המסך המפוצל

סופרמן ג`וניור

יש דברים בחיים שקשה להבין למה לא עשו אותם מזמן. סמולוויל, למשל. אומנם לא יצירת מופת, אבל גם החיים לא. קבלו את סופרמן, הקומיקס והאגדה

מאת: שי מגל

פורסם: 27-04-2002
22 תגובות
יש דברים בחיים שקשה להבין למה לא עשו אותם מזמן. כמו להגיד לג'ודי-שלום-ניר-מוזס שהיא לא עוברת מסך, כמו להתפלא איך לבעלה נתנו להיות שר אוצר, כמו להבין את החיבור ביניהם. אבל לה יש תוכנית טלוויזיה, לו יש תוכנית כלכלית, והעולם שותק. 'סמולוויל' היא אחת הסדרות שנכנסות לקטגוריה הזו - איך לא חשבו/אמרו/עשו את זה קודם. קאסט של דוגמנים, סמי אמריקנים-צעירים, אבל מלוקק פחות, עיירה נידחת כל-אמריקנית וכמובן, המותג האולטימטיבי, אם כל הקומיקס והמרצ'נדייסינג ביקום כולו, הפנטזיה הבינלאומית של חובבי ישו, קבלו את סופרמן, הקומיקס והאגדה.



הוא צעיר, הוא יפיוף, יש לו גוף פצצה והוא הולך להציל את העולם. אז זהו, שלא בדיוק. עלילותיו של סופי ג'וניור הן עלילות נער מתבגר, שמלבד להחביא סרטים כחולים באסם של אבא, לספור שיערות על החזה ולשחק פוטבול, צריך גם להתמודד עם כוחותיו שמתעוררים, ועם עבר לוט בערפל בתור פג. תוסיפו לזה את הכוסית של המחזור, החבר הנוכחי שלה, הידידה-המאוהבת שלו, השחור התורן והפריקים של השכונה ותקבלו את הסדרה החדשה שלכם. או: איך לא חשבו על זה קודם.

יש משהו בסופרמן, שתמיד עושה את זה. לא משנה באיזה גלגול מדובר - קומיקס, סרטים, סדרות טלוויזיה, מצוירים, תסכיתי רדיו ובובות - איש הפלדה עושה את העבודה. הוא נולד בשנת 1933, ע"י צמד המאיירים ג'רי סיגל וג'ו שוסטר. הוא נברא, אגב, גם מכוער וגם בחטא. כמו כולנו, כנראה, הוא נולד רע. השניים החליטו, בסופו של דבר, לעשות לו חוקן מחשבתי ולהדגיש את הצדדים החיוביים של המסכן, ואחרי כמה גלגולים יצאה הגרסה המקורית, עם מספר שינויים חזותיים. השמועה, על-פי המאמינים, גורסת שלסיגל הייתה הארה באחד הלילות הלבנים וכך יצאה הגרסה הסופית. סופרמן השיק את עצמו ב1938, והשאר כבר היסטוריה.

טום וולינג הוא סופרמן וקריסטין קרוק היא לנה לנג, ההתאהבות הגדולה לפני לואיס ליין. שניהם שחקנים חדשים יחסית. וולינג עוד ניסה את מזלו בכמה פרסומות לפני הסדרה, דפק כמה הופעות ב"השופטת איימי" ונחשב להבטחה גדולה. כמו גם מושא אהבתו, שלפחות בעונה הנוכחית נוגעת-לא-נוגעת. אבא ג'ונתן ואמא מרתה הם כרגיל זוג עלוקות, דוגמת מופת להורים, לקס לות'ר הצעיר מגולם ע"י מייקל רוזנבאום (וכן, הוא יהודי, וכן, הוא גילח לתפקיד) והחומר הירוק הוא קריפטונייט, שהורס את החיים בכל מי שנוגע בו, או בשמו המלא, שר האוצר.









הסדרה, מבית האחים וורנר (WB), עושה לרשת רק טוב. אומנם לא בראש טבלת הדירוגים הארצית בארה"ב - היא גם לא יכולה להיות - אבל אחת המובילות של הרשת, ועם נתונים טובים למדי לעונה הראשונה. שלא כמו ההרפתקאות החדשות של סופרמן, עם דין קיין וטרי האצ'ר, הרעים, לפחות בעונה הראשונה, הם יותר חייזרים מאשר בני תמותה רגילים, ולקס לות'ר הוא עדיין ילד טוב ראמללה. הבמאי של הפיילוט הוא דיוויד נטר, לבית X-Files, והדמויות הרעות בסדרה יותר מזכירות את תיקים ואת באפי, כיאה ל-WB, מאשר את סופרמן המקורי. בכל פרק הבחור ישודרג (כמו גם יתנפח מהאימונים), ונכון לעתה, למרבה הצער, סופרמן לא צפוי להתחיל להסתובב עם טייטסים כחולים ולהחביא את הג'ל לשיער אתם-יודעים-איפה. נכון לעתה, מדובר בסופרמן פרווה.

כרגיל, לסופרמן יש את מגע הזהב. אומנם הסדרה, בשבועיים וקצת האחרונים, לא עולה בדירוג נילסן, אבל כרגע היא בדיוק במקום בו היא אמורה להיות. יש עונה שנייה ויש טונות של מעריצים. כיאה לסופרמן, היא קלילה ולא בדיוק מותחת, עם סיפור אהבה מוחמץ, שתי עלילות בכל פרק, קצת הומור, בלי דם והמון אופיום להמונים - הפנטזיה שאכן כן, מישהו שומר עלינו שם בחוץ, וזה לא סילבן שלום. כמו כל סדרת נעורים, יהיה מרתק לראות כמה זמן יחזיקו את העוללים בתיכון, ואיך (לא) יתמודדו איתם בקולג', אבל האיש עם הטייטס והמבט החודר עושה את זה שוב. אומנם לא יצירת מופת, אבל גם החיים לא. העיקר ליהנות, לרחף מדי פעם ולהשיג אהבה.

אשכרה, סדרה תיעודית.






סמולוויל, ימי חמישי, 21:15, ערוץ 3.

באותו נושא
סמולוויל חקירות
סופרמן 90210

אתרים
ווברינג סמולוויל