ניגון על מיתרי הגאווה הלאומית, במיוחד במדינתנו עטורת הקרבות והלוף הצבאי, היתה ותהיה דרך מעולה לפרסום ושיווק. החיילת הבודדה שיושבת בחולות ומשקיפה אל מדבריות הנגב הצחיח (מאופרת כמיטב מסורת יציאות הערב, כי, לעולם אין לדעת איזה חתיך יקפוץ מבין הסלעים להפתיעה), מריחה לפתע ניחוחות עוף אפוי של בית עם תפוחי אדמה, פטרוזיליה ו, כמובן המורח מכולם, מרק עוף של אסם, ומסתובבת למראה אמה ושות` עושים לה הפתעה של טעים באמצע תרגיל האב"כ. או החייל האחר, גם הוא, הפלא ופלא, נמצא בדיוק עתה במדבריות הנגב ומעליו חגים הליקופטרים כאילו מלחמת העולם השלישית הפציעה, ואז מראה של קוטג` בוא-הביתה עושה לו חמים ונעים בלב. אכן, צה"ל ככור היתוך לרגשות הורים כנועים וקהל יעד קל מתמיד.

אבל מה, מילא לנגן על הפנדציט בכל שקשור לבנינו הלוחמים והגיבורים, המינימום הנדרש הוא היגיון. אז הבת מריחה עוף ונזכרת בבית? סבבה. הבן אוכל קוטג` ונזכר בחצר הילדות? הולך. רק אנא מכם קופירייטרים יקרים, בבקשה, מישהו יכול להסביר לי מה הקשר בין טלפון סלולרי (סלקום) לבין קורס כושר קרבי? מה הקשר בין היחסים שנרקמים בין המפקד לטירון לבין הכוכב המעפן של סלקום? מה מה ועוד פעם מה!

השיר יפה. הביצוע יפה. הצילום יפה, וכל השחקנים בני ה25 שמחקים את הטירונים העייפים עושים אחלה של פרצופים קשי-רגע, אבל יש גבול לסחיטה הלאומית הזאת. לא אקנה ולא נקנה פרסומות חרטה שמוכרות לנו הכל דרך הצבא. מה הלאה, אבקת הכביסה שתזכיר לחייל שלך את ערבי שבת?







השוואה חיוורת בין "של מי השורה הזאת" הישראלי לבין "של מי השורה הזאת" האמריקני אין טעם לעשות. השחקנים הם לא אותם שחקנים, ההומור הוא לא אותו הומור, האמריקנים הם אליטה מיומנת ומקצועית והישראלים הם קומיקאים של שקל שבעים ממועדון הסטנדאפ הקרוב, אבל בכל זאת, יש משהו נדרש בעמידה על דופי המנחים בשתי התוכניות.

ישבתי וחשבתי, מה עושה את דרו קארי למנחה כל כך מצחיק שכיף לראות, לעומת בראבא הצמח עוטה השחורים שרק מתפללים שלא יכניס עצמו למערכון ויהרוס הכל? האם זו הכרס העגלגלה של מיודענו? האם אלה המשקפיים השחורות הגדולות והחנוניות? האם זה גובהו הצנוע שביחד עם כל המפורט לעיל מקנים לו מראה דוורפי שבעתיים? לא לא ולא.



הסיבה שדרו קארי הוא מנחה כל כך מוצלח היא הצחוק שלו. הצחוק המתגלגל שלו, שמקרין תענוג אמיתי וכנה מהמערכונים שמוצגים מולו, לפעמים גם דמעה אחת או שתיים או גל צחוק שהוא פשוט לא יכול לעצור. צחוק כל כך אמיתי שעושה טוב על הלב ושאי אפשר לא לאהוב אותו בזכותו. אין דבר יותר מענג מלראות את דרו קארי צוחק.

הלוואי עלינו אחד כזה.
תראו ותיווכחו בעצמכם.