10. חוואי, שחקנית כדורעף וכרמן אלקטרה נכנסים לבית חולים. זה נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל מדובר באחד הפרקים היותר מדהימים ששודרו השנה בטלוויזיה. "האוס", ההפתעה הגדולה של עונת 2004-05, היתה גם בפרקים הקודמים מודל לכתיבה מופלאה, משחק עילאי ועונג צרוף, אבל הפרק ששודר שם אתמול - שאין ברירה אלא לראות אותו שוב, ואז עוד פעם - ניתץ את כל השיאים. היו רגעי שיא רבים בפרק: האובססיביות של האוס סביב כרמן אלקטרה, השילוב המבלבל בין שלושת החולים, הקטע בו בזה אחר זה מבשרים לכל אחד מהחולים הללו שצריך לכרות להם את הרגל, ה"אה, אתם בכלל לא מכירים את הנחש. כל זה יקרה רק בעוד שלושה חודשים" המופלא - אבל את כל הקטעים הנהדרים הללו אפשר לתמצת לרגע מצמרר אחד בו אנחנו מבינים שהאוס בעצם מספר את סיפורו שלו, ומה גרם לו להישאר עם פגיעה לכל החיים. מבריק. יו לורי הפגין בפרק משחק מופלא (כרגיל), ואפילו קיבלנו את סילה וורד המקסימה. פרק שבשקט יכול להיכנס לרשימת הפרקים הגדולים של כל הזמנים, יחד עם פרס האמי שזכה בו השנה. אבל דעה קצת שונה תגיע בהמשך.

9. מזה מספר שבועות עוסקת "הכי גאים שיש" בקו העלילתי של הצעת החוק שנועדה להגביל את זכויותיהם של הומואים ולסביות, ובמאבק של הדמויות בהצעת חוק זו, והשבוע - כל העסק התפוצץ בפרצוף. זה התחיל עם ביקורה המלבב של סינדי לאופר, ונגמר עם דם, יזע, עשן ודמעות, מלווה בכמה רגעים של חרדה, ורגע אחד של הבנה, כשבריאן סוף סוף אמר לג'סטין את מה שהוא רצה לשמוע כל כך הרבה זמן. ומה יהיה עם מייקל?

8. שוב פרק טוב ב"סאות' פארק", ולפחות בינתיים מסתמנת העונה השמינית כעונה מוצלחת במיוחד. כל האירועים בגן הילדים, עם קרטמן, קייל, סטן, קני ובאטרס הקטנטנים, שמשכנעים את טרנט בוייט - לימים הביריון המפחיד ביותר בעיירה - היו משעשעים; הקורבנות החדשים של טרנט בוייט לאחר שהשתחרר, כולל הילדים המבוגרים שהיו אמורים להגן על קרטמן והחבר'ה, היו היסטריים לחלוטין; וגם הפיתרון המעגלי בסיום הפרק עשה את העבודה בצורה נהדרת. והכל - בלי לעצבן יותר מדי עם השימוש בוויזואליה "קשה" האהוב כל כך על יוצרי הסדרה.

7. שטף של נוסטלגיה תקף את מסכי הטלוויזיה ברחבי הארץ בסוף השבוע האחרון עם שלל תוכניות מיוחדות לסיכום 12 שנות טלעד. היה נחמד, באמת. גידי גוב הנחה שני ערבי שידור שנעו בין "משעמם" ו"חביב" ל"משעשע" ו"מרגש". ראויים לציון האיחוד של צוות "החיים זה לא הכל" והאיחוד של צוות "פלורנטין" שהעביר תחושה של נעימות בבטן. היה נחמד גם לצפות בקטעים נבחרים של "הקומדי סטור", אם כי קצת חבל שהעדיפו בטלעד פשוט לקחת תוכניות לקט מוכנות ולא להכין אחת חדשה, כך קיבלנו כמה קטעים בלתי נשכחים כמחרוזת שירי התוכניות ללימוד אנגלית, ו"שלום לבוא שבת", אבל לאן נעלמו שירים כמו "ניסים בוסקילה", "תן כתף" או "ז'וז'ו הפטיש"? שתי תוכניות הלקט של "החמישייה הקאמרית" היו, כרגיל, מופתיות; ההסבר של גידי גוב בתחילת הערב הראשון על שיטת שלוש הזכייניות היה חמוד ומקסים; המעברונים של "החרצופים" היו משעשעים עד שהתחילו לחזור על עצמם; היה כיף לראות שוב את "בלילה בלי כוכב" המושקע ולהצטער שהיום כבר לא עושים דברים כל כך מוצלחים; ואפילו גידי גוב שחזר את ימי "לילה גוב" העליזים כששר שני שירים, אחד מהם עם ירדנה ארזי, מגישת הבוקר. סיום הולם, לזכיינית שקיבלה הרבה ביקורת במהלך השנים, אבל גם ידעה להביא תכנים מעניינים לפעמים, בעיקר בשנים הראשונות.



