ארכיון המסך המפוצל > 2014

סיכום 2013 - חלק ב'

חברי המערכת מסכמים את שנת 2013 באופן סובייקטיבי

מאת: המערכת
פורסם בתאריך: 02/01/2014

בחלק א' סיכם איתן גשם באופן מקיף את דעתו על הסדרות החדשות והישנות ששודרו השנה בטלוויזיה, בחלק ב' אנשי המערכת מביאים לפניכם סיכום סובייקטיבי ואקראי של השנה הטלוויזיונית שלהם.

הביצוע המוסיקלי שהכי אהבתי השנה

שנת 2013 התאפיינה בריבוי תכניות לגילוי כישרונות מוסיקליים בערוץ 2, היא התחילה עם העונות השניות של "בית הספר למוסיקה" ו"דה ווייס", והסתיימה עם העונות הראשונות של "הכוכב הבא" ו"אקס פקטור- ישראל", בין שלל הקאברים שזכינו לראות השנה בכל התכניות הללו האחד שהתבלט לטובה בעיניי, ללא תחרות כמעט, הוא הביצוע של גאיה ממן לשיר "עץ הכוכבים" (הביצוע היחיד שנותן לו קרב רציני מבחינתי הוא הביצוע שלה ל"אליפלט" ) (אורלי)

אכזבת השנה (או השנה שלא הייתה) 

כל השנה חיכיתי שסוף כל סוף יגיעו העונות החדשות של הסדרות המצטיינות של קשת - פלפלים צהובים, פולישוק והפרלמנט - שכבר חודשים ארוכים מובטחות ואף פעם לא מגיעות. מאז העונה הראשונה והקצרצרה של הפרלמנט עברה יותר משנה; העונה האחרונה של פולישוק שודרה לפני יותר משנתיים; פלפלים צהובים סוגרת תכף 3 שנים משידור העונה הראשונה והאחרונה, לבינתיים. נראה שאין לקשת בעיה לנופף בסדרות האלו כדי להוכיח איכות, אבל כשזה מגיע לתכל'ס היא מעדיפה להשקיע בעוד עונה מגלומנית של ריאליטי מיותר. לאור ההצלחה המספרית והביקורתית שהייתה לסדרות האלו, זה יותר מאשר זלזול בצופים - זה כבר זלזול ביוצרים עצמם. קשת אולי שואפת להיות מותג בינלאומי, אבל בסטנדרטים האלה היא נשארת ישראלית ומבאסת מאוד. (מירב)

מחוות השנה

זו הייתה שנת הקאמבק במוזיקה לא פחות מאשר בטלוויזיה, והביטוי המוצלח ביותר לזה היה המערכון של "ארץ נהדרת" (תכנית שזקוקה לאיזה קאמבק בעצמה) על האיחוד של "כוורת", מערכון מלא אהבה ללהקה ואחד הטובים בעונה כולה. (מירב)


מבצע סבתא

באופן כללי,מאז "אורות ליל שישי" חביבה עלי דמותה של הסבתא הטלוויזיונית, בעיקר בשל ההשפעה הטובה שיש לה על דמויות נכדיה, במיוחד על אלה שבאמת דואגים לה. אולם זו אינה דמות נפוצה במיוחד על המסך, ולכן מכיוון שהשנה זכיתי לצפות ביותר משלוש סבתות וחלקן עשו תפקידים מגניבים ביותר החלטתי שמגיע לסבתות מצעד דירוגים משלהן:

5. מרי מרגרט / שלגיה, סבתא של הנרי מ"עד עצם היום הזה"- הגיעה למצעד בכלל רק בגלל שיש מחסור בדמויות של סבתות (הסבתא של כיפה אדומה שולית מדי, ורג'ינה היא סבתא חורגת), נמצאת במקום האחרון יען כי היא דמות מעפנה.

4. אדית' רוס, הסבתא של מייק רוס מ"Suits" – מפאת מותה של הדמות בעונה האחרונה היא נמצאת רק במקום הרביעי, אך היא הגיעה כה גבוה בעיקר בשל ההשפעה הגדולה והטובה שהייתה לה על דמותו של מייק.

