המסך המפוצל

הסברה בנוסח ישראלי

המטרה של "השגריר" היתה למצוא מישהו מספיק רהוט כדי שייצג בכבוד את ישראל, אבל עם כל תוכנית שחולפת נדמה שמושג ההיפך מכך

מאת: ולדי דבוייריס

פורסם: 07-02-2005
57 תגובות
מטרתה של "השגריר", לפחות זו המוצהרת, היתה למצוא מישהו מספיק צעיר ומספיק רהוט, על מנת שייצג בכבוד את ישראל אל מול העופות הטורפים ב-CNN. ככל הנראה, ה"אבא אבן שיק" שבו עדיין מתהדרים חלק מהדיפלומטים בניכר, והיכולת לדבר גבוה-גבוה באנגלית של אוקספורד, כבר לא עושה את זה לידידינו האמריקאים. למען האמת, אנגלית עושה לרוב דוברי האמריקאית פריחה, שכן גם אם מאוד ירצו - לא יצליחו אף פעם להבין חצי מאוצר המילים.

אך עם כל תוכנית של "השגריר" שחולפת על פנינו, נדמה כי מושג הדבר ההפוך. שהרי, מחפשים אנו מישהו שיהיה רחוק ככל הניתן מתדמית ה"דורי גולד מול חנאן עשראווי", שאנו כל-כך רגילים לראות בערוצי החדשות הלוויניים. האמריקאי הממוצע מביט באימה על השפם והכיפה של דורי גולד, ולא מבין הכיצד בא יהודי יקר זה להסביר לו למה גדר הפרדה זה טוב ליהודים. וגם ההסברים, מה לעשות, נופלים על אוזניים ערלות - מה זה משנה לאמריקאי אם תהיה גדר או לא תהיה גדר, בין אם תהיה טובה ליהודים או לאמריקאים. ואולי השאלה החשובה ביותר שצריכה להישאל היא - מדוע בכלל אנחנו צריכים דובר שישפיע על דעת הקהל במדינה שבה מחצית מן האוכלוסייה לא יודעת בכלל איפה זה ישראל?!

אבל ניחא - נניח שצריכים דובר. ההיגיון החולני שלי גורס שמי שמצליח לשכנע הוא זה שנראה כמוך. הווה אומר - אוכל קורנפלקס בבוקר, טוחן מק'דונלדס למרות שזה לא בריא ומתמצא היטב בשתי ליגות הבייסבול האמריקאיות. זו גם הסיבה מדוע ביבי נתניהו מצליח כל-כך בקרב האמריקאים - הוא משלהם. אולי הוא כבר לא זוכר כל-כך איך זה להיות בנג'מין נית'אי, אבל אין ספק שהלימודים בתיכון ובאוניברסיטה בארצות-הברית השתלמו לו - וכיום הוא יכול לדבר אל האמריקאים כשווה בין שווים. וכך הוא ימשיך לעשות, ובינתיים ימשיכו שגרירינו לעתיד מן הפריים-טיים להתווכח, מי מהם יותר ישראלי. אשריהם, כמאמר צביקה.

יכול להיות שמישהו לא גילה להם - אבל לישראלים שמסתובבים היום בעולם יש תדמית בעייתית דווקא בגלל שהם כל-כך "ישראלים". כי אולי זה לא תמיד כדאי לאהוב את עצמך עד כדי דיבור קולני במיוחד באמצע איזו עיר גרמנית, שהפעם האחרונה בה נשמע שם דיבור קולני היתה בזמן הכיבוש הרוסי. אולי לא כדאי לדחות את כולם באמירת "אני ישראלי, אני צבר גאה, אני יודע משהו שאתם לא יודעים". אולי, חלילה, דווקא מישהו שהוא לא כל-כך ישראלי עשוי להביא איזושהי נקודת מוצא אחרת, שתאפשר לו להסתכל על מדינת ישראל בצורה יותר מפוכחת, לראות עוד טפח מן האמת האובייקטיבית (והיא שונה ממה שמנסה להנחיל לנו מדורת השבט הלאומית, היא ערוץ 2). אבל לא, אנחנו רוצים מישהו ישראלי! ומה זה ישראלי, לעזאזל? ישראלי זה יאיר לפיד, ישראלי זה פיתה עם חומוס, ישראלי זה דודו טופז ב"תל-אביב - לוס-אנג'לס", שמרוב ישראליותו קיבל חום מאהבת ישראל בנוסח ארה"ב.

אבל הכי ישראלי - זה באמת לאהוב את ישראל מרחוק. כמה שיותר רחוק. ולכן פורחים "Bamba" של "Osem", "ידיעות אמריקה" והערוץ הישראלי - שמספקים לכל הישראלים בארצות-הברית את מנת הנוסטלגיה הקבועה. ולכן גם יפרח הישראלי התורן שייבחר לג'וב הנכסף ב-"Israel at Heart", ויעשה את ההסברה הישראלית שלו לישראלים, שככל הנראה זקוקים שיסבירו להם בישראלית למה טוב כל-כך בישראל, שכן אחרת - מדוע הם במיאמי מלכתחילה? להסביר לאמריקאים, באמת, הוא לא ממש יצליח, בין היתר משום שמדיניות החוץ של ארה"ב לא נקבעת ב-CNN, וזה לא שעם ההסברה הזו או בלעדיה נרגיש בהבדל.