6. סוף עונה ב"עמוק באדמה" תמיד חייב לכלול כמה אירועים לא שגרתיים, וגם זה הנוכחי הלך בתלם עם מוות מזעזע למדי במעלית, סצנת החלום המבריקה של ג'ורג' וקטע הוידוי וההתאבדות. ובכל זאת, נדמה היה במהלך הצפייה שמשהו הפסיק לעבוד בממלכת פישר. הדרמה כבר לא כזאת גדולה, חלק ניכר מהפרק ומהעונה כולה היה מעט משעמם, ולא קרו שום אירועים גדולים באמת. ההמחשה הטובה ביותר ניתנה בסצנת המפגש בין דיוויד לאדם שחטף וכמעט הרג אותו, שאמנם העבירה יפה את תחושת חוסר האונים של דיוויד מול היהירות הבלתי-נתפסת של תוקפו, אבל נראה היה שלא מיצתה את כל הפוטנציאל שהיה בה. קצת חבל, ועדיין - "עמוק באדמה" היא טלוויזיה טובה.

5. את "האוס" לא יצא לי לתפוס באופן סדיר, אבל בפעמים בהן כבר יצא לי לצפות בה, לא ממש הבנתי על מה המהומה. מדובר בסדרה עשויה היטב, ואולי באמת מעל הממוצע, אבל למעט כתיבה איכותית ושאר ביצועים טובים, לא ממש התחברתי אליה ולא פיניתי לי את ימי שבת בעשר במיוחד עבורה. הפרק ששודר אמש, שאף זכה ב"אמי" לתסריט הטוב ביותר, לא שינה את דעתי. על תסריטים כמו "שלושה סיפורים" נותנים ציונים טובים בחוג לתסריטאות וכנראה שכשאתה כבר בתעשייה האמי מחליף את הציון. אבל חוץ מתרגיל נחמד בתסריטאות, לא היה הרבה מעבר לפרק. נכון, נחשפנו לעברו של האוס וקיבלנו עוד מימד של עומק לדמותו אבל לא היה בעיני בפרק משהו יוצא דופן. ייתכן בהחלט שבגלל שהחמצתי פרקים בסדרה נעדר אצלי המימד הרגשי וההזדהות עם הדמויות, אם כי הפרק ששודר התמקד ממילא בד"ר האוס, מה שהיה אולי תורם להנאתי. (assafTV).

4. הדבר היחיד שהיה מתחנף יותר מההתחנפות-העצמית של טלעד, היו הפרסומות הדומעות (בתשלום?) בה נפרדו ממנה המפרסמים ומשרדי הפרסום. כאילו כדי להוכיח את אמרתה של מנהלת "+yes" כי הלקוחות האמיתיים של ערוץ 2 הם המפרסמים. אני מניח שהצופים - גם אם היתה להם נגישות לזמן פרסום - לא היו מנסחים את השבחים בצורה כה גורפת. במיוחד חובבי תוכניות הרכש. מישהו רוצה לדבר על "זהות בדויה"? (אסף רזון)

3. "בלי חוקים", סדרה בריטית חדשה שנפתחה השבוע ב-Xtra HOT, התגלתה, לפחות על פי פרק הפתיחה, כסדרה לא מעניינת, לא מרגשת, לא מצחיקה (והיו רגעים בהם היא ניסתה להיות מצחיקה) ובאופן כללי כסדרה סתמית, עם שחקנים לא מעניינים, וכתיבה שאמנם יש בה מעט הברקות מדי פעם (כמו סיפור ה"כמה עולה למדינה לתבוע מישהו שניסה לגנוב חולצה שעולה 20 לירות"), אבל באופן כללי היא פשוט לא מוצלחת.

2. בלבול בסדר הפרקים ב-yes Weekend: אחרי פרק הפיילוט של "מספ7ים" ששודר בשבוע שעבר, שודר שלשום דווקא הפרק השישי (בקוד הפקה הוא אמור, כביכול, להיות שלישי). מה יהיה, yes? ומה הקטע עם השידור החוזר של "משמרת שלישית" שגם השבוע לא היה חוזר אלא דווקא חדש?

1.5. בזמן האחרון החלו לצוץ הפרעות סאונד ב-Xtra HOT. לא תמיד, ובכל פעם רק למשך חצי שעה, אבל למה אנחנו צריכים לסבול רעש סטטי מעצבן כשאנחנו מנסים לצפות בסדרות עליהם אנחנו משלמים? וזה בכלל לא משנה אם התקלה היא כללית ב-HOT, או אזורית במתב - מדובר על לפחות שלוש פעמים בשבוע האחרון שבהם נתקלתי בתופעה המרגיזה הזאת. אנא תקנו זאת, אנשי HOT יקרים.

1. היציאה האחרונה לפרסומות ב"בנות גילמור" נעשתה באמצע משפט שבו נשאלה רורי שאלה וכשחזרו מפרסומות שידרו ישר את התשובה. מי בכלל זוכר אחרי שלוש או ארבע דקות של פרסומות מה היתה השאלה? חבל. מדובר בקטיעת רצף מעצבנת שנותנת את ההרגשה שהפרסומות חשובות הרבה יותר מהתוכן. עוד דבר שקצת הרגיז היה התרגום, שמספר פעמים במהלך הפרק - כנראה בגלל חוסר מקום - הכיל את צירוף האותיות "ה-1", כשהכוונה היתה ל"הראשון". אלמנט קטן, אבל מעצבן לקריאה.



בשולי הממיר
כמה עניינים שחשוב להגיד: "מה בנים רוצים" הסתיימה השבוע בפרק סטנדרטי שהותיר טעם לעוד; סוף הפרק ב"משמרת שלישית" הביא עמו תרגיל הסחה צפוי, אך חמוד; שמתם לב שגם ב"אברווד" וגם ב"בנות גילמור" אזכרו דמויות שהלכו לסדרות אחרות כאילו דיברו איתן בטלפון? (לינדה שהפכה לברי ב"עקרות בית נואשות", ודייב שהפך לסת' ב"האו-סי"); "משפחה בהפרעה" סיפקה שוב פרק מופרע והזוי להפליא, שהיה כמעט מבלי שנרגיש 20 הדקות המצחיקות ביותר בטלוויזיה השבוע; סצנת הקליפ של "א-הא" ב"איש משפחה" היתה פשוט מופתית.

מבלבל כשיש שתי תוכניות עם אותו קונספט. בעלה של סוניטה ב"החיים הם לא הא-הא" פולט בציניות "הגשנו מועמדות ל-Wife Swap". התרגום? "משפחה בהחלפה". אלא שזו החיקוי - Trading Spouses. התוכנית הנכונה היא "חילופי נשים" (assafTV).

ב"משפחה בהפרעה" השבוע קיפץ עורך-הדין המשפחתי בארי מעל כריש. את בארי מגלם הנרי ווינקלר שגילם את פונזי ב"ימים מאושרים". פונזי קפץ מעל כריש באחד מפרקי הסדרה וטבע ביטוי המסמל את תחילת הידרדרותה של סדרה (assafTV).

ליאור אשכנזי ואיילת זורר, שני המטופלים ששכבו זה עם זו ב"בטיפול", נלכדו השבוע שוכבים גם בשידורים החוזרים של "פלורנטין" בערוץ 3 (בדיוק בשבוע הנוסטלגי של טלעד. צירוף מקרים?)

בוב סאגט ("צער גידול בנות") היה הזוי לחלוטין ב"הפמליה".

גארי אולדמן קפץ לבקר השבוע ב"גרג הארנב" כדי לעשות אודישן לאחת הדמויות.



השחקן בעל השם הבלתי-אפשרי Keith Szarabajka, הולץ מ"אנג'ל", היה כמעט בלתי ניתן לזיהוי בפרק של "מספ7ים" (אבל רק כמעט).

ג'ונתן מ"באפי" (השחקן דני סטרונג) היה עורך העיתון של רורי בייל, קראו לו דויל (!) והוא אף אמר את המשפט המתחכם "כל פעם שיש שלושה דברים ממשהו, לא זוכרים את השלישי. זה עניין סטטיסטי". משעשע.