3. אדריאנה וסקז, הסבתא של ביי ודפני מ"הוחלפו בלידתן" – דמות מגניבה לחלוטין שהגיעה למקום השלישי בלבד מפאת העובדה שהמקום שנתנו לה העונה בסדרה הצטמצם והיא הייתה הרבה פחות מורגשת בה מאשר בעונה הראשונה.

2. סוק ג'ה, סבתו של הוואן ב"יופי של ירושה"- הנכדים שלה אמנם דרשו סדרת חינוך, אך איזה יופי של סדרת חינוך היא העבירה אותם.

1. סבתא (בובע) שטיסל- סבתם של עקיבא וגיטל ויתר האחים לבית "שטיסל" המשפחה והסדרה- דמות נהדרת שמצליחה לגנוב מסוק ג'ה את המקום הראשון למרות שיש מן המשותף בין שתי הדמויות (שתיהן מצליחות לבצע נפילות מרשימות במדרגות) המקום הראשון הוא שלה בהפרש זעיר בעיקר בשל חיבתה הבלתי מתפשרת לסדרה "היפים והאמיצים". (אורלי)

 

סדרות השנה

 

הממשלה – עונות 1,2,3

 למרות שעונתה הראשונה של הסדרה הדנית הזו היא מ- 2010, מכיוון שהסדרה הגיעה לארץ רק השנה, והסיכויים שהייתי נחשפת לקיומה אלמלא הייתה מגיעה לשידור בארץ הם די קלושים, אני מתייחסת אליה כולה כשייכת ל2013. כיוון שכך, אף על פי שעונתה השלישית לא הגיעה לרמת שתי עונותיה הראשונות, הרי שבעיניי זו הייתה הסדרה הטובה ביותר שבה צפיתי השנה. העיסוק בפוליטיקה מנקודת מבט אידיאליסטית אהוב עליי הרבה יותר מאשר העיסוק הציני בה, והסדרה הזו ידעה לדבר אל הלב. עם דמויות שהיה קל להזדהות אתן גם כשלא מסכימים עם מעשיהן. עם העלאת נושאים לדיון ובעיקר עם דמותו המשובחת של קספר. (אורלי)


האגדה של קאנג צ'י

הרבה זמן לא נהניתי מסדרת פנטזיה טובה  וכשהתחלתי לראות את "האגדה של קאנג צ'י", שאת הכוכב הראשי שלה, לי סונג גי, אני די לא מחבבת (בסדרה הקודמת שלו הוא נראה לי כמו ילד בר מצווה) לא חשבתי שזו תהיה הסדרה שתשנה את התמונה. אבל די מהר נסחפתי לסיפור שהצליח לא לאכזב אותי לכל אורכו.

קאנג צ'י הוא פרי אהבתם הטראגית של יצור שמיימי מיתולוגי, שעוזר לנערה אצילית שסובלת מגורל אכזר. כשהנערה היפה מגלה את מהותו האמיתית של בעלה - שבעת הצורך מצמיח טפרים ומראה חזות מאיימת, היא מפוחדת ונוהגת בצורה שממיטה אסון על שניהם.

בנה, שהוא חצי יצור אנושי וחצי חיה מיתולגית, גדל כילד מאומץ בין בני האדם, אצל לורד אצילי שמתייחס אליו כבנו. הוא נער חמוד וכובש שכולם יודעים שהוא חזק, אבל אף אחד, כולל הוא עצמו, לא יודע עד כמה. כשמגיעים רגעים קשים לאיש שגידל אותו, פרצופו החייתי של קאנג צ'י מתגלה.

מי שמסייעת לו היא ליידי יו וול,  ביתו של בעל האקדמיה לאמנויות לחימה, נערה שמתלבשת כמו נער ונושאת חרב.  מישהי שמעדיפה להילחם על פני לתפור ולרקום כמנהג עלמות חסודות בעת ההיא. לצידה נמצא גון, לוחם מדהים שמאוהב בה בסתר (וסובל מתספורת גרועה במיוחד) ועוד אחים לנשק שחיים באקדמיה. למרות שכולם כועסים על הבחירה שלה בקאנג צ'י וההישארות שלה לצדו, גם כשהוא חשוד בנזקים לכפר - היא נלחמת לצדו ונשארת לצדו ומתפתחת ביניהם אהבה גדולה. (מישהו אמר באפי?)

