המסך המפוצל

Se7en Days

לכל אחד מאיתנו יש את החטא הטלוויזיוני שלו, את הסדרה האיומה שלו. החטא שלי הוא \"שבעה ימים\" - סדרה איומה, עם האנטי-גיבור המושלם

מאת: doron_g

פורסם: 19-07-2007
17 תגובות
לכל אחד מאיתנו יש את החטא הטלוויזיוני הפרטי שלו, את הסדרה האיומה שלו, זו שמשמשת כפאנץ` ליין לא פעם, אך כשאתה לבד אתה מוצא עצמך מתמוגג מכל רגע.

אני לא מדבר על סתם סדרות גרועות שאנשים אוהבים. זה פשוט עניין של טעם. החטא הטלוויזיוני הוא חוויה טהורה של צפייה מלאת אשמה, הנאה תוך כדי ידיעה שמה שמשודר על מרקע הטלוויזיה הוא זבל טלוויזיוני משפל המדרגה. לא הנאה ממקום של קאלט או התייחסות לסדרה כבדיחה, אלא פשוט ניתוק בלתי מוסבר של השכל בזמן הצפייה, שמאפשר לך להתאהב בדבר שבכל הסתכלות מפוכחת יתגלה כתת רמה.



"שבעה ימים" היא החטא שלי. מאז עלייתה הראשונית של הסדרה המיתולוגית הזו, עוד בערוץ 3, נמשכתי אליה באופן בלתי מוסבר, התגלגלותה ל-AXN לא הקהתה את קסמה, וגם כיום, בוגר וביקורתי מתמיד, הפינה החמה ששמורה לה בלב מסרבת להתקרר.

למי שלא מכיר, "שבעה ימים" מספרת על המצאה גאונית ומקורית, מכונת זמן, עם קאץ` בודד ואכזרי. היא יכולה לחזור רק שבעה ימים אחורה. למזלו של העולם החופשי, המכונה הזו נמצאת בידיים הנכונות של ה-NSA (הסוכנות לביטחון לאומי - בחירה מקורית ומפתיעה למדי, למען האמת). כמו כל מכונה מהפכנית, גם זו זקוקה לטייס פורץ דרך, וכזהו פרנק ב. פרקר, שבעזרתו העולם ניצל פעם אחר פעם מאסונות שפקדו אותנו, ועליהם לעולם לא נדע.

כל סדרה שמתיימרת להתמודד עם עשרות הפרדוקסים הכרוכים במסע בזמן, נכונה לעמוד בפני לא מעט כאבי ראש. "שבעה ימים" פתרה בחינניות את הבעיה הזו. היא פשוט לא מתמודדת. הסדרה מלאה חורים כרימון שרוסס בעוזי, ובעלת פחות היגיון פנימי מאשר סרט של דייויד לינץ`. אין טעם להלאות אתכם ברשימה האינסופית של תהיות שהקונספט הבסיסי של העלילה מעלה, די לומר שמי שאין לו יכולות סיספונד אולימפיות, עדיף לו לוותר מראש על הצפייה בסדרה. יחד עם זאת, למי שדווקא קיימות אצלו אותן יכולות צפויה חוויה.

בדרך כלל, בסדרות מסוג זה קשה לשים את האצבע על גורם ההנאה הממכרת, אך ב"שבעה ימים", אם נלך לפי דרך האלימינציה, זה דווקא די קל. זו לא מקוריות הקונספט, בטח לא האמינות, גם מבנה הפרקים רחוק מלהיות חדשני, דמויות המשנה נוסחתיות והאפקטים המיוחדים הם ממש לא משהו לספר עליו לחברה. אז מה נשאר? פרנק. כן, לקסם ב"שבעה ימים" יש שם והוא פרנק ב. פרקר, אחד מגיבורי האקשן הטובים ביותר בטלוויזיה בכל הזמנים במקום הכי פחות צפוי.



ג`ונתן לפגליה עשה עבודה מדהימה ביצירת גיבור מרתק, שמשלב הרואיות משכנעת עם ציניות, אלכוהוליזם קל, טראומות מהשירות הצבאי, וגירושים שהותירו גם ילד. תחשבו ג`ון מקליין, רק, תאמינו או לא, יותר טוב. למזלו הרע, הצרות לא הפסיקו ליפול והוא מצא עצמו בסדרה חסרת ההשראה הזו. כך הוא גם נקלע למשחקי חתול ועכבר רומנטיים עם אולגה, אחראית הרפואה והמחקר בפרוייקט, בספין הפתטי של "שבעה ימים" למלחמה הקרה. בזמן שהוא לא מנסה להציל את העולם או לכבוש את ליבה של אולגה, תמצאו את פרנק מתנגח עם נתן רמזי, אחראי האבטחה, והסטריאוטיפ הסטנדרטי לשמרן אידיוט ועקשן. פלא שפרנק מבלה שעות כה רבות בפאב?

אבל למרות הכל, פרנק פרקר הוא האנטי גיבור הכי הרואי שראיתי, אדם כה לא מתפקד מצד אחד, אך מהצד השני הוא האדם הראשון שהייתם מפקידים בידיו את גורל העולם. חוש ההומור שלו מתעלה מעל לכתיבה העילגת, סבלו מטראומות העבר והעתיד מתעלה מעל למופרכות הבסיסית של העלילה. פרנק פרקר הוא הגיבור הטלוויזיוני מספר אחת שלי, לא כי הוא מצליח להחזיר את גלגלי ההיסטוריה לאחור פעם אחר פעם, אלא כי הצליח במשימה קשה ומופרכת אף יותר, להפוך במו ידיו זוועתון נוסחתי לחטא מענג, ולסחוב על גבו העייף סדרה שספק אם היתה ראויה לשידור מעבר ל... נו, טוב - שבעה ימים.





"שבעה ימים" חזרה לסיבוב נוסף בערוץ AXN. ימים ראשון עד חמישי בשעות 11:10 ו-15:05 ובשידור נוסף, מרתוני, בימי שישי, החל מ-10:25.