המסך המפוצל

הממיר 26/9/12

לואי מסיים עונה, אימפריית הפשע 3 מתחילה, עד עצם היום הזה, SNL, שובר שורות, יומני הערפד ועוד

מאת: המערכת

פורסם: 27-09-2012
16 תגובות

9.5 לואי עונה 2 פרק 13

העונה השניה המבריקה של "לואי" באה לכדי סיום בפרק משובח שחולק לשני סיפורים שונים שלכאורה לא היה ביניהם קשר לוגי, אבל בפועל השלימו האחד את השני. 


החלק הראשון (והמעט פחות מוצלח, לטעמי) עסק בסיפור פשוט ומעט הזוי – לואי פוגש אישה שמציעה להראות לו את ה... פות שלה והוא נכנס איתה לרכב שלה ומוצא את עצמו בניו ג'רסי ומגלה שהיא, בעצם, נשואה ומדובר בקטע של חילופי זוגות או משהו דומה. אבל העניין של הסקס היווה רק כסות על מנת לומר משהו על לואי האדם – הוא מוצג בסדרה כאבא טוב ודואג לילדיו, אבל כשהם לא בסביבה הוא נוטה לעשות דברים ממש מטומטמים וילדותיים. הנוכחות של כריס רוק בפרק נועדה להעביר לו את המסר – תתבגר כבר! רוק (במציאות, חבר קרוב של לואי סי.קיי.) מטיח בפניו את הדברים בלי בושה ואומר לו שהוא חייב לקחת את עצמו בידיים ולמצוא לעצמו קשר יציב וארוך טווח...

...מה שמוביל אותנו אל הסיפור השני (והמשובח במיוחד, לדעתי) בשדה התעופה עם פמלה. מסתבר שהיא עומדת לנסוע לחו"ל על מנת לתת סיכוי נוסף לזוגיות עם אבי ילדה ואולי לא תשוב יותר וכשההבנה שהיא אולי לא תחזור מחלחלת לתודעה של לואי הוא שוב מתקשה להסתיר את רגשותיו העזים כלפיה והי שוב ושוב דוחה את חיזוריו ומציעה לו להמשיך הלאה (אם כי יש לומר שרואים עליה שהיא מעריכה אותו ואת הכנות שלו ובאמת רוצה את טובתו ומרגישה לא נוח בסיטואציה הזו).

 

הרגע הגדול של הפרק מגיע בסצנה האחרונה שהיא, למעשה, פרודיה נפלאה ומדויקת על סצנות קיטש רומנטיות בשדות תעופה –לואי רואה את פמלה מרחוק ושומע אותה צועקת משהו לעברו. הוא משוכנע שהיא צועקת לו שיחכה לה (Wait for me!) ויוצא משדה התעופה מאושר ומלא תקווה מתמיד בעוד שהצופים יודעים שבפועל היא בסה"כ רצתה שינפנף בידיו עבורה (Waive For Me)... ובאמת, קשה לחשוב על סצנה שתתאר את הסדרה הזו באופן מוצלח יותר – עד שלואי המסכן מגיע לרגע שגורם לו לאושר גדול ולתקווה לעתיד טוב יותר, מתברר שמקורו באי-הבנה ושאין לו שום תקווה... שידור העונה השלישית של הסדרה הסתיים השבוע בארה"ב ואני מחכה בכיליון עיניים לשידורה בארץ. (איתן גשם)

 

 

8 אימפריית הפשע עונה 3 פרק 1
אם יש משהו ש-HBO הרגילה אותנו אליו מ"הסופרנוס" והלאה, זה לטפח אורך רוח. לא לצפות לשיאים בכל פרק, אלא לבנייה איטית ומחושבת שתשתלם ככל שהעונה תתקדם, ובעיקר בסופה. העונה הקודמת של "אימפריית הטיילת" הייתה כזאת. היא פרעה את שטרות החוב של ג'ימי מול נאקי, ורגע לפני כן גם יישבה את התהייה על מערכת היחסים המוזרה של ג'ימי עם אמו, נושא שהיה שם מאז תחילת הסדרה. היא אמנם עשתה זאת עם המון רגעים מופלאים לאורך העונה, אבל הקליימקס של הסיפור הגדול הגיע בפרק האחרון בה. להמשך (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