קאנג צ'י והיא חיים יחד בבית הספר של אביה והעלילה מספקת לנו שלל רגעים מרגשים, מצחיקים, מפחידים ומלאי טוויסטים והפתעות. ישנו הרצון האמיתי של קאנג צ'י להפוך לאדם מן השורה, הניסיונות שלו לשלוט בכוח החייתי שלו (מישהו אמר אנג'ל?) וגם הפיתוי בלהישאר חזק  וליהנות מחיי נצח. ובל נשכח שיש גם מי שאומר לו: "אל תבטח בבני האדם. הם תמיד יבגדו בך..."

ואין ספק שלאורך הדרך קאנג צ'י מוצא עצמו נבגד שוב ושוב על ידי אלו שבטח בהם. כי לא קל לחיות בין בני האדם גם אם אתה אנושי, כמו שמראה הסדרה הזו (והחיים עצמם...) ועוד יותר קשה לחיות בה כשאתה חצי אנושי אבל עם לב טוב יותר משל הרבה בני אנוש שחיים סביבך.

על שלל הרגעים המלהיבים, המרגשים, מעוררי הצחוק והדמע- שסיפקו לי 24 פרקיה - אני מכתירה את "האגדה של קאנג צ'י" כסדרה הטובה ביותר שראיתי בשנת 2013. (זלפה)

מזל סרטן –עונה 4

סדרה קומית על סרטן - כששמעתי את זה רציתי לנסות לראות את הסדרה, אבל גם פחדתי מאוד שהיא תיפול לפח של התלהבות יתר מהחדשנות של עצמה על חשבון האיכות. לשמחתי הרבה, זה לא קרה. בסך הכול יוצרי הסדרה הצליחו לזכור שמותר לצחוק גם על זה, אבל לפעמים מותר גם לא לצחוק.

העונה המסכמת של הסדרה שודרה השנה - מיני-עונה של 4 פרקים ארוכים (או 8 באורך רגיל כפי שבחרו לשדר בהוט). מפאת קוצר הזמן (אני מקווה לפחות שזו הסיבה) העונה הזו התמקדה פחות בדמויות המשנה שדווקא התפתחו מאוד יפה בעונות הקודמות. הדמות שנפגעה מכך הכי הרבה הייתה דמותו של אדם - הדמות שבעיני קיבלה את היחס הכי מוצלח לאורך העונות הקודמות ובעונה הזו המשיכה להתפתח בכיוון הגיוני, נכון ויפה - אבל בהילוך מהיר. הכיוון אליו לקחו את דמותו של שון היה קצת פחות הגיוני, בעיני הייתה שם קפיצה עלילתית שאולי עם יותר זמן אפשר היה להצדיק בצורה מוצלחת כמו בעונות הקודמות. את פול בכלל שכחו ואנדריאה קיבלה עלילת "היא מקבלת את כל מה שהיא רוצה".

את מה שקרה לדמות של קאתי קצת פחות קל להסביר ב"לא היה זמן". העונה התמקדה בה ובתהליך המוות שלה. אם בעונות הקודמות היא התמודדה עם החיים בצל האפשרות של המוות, בעונה הזו היא התמודדה עם הידיעה שמותה אורב לה ממש מעבר לפינה. זה כבר לא "רשימת דברים שצריך להספיק לפני שאמות". שמחתי שהראו את קאתי בוחרת במודע להפסיק לקבל טיפול. במציאות זו אפשרות שקיימת ומוצעת למטופלים במצבה, אבל בטלוויזיה האמריקאית זו לא הייתה אפשרות שברור שתהיה לגיטימית (קצת כמו הפלה - לרוב הצעירה שבהריון שוקלת את אפשרויותיה כולל הפלה, אבל אז מתערב הכותב ופותר את הדילמה בהפלה טבעית או אזעקת שווא).

אחרי הבחירה הזו, קאתי פונה להוספיס. ההוספיס מוצג כמקום קצת אידיאלי מדי לטעמי. למרות זאת ישנם רגעים שבהם הכותבים סודקים את הרושם הזה, בעיקר בעזרת הניסיון להראות את נוכחותו המתמדת של המוות (שלא הצליח בעיני - הם הראו כמה קאתי מרגישה כך כשהשותפה שלה לחדר מתה, אך בהמשך זנחו את הנקודה הזו) ואת הבעייתיות בשהות במקום מצד הצוות.

הנושא אותו ניסו לשזור לאורך העונה היה השאלה מה אמיתי ומה הזיה של קאתי. דמויות חדשות שהופיעו העונה ואנחנו אמורים לתהות לגביהן הן המוות (הדייג מהעונה שעברה) והמטפלת של קאתי שהתחילה כדמות שברור שהיא אמיתית והמשיכה למחוזות שמסמנים אותה דווקא כהזיה. זה נושא שפחות אהבתי כי הרגשתי שהוא נעשה באופן שטחי. אפשר להאשים את קוצר הזמן, אבל אני חושבת שאם מסגרת הזמן הייתה ידועה מראש צריך למצוא דרך להתייחס לנושא כראוי במסגרת הזמן הנתונה או לוותר עליו.

אני מניחה שקוצר הזמן נכפה משיקולי רייטינג ורשת, אבל אולי יש כאן בכל זאת אמירה גם על המוות. בסופו של דבר, התהליך ממושך ובחיים האמיתיים הרבה פעמים ארוך מדי, אבל כמעט תמיד יישאר מישהו שירגיש שזה לא היה לגמרי מספיק זמן בשביל הכול.

כשאני מסתכלת לאחור על הסדרה ועל העונה, אני חושבת שלמרות שהיו לי הרבה טענות (בעבר ובסיכום הזה כעת), השלם עולה על סכום חלקיו. זו סדרה שבהחלט אזכור לטובה כסדרה שנהניתי ממנה וכסדרה שעשתה משהו נדיר ביותר והצליחה להסתיים בזמן ובצורה טובה. (מורן)

הפרקים שהכי אהבתי השנה

5.  עבודה ערבית, עונה 4 פרק 10 – פרק שהצליח לסיים את העונה באופן מרגש, אופטימי, כואב את המציאות, סוגר את הסדרה היטב למקרה שלא תהיה עוד עונה ומשאיר טעם של עוד למקרה שתהיה.

4. הסקס של מאסטרס עונה 1 פרק 10 –  אני אוהבת פרקים שיש בהם תחושה של סוג התרחקות מהעולם החיצון, והפרק הזה שבו צוות בית החולים עסוק בהתגוננות מפני איומים פצצה מדומים מבחוץ כשהבעיות הפנימיות מאיימות להתפוצץ בפרצופם בכל רגע, היה עשוי באופן פשוט מעולה. 

3. שטיסל, עונה 1 פרק 5 -  לפעמים אמירת האמת היא כל מה שצריך כדי ליצור רגעי דרמה חזקים. והפרק הזה היה פרק שבו האמת עשתה את הדרמה יותר מכול.

2.  הממשלה, עונה 2 פרק 6 - הפרק הזה הביא לשיא את כל מה שהיה טוב בסדרה הממשלה, העיסוק בפוליטי והשפעתו על האישי, העיסוק באישי והשפעתו על הפוליטי, והדמות של קספר במיטבה.

1. I Hear Your Voice, פרק 7 – בעיניי זה הפרק המושלם ביותר שראיתי השנה, הוא היה משעשע, מעניין, מותח, נוגע ללב, ובעיקר פרק חזק, שהתחושות שחשתי כשצפיתי בו ובעיקר בדקות הסיום שלו לפני חצי שנה עדיין חיות בי כשאני נזכרת בו היום. (אורלי)

    

תגובות (6)