלו) אז, במידה מסוימת, זה באמת יכול להיות חתיכת כדור ברגל.

אבל, אל תדאגו, אנ.בי.סי התאוששה, גופנית לפחות, כי השכל שלהם לא תמיד מחובר בלי קשר, וחברות הכבלים בארץ, כמו גם יס, לא יבזבזו את הכסף שלהן בלי שידעו שהכסף שלכם מובטח. וכאן נכנס הקאץ`. הסיוט של כל מי שאכפת לו מטלוויזיה, ויותר גרוע, הסיוט של כל מי שאכפת לו מאיפה נמצא הכסף שלו, ושלא מרוויח בחודש 10 אלף שקל. הרעיון הבסיסי של השלם וצפה, אומר שכולם מקבלים סרטים טובים, סדרות טובות, ערוצים טובים, רק מה, את האליטה, הדובדבן של הקצפת של ההר של אלוהים, בשביל זה, אתם צריכים לשלם. שזה אומר עונות ספורט מיוחדות ומשחקי גמר מיוחדים (בזמנו, לדוגמה, גם האליפויות השונות של ה-WWF נרכשו כשלם וצפה, רק שאז הכבלים לא רק שלא יכלו, הם גם לא רצו לגבות על זה כסף), שזה אומר מופעים מיוחדים (חלאס עם מדונה) וזה אומר שירות, דה-פקטו, פרימיום. שינגבו לכם את השפתיים. רוצה לומר, אתם משלמים את הכסף שלכם, אבל הכסף שלכם הולך לאן שהוא צריך ללכת, ומשדר לכם את מה שהוא צריך לשדר לכם. אתם מקבלים את האמאמא של התמורה.

אבל, ישראל, שוב, כמו ישראל, דיי-טולק-דה-טולק, אבל ההליכה היא קצת שונה. מרבית הסרטים תמורת תשלום בארה"ב הם כמעט חופפים לתקופה שבה הסרטים נכנסים להשכרה בבלוק-באסטר ושות`. קיים מרווח של 30-90 יום, אבל החפיפה, רוב הזמן, היא כמעט בלעדית. עכשיו, אם נגיד, הייתם בארה"ב, נגיד, הייתם יכולים לראות, ככה מהכורסה שלכם, את נמר דרקון, המלאכיות של צ`ארלי, קסט-אוואי ומה נשים רוצות. אצלנו, כדוגמה, יש לכם בארבע ערוצים שונים של שלם וצפה את אותו הסרט (צוללת U571 עם ג`ון בון ג`ובי שמשחק שחקן), ובחבילת ערוצי הסרטים עצמה, את שכחו אותי בבית 3, ועוד חבילה של סרטים שאבד עליהם הכלח.

אבל, הבעיה היא לא רק בהזניית התוכן על-ידי הכבלים, היא בעצם הקונספט בכלל. ולכאן נכנסת גם יס. האם, ישראל, היום, עם שיעור האבטלה, עם המצוקה החברתית, הבדלי המעמדות ושאר התסביכים של מדינת עולם שלישית, יכולה להרשות לעצמה לשחק אותה בנדמה לי, ולתת לכם טלוויזיה שהיא, למעשה, רק לאנשים שיכולים להרשות לעצמם טלוויזיה. כשהבסיס נע בסביבות ה-150 שקל לחודש, לא כולל פיקדונות על ממירים, והמחיר עולה ועולה, ועוד יעלה ויעלה.

ותעצרו. תנשמו. תחשבו על זה. לא כולם יכולים להרשות לעצמם להוסיף עוד חבילה. ה-15 שקל האלו, אצל חלק מהאנשים, זה בדיוק ארוחת הצהריים של שלושת הילדים, ה-15 שקל האלו הם בדיוק הנסיעה מחר בשני אוטובוסים לעבודה, ה-15 שקל האלו, הפרוטות האלו, הם בדיוק מה שמונע מכם לשלם את חשבון החשמל. במדינה נורמלית, ה-15 שקל האלו לא צריכים לשנות להם כלום, כי הטלוויזיה שלהם איכותית בלי קשר לשום דבר, אבל, בישראל, אם הם לא יבזבזו, לפחות, עוד 30 שקל על שתי חבילות שידור, יש להם טלוויזיה חרא. כי ייבשו להם את הטלוויזיה. כי עשו טלוויזיה לעשירים בלבד, כשהעניים יחיו על אבשלום קור והטלטאביז. וסליחה. הופעות אורח של דן מרגלית.

ישראל לא הייתה, לא באמת, מדינה סוציאליסטית, ולנין וסטאלין, סביר להניח, דופקים אחד לשני ס&מ בגיהנום ואף אחד לא מצפה מאף אחד, לא באמת בכל אופן, למות למענו אלא אם כן מתים ביחד בשביל המדינה, וגם אז, לא אם אתם קרובי משפחה של אהוד ברק ועושים עליכם רזומה ב-7 ימים. אבל, בסופו של דבר, המוסריות שבעניין היא בסיסית. הכרסום בשכבות החלשות והרחבות, שוב פעם, הפער החברתי. מי כבר רוצה שהילד שלו ילך כל יום לשכנים כי רק שם אפשר לראות משהו בטלוויזיה? אתם? את הילד שלכם?
אותו?

מי שלא יכול להרשות לעצמו טלוויזיה "איכותית" לא צריך להידפק. גם לו מגיעה הטלוויזיה הזו. גם לו מגיעה הבריחה הזו. אולי, במידה מסויימת, מגיעה לו יותר מאחרים. והרעיון של השלם וצפה, בבסיסו לפחות, הוא לא רעיון רע. לא כששומרים על האיכות ומדובר רק בבונוסים, לא כשיודעים לכבד את קהל היעד שצופה בכם. נגיד והם היו מוזילים את מחירי הבסיס לסביבות ה-70 שקל. נגיד 80. נגיד והם היו נותנים בונוסים ולא עושים רי-לוקיישן מהטלוויזיה של כו-לם רק לטלוויזיה של תן-אחי-15-שקל. נגיד ונגיד, ובין כל הנגידים האלו, לאט לאט, בשקט הארור הזה, הגזלנים שוב גוזלים, המוזות שוב שותקות, אלו שיכולים להרשות לעצמם מרשים לעצמם, ואלו שלא יכולים לעשות כלום, ממשיכים לא לעשות כלום, רק שעכשיו הכלום הזה, איך לא, גם עולה להם הרבה יותר כסף. ולצורך העניין, גם אם לא אכפת לכם מהאלו, שיהיה אכפת לכם מעצמכם. הסרטן הזה, כמו כל סוג של סרטן, יש לו הנטייה להתפשט. מי שדופק את השכן שלכם, אל, אל תתפלאו, אם תתעוררו יום אחד, ואלוהים אדירים,
הבני זונות דופקים גם אתכם.
בשקט בשקט.

שלא ישמעו.