 

8 עד עצם היום הזה עונה 1 פרק 14
הדבר שהיה לי הכי מוזר בפרק, יותר מהגילוי שגמדים בוקעים מהביצה, ואין גמדות (מי מטיל את הביצים הללו?) ויותר מהעובדה שבמציאות הפיות הוחלפו בנזירות, אבל הגמדים הם סתם סוג של עובדים קשיי יום, זו העובדה שכולם בעיירה ממשיכים להתייחס למרי מרגרט כמצורעת בגלל שהיא ניהלה רומן עם בחור נשוי. איכשהו ההתנהגות הזו נראית לי מוזרה לעיירה בת ימינו המונה יותר מ-5000 תושבים, אבל מכיוון שאנחנו כבר יודעים שיש סיבות לכך שהעיירה הזו מוזרה נניח לזה. לקראת סיום הפרק כשמרי מרגרט חוזרת עם נר כבוי בידה אחרי שהיא מוצאת עוד כתובת נאצה על הרכב שלה, ופוגשת באותה אישה שבפרק הקודם אמרה לה שהיא צריכה להתבייש בעצמה, אלא שהפעם אותה אישה מדליקה את הנר של מרי מהנר שלה, נזכרתי במשפט "מעט מן האור מסלק הרבה מן החושך". אני חושבת שהמשפט הזה הוא הסיבה שאהבתי גם את היחסים בין לירוי לאסטריד בפרק, יש בו בעיניי כדי לתאר כיצד אסטריד הצליחה להוציא ממנו כל כך הרבה על ידי הבעת האמון שלה בו, אמון שהוא לא מורגל בו, וזה מסוג האגדות שאני נהנית לצפות בהם. אם כי שוב עולם המציאות הסתיים באופן אגדתי בעוד שבעולם האגדות סוף טוב לא היה.

 

אני חושבת שיותר מכל דבר אחר, הפרק הזה גרם לי לחשוב על האופן בו מתוארים גלגולי נשמה, כאילו הנשמה מזהה את מה שחסר לה, וחוזרת שוב ושוב לאותה סיטואציה עד שהיא מצליחה לתקן את הדרוש תיקון, כיוון שלירוי ואסטריד ממש נבנו כגלגול נשמה של הגמד החולמני והפיה המתלמדת על אהבתם הבלתי אפשרית. אפילו אם אנחנו יודעים שמה שעשה את המעבר בפרק בין שני העולמות זה לא גלגול נשמה, אלא הכישוף של המכשפה הרעה. אהבתי גם את הופעתה הקצרה של בל בפרק, עכשיו אני אפילו סקרנית יותר לדעת היכן היא הסתתרה ומה עשתה עד לאותו רגע כישוף שבו מצאה עצמה כלואה בעולם המציאות (אורלי)

 

 

8 סטרדיי נייט לייב עונה 38 פרק 1
דבר ראשון - למה החליפו את הפתיחה? למיטב זכרוני הפתיחה הייתה באותו הנוהל (חברי הקאסט מסתובבים ברחובות ניו יורק) מההתחלה, ואם לא מההתחלה, אז לפחות ב-15 השנים האחרונות. באמת מבאס אותי שהחליפו.
סת' מקפארלן היה מנחה מצוין, לא שזה מפתיע. היו מערכונים מצחיקים, אבל לצערי הבעיה העיקרית היא בביצוע. חברי הקאסט החדשים שהצטרפו (שהיו featuring בעונות קודמות), מלבד טארן קיליאם ההורס, פשוט לא מספקים את הסחורה. ההרגשה היא שכולם שם חדשים, והניסיון של קינן תומפסון, סודייקיס, מוינהן, ביל היידר וכו' מאוד מורגש לעומתם (אך הם לא יכולים להיות במרכז על המערכונים). מן הסתם גם מפריע לי שאלו רק גברים.


ההפתעה מבחינתי היתה סיסלי סטרונג החדשה, שהזכירה לי את איימי פוהלר במערכוניה הראשונים (אפשר להשוות אותה לוונסה בייר, שכל מה שהיא עושה מרגיש מתאמץ ולא טבעי, ולראות שלמרות שהדמות שלה הייתה לכאורה סטריאוטיפית ופשוטה, זה לא פשוט להפוך אותה לטבעית). כמובן שצריך לראות עוד כמה דברים כדי לדעת מה יהיה. באופן עקרוני סנ"ל תמיד הסתמכה על זה שחברי הקאסט לא מפחדים להיות מכוערים, מטופשים, מגעילים וכו', ואני לא מרגישה שזה המצב שם כרגע. מאוד הולכים על בטוח, וזה נכון גם בהופעות וגם בכתיבה. יוצא דופן מבחינתי הוא כמובן ביל היידר, חבר הצוות הכי ורסטילי שם, שיכול לעשות גם את איסטווד וגם את סטפון, ולעשות את שניהם בשלמות (אני מקווה שלא יאפסנו את סטפון העונה. הם עושים את זה לפעמים עם דמויות שנהיות גדולות מדי). הוא באופן כללי תמיד הולך עד הסוף, אבל הוא לבדו לא יכול לשאת את התוכנית על כתפיו.


בקיצור, קצת התאכזבתי, ומבחינת הקאסט הם רחוקים מתור הזהב שלהם ואני לא יודעת אם הם יצליחו לחזור אליו. (איימס, בלוג קפה + טלוויזיה)

 

8 שובר שורות עונה 5 פרק 8

מרחף מעל הכול
מבעד לטבע, זמן וחלל
כמו ספינה על המים מתקדם,
המסע של הנשמה— לא החיים לבדם,
מיתה, מיתות רבות אשיר.
(וולט וויטמן)


שיר יפה של וולט וויטמן. מי שהכיר אותו לפני הצפייה (לא אני), היה יכול לנחש את ההתרחשות בפרק כבר על סמך שמו – וולט וויטמן חוזר לנשוך את וולט ווייט בתחת. אין מה להגיד, מטומטם עד כאב מצדו של וולט להשאיר כך את הספר בשירותים לעין כל. ניחא אם היה תולש את ההקדשה, הוא אפילו לא היה צריך להשליך אותה אם הוא כל כך רוצה את הבוסט לאגו, אבל למען השם, לפחות להפריד ביניהם. אבל בסדר, כל כך נהניתי מהסוף הזה, הסיומת שציפינו לה שנים, עד שלא באמת מפריע לי. כפי שאולי ניתן לשים לב, הפסקתי לאפשר לחורים העלילתיים העצומים של הסדרה לטרוד את מנוחתי. להמשך (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

 

5 יומני הערפד עונה 3 פרק 20
אחרי ההתלהבות שהייתה לי מהתפניות לפני מספר פרקים, חזרה "יומני הערפד" לסורה בפרקים העוקבים, כולל הנוכחי. משהו לא לגמרי מתקתק בעונה הזו, מעבר למריחת הזמן האטומית ולסיפור המשפחה המקורית שפשוט מסרב בכל תוקף להסתיים. כבר לא משנה לי איך זה יקרה, העיקר שזה יקרה.

בפרק הנוכחי היו יותר מדי רגעים סבוניים. ברור, זו בכל זאת סדרה שמבוססת על ספרים לנערות, וכשלא מזמן אליינה ודיימון התנשקו שמעתי בדמיוני מקהלת בנות עשרה צווחת מהחלונות בבניינים הסמוכים, בדומה לשאגות השמחה על גולים במשחקי ספורט. אבל וואלה, פעם הרגשתי שזה היה במידה ועכשיו זה לא, או אולי הבעיה היא שאין קונטרה מספקת לקטעים האלה, מה שלגמרי מוציא את הסדרה מאיזון. להמשך (yaddo מבלוג קפה + טלוויזיה)

 

 

בשולי הממיר

בפרק של עד עצם היום הזה התארחו איימי אקר ("אנג'ל", "בית הבובות") בתפקיד נובה הפיה, ולי ארנברג (פינטל בסדרת סרטי "שודדי הקריביים") היה הגמד זעפני.






 

רוצים לכתוב לממיר הבא? צרו קשר: editor@tve.co.il