העונה הרביעית של "העשב של השכן" הסתיימה, לטעמי, בצורה קצת מאכזבת. זה לא שציפיתי, שאחרי האירועים הדרמטיים של הפרק שעבר, ננסי תמות מוות נוראי, אבל קיוויתי לקצת יותר ריגוש, קצת יותר מתח ועניין. דווקא היה לנו בתחילת הפרק קצת מתח בתחום הזה, כשאסטבן מדבר על כך שאנשים חסרי פנים נוטים להגיד כל מה שיגידו להם לומר, אבל המבט על הפרצוף שלו מבהיר היטב שהוא לא באמת מאמין בזה. העסק נהיה מרתק אפילו יותר, בסצנת החקירה המבריקה של ננסי אצל רוי טיל. היה יפה לראות את הניגוד בין הנינוחות המשועממת שבה הוא חוקר אותה, כשברקע דין מפגין בקיאות משפטית מרשימה, לבין ההלם והכאב שהציג אותו טיל, דקות ספורות מאוחר יותר, לאחר שהוא מגלה על מותו של הפרטנר שלו. על הדרך, הצורה האגבית שבה הראו לנו איך הוא היה זה שהיכה את גיירמו, היתה יפה גם היא.

עוד רגעים טובים בפרק: סיליה מבקרת את קווין במכסיקו, ונופלת קורבן למזימה שמבהירה היטב איזה גנים ירשה קווין; הסצנה שבה נראה כאילו דאג מנסה להתאבד, אבל אז מתברר העיסוק האמיתי שלו; האקס של ליסה מגיע ומצלם תמונות מפלילות של הנער שמגיע סוף סוף לגיל 18. ראויה לציון מיוחד השיחה בין אנדי לדאג, שהיתה כתובה (ומבוצעת) בצורה מבריקה.



היו גם רגעים פחות מוצלחים: כל הסיפור שבו אנדי מנסה להבין אם הוא מאוהב בננסי, שלא הועבר בצורה טובה. בסופו של דבר לא הבנתי אם אנדי הבין שהוא אכן מאוהב בה או שהוא הבין שהוא אוהב אותה כמו אמא שלו - את שתי המשמעויות הללו ניתן היה להבין מהסצנה שבה הוא מחבק את הכרית. מעבר לזה, הסצנה שבה ננסי מנסה לארגן לסיילאס משלוח של ממתקים ליום ההולדת היתה לא רעה, אבל קצת מחזרה רעיון שכבר ראינו בסדרה הזאת בעבר - ננסי מגלה שהיא לא אמא טובה. אבל הדבר שהכי אכזב היה הצורה שבה אסטבן "מוותר" לננסי: תמונה של האולטרסאונד של התינוק המשותף שלהם. זו לא צורת התנהגות הגיונית לברון הסמים המפחיד והכל-יכול שהוא אסטבן. בסיכומה של עונה, נראה לי שאפשר לומר שזו היתה עונה טובה בסך הכל, אבל היה בה פוטנציאל להיות חזקה יותר. ציון לפרק: